בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע האופנה בניו יורק בסימן עשור לאסון התאומים

אלכסנדר ואנג צייד את הדוגמניות בקסדות, ג'וזף אלטוזרה קישט את הקולקציה שלו בהדפסים טרופיים ודיאן פון פירסטנברג בחרה בפרחים בסגנון אנדי וורהול

תגובות

"אחותי ואני הקפדנו לשמור תמיד על גישה חיובית לחיים", אמרה מריסה ברנסון בערב ההשקה שנערך לספרה "Marisa Berenson: A Life in Pictures" (הוצאת ריזולי) ביום חמישי שעבר בבוטיק של דונה קארן בשדרות מדיסון בעיר. הדוגמנית והשחקנית היפהפייה, בת 64, דיברה על אחותה, הצלמת ברי ברנסון פרקינס, שהיתה באחד משני המטוסים שהתרסקו לתוך בנייני התאומים ב-11 בספטמבר 2001. "ברי בחרה לראות את הטוב בכל אדם, וכך גם אני. זה יישמע אולי נדוש מעט, אבל אני משתדלת מאוד שדעתי לא תהיה מוסחת מהדברים השליליים בחיים ולהתמקד במתנות שקיבלתי מאלוהים".

ערב ההשקה החגיגי היה אחד מרשימה ארוכה של אירועים, הופעות ומסיבות שנערכו במוקדים שונים בעיר במסגרת אירועי Fashion's Night Out שציינו את פתיחת שבוע אופנת אביב-קיץ 2012. מארגניו, אנשי תעשיית האופנה ותושבי העיר, שזוכרים היטב את האסון שפקד אותם לפני עשור בדיוק, נראו נחושים בדעתם לחגוג ביתר שאת: דוגמניות רקדו בבוטיקים, הופעות חיות התקיימו בתוך חנויות יוקרה ואפשר היה לראות חבורות של מעצבים שנדדו בין מסיבה למסיבה. כמו ברנסון ואחותה, גם הם העדיפו לחבק את החיובי. שתי אלומות האור הגדולות שהזדקרו ממתחם הסחר העולמי בדרום העיר ופילחו את הרקיע והוסיפו ממד טקסי של רשמיות לאווירת האופטימיות.

ראיית הוורוד הנחושה כמעט והצליחה למחות את העובדה ששבוע האופנה שנערך בעיר הוא כבר מזמן אינו המאורע המסעיר שהיה בעבר. פעם נחשב לקרקס הטוב בעיר - מזיגה מוצלחת של יצורים אקזוטיים בבגדים משונים ושל קהל אוהד שהצטופף בתוך אוהלים לבנים גדולים כדי לחזות בהם. בשנים האחרונות, גם לפני שעבר למשכנו החדש באוהלים הלבנים שבלינקולן סנטר אשתקד, הוא נכבש בידי חברות מסחריות ותאגידי בידור.

כיום יעילות היא שם המשחק: הכל מאורגן, מנוהל ומסוקר בלא דופי, אולם מה שהאירוע חסר הוא רטט של התרגשות מסחררת, הבטחה לזיק של גאונות שנישאה באוויר בימים שעוד ניתן היה להתקרב לנעשה מספיק כדי לראות את האיפור או להריח את הבושם של הדוגמניות. באותם ימים המונח "תעשיית האופנה" לא התייחס לשבוע תצוגות מתועש שבו חדשות האופנה המרעישות הן על אודות ידועניות שמעצבות קולקציה עבור חברת תמרוקים במטרה למקסם הון סמלי וכלכלי, או על חנות פופ אפ זמנית שחנך סטייליסט של כוכבת פופ בכירה.

אי–פי

בנתיב העלומים

הפעם האחרונה שבה תושבי העיר יצאו מגדרם בגלל מאורע אופנתי היתה כשהרטרוספקטיבה לעבודתו של אלכסנדר מקווין המנוח הוצגה במוזיאון המטרופולין בעיר. עם נעילת התערוכה האפית בחודש שעבר, אפשר לומר שירד המסך על עידן באופנה העילית העכשווית - על עשור של טירוף רב-השראה ושל ניסיונות בלתי פוסקים למתוח את הגבולות. מעצבים כדוגמת מקווין, ג'ון גליאנו וחוסיין שאלאיין החלו לערוך את ניסיונותיהם הנועזים באופנה כבר בשנות ה-90, כך שהעניין המחודש שגילו מעצבים עכשוויים באופנת העשור נראה מובן למדי במרחק הזמן שחלף מאז, אם כי הוא בא לידי ביטוי באופן שונה לחלוטין.

התצוגה של ראג אנד בון, למשל, הכילה לא מעט רכיבים מהעשור. מלבד המוסיקה שתום יורק, סולן להקת "רדיוהד", הקליט במיוחד עבור האירוע, מלתחותיהם הארעיות של מבקרי פסטיבל המוסיקה בגלסטנברי ומשתתפי מסיבות רייב המוניות היו בין מראי המקום שקופלו לתוך בגדי הקיץ שעיצבו הצמד מרקוס ויינרייט ודייוויד נביל. בין צבעי הטכנו והחיתוכים הספורטיביים, כתפיות של בגדי ים בצבצו מבעד למעילי ניילון דקיקים עם ברדס, ושילובי גוונים אגרסיביים של טורקיז, חרדל וכתום-זרחני הבליחו מבעד לתערובות של רשת, פלסטיק, שיפון ושל בדים טבעיים קלים כנוצה.

אך אלה רמזו לתעשייתיות ממוכנת יותר מאשר לתקופה שבה הטירוף המכלה של מוחות יצירתיים הגדיר עידן חדש באופנה העילית. בראייה לאחור, אפילו במסחריות מנקרת העיניים של טום פורד היה דבר מה מתריס וטורדני יותר באותן שנים. יותר מן האימה שעורר המסלול שהתרומם בתחילת התצוגה והפך לתקרה צפה שהאירה את הדוגמניות שחלפו מתחתיה באלפי נורות מהבהבות.

עבור אלכסנדר ואנג הצעיר, שנות ה-90 הן זיכרון ילדות טרי יחסית. ומצד שני, המעצב נודע כמי שאינו מגלה עניין מיוחד בהתבגרות. אופנת הרחוב המסוגננת שהוא מציע מיועדת לנשים צעירות שמחפשות שיק עירוני נינוח שקשה למוצאו באופנה רצינית מדי. שיק אתלטי היה אחד מהקודים הבולטים במהלך שבוע התצוגות בעיר שננעל אתמול, אך אצל ואנג הוא מוצפן היטב בד-נ-א של המותג. הפעם הוא ליקט את השראתו מהסחרור של מרוצי מכוניות ואופנועים ושל תחרויות רכיבה על אופניים.

תחילה היו אלו ז'קטים, מכנסונים וחצאיות מיני, כולם בשחור ועם הבלחות של צבעי ניאון. הוא שאב את כל מה שהיה זקוק לו מתוך בגדי הספורט - ז'קטים עם ברדסים, מכנסיים קצרים, רשתות וכיסים עמוקים, אך השילוב שלהם יחד יצר מראה קשוח ומפתה. היה משהו מרשים באופן שבו פיתח את ההיקסמות שלו מאריגי סבכה - מהכיסים המרושתים ששולבו במכנסיים וחשפו את ידי הדוגמניות שנתחבו בתוכם בצורה סוריאליסטית מעט, ועד לשרווליהם התפוחים של ז'קטים שיצר ברשתות דקיקות לבנות שתחת התאורה בתצוגה נראו לפרקים כהולוגרמות.

הדפסי פרחים עמומים כיסו בגדים שימושיים כמו טוניקה בעלת כיסים גדולים בחזית או מכנסי קרגו, שלוו במחוך מרשת שחורה, ופריטים שהיוו תזכורת לחליפות מרוץ. קסדות פרחוניות תואמות שהדוגמניות אחזו בידיהן כאביזרים שעה שצעדו על המסלול הוסיפו מימד חיוני של הנאה חסרת אחריות לקולקציה, שהמשיכה את נתיב העלומים של המעצב.

מאז שהופיע לראשונה בזירה, לפני כשלוש שנים, ג'וזף אלטוזרה סיגל לעצמו הרגל של שינוי סגנוני מרחיק לכת מדי עונה: שיק היפי של שנות ה-70 בעונה אחת, ושבטיות עירונית בנוסח שנות ה-90 באחרת. לקראת האביב הוא העדיף התפתחות על פני תהפוכות. מטרתו, לדבריו, היתה לעצב קולקציה שתהיה המשך טבעי לזו שיצר בסתיו האחרון ושזכתה להצלחה מסחרית. "רציתי שאנשים יוכלו לראות מלתחה אמיתית על המסלול", אמר בתום התצוגה שהעלה במוזיאון לאמנות בצ'לסי.

את התצוגה הוא פתח בבגדי עור שחורים ולבנים בקווים זורמים, שנראו במבט ראשון כמרכיבים מלתחה מאופקת ושמרנית מדי לגילו הצעיר של המעצב. אך הרוח הספורטיבית החתרנית עלתה מהם בפרטים הקטנים: בריפוד של כתפיות עבות בשמלה נטולת שרוולים או בחולצות שהורכבו משילובים של סריג ג'רסי רך ובד אלסטי של חליפות צלילה. אט-אט החלו לבקוע דפוסים ססגוניים, אך הם דוכאו מיד בקשיחות התקיפה של העורות הלבנים והשחורים.

כמו רבים מעמיתיו העונה, גם הוא העדיף השפעות הוואיות בהדפסים טרופיים רבי-עוצמה, אולם אצל אלטוזרה הם הגיעו מחושמלים ומאולפים, לאחר שעברו עיבוד אינטנסיבי בתוכנה דיגיטלית שסירס מהם כל גילוי של טבעיות. אפילו בסבך הצמחייה הטרופית שסודר מעל קירות המוזיאון לא נותר דבר טבעי.

בגדים שימושיים היו רק היבט אחד בקולקציה האמיצה הזו. אתלטיות והדפסים עזים, נושאים מרכזיים בקולקציות שהוצגו במהלך השבוע, היו היבטים נוספים, אך עבורו זו לא היתה רק זריזות. האופן שבו יצר חצאיות באורך הברך מפאנלים שונים של בד - אלסטיים, נוקשים או מתבדרים, העיד כי למעצב הצעיר יש ציפיות גדולות מעבודתו. גלי בד רכים ששולבו בצידיהן ותעלות צרות שהצמידו אותן לירכי הדוגמניות יצרו מראה שלם שבו כל אחד מחלקיו נע בדיוק על פי הוראת המעצב. מעין מלאכת מחשבת של תנועה.

לאחר היעדרות בת שש שנים ממסלולי התצוגות, המותג הלמוט לאנג שב להציג קולקציה במסגרת שבוע האופנה. רבים ציפו לראות מה יעשו המנהלים האמנותיים של המותג, בני הזוג ניקול ומייקל קולובוס, לאחר שבעונות האחרונות נצפה החזון הטהרני של מייסד המותג בעבודתם של רבים ממעצבי האופנה העילית. "שיחקנו עם המון ניגודים", אמרו מאחורי הקלעים בתצוגה שהועלתה במחסן תעשייתי במערב העיר.

דוגמניות שצעדו בבגדים שחורים, לבנים, אפורים וצהובים בהירים המחישו זאת בדיוק רב: כתפיות דקיקות הצטלבו, מחשופים מלוכסנים חשפו כתפיה בודדת של גופיות א-סימטריות ומכפלות החצאיות היו זוויתיות. קווים ישרים שמתנגשים בחדות ויוצרים תחושת דינאמיות כוחנית, תוקפנית כמעט כלפי הגוף שמתחתם (בדרך כלל גם הוא גרום במיוחד ומעוצב בקווים חדים), הם יסודות מוכרים שהניח המעצב המייסד של המותג. לעומת זאת, שכבות של בדים במרקמים משתנים הציעו ממד חדש של רכות נשית שאינו אופייני למלתחת המותג הנוקשה.

את ההדפסים שהם משלבים בבגדים בני הזוג מעדיפים בדרך כלל ליצור במחווה לאמנים עכשוויים. העונה היה זה ריצ'רד סרה. משיכות המכחול הגדולות, בשחור וצהוב, העניקו תו נוסף של צבע לקולקציה - צהוב זריחה.

זוהר הוליוודי מציאותי

שמו של זאק פוזן נעדר מלוח התצוגות של שבוע האופנה האמריקאי למשך שתי עונות, אך נדמה כי ההיעדרות הזו היטיבה עמו. לאחר שהחליט להציג את הקולקציות שלו בפאריס מתוך אמונה שהעם הצרפתי יהיה מסוגל להבין טוב יותר את עבודתו, פוזן שב לעיר הולדתו.

בשתי העונות שבהן הציג את עבודתו בפאריס היה ברור כי דבר מה במבט הרומנטי של זר על הבירה הצרפתית חלחל לעבודתו של המעצב: השמלות הפכו מצועצעות יותר והדרמה המוכרת של המעצב הועצמה אף היא. עתה משהחליט להתמקד בחייטות מחמירה - בז'קטים חדים כתער שכוללים דשים זוויתיים או תוספות משוננות מתחת למותניים, בחצאיות עיפרון ובשמלות קוקטייל באורך הברכיים - הוא נראה שוב כמי שלא ויתר על האפשרות להגשים את החלום האמריקאי.

בגדי ספורט אינם הטריטוריה הטבעית של פוזן, ובכל זאת אפשר היה להבחין בשמלות הקוקטייל שעיצב לקראת האביב בקווים צלולים וקולחים ובפיכחון שמקומם באולמות הספורט ולא בהיכלי הנשפים. כך לפחות בחלקה הראשון של התצוגה. ככל שהתקדמה, המעצב חזר לאחור בזמן עם שמלות מפוארות בסגנון התפירה העילית של פאריס מתקופת תור הזהב שידעה באמצע המאה שעברה. אולם גם אלה המצועצעות, שנוצרו בצללית של בתולת ים, לא מחו את הרושם כי השהות הקצרה של המעצב בפאריס חידדה עבורו את נקודת החוזק שלו: שמלות קוקטייל אלגנטיות לנשים צעירות שמפיצות זוהר הוליוודי מסורתי אך עדיין אוחזות במציאות.

הכותרת שהעניקה דיאן פון פירסטנברג למלתחת האביב שעיצבה, "התחלות", לא התייחסה לדרכה הפתלתלה של המעצבת בתעשיית האופנה האמריקאית. בעיניה היא הלמה מאוד את ציון העשור לאסון התאומים. מאחורי הקלעים היא הסבירה כי הקולקציה היא על אודות אור - מה שאור יכול לעשות וכיצד הוא משנה את פני הדברים. "עשיתי משהו שלא עשיתי מעולם - התחלתי בלבן", אמרה. היא התכוונה לגרסה המרעננת שהציגה לשמלת המעטפת המפורסמת שיצרה לראשונה לפני ארבעה עשורים. הפעם היא עיצבה אותה מכותנה פריכה צחה במקום מג'רסי רך.

המראות הלבנים שהגיעו לאחר מכן היו מרעננים לא פחות. הם הציעו את האפשרות של פתיחת דף חדש בקריירה הארוכה ורבת התהפוכות של המעצבת. בהמשך נשטף המסלול בגוונים רוטטים בדפוסים המוכרים מעבודתה: הדפסי פרחים רעשניים שחלקם הזכירו את הפרחים הגרפיים מציוריו של אנדי וורהול כשכיסו שמלות ארוכות, ואחרים שנראו כאילו נשלפו מחדר המיטות (במובן המנחם והתמים כמובן) ועיטרו חצאיות וחולצות.

אופטימיות היתה מסר חד משמעי בתצוגה שנפתחה בבגדים לבנים, אך אפשר היה למצוא לה רמזים גם בפס הקול שלה כשנינה סימון שרה את "Feeling Good" עם שורות הפזמון ."it's a new dawn, It's a new day, it's a new life"

כשהחלו להפציע על המסלול ההדפסים הפרחוניים, תמצית האופטימיות לקראת האביב הבא, נדמה היה שכמו רבים מעמיתיה העונה, גם פון פירסטנברג משוכנעת כי בכוחם של דפוסים רוטטים בגוונים חיוניים למגר רוחות רעות ואקלים כלכלי רעוע. אך היא יודעת היטב שהאופטימיזם הפרחוני אינו משהו שיקסום לכולן, ולכן שילבה בתצוגה מראות בסגנון גברי יותר, ביניהם ז'קט מחויט שנלבש עם מכנסי ברמודה. ומה יכול להיות אמריקאי יותר מההבטחה לאפשרויות בלתי מוגבלות? כשיצאה אל המסלול בתום התצוגה היא חילקה דגלוני ארצות הברית ליושבים בשורה הראשונה. "אני מרגישה מאוד אמריקאית היום", אמרה. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו