בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע האופנה במילאנו

דולצ'ה וגבאנה הושיבו את מנהלי חנויות היוקרה מאחורי הבלוגרים שגדשו את השורה הראשונה, קרל לגרפלד שיגר למסלולי פנדי שמלות כותנה פשוטות למראה ואלברטה פרטי החליפה את שמלות הנשף במראה אורבני עז-צבעים. מעצבי איטליה מגלים את העולם האמיתי

תגובות

למה נראו על מסלולי התצוגות סימנים לגעגועים לתור הזהב של הג'ז? האם הקווים הקשים, הבדים המבהיקים והדפוסים הגיאומטריים מעידים על חזרה לשנות ה-20, שהסתיימו בנפילת המניות והתמוטטות השווקים? האם אופנת קיץ 2012 במילאנו טבולה בנוסטלגיה - או שמא היא מבשרת על ימים קשים הצפויים לנו?

הפרשנות של גוצ'י לפני כמה ימים על שמלות בעלות קו מותניים נמוך, בעיטור חרוזים גרפי, תופיע לבטח בשערי מגזינים רבים. אבל עוד לפני כן, מעצבים אחרים מנגנים את אותם צלילי החצוצרה במנגינת "לידת הבלוז".

הקווים המצטלבים בתצוגה של אטרו העידו על כברת הדרך שעשתה החברה, המתבססת על בדים, ביצירת הדפסים עוצמתיים. הקווים המשתלבים, לעתים קרובות בשחור ולבן או בירוק-נילוס האופייני לשנות ה-20, הוסיפו את אווירת הג'ז לשמלות בעלות קו מותניים הנמוך - שבמקרים רבים היו בעלות קפלי סכין, תופעה רווחת במילאנו.

ורוניקה אטרו עשתה הכול נכון בקולקציה החזקה הזאת: הפרופורציות של ההדפסים הגרפיים, שלא האפילו על הבגדים, בדי הסאטן הבוהקים בשמלות שגלשו במורד הגוף, בגדי ים מתקופה צנועה שמלפני הביקיני, מעוטרים בגדילים בקצותיהם, לתוספת תנועה.

הקונספט של סילואטה קופסתית בתקופה שבה יש מודעות גבוהה לגוף אינו פשוט. מטרת הנערות הללו, שרצו להיות בנים בשנות ה-20, היתה ליצור באמצעות בגדיהן אמירה פמיניסטית מוקדמת. כיום עמדתן של הנשים כבר ברורה. אך הדפסי הזיג-זג והבגדים החלקים והפשוטים של אטרו לא יצרו תחושה של תחפושת. אטרו לחצה על כפתור הריענון ויצרה מלתחת בגדים מודרנית.

"וי, מדאם!" הכריזה התוכנייה בתצוגה של אנטוניו מאראס, שנפתחה לקול קריאות נרגזות שהכריזו "עכשיו תורי". אלה היו "המשרתות", כמו במחזהו של ז'אן ז'נה ובסרטו מ-1974 - שתי נשים קשות יום בשנות ה-30, שפינטזו והתלבשו בבגדים ממלתחתה של גבירתן - ובתום משחק הכוח הסאדו-מאזוכיסטי שלהן הרגו את המעסיקה שלהן.

זו היתה עלילה לא פשוטה, לכל הצגה שהיא. וכשהדוגמניות יצאו למסלול, ראשיהן היהירים זקופים, בתסרוקת צמה צרפתית מתוחה לאחור, הן חיקו את ההידור הבורגני. הקפלים הנפוצים הופיעו במחצית של חצאית; היו שם גם מכנסיים רחבים; ומפעם לפעם גם קישוט שכרוך סביב הצוואר, כגרסה מהודרת לצווארון של חדרנית.

בגדי ים, כמו לבנים משנות ה-50 - שגם הם הסתמנו כטרנד במילאנו - שידרו רמז למיניות, וכך גם מעיל קפלים שקוף למחצה, שסיפק חלון הצצה למותניים ולירכיים.

מצב הרוח היה מוזר, בין השאר משום ש"המשרתות" יצאו בסוף למסלול בבגדים שהורכבו מסינרים וסרבלים. הבגדים האלה נראו יפים יותר מתלבושות הגבירה ההדורות.

התצוגה הזאת, שהסתיימה בקולה של אדית פיאף השרה ,"Non, je ne regrette rien" עשויה להיתפס כשיר תהילה של מאראס, שעזב זה עתה את משרתו כמנהל האופנה בקנזו, לאחר שמונה שנים.

קוויאר וגלידת פיסטוק

מוסיקת שנות ה-20 שהדהדה ברקע יצרה את האווירה המתאימה לקולקציה של טוד'ס, שבה הסוליות המצוידות בבליטות גומי קטנות, האופייניות למותג, השתקפו בנעליים עצמן. נעלי הסירה עוטרו ברקמת חרוזים שנראתה כמו קוויאר, והיתה שם גם נעל שטוחה חדשה, בסגנון נעלי אספדריל.

בין התיקים החד-פעמיים המרהיבים היו גדילים שגלשו כווילונות משי או בשרשרות כסף. הבגדים כללו אפילו ז'קט מפנק מעור מעובד, שנלבש מעל שמלה באורך הקרסול, שחצאיתה הדקיקה גולשת בקפלים.

דונטלה ורסאצ'ה הסבירה במלה אחת בלבד את החזון הזוהר שבחרה עבור בית האופנה שבראשו היא עומדת. "H&M", אמרה, והתכוונה לקולקציה שהכינה לרשת האופנה השוודית, שתגיע לחנויות בכל העולם בנובמבר. "המוקד יהיה עיצובים איקוניים של ורסאצ'ה", סיפרה על הקולקציה העתידית, "כמו למשל הדפסי מיאמי שיצר ג'יאני, ניטים ממתכת, עור שחור סקסי ואפילו שתי שמלות ארוכות. בשביל H&M הרכבתי מלתחה שנראית בעיניי מאוד כמו ורסאצ'ה", אמרה המעצבת.

אבל עדיין נותר מבחר גדול לקולקציה של בית האופנה, שהכניסה סקס קיצי מהביל לאווירה אורבנית: מכנסיים קצרים ושמלות קצרצרות מבד ניאופרין של בגדי צוללנים; חולצת סטרפלס חושפת בטן מתחת לחליפה צהובה מכוסה ניטים כסופים; או שמלה בצבע גלידת פיסטוק ירקרקה, עם קפלי סכין מג'רסי בצדה האחד.

הדוגמניות עמדו כמובן על סוליות פלטפורמה עבות ושקופות, והאביזרים צייתו אף הם למוטיב העיטורי של צדפות וחוף ים. הצבעים הפסטליים הזכירו חוף ים במיאמי. "הכוונה היא לזוהר - זה מאוד ורסאצ'ה", אמרה המעצבת.

מיניות של מנוע משודרג

אצל כל מעצב אחר זה היה מן הסתם אסון. תחרת גיפור גושנית בחזית ז'קט קשוח בסגנון מכונאי רכב, הדפסי מכוניות טסים על שמלות נשיות ואווריריות עם קפלים. והדוגמניות צעדו על נעליים מפוסלות בצורת סנפירי מכוניות.

"דונה א מוטורי", "נשים ומכוניות", אמרה מיוצ'ה פראדה, והשתמשה בביטוי איטלקי גדוש זוהר וטסטוסטרון כמכשיר להגשמת המטרה העיקרית שלה בעונת אביב-קיץ 2012 של סית האופנה: להחזיר לבגדים את המתיקות. "ניסיתי לעצב קולקציה מתוקה. המלה הזאת נהפכה לטאבו. למה נשים צריכות להיות אגרסיביות כל כך?", אמרה המעצבת מאחורי הקלעים.

מהתערובת הזאת הפיקה פראדה את אחת הקולקציות המבריקות, שהיתה רעננה, חדשה, שנונה ומחוכמת בשילוב של קשה ורך - והיתה בבחינת הזדמנות נוספת לעולם האופנה לשאוב השראה מהרעיונות שלה.

התפאורה, שעיצבו אנשיו של האדריכל רם קולהאס, שישב בשורה האחרונה, סיפקה את הרמז הראשון: חלל שמזכיר רחוב באזור תעשייה, כתמי שמן, עמודי מתכת כבדים ומכוניות מופשטות בצבעי פסטל ורדרדים.

כל המרכיבים האלה הופיעו גם על המסלול: הוורוד הסוכרי, הצהוב והתכלת של קדילק שנראתה כאילו הוזמנה עבור אלוויס פרסלי; חולצת מחוך וחצאית צרה שהדיפו מיניות לוהטת של מנוע משודרג; התמכרות כמעט ילדותית למכוניות - שהופיעו כאפליקציות על תיקי קלאץ', ובסוף התצוגה גם כסמלי להבות של רכב משודרג בגבו של מעיל.

אך התצוגה היתה, כפי שאמרה המעצבת, "מתוקה", בעגילים נוצצים בצורת ורד ובטוב הטעם שניכר בחצאיות הקפלים שהתרחבו סביב הרגליים ובמעילים. זו היתה פראדה במיטבה האיקוני: יצרנית בגדים שנוהמים מרוב מקוריות, ובהחלט, גם מתיקות.

"זה דור חדש", אמרו דומניקו דולצ'ה וסטפאנו גבאנה כשהסבירו את החלטתם לקפל את קולקציית D&G אל תוך קו העיקרי שלהם. ו"לקפל", זו היתה רק המלה שתיארה את הקולקציה המורכבת מצעיפי משי מודפסים שהשניים הציגו על המסלול ביום חמישי, בתצוגת המסלול האחרונה של הקו.

"אנשים אולי חושבים שהחיים הם השטיח האדום, אבל לדעתנו הגיע הזמן

לחזור לאופנה יומיומית, לא אופנה של אח"מים", אמר דולצ'ה, ואילו גבאנה הכריז, "האופנה היא ראי התקופה, והחיים הם עכשיו אחרים". עד כמה אחרים - את זה אפשר היה לראות בתצוגה, שבה D&G, אחד המותגים הראשונים שבדקו את אפשרויות התקשורת האינטרנטית, הושיב מנכ"לים של חנויות יוקרה אמריקאיות כגון סאקס פיפת אווניו ונימן מרקוס מאחורי הבלוגרים שאיכלסו את השורה הראשונה.

שינוי מצב הרוח במילאנו נובע אולי מהביקורת שנמתחת מבית על ההתנהלות הכלכלית של המדינה. אבל יש בו גם התייחסות למציאות של עולם הקמעונאות כיום. כפי שהסביר דולצ'ה, שוק ההמונים חודר לכל מקום, ומותגי יוקרה צריכים להציע בגדים שיקסמו ללקוחות בעולם האמיתי.

שמלות הכותנה הפריכות של פנדי - בצורות מעוגלות, נשיות, אך ללא חשיפה מוגזמת - היו חלק מהגל האופנתי החדש של הקיץ הבא. "זה מאוד איטלקי", אמר מעצב הבית קרל לגרפלד בטרם שלח למסלול קולקציה שהיתה פשוטה כשם שבדיה, מרקמיה ועיטוריה היו מאופקים ואלגנטיים.

הקווים האופקיים של המסלול, והפסים שחזרו לעתים קרובות בבגדים, יצרו רושם של טיילת על שפת הים בשנותה ה-60, והדוגמניות צעדו בתסרוקות כוורת גבוהות ובהילוך מעודן בסנדלים צבעוניים ומפוספסים.

זו היתה איטליה לפני התיירות המסיבית והבגדים הספורטיביים. אך היו גם טיפולים מודרניים ואוצרות חבויים מתחת לחזות המהוקצעת. מרקמים, שזירות, צבעים ועיטורים שונים שולבו בבגדים האיכותיים והיפים, וגם בתיקי פנדי, בעיצוב סילביה ונטוריני, שהיו עמוסים פרטים מבלי להיראות צעקניים או ראוותניים.

לגרפלד חי כל חייו בתחום התפירה העלית, והביא את הנונשלנטיות הזאת לפנדי: פשטות לכאורה, שנדרשת לה עבודה איכותית ומעולה כדי לנקב חורים במעיל גשם מזמש או לפזר רקמות חורים של מרגניות וריבועים על גבי שמלה.

פרופורציות ואפקטים גרפיים שונים, כגון סינרי חזה, גרמו לבגדים להיראות קלילים, ואילו צבעים "מוזרים" - למשל הכתום החרוך של ז'קט עור, מעורב בירוק זית - הזכירו משום מה את בתי הטרה-קוטה של איטליה, בנוף ירוק.

היכולת הזאת ללכוד את היבט ה"חופשה ברומא" של תולדות פנדי, ובה בעת לשוות לבגדים ממד מודרני ובינלאומי, יצרה קולקציה עוצמתית.

אלברטה פרטי היתה מעצבת נוספת שנסוגה מ"השטיח האדום". היא הציגה מעט משמלות הנשף הארוכות והמעודנות שלה והעניקה לקולקציה תחושה קשוחה יותר בצבעים אפריקאים עזים ומרים: חלודה, ירוק-אזוב, כחול-עמוק ואזמרגד.

"זה ג'ונגל מטרופוליטני" אמרה פרטי מאחורי הקלעים, אף שנחפזה להראות את עבודת האומנות המורכבת שהוכנסה באריגה, בעיטורים ובפיתוחים שנועדו ליצור תחושה של הדפסי קעקועים על הגוף.

תיפורי התחרה ופיסות הבד השקוף המרשימות הזכירו את רוח מלאכת המחשבת המעודנת של פרטי יותר מאשר את הדפסי העלים מהג'ונגל, המוכרים כעת.

למוטיב העיקרי נלוו גזרות בעלות קו מותניים צונח, המזכירות במעומעם את שנות ה-20, ושמלות הערב אובזרו בתיקים מקושטים בגדילים ארוכים, שנשרכו על הרצפה. השמלות היו ברובן שחורות וקרובות לגוף, אף שלא היו חושפניות, והתאימו לאירועי ערב - אך ללא ראוותנות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו