בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרויקט גלריה

החולצה הלבנה

גזרתה היא אנטי-אופנתית וצבעה הוא אנטי-צבע, אבל שום פריט לבוש לא יכול לשנות את האדם כמו חולצת כפתורים לבנה

7תגובות

ממנים גבריים כבר לא מאופיינים רק בכוח פיסי", אמר ב-2003 הדי סלימן, אז מעצב בית דיור, בראיון ל"ניו יורק טיימס". "לגודל פיסי אין דבר עם גבריות, או מיניות. הגברים של ימינו מקבלים את גופם כמו שהוא".

כמעט עשור חלף מאז ששינה סלימן את עולם האופנה ואת תפישת הגבריות והיחס לגוף ולגיל באמצעות השילוב הייחודי שיצר בין גזרות מחוייטות וצרות לבין דוגמנים בעלי חזות נערית שהציגו אותן לעולם.

"לחולצה הלבנה יש כוח מאגי כמעט להפוך נערים לגברים", אמר סלימן באותו ראיון. ואכן, אפשר לראות בה את תמצית הניקיון והטוהר של עולם אופנה: צבעה הזך, שעליו כתב הרמן מלוויל ב"מובי דיק", "הלובן, יותר משהוא צבע, הריהו העדרו הנגלה של הצבע, ובתוך כך הוא המוחשי בכל הצבעים"; וקוויה המינימליסטיים, שהופכים אותה ל"אנטי-אופנה" - בגד שהצטמצם לפונקציה שלו, ומכאן כוחו להעביר כל מי שלובש אותו, כמו בטקס דתי, לעמדה בוגרת ואחראית יותר.

בחרנו שבעה בחורים, בני 17-25, וניסינו לבדוק מה עושה חולצה לבנה ומחוייטת לתדמית שאותה הם מקרינים לעולם. אחדים מהם הגיעו לצילומים לבושים בחולצות טי או בגופיות, אחרים בבגדים קז'ואלים. כשכולם גמרו לרכוס את החולצות שיצרה עבורם אלה אייזנברג מהמותג מזון רוז', התחולל ברגע אחד השינוי. *

חלוצת החולצות

אלה אייזנברג

אלה אייזנברג הקימה את המותג מזון רוז' כי לא אהבה את החולצות הלבנות של בעלה. שבעת הדגמים שיצרה לפרויקט המשותף עם "גלריה" מדגימים איך צריך להיראות לשיטתה פריט הלבוש הגברי החשוב מכולם

אלה אייזנברג, בת 34, נסעה למילאנו לפני כעשור, אחרי שסיימה את לימודיה בשנקר ואת שנות ההשתלמות בישראל, כדי להתמחות בבתי מלאכה של מיטב חייטי מילאנו המתמחים בהלבשת גברים. ב-2005 הקימה את מזון רוז', בית אופנה שחרת על דגלו פרשנות עכשווית לפריטי גברים קלאסיים, שמתאימים לקהל הצעיר והמודע אופנתית שהולך וגדל בישראל. בשנים שחלפו מאז צברה ניסיון רב בעיצוב פריטי לבוש מחוייטים מחד וטרנדיים מאידך, ולפיכך נבחרה לעצב את החולצות בעבור הפרויקט החגיגי של מוסף "גלריה".

לשם כך, עיצבה אייזנברג שבע חולצות לבנות שונות, שנמכרות כעת בחנותה. "החולצה הלבנה היא אחד מפריטי המפתח בכל מותג של בגדי גברים מחוייטים", היא אומרת, "והיא אחד מפריטי הלבוש שהשקעתי ביצירתו את הזמן הרב ביותר, עוד מימי הראשונים כמעצבת. למעשה, חולצת הכפתורים הגברית היתה הסיבה שהחלטתי להקים מותג בגדי גברים חדש בישראל: שנאתי את החולצות של בעלי ושל החברים שלו, חולצות שהיו תמיד גדולות מדי, שמוטות בארבעה סנטימטרים מתחת לכתף ובעלות שרוולים רחבים. אפילו בשנים שלפני הדי סלימן ולפני טרנד המראה הפרפי, הן לא נראו לי נכונות".

החשיבות של החולצה המחוייטת, בעיקר בישראל החמה והקז'ואלית, חיזקה אצלה את התחושה שמדובר בפריט מפתח: "בארץ אנשים מצהירים שהם לא רוצים חליפה, ומבקשים בדרך כלל חולצת כפתורים ומכנסיים, פריטים שמבחינתם הם שיא האלגנטיות", היא מוסיפה.

פרויקט החולצה הלבנה, שבמסגרתו ניסתה ליצור את החולצות המושלמות בעבור קבוצת הנערים שצולמה, רק חיזק את עמדותיה. "תמיד האמנתי שלבגדים יש ממד אינטראקטיבי", היא אומרת, "ברגע שלובשים בגדים מחוייטים ומרגישים איתם בנוח, הם מקנים תחושת ביטחון ועוצמה. במובן הזה לחולצה הלבנה יש כוח טרנספורמטיבי, וכשנערים לובשים אותה היא מחוללת שינוי מיידי: מילדים הם הופכים לגברים. כמו השינוי שעוברות נשים ברגע שהן נועלות נעלי עקב, כשמישהו רוכס את הכפתורים בחולצה הלבנה עד הסוף, היא משנה את היציבה, את התנועה של הגוף, אפילו את הבעת פנים או את המבט".

תהליך העבודה על החולצות הלבנות התחיל, היא מספרת, במציאת הגזרה המושלמת. "בגלל המינימליזם שלה והעובדה שהיא חלקה ומבד לבן, לחולצה חייבות להיות פרופורציות מדוייקות. היא חייבת להיות במידה הנכונה וללוות את הגוף. אני לא אוהבת שהשרוולים צרים או רחבים מדי. גם האורך חייב להיות מדוייק - על החולצה להיות ארוכה דיה כדי שניתן יהיה לתחוב אותה לתוך המכנסיים אם רוצים להשיג מראה אלגנטי, אך גם לא ארוכה מדי כדאי שניתן יהיה להותירה מחוץ למכנסיים אם רוצים מראה קז'ואלי יותר. עוד משהו שידעתי הוא שאני רוצה חולצה חלקה ללא כיסים, כדי לשמור על מראה נקי ומכובד".

אייזנברג יצרה מספר וריאציות לגזרת הבסיס האחידה, שנועדו להתאים למגוון תכליות. "ניסיתי לספר את הסיפור על החולצה הלבנה בתוך סדר היום של הגבר שלובש אותה", היא מתארת את תהליך העבודה. "חולצה אלגנטית מאוד לערב, חולצה לעבודה, חולצה יותר קז'ואלית לסופי שבוע או חולצה ספורטיבית יותר לפעילויות מחוץ לבית".

אייזנברג מסבירה שפרט לגזרה ולבד שממנו היא תפורה, כוללת החולצה הלבנה פרטים רבים שניתן לעצבם בכמה אופנים: צווארון, כפתרה (החלק של הכפתורים בחולצה) וחפתים. "בחרתי שבעה צווארונים שונים: צווארון קלאסי, צווארון מכופתר, צווארון טאב (בעל לשונית קטנה שנסגרת מאחורי העניבה), צווארון טוקסידו, צווארון קלאב עם פינות מעוגלות ועוד שני צווארונים שהם פרשנות עיצובית שלי על צווארונים קלאסיים אחרים. בנוסף שיחקתי עם הכפתרה - בחלק מהדגמים הכפתרה היא נסתרת, והמרחקים בין הכפתורים משתנים מחולצה לחולצה.

"מבחינתי הפרויקט מקיף נושאים שונים שעסקתי בהם בשנים האחרונות, והוא מעין רטרוספקטיבה על העבודה שלי עם חולצות בכלל. שבעת הדגמים שיצרתי הם מדגם מייצג לטווח האפשרויות שחולצה לבנה יכולה להעניק לגבר העכשווי שלובש אותה", היא מסכמת.

למטה משמאל, עם כיוון השעון: 1. ניר בניטה, בן 23, רקדן: מכנסיים: לנוון ל"בוטיק המרתף"; נעליים: פראדה ל"בוטיק המרתף" 2. דניאל רחמין, בן 22: מכנסיים: ring ל"L'etranger"; נעליים: קומון פרוג'קט ל"שואו רום"; חגורה: "שואו רום"; צמידים ושרשראות: רוביסטאר 3. לורל אמיר, בן 18, מתופף: מכנסיים ונעליים: מארונו האישי; חגורה: רוני בר; שרשרת: רוביסטאר 4. מיכאל גליק, בן 24, מוכר בחנות בגדים: מכנסיים: מרטין מרג'יאלה ל"בוטיק המרתף"; נעליים: פראדה ל"בוטיק המרתף"; חגורה: דמיר דומא ל"L'etranger" 5. ניתאי קופרמן, בן 17, תלמיד תיכון: מכנסיים: רוני בר; נעליים: אוסף פרטי; חגורה: Sketch 6. שם ברדוגו, בן 25, סטודנט: מכנסי ג'ינס: אוסף פרטי; נעליים: ריק אוונס ל"L'etranger"; חגורה: "המחתרת" 7. תור ורדימון, בן 20: מכנסי ג'ינס: ד"ר דנים ל"דה בראנץ'"; מגפיים: דמיר דומה ל"L'etranger" צולם בתיאטרון תמונע בתל אביב; איפור ושיער: נירית הירשמן ללנקום; עוזר צלם: זיו כהן

עמית ישראלי | סטיילינג: מעיין גולדמן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו