בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע אופנת אביב-קיץ בפאריס

ריק אוונס יצר פריטים מפתיעים ברכותם, ואוליביה רוסטאן שיחרר את בית באלמן מכל האבנים הבוהקות. מעצבי פאריס מציגים אופנה פשוטה לזמנים מורכבים. כתבה ראשונה מתוך שתיים

תגובות

מאז שבוע התצוגות רווי טלטלות שנערך בבירה הצרפתית במארס האחרון, במהלכו סיימו כמה מעצבים בכירים את תפקידם בראשות בתי אופנה מבוססים, חלקם בנסיבות טראגיות במיוחד, יציבות אינה אחת התכונות שמאפיינות את זירת האופנה העילית בפאריס.

ועם זאת, ההתרחשות בפתח התצוגה של בלנסיאגה ביום חמישי האחרון נראתה חריגה למדי: כמה מספסלי הפלסטיק קרסו תחת יושביהם בטרם החלה התצוגה, וכדי למנוע אי נעימויות נוספות המוזמנים התבקשו לעמוד על רגליהם. אורחים נכבדים לבושים בטקסיות, וביניהם קתרין דנב, שארלוט גינסבורג ואנה וינטור, נאלצו לצפות בקולקציה שעיצב ניקולא גסקייר בעבור המותג בעמידה, אולם יש לציין שהם לא נראו טרודים כלל. נדמה כי הם שמחו על ההזדמנות להריע בעמידה למלתחת האביב הלבישה שיצר המעצב הצעיר - לבישה באופן יחסי לעבודתו כמובן.

לאור ההיקסמות של לא מעט מעצבים העונה מהצלליות הדרמטיות של בגדי תפירה עילית מאמצע המאה שעברה, מה שייחד את החזון של גסקייר היה האופן שבו עיבד אותן לזירת הלבוש ברחוב. שני עקרונות מרכזיים הנחו אותו בעבודתו: הראשון, בחינה מחודשת של פריטי מפתח במלתחה עירונית, והשני - הרצון להעניק להם איכות מרפרפת, כמעט מרחפת מעל לגוף, בהצדעה לבגדים שיצר מייסד הבית כריסטובל בלנסיאגה באמצע המאה שעברה.

לקראת האביב הוא ויתר על האפקטים המיוחדים שהוא נהנה להפיק מדי עונה מבדי טכנו משוכללים. מרבית החומרים בקולקציה היו משי וכותנה במשקלים קלים, והתוצאה היתה קולקציה אוורירית שנטענה בחיוניות של אופנת רחוב.

ז'קטים קצרים בצלליות מרובעות נוצרו מחומר ספוגי מבהיק בחיתוכים גיאומטריים חדים, בגוונים של אבני חושן: אודם, נופך, ספיר קוורץ או ברקת, בצד גוונים של חומרים אצילים כנחושת, זהב או שנהב. הם ריחפו מעל גופן של הדוגמניות, ומעל למכנסים קצרים במיוחד שליוו אותם, כאילו מכוח עצמם. מבנה הכתפיים שלהם היה מופרז, וכך גם גובה האמרות של המכנסים הזעירים.

גסקייר הסביר שאחד הרעיונות המרכזיים ששאב מעבודתו של בלנסיאגה היה המרחק בין הבד לבין הגוף. בהמשך שינו הבגדים צורה והפכו לשמלות באורך הברך, וגם בהן שולבו חתכים שחורים באופן דומה, בסגנון אר-דקו. את הצלליות החדות של השמלות הקלילות שנצפו לקראת סוף התצוגה גסקייר הדגיש באמצעות מגבעות אליפטיות רחבות שוליים שחבשו הדוגמניות. קיימים כיום מעט מאוד מעצבים שמסוגלים להביט באומץ לאחור ולנסח פרופורציות כה חדשות.

פס הקול של "טווין פיקס" שהתנגן ברקע לפני תחילת התצוגה הגביר את הרושם הסוריאליסטי. הוא רמז על העניין של גסקייר בתעתוע המבט, ובאותה מידה גם מיקום המסיבה שלאחר התצוגה, שנערכה בערב במועדון "סילנסיו" בעיר שעיצב דייוויד לינץ'.

זמזום חרישי של הידור

דריס ואן נוטן הושפע אף הוא מעבודתו של בלנסיאגה. סרטים מתבדרים, אדוות בד מעל לחצאיות או בקצות שרוולים, תחרות בשרניות וחצאיות פלמנקו היו כולם עקבות למראות שנצפו בתערוכה המקיפה שהוקדשה לעבודתו של המעצב הספרדי הנודע, שננעלה בניו יורק בפברואר האחרון.

המעצב הבלגי יצר מלתחה אלגנטית ונאה שמותאמת לזמננו, שנעה בין שני קטבים מנוגדים שסימנו הקוטורייר הספרדי והצלם האנגלי הצעיר ג'יימס ריב: בין המלאכותי לטבעי, בין המעוטר לשימושי ובין היום ללילה. מוטיבים שונים שנמזגו יחד, כגון הדפסים בוטניים מן המאה ה-17, צלליות מפוסלות ברוח התפירה העילית ונופים עירוניים ליליים של ריב, חלקם בפריט אחד וחלקם במראה כולל, יצרו רושם איתן ושלו.

אי-אף-פי וגטי אימג'ס

למרות ההדפסים המתנגשים והבזקי גוונים חיוניים כמו פוקסיה או צהוב וירוק בהירים, הקולקציה שידרה רוגע נינוח. ואן נוטן הוא רב אמן בשילובי הדפסים, ואחת ממעלותיו המרשימות היא יכולתו להפיק יופי אנין משזירתם של רכיבים שונים מנוגדים באופיים בקומפוזיציות מאתגרות. אפשר לדמיין בקלות כיצד שמלה שמעוטרת בסבך ציורי של ג'ונגל טרופי ומשלבת הדפס עירוני בשחור ולבן וגלי בד תיצור צרימה בעין, אולם זה לא היה המקרה כלל. הבגדים שידרו רוגע לאורך כל התצוגה, ויצרו מעין זמזום חרישי של הידור וחן, שעמד בניגוד לפסקול הכאוטי שהורכב מפיסות שמע של שאון עירוני (צפירות מכוניות, חריקת בלמים או קולות דהירה של רכבות).

"שילוב בין חייטות מקסיקאית לבין הזוהר של לאס וגאס", כך הגדיר אוליביה רוסטאן את קולקציית הביכורים שעיצב בעבור באלמן בתום התצוגה. ביולי האחרון הוא הציג אמנם את קולקציית הריזורט שיצר בעבור המותג, אך זו היתה הפעם הראשונה שהמעצב הצעיר עשה זאת בתצוגה רשמית לעיני בכירי תעשיית האופנה העולמית.

בשנתיים שבהן עבד לצד כריסטוף דקרנן, המנהל האמנותי הקודם של המותג, הוא הטמיע היטב את מראה נערת המסיבות הנוצצת (במקרה של דקרנן זה נעשה באופן מפורש למדי באמצעות גודש אבני קריסטל שהבזיקו בשלל גוונים). המראה, שאותו ניסח דקרנן עם הסטייליסטית אז ועורכת המהדורה הצרפתית של "ווג" בהווה עמנואל אלט, נהפך למזוהה עם בית האופנה המתחדש.

הצלליות חובקות הקימורים והאמרות הקצרצרות, שני צפנים מהותיים במלתחת הבית, נותרו על כנם, אך האפיל ההמוני נשר, יחד עם אבני הקריסטל, ובמקומו הופיעו רקמות דינמיות ועשירות בסגנון מקסיקאי. וגאס היתה בחירה מעניינת בעבור המעצב הצעיר, שכן הבהובי התאורה המסמאים יכלו לשמש מראה מקום מפורש לעבודתו של קודמו בתפקיד. אולם פרט לזוהר המיידי של בתי הקזינו בעיר, הוא התייחס להיבטים מצודדים פחות של העיר, כמו דוגמאות פרחים בטפטים שמכסים קירות מוטלים זולים או חולצות בוקרים.

באופן כללי, נדמה היה שלרוסטאן יש רעיונות אחרים ביחס לעיר החטאים: בראש וראשונה הוא ויתר על הלכלוך המסוגנן שטיפח דקרנן ועל האפיון הלילי-דקדנטי ששלט במלתחתו. חצאית ארוכה ורחבה מדנים בהיר, שכללה כפתורים בחזיתה ושנלבשה עם חולצת טי לבנה ארוכת שרוולים, הוסיפה ממד חדש של נינוחות יום-יומית למותג. במקום זאת הוא חשב על נודי קוהן, מעצב אמריקאי ממוצא רוסי, ועל החליפות המפוארות שעיצב בעבור זמרי קאנטרי בשנות ה-60 של המאה שעברה.

לדברי רוסטאן, הוא שואף להחליף את חולצות הטי הקרועות ומכנסי הג'ינס הפרומים בזיקה לשורשים המתוחכמים יותר של בית התפירה העילית. בתצוגה הנוכחית הוא עשה זאת באמצעות רקמות תלת-ממדיות עשירות שעיטרו ז'קטים קצרים בסגנון מטדורים, או בשילוב אלגנטי של עור זהוב וקטיפה לבנה במקטורן הדוק.

צריך שניים למנגו

בחלל האפל בתצוגה של ריק אוונס, מסך של אלומות אור אופקיות ניצת בין רגע בקצה המסלול, ועשן סמיך התפתל באטיות ביניהן כמו עננת שאול מכושפת. המעצב כינה אותו "שער לגן עדן". כשהדוגמניות עברו בעדו הן הבזיקו לרגע באור גדול, כמו חרקים יפהפיים במלכודות אור חשמליות, אך באופן הכי זוהר וקסום שניתן להעלות על הדעת. "קדושות מעונות מחושמלות", הוא קרא להן בנימה מתריסה אופיינית.

השמלות הלבנות הקולחות שפתחו את התצוגה היו מפתיעות; הרכות והפשטות שהציעו לא אופייניות לחזון הנשיות המאתגר של המעצב. אולם אין זה אומר שהוא מיתן אותו כדי שיהיה נוח יותר לעיכול. למעשה, אוונס הגיש את האסתטיקה הקודרת שלו בצורתה המזוקקת ביותר, ועם ביטחון ואמונה מוחלטים, בין שבשולי הבד הפרומים שהקיפו את שרווליהן המעוגלים של חולצות מכונפות ובין שבשובלי הבד התפוחים בגבן של שמלות גולם צרות בגוני אבק, פחם או טרה קוטה. היכולת של המעצב להצפין קודים חמורים גם בשמלה פשוטה למראה היא שמבדילה אותו מכל אותם מעצבים שעוקבים אחר נתיבו הגותי-נזירי.

החידוש העיקרי היה בסוג הבדים: כותנה, פשתן ועור. הם הציעו ממד חדש של נינוחות, והצליחו לקרקע מעט את ההדר הקודר של בגדי המעצב. הרושם שהותירו היה עוצמתי לא פחות באופן שבו הפכו את הצעות הלבוש המאתגרות של אוונס לנגישות גם בשעות היום ובזירת הרחוב.

אוונס אינו ידוע כמי שנכון לחשוף עור בנדיבות, לא באופן מיני מפורש כמקובל באופנה העילית המערבית

על כל פנים, ובכל זאת, רעיון הצניעות התחדד במלתחת האביב שהציג. הצלליות היו ארוכות וצרות ברובן, למעט הבלחות של חפתים של חולצות שהתרחבו בצורת פעמון או עיוותי בד באזורים אסטרטגיים בגוף. אוונס הקפיד במיוחד על נימה סגפנית בניסוח הגזרות, והצורות המודגשות, שנוצרו בהשראת תפירה עילית של שנות ה-60, שיוו להן ממד של אלגנטיות. כפי שניסח זאת בעצמו: "היכן שנמצאת אלגנטיות, מיניות נמצאת בקרבת מקום".

היופי המתקתק בקולקציה של דיור נראה במבט ראשון כמו מהלך זהיר במיוחד של ביל גייטן וצוות המעצבים שהוא מוביל מאז פיטוריו של ג'ון גליאנו במארס אשתקד. הז'קטים המוכרים של המותג זכו לעדכון קל בדמות צווארון מעוגל ורחב יותר, שמבעדו ביצבצו צווארוניהן של חולצות אורגנזה שקופות (קלאסיקה שברירית?). אולם החצאיות הרחבות באורך הברך שליוו אותם לא בישרו דבר מה חדש, וכמוהן גם שמלות האורגנזה והמשי השקופות שהצדיעו להלבשה תחתונה פתיינית. קשת גוונים חיוורת של תכלת, פודרה, ורוד ואפור, בצד הבלחות של אדום אש, חידדה את הטון הגלנטי.

על רקע ההתנהלות הכאוטית בבית האופנה בששת החודשים האחרונים, נדמה כי זהו אך טבעי: ייתכן שהמלתחה שהציג גייטן על המסלול היתה ההצעה השפויה ביותר לתקופה הנשלטת בחוסר היגיון. אפשר שעל רקע הדיונים המתמשכים וההשערות סביב מינוי מנהל אמנותי חדש, שהפכו את המותג למעין אופרת סבון אופנתית, ביקשו מנהלי המותג להזכיר כי דיור אחראי לעיצוב אחד המראות המשפיעים ביותר באופנה העילית של אמצע המאה שעברה.

אחת העובדות בצוות המעצבים של המותג, שביקשה להתראיין בעילום שם, הציעה הסבר פשוט יותר: לאיש כבר לא אכפת. לדבריה, גייטן, שמודע להיותו ממלא מקום רק עד שיימצא מחליף ראוי לגליאנו, ממתין בקוצר רוח לסיום תפקידו, וכך גם אנשי הצוות, שאינם מגלים להט לעבוד במקום שבו סכנת פיטורים מרחפת מעל לראשם בכל רגע נתון. על פי סידני טולדנו, מנכ"ל בית האופנה, הודעה על מינוי מנהל אמנותי חדש למותג תגיע בקרוב. אולי. לא באופן ודאי, ובוודאי לא באופן בהול. עברו כבר שישה חודשים מאז פיטוריו הסוערים של גליאנו, ומנהלי המותג אינם ממהרים לשום מקום.

אותה תחושה של מים עומדים ליוותה גם את הקולקציה. שום דבר מסעיר ושום דבר להוט מדי. אחד הנוכחים בשורה שמאחורי זעק לפתע את שמו של פרי אקזוטי לעומת הדוגמניות שצעדו על המסלול. לאחר מכן הוא הסביר כי הבגדים הזכירו לו בתפלותם את מלתחת המותג הספרדי שנושא את אותו השם.

במרחק של כמה ימים ותצוגות, המחזה המשונה מהתצוגה של בלנסיאגה נראה לפתע נטוע היטב במציאות: ייתכן שמחיאות הכפיים הסוערות בעמידה על הרגליים שלהן זכו הבגדים הלבישים הן תמצית המסר במחצית הראשונה של שבוע התצוגות שיינעל הערב. זמנים מעורערים הם לא העיתוי המתאים ליצירת בגדים מאתגרים מדי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו