בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דוגמניות ובני מלוכה: המצלמה של מריו טסטינו

ששת השערים שצילם העונה למגזיני אופנה מובילים הם רק טיפה בים התצלומים שיצר מריו טסטינו ב-30 השנים האחרונות. כעת, הוא אומר, הגיע הזמן לחזור לשורשים בפרו

5תגובות

בטקס הענקת פרסים שנערך בחודש שעבר, מריו טסטינו, הר של כוסות שמפניה מאחוריו וורד אדום נעוץ בדש בגדו, עמד ובירך את החברים שפגש מאז שהגיע מפרו לאנגליה כנער חובב אופנה, לבוש סרבל מבד מגבת בצבע לילך, לפני 35 שנים.

בעודו מדבר בקול המתקתק הייחודי לו, הצלם הביט לעבר אולם הנשפים, שעוצב כמו קופקבנה בשנות ה-30. "אתם כולכם הנבחרים שלי", הוא אמר לקהל כולו.

טסטינו אוהב קהל, במיוחד קהל במסיבה החוגגת את מה שהוא מכנה "החופש של אנשים, החופש של הגוף, השמחה, האנרגיה". ב-30 שנות צילום אופנה הוא לכד בתמונותיו את הזוהר הקדחתני של חיי החוף בריו דה ז'ניירו וגם את התלהבותם הממושמעת של חיילי משמר המלכה הרכובים על סוסים בחתונה המלכותית באפריל האחרון. במאורע ההיסטורי ההוא, טסטינו לא רק ניצב מאחורי העדשה כדי ליצור דימוי איקוני של "ויל וקייט" החבוקים לפני האירוע, אלא גם צולם בעצמו בכנסיית וסטמינסטר בשל היותו ידוע ומפורסם.

"אני אובססיבי לגבי אנשים ואיך לגרום להם להיראות במיטבם", אומר הצלם, שהחודש מלאו לו 57. העובדה שהוא אחראי לצילומי השער של שישה מגזינים שונים שייצאו בסתיו הקרוב ברחבי העולם היא בעיניו "כמו מתנה מן החיים".

נקודת השיא השנתית הזו היא כה משמעותית בעולם ההוצאה לאור, עד שהסרט שעסק בידידתו ועמיתתו אנה וינטור נקרא "גיליון ספטמבר". עורכת "ווג" האמריקאי אמרה על הצלם המועדף עליה: "הוא מעריץ נשים, מעריץ סלבריטאים - והם מעריצים אותו בחזרה".

ישנה גם שורה ארוכה של פרסים חדשים שהצטרפו השנה למדפים הצפופים בארון הזכוכית במשרדו הנעים והפתוח של טסטינו בלונדון, המקושט בפסלים קלאסיים ועבודות אמנות מודרנית. פרס מטעם יצרנית השמפניה מואט שנדון הוענק לו בחודש שעבר אחרי שקיבל תואר עמית כבוד מהאגודה המלכותית לצילום. בנוסף, קיבל את פרס "איקונת השנה" של מגזין "GQ", והכרה נוספת מטעם המוזיאון הניו-יורקי לאמנות לטינית "El Museo del Barrio" במאי.

טסטינו מסתכל על השלל ואומר באירוניה שאותה ספג מהתרבות האנגלית: "מישהו אמר לאמא שלי, ‘את בטח נורא גאה שהבן שלך קיבל מדליה בפרו', והיא אמרה, ‘אני גאה - אבל מריו מקבל מדליות מאז שהוא בן חמש'".

"אני חושב שאתה נולד עם נחישות, עצלות או להיטות מסוימת, וכשאני צריך לעשות משהו, אני רוצה לעשות את זה הכי טוב שאני יכול", הוא ממשיך. "עם זאת, מרגש מאוד לקבל פרס בתור שיא, כשאחרי 30 שנה של עבודה קשה מישהו אומר ‘עשית את זה'".

ממרומי האוטובוס

תצלום של אמו - אשה אלגנטית, זקופה, כסופת שיער - מונח על שולחנו של טסטינו, אחד מ"מאות שיש ברחבי הבית". "היא ידעה להתלבש. אני זוכר אותה מדברת על אורך החצאית או גובה העקב. היא הכשירה אותי למה שאני עושה היום", אומר הצלם, בהתייחס לאמו, בת 88, אשה בעלת עיניים כחולות, ממוצא אירי-ספרדי.

הוא נזכר בילדותו בלימה, כשגדל כאחד משישה אחים: בית הספר ה"קתולי מאוד" שבו לבש חליפה כהה עם צווארון לבן בימי ראשון; ובטיוליו כנער מתבגר עם אביו לניו יורק, שם היה אמור לשמש כמתורגמן לאנגלית, אך בילה את רוב זמנו בקניית בגדים.

השחרור מילדות אוהבת בחיק משפחה מהמעמד הבינוני התחולל במהלך טיול לריו כשהיה בן 17, שבו התלמיד השקדן, בעל הנטיות התיאטרליות, נהפך לנער מסיבות.

לוסינדה צ'יימברס, מנהלת האופנה של "ווג" הבריטי וחברה של הצלם מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת - היכרות שהחלה כאשר הבחין בעודו יושב בקומה העליונה של אוטובוס לונדוני בצעירה הלבושה בסגנון "סווינגינג לונדון" פרוע במיוחד - סבורה כי לילדותו המוגנת יש חלק נכבד בכך שטסטינו נותר יציב ואיתן. "הוא נאמן מאוד, והמסיבה שלו היתה עדות לכך שהוא לא שוכח", אומרת צ'יימברס, בהתייחסה למעגל של חברים שכלל את היימיש בולס מ"ווג" האמריקאי, מנהל האופרה פטריק קינמונת ועוד רבים אחרים.

לדברי טסטינו, האדם שתומך בו ביותר הוא שותפו יאן אולסן, מנהל Higher + Higher, חברה שהוקמה לפני כחמש שנים כדי לשרת את שלל המותגים שעמם עובד הצלם. "יאן פתח אותי לדור חדש, בהיותו צעיר ממני ב-20 שנה. בנוסף, הוא אחד מאותם אנשים שפשוט מאפשרים לך לזרוח. הוא היה המעבר שלי לתוך הסדר החדש", אומר טסטינו על ה"תמיכה ללא תנאי" מצד שותפו.

אולסן, שגדל בברזיל ולקח חלק בפתיחת סניף של החברה בסאו פאולו, אומר: "שנינו מקשיבים זה לזה. אני מרגיש שאני בר מזל כי אני חווה את נקודת המבט שלו ואת הניסיון שלו. מצדי, אני נותן לו את החופש להיות לגמרי מי שהוא".

כמו משפחה רגילה

היכולת של טסטינו היא בראש ובראשונה לתפוס את הרגע וללכוד את האנושיות של מושאי הצילום שלו. וינטור מתארת את הצלם, שתמונות החתונה האישיות והעליזות של קייט מוס שצילם התנוססו על שער "ווג" בספטמבר, כך: "הוא מבין את הטעם שלנו. יש לו סגנון, אבל הוא לא מנסה לכפות את עצמו. בנוסף, יש לו גם ראש עסקי".

טסטינו מסמן את "השנים של דיאנה" בתור הרגע שבו הקריירה שלו המריאה ברחבי העולם. יכולתו ללכוד, בפשטות טבעית, את נסיכת העם, להעניק זוהר לבריחתה מהכלוב המוזהב, הדהדה ברחבי העולם. "העניין היה להראות אותה כאדם נורמלי", הוא אומר, "לחבר אותה למציאות שלה באותו רגע".

לתפוס את הרגע הוא "המסר של מריו", מה שצ'יימברס מכנה "חלק מסקרנות ויזואלית" הכוללת התעניינות בדוגמניות עצמן וראייתן כיותר מאשר קולבים בלבד, כמו גם את תשוקתו לאיסוף אמנות.

התמונות המלכותיות שצולמו במשך 20 שנה נהפכו עכשיו לתיעוד היסטורי, במיוחד אחרי שהנסיך צ'ארלס פתח את זרועותיווהרשה לעצמו להצטלם כשהוא מחבק את הבנים שלו. "התרגשתי כל כך מהדברים שאף אחד לא ראה - שהם בעצם כמו משפחה רגילה", אומר טסטינו, שלאחר שנים שבהן העריץ את הזוהר של צלמי דיוקנאות מלכותיים כמו ססיל ביטון ונורמן פרקינסון, מצא את עצמו מנסה להעביר את "האנרגיה" ואת "הקסם" של שני ילדים שאיבדו את אמם והם מתחברים כעת עם אביהם.

החיבוק בין המאורס הטרי הנסיך ויליאם וקייט מידלטון צולם, בסגנון האופייני לטסטינו, לאחר צילום הדיוקנאות הרשמיים בחדר שבחר ואירגן, בתום סשן צילומים בן שעתיים, כאשר בני הזוג פרשו לתוך העצמי האישי שלהם. "זו בחירה - יש שני סוגים שונים של צלמים: אלה שאובססיביים ביחס לפרטים הטכניים, ואלה שאובססיביים ביחס למושא הצילום", אומר טסטינו. "אני שואל איך אני יכול לגרום להם להיראות במיטבם".

"הוא הג'ון סינגר סרג'נט של זמננו", אמר טרנס פפר, אוצר התצלומים במוזיאון הדיוקנאות הלאומי בלונדון, בהתייחסו לצייר הדיוקנאות הגדול מהמאה ה-19.

יש מי שיחשבו שזוהי מחמאה מפוקפקת. מומחה אחר לצילום, שביקש שלא להזדהות מחשש שדבריו יכעיסו את טסטינו, אמר כי הוא בעיקר "צלם חצר", המחמיא למצולמיו מבלי לנסות להגיע למעמקי נשמתם או למציאות קשה שפרנסיס בייקון ביטא בציוריו.

במציאות המועצמת והכבירה ניכר "הקסם של מריו", כמו בתמונות מוקדמות שבהן הוא צילם את מדונה - הוא מודה לג'יאני ורסצ'ה על החיבור ביניהם - ראשה עטוף במטפחת במכונית בלוס אנג'לס.

"זו היכולת של מריו לגרום לך להרגיש מיוחד. אלו ההתלהבות הטבעית והקסם שלו", אומרת השחקנית סיינה מילר. "לא משנה מה אתה לובש, מתרחש קסם כשהוא מאיר אור על האישיות שלך".

בסרט "גיליון ספטמבר" מ-2009 שעסק ב"ווג" מוצגת מילר ברומא בסגנון פליני, חושנית ומפתה בתוך קהל ממהר. שערים אחרים של "ווג" הציגו את אנג'לינה ג'ולי יוקדת וליידי גאגא מחוצפת.

"הרבה צלמים אוהבים שהדוגמניות הן כמו בד חלק - אבל בנות משעממות לא משפיעות עלי. אני לא אוהב לשחק בבובות, אני אוהב לשחק עם אנשים", מסביר טסטינו, שאומר כי האופי והאינדיבידואליות של קייט מוס הם שגורמים לו "לאובססיה" כלפיה. יש לו גם יכולת להוציא זוהר ממצולמים שאינם דוגמנים, כמו צילום השער של "ווג" הצרפתי עם שרלוט קסירגי, בתה של הנסיכה קרולין ממונקו.

דוגמנית העל נטליה וודיאנובה משתפכת כשהיא מדברת על הצלם. היא אומרת שהוא מפיג ולו את המתח הקל ביותר בצילומים באמצעות "החיוך המדהים והרחב והצחוק המדבק שלו. הוא אף פעם לא מתעייף מלהחמיא עוד ועוד, ומוציא את המיטב מכל מי שיש לו את העונג לעמוד מול העדשה שלו. אבל מתחת לאישיות המוחצנת שלו הוא אדם רגיש, יפה, חם וטוב לב".

למותג ברברי, שסבל מדימוי מרושל, יצר הצלם חיים חדשים, כפי שעשה עם גוצ'י בשנות ה-90. כריסטופר ביילי, המנהל הקריאייטיבי אומר: "הוא רואה את החיים בעיניים שמחות. הוא אוהב דברים שמחים ודימויים יפים - וכולם אוהבים לעבוד אתו. זה תמיד כיף".

אכן, קשה למצוא מישהו שיאמר מלה רעה על טסטינו, אם כי ישנם מלמולים רפים על ה"סופר אגו של סופר מריו", ועל העובדה שהוא כשל באימוץ האפשרויות הגלומות בטכנולוגיה המודרנית, כמו הצלם הבריטי ניק נייט.

קארין רויטפלד, לשעבר עורכת "ווג" הצרפתי, שעבודתה עם טסטינו בשנות ה-90 של המאה הקודמת הביאה אותו לשיא של חופש וחושניות, מתארת את הסגנון המשולב שלהם כ"שיק אירוטי", בהתייחסה לשנים שבהן עבדו עם טום פורד במותג גוצ'י. הצלם אומר כי בתקופה זו הוא עבר מניסיון לחקות את התרבות האנגלית לעבודות בסגנון צוהל, נהנתני וסקסי יותר.

כמה אנשים העירו גם לגבי הפן העסקי של טסטינו, אף שאחיו ג'ובאני, החי בניו יורק, הוא האחראי לניהול המשא ומתן בעסקיו. למעשה, הצלם למד כלכלה ומשפטים במכללה, ולראות אותו בפעולה, כשהוא משתדל להקסים מנכ"ל של חברה, זו חוויה. באירוע נוצץ שערכה החברה האמריקאית Coach בלונדון, טסטינו דיבר בצורה גלויה עם לו פרנקפורט, יו"ר ומנכ"ל חברת התיקים והאביזרים, על הצורך בתמונות מתאימות בפרסום ועל הדרך שבה הם יוכלו לעבוד יחד.

ג'ובאני טסטינו מתאר את אחיו כמי שהיה תמיד "ילד נוצץ וצעקני", ומתבדח כי 25 שנות העבודה המשותפת שלהם "מרגישות כמו 45". אבל בנימה רצינית יותר הוא אמר: "למריו תמיד היה צד פרוע, אבל יש לו השכלה גבוהה והוא מבין איך למשמע את הכישרון שלו. אף אחד לא מושלם, אבל מריו משתמש באינטליגנציה שלו. הצלחה וכוח יכולים לקלקל כל אחד - אתה יכול להרוס את עצמך מהר מאוד עם הפרסום והתהילה".

וודיאנובה משבחת את ידידה על כך שהוא מעורב בפעילות צדקה, כולל הקרן שלה עצמה, Naked Heart, המסייעת לילדים מקופחים ומתקשים ברוסיה, לא רק בגיוס כספים אלא גם בנסיעה למוסקבה לרגל פתיחת בית חולים לילדים.

טסטינו, לדבריו, חש רגשות עזים ביחס למולדתו, והוא רכש בניין במרכז לימה במטרה לממן מרכז צילום לקידום כשרונות מקומיים ותיעוד תרבותי, כמו תמונות התלבושות הססגוניות של אנשי ההרים בפרו שאותן הוא שומר במחשב שלו. המרכז, שייקרא Asociacion Mario Testino, אמור להיפתח במארס.

הצלם ניצב מול לוח בסטודיו שלו, בוחר תמונות לתערוכה שתוצג בבייג'ין ביוני הבא. הוא ואולסן עובדים עם מודל מוקטן המייצג את החדרים והנושאים השונים - כפי שהם עושים גם עבור "In Your Face", תערוכה נוספת שתיפתח במוזיאון לאמנות בבוסטון בשנה הבאה.

עם זאת, למרות כל ההצלחה הגלובלית שלו, טסטינו חש כמיהה להזין את שורשיו הנטועים בפרו, מעין "חזרה הביתה" והבאה למולדתו של הפירות - הכספיים והאמנותיים - של 35 שנות עבודה בהיעדרו. "כולנו עזבנו. היית צריך לעזוב", אומר טסטינו, בהתייחסו לאחיו. הוא מציין שאמם היתה מאושרת מאוד כשאחותו חזרה לארצה לאחר 30 שנה שבהן חיה מחוץ לפרו. הארכיון העצום של מריו טסטינו, שאחסונו באירופה עלה הון תועפות, כבר הגיע ללימה. ייתכן שזהו שביב ראשון, קלוש, של חזרה הביתה יום אחד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו