בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כרחוק מזרח ממערב

הקולקציה שהשיק קניה וסט בשבוע האופנה האחרון בפאריס כללה גרסאות כיסוי ללהיטי המעצבים המועדפים עליו. עיצובים מקוריים אמנם לא נכללו בה, אך זה לא הפריע לראפר הנודע להישמע גאה ונרגש במיוחד מאחורי הקלעים

תגובות

הסוף להתחלה: קולקציית בגדי הנשים הראשונה שעיצב קניה וסט לקראת אביב-קיץ 2012, שנחשפה במסגרת שבוע האופנה בפאריס שננעל בשבוע שעבר, היתה מאכזבת. ומדוע בעצם שלא תהיה? האם מישהו באמת ציפה מווסט, מעריץ נלהב של אופנה עילית שבילה בשנים האחרונות בישיבה בשורות הראשונות של תצוגות אופנה בניו יורק, לונדון, מילאנו ופאריס והתיידד עם מעצבים ועורכי אופנה בכירים, לעצב מלתחה מוצלחת או בעלת משמעות? למרבה ההפתעה, מתברר שכן. אחרת אי אפשר להסביר את הציפייה הדרוכה שעוררה התצוגה בקרב בכירי תעשיית האופנה.

שמו של וסט נישא בפי כל לאורך חודש התצוגות שנפתח בניו יורק בספטמבר. על פי שמועות שקדמו לפתיחתו, הוא היה אמור להציג את הקולקציה בניו יורק. אך איש לא הופתע כשזה לא קרה לבסוף: וסט דחה את השקת קו ההלבשה שלו במשך שנים בתואנה שהוא שואף לשלמות. לא פחות מכך. מי שמגלה ביטחון מופרז ויהירות - יש שיאמרו שיגעון גדלות - בעבודתו בתחום המוסיקה, נרעד למול המשימה שהציב לעצמו - להפוך למעצב אופנה מן המניין.

כששבוע התצוגות נדד ללונדון, החלו לדלוף דיווחים על האפשרות שהראפר הנודע יציג את הקולקציה שיצר בשבוע האופנה בפאריס. הציפייה נבנתה בהדרגה וביסודיות, כך שעד למועד התצוגה עצמה קהל האופנה - אנשי מקצוע וחובבים כאחד - קיווה כי הבשורה המרגשת של עונת התצוגות הנוכחית תגיע אולי מחוץ לשורותיה של התעשיה.

בפאריס, גלי השמועות נדמו. הם הוחלפו במעטה סודיות כבד באשר למיקום ולשעת התצוגה המדויקים. הזמנות נשלחו לקומץ נבחר של אנשי תעשייה - מעצבים, עורכים, סטייליסטים וידוענים.

מחוץ למבנה ביה"ס התיכון "Lycee Henri IV" בגדה השמאלית בעיר, שבו התקיימה התצוגה, התכונה היתה דלה מן המצופה. ובכל זאת, האבטחה בכניסה היתה כבדה. בחלל הלבן שבקומה האחרונה של ביה"ס האוויר היה חם ולח במיוחד. האורחים נפנפו בעצבנות במניפות שאספו בשאר התצוגות שהתקיימו באותו שבוע. לאחר דקות ארוכות של המתנה, נשמעה הוראה לשבת כי התצוגה עומדת להתחיל. המתח היה בשיאו. מרוב ציפייה, ומהיכרות עם המעצב הטרי, אפשר היה להאמין שהכל יכול לקרות. גם האפשרות שווסט ינחת מן התקרה ויפצח בשירה, למשל, נראתה הגיונית לחלוטין. אולם ההתנהלות היתה צנועה ושגרתית למדי. מוסיקה בקעה מהרמקולים באולם ודוגמניות פסעו אל המסלול.

אי-פי ורויטרס

נשיקות באוויר

מן הרגע הראשון אפשר היה להבחין בצביון התפירה העילית ובמורכבות של מלאכות היד שניסה וסט להעניק לבגדים שעיצב (אולי כדי שיוכלו להצדיק את העיכוב בהשקת הקולקציה). שמו של הקו,DW Kanye West , הוא אולי מחווה לאמו המנוחה של המעצב, דונדה וסט, אך מה שהוצג על המסלול היה אוסף גרסאות כיסוי ללהיטים של המעצבים המועדפים עליו: היתה שם ורסיה מרוככת של הזוהר המיני של באלמן במכנסיים מטאליים כסופים ובז'קט קצר משובץ באבני חן. "מרוככת" אינה הגדרה מוצלחת במיוחד, שכן הבגדים היו נוקשים וכבדים, מגושמים לפרקים. לצדה, ניתן היה להבחין בנקל בהצדעה לעבודתו של אלבר אלבז בלאנוון בדמות רוכסני מתכת חשופים, בהד לגיאומטריה החדה של ראף סימונס בז'יל סנדר במכנסיים הדוקים שהורכבו ממשטחי צבע בכחול-אדום-שחור, במחוות לדה-קונסטרוקציה של מרטין מרג'לה בגזרותיהן המורכבות של חליפת מכנסיים או שמלה, וכן באזכורים לנתיב המינימליזם החמור של פיבי פילו בסלין (שמלות הדוקות מעורות נוקשים בחיתוכים חדים) או לכוחנות המינית של פרידה ג'יאניני בגוצ'י (רדידי פרוות שועל). הכל מהכל.

מילא זה, אבל כמה מהבגדים לא נחו היטב על גופן של הדוגמניות (יותר מדי זמן לרקום חרוזים ופחות מדי זמן למדידות סופיות, או שמא בעיה בגזרות עצמן?), ואלה שכן לא החמיאו להן כלל. הכל נראה שרירותי וחסר התכוונות. מעין התגלמות של לוח השראה שמכיל תצלומים של דגמים אהובים מקולקציות של מעצבי אופנה עילית. דבר מה שזקוק לשלב נוסף של עיבוד במוחו ובידו של מעצב, שיוכל להפיק מזה קולקציה קוהרנטית בעלת משמעות.

לאחר התצוגה, התוודה וסט כי היציאה אל המסלול בתום התצוגה והקידה בפני אנשי תעשיית האופנה שמילאו את החלל היתה קשה עבורו יותר מהמפגש עם אלפי מעריצים בהופעותיו על הבמה. זה יכול להסביר את ההקלה שחש כשאושיות כמו קארין רויטפלד, עורכת "ווג" פאריס עד לא מזמן, לינדה פארגו, מנהלת האופנה של בית הכלבו ברגדורף גודמן וסילביה ונטוריני מבית פנדי ניגשו אליו מאחורי הקלעים ובירכו אותו על העבודה הטובה שעשה.

רויטפלד אמרה שהיא תשמח ללבוש את הבגדים שעיצב, וציינה בפניו, למקרה שלא הבין, כי זוהי המחמאה הגדולה ביותר שהיא יכולה להעניק לכל מעצב. קניה, לבוש בחולצת טי לבנה רחבה ומכנסי ג'ינס שחורים, שרשרת זהב ארוכה לצווארו, הנהן בפנים שטופות זיעה מחום ומהתרגשות. "הצגת בפאריס!" היא ניסתה לעודד אותו. "זה מה שתמיד חלמת עליו...". הוא נראה נרגש מדי מכדי להגיב לדבריה או מכדי לנהל שיחה ממושכת. הוא חייך והעניק לה חיבוק חם בתמורה. לאחריה הגיעו בתורם גם לינדזי לוהן, שהסתפקה בהפרחת נשיקות באוויר, אוליביה זאם, טרי ריצ'רדסון ואוליביה טייסקנס.

אי-פי ורויטרס

עם קצת עזרה מידידים

הקולקציה שהציג אולי לא היתה כרטיס הכניסה הכי יעיל לתעשיית האופנה, אך נוכחותם של מעצבים כמו ג'רמי סקוט, האחיות אולסן ואזאדין אלאייה, וכן דמויות כמו אנה וינטור וקטי הורין, הכשירו את הערב כאירוע אופנה מן המניין. "האתגר הכי קשה בעבורי היה להתמודד עם התואר ‘מעצב ידוען'" אמר.

קניה לא עיצב את הקולקציה לבדו. על פי המודל של בית אופנה מודרני הוא נעזר בשורה של יועצים, ביניהם המעצבים קים ג'ונס ולואיז גולדין ומנהלת המסלול ללימודי אופנה בתואר שני בקולג' סנטרל סיינט מרטינס בלונדון, לואיז וילסון, מי שנחשבת לגורו של האופנה הבריטית.

יום לפני התצוגה, אמרה וילסון בראיון לכתב המהדורה המקוונת של "דייזד אנד קונפיוזד" על הסטודנטים לאופנה כי "הם בעלי כישורים מועטים כיום, והם נשענים יותר על העברת העבודה לגורמים חיצוניים. כשמדברים על אנשים כמו לי מקווין או כריסטופר קיין, הם עשו הכל בעצמם. אבל הלחץ שמופעל על סטודנטים כיום הוא עצום. מה שמצופה מבוגר הוא לא אנושי - תצוגת האופנה של בוגרי התואר השני מועלה במסגרת שבוע האופנה בלונדון ומופיעה לאחר מכן בסטייל.קום. היא זוכה לביקורת מקצועית בפלטפורמות שלא היו קיימות קודם לכן".

וסט, כך דווח, דווקא התעקש לעשות הרבה מהעבודה בעצמו, כולל לקנות בדים ורוכסנים בחנויות סדקית בלונדון. ובכל זאת, זה לא זיכה אותו או את הקולקציה בהערכת עיתונות האופנה העולמית. אולם אף שהמבקרים נהנו לקטול אותה ביום שאחרי התצוגה, אי אפשר היה להתעלם מנוכחותם המרשימה של נציגי עיתונים כמו ה"ניו יורק טיימס" וה"טלגרף" או אתרי אופנה כמו סטייל.קום. היה ברור שהם מתייחסים לתצוגה ברצינות.

חלק מהבלוגרים שהשמיעו ביקורת קשה טענו כי הקולקציה שיצר וסט היא זלזול בתעשיית האופנה, באנשי המקצוע שלה ובקהל לקוחותיה. העובדה שלראפר יש טעם מסוים באופנה והוא מרבה ללבוש בגדים של מעצבים אחרים אינה מכשירה אותו להיהפך למעצב בעצמו, כתבו. מי שניסחה בצורה הקולעת ביותר את הפער שבין תשוקה לכישרון היתה סוזי מנקס מה"ניו יורק טיימס". לדבריה, אין זה מפתיע כלל שווסט לא התגלה כמעצב יצירתי או מוכשר. "מי, מכל האנשים שאוספים אמנות בעין נבונה, יכול היה ליצור עבודת אמנות טובה בעצמו?", תהתה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו