בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בכל צבע, כל עוד זה לבן

בקלואה הוא שידר את חוסר הביטחון של מעצבת הבית הטרייה, בלואי ויטון הוא סימל מתיקות נאיבית וגם היה צבע סוסי הקרוסלה שעליהם ישבו הדוגמניות ואילו בשאנל ברא קרל לגרפלד על טהרתו סביבה ימית מופלאה. מעצבי פאריס מציגים את כל גוני הלבן

2תגובות

קולקציית הביכורים שלה בקלואה, קלייר וייט קלר ביקשה להחדיר רוח וקלילות מרעננת לקולקציה שעיצבה עבור המותג. בחירתה להסיר את גג האוהל הלבן בגני הטיולרי שבו נערכה התצוגה אמנם אפשרה לאור טבעי ולאוויר לחדור למסלול (גל החום הכבד ששרר בעיר גרם למארגני תצוגות רבות לחלק מניפות עבור לקהל המוזמנים), אך המעצבת לא הצליחה להחדיר את משב הרוח המיוחל גם לפריטים עצמם.

וייט קלר החליפה את האנה מקגיבון בראשות המותג לאחר שהחוזה של האחרונה לא חודש בתחילת השנה. מקגיבון חתומה על לא מעט הצלחות שהפכו לקלאסיקות מידיות. תחת הנהגתה נהפך קלואה למקור של בגדים קלאסיים בעלי צביון בורגני, ברוח שנות ה-70 וה-80. אולם לאחר פרצי נוסטלגיה ששטפו את הקולקציות של העונות האחרונות בגוני קוניאק, היא התקשתה לשחזר את ימי הזוהר של המותג.

וייט קלר זכתה לשבחים רבים על עבודתה במותג פרינגל אוף סקוטלנד, שם התחברה לשורשי מותג הסריגים הסקוטי והפכה אותו לרלוונטי מתמיד. אולם לאילו שורשים עליה להתחבר כעת בבית האופנה הצרפתי שיציין 60 שנים להיווסדו בשנה הבאה? לאלו שהניח קרל לגרפלד? לימי הזוהר של פיבי פילו? ומה באשר ליסודות שהניחה מייסדת הבית ג'בי אגיו?

רקמות הפרחים על חולצות ומכנסונים פרחוניים רמזו שהמעצבת בחרה בשורשיו של הראשון. צחות הקווים העידה כי עבודתה של פילו הותירה עליה את חותמה כשם שהשפיעה על עבודתם של מעצבים רבים באופנה העילית העכשווית. באופן כללי היא לא התרחקה מדי מן החזון של קודמתה בתפקיד. "זרימה ונשיות, אבל נערית", אמרה בתום התצוגה.

היא השיגה זאת באמצעות שימוש מרובה בקפלי פליסה חדים, קשת גוונים רכה, צלליות A מרומזות ומכנסיים. נדמה כי המעצבת הפנימה בקלות את הרוח המרפרפת של קלואה, אך בכללותה בחירתה נראתה כמו צעד בטוח. בטוח מדי. הצבע הלבן ששלט במלתחה שעיצבה נועד אולי לסמן את פתיחתו של עמוד נקי בקורות המותג, אבל באותה מידה הוא נראה כמו ריק.

אי-פי ורויטרס

לבן הוא צבע חמקמק: הוא יכול לייצג עולם ומלואו, או לא כלום. הנוכחות שצבר בקולקציות האביב שהוצגו בבירות האופנה בחודש האחרון היתה עצומה. בעידן שבו מעצבים שעומדים בראש בתי אופנה מוחלפים כלאחר יד, המחשבה על מצעים שנותרו ריקים בהיעדר מי שימלא אותם ברעיונות חדשים היא בהחלט מתקבלת על הדעת.

בין קווים ומשטחים

בשנתיים שחלפו מאז שהתמנתה לעמוד בראש בית סלין, פיבי פילו הניחה יסודות חדשים לבית האופנה הצרפתי. השפה החזותית החדשה שיצרה עבורו התבססה על מתח בין קווים ומשטחים - בין צלליות בקווים זורמים למשטחים חלקלקים נוקשים. לקראת האביב היא החליטה להוסיף ממד חדש: נפחים וצורות תלת-ממדיות. זה אך טבעי בעבור מי שנוהגת לעשות צעדים בוטחים, עקב בצד אגודל, בתעשייה שחגה בצעדי ריקוד.

בתום התצוגה היא סיפרה כי מקור העניין שלה היה ליצור פרופורציות חדשות ולעבוד על הצללית הנשית. הפעם היא עשתה זאת באמצעות פרשנות מודרנית שהעניקה לצלליות של בגדי התפירה העילית מאמצע המאה שעברה. זה ניכר, בין השאר, בשרוולים המעוגלים של ז'קט בסגנון צבאי או בגלי בד שריחפו מעל למותניים (לא באופן מתקתק ומתחנחן, אלא מרוסן כמובן).

החידוש העיקרי היה בפרופורציות השבריריות שהעניקה לדוגמניות ששלחה אל המסלול: שרוולים מעוגלים שהותפחו לכל אורכם, לעומת מותניים צרים במיוחד, יצרו צללית של בעלי כנף. חגורות עבות במיוחד שהצרו את היקפיהן של הדוגמניות במעלה המותניים העניקו לבגדים ממד של אירוניה מתוחכמת. במקום דיכוי נשי בצורת מחוכים, היתה זו הלצה אנינה על כוח ועל שבריריות.

אי-פי ורויטרס

כדי לחדד זאת, הרגישות הספרטנית של פילו היתה בשיאה: ללא הדפסים או רקמות, ועם מעט מאוד משטחי צבע מתנגשים. שמירה על צורות טהורות. קרירות נשבה גם מפלטת הצבעים שלא היתה אביבית באופן טיפוסי, וממראות שהורכבו משילוב של ז'קטים וחצאיות או מכנסיים בצבע אחד: לבן, שחור, חום, יין או ירוק בקבוק. רק לקראת סוף התצוגה הגיעו כתמי צבע אדום עז בשוליהם של ז'קטים לבנים מחויטים (בחפתים, במותניים או בצווארון). זה היה מסר נאה ממעצבת שיודעת להפיק את המרב מעקרון ההפחתה באופנה העלית.

אלבר אלבז סיפר כי נקודת המוצא במלתחת האביב שעיצב בעבור לאנוון היתה "מלאך מהגיהינום", אולם ככל שהוסיף לצייר את הסקיצות, המלאך שב אל הקרקע. בתצוגה שהעלה ניתן היה למצוא לא מעט אזכורים לכך. הכתפיים רופדו בכריות (לדבריו, היו אלו הדים לכנפיים. הוא נמנע מלהתייחס לאופנת שנות ה-80 וללבוש הכוחני באותו עשור. "כוח זה משהו שאפשר לקנות בבנק", אמר, "אני מעדיף חוזק"). על גבה של שמלת מיני טיפס נחש של אבני חן, והתפתל סביב צווארה של הדוגמנית.

המוטיב המרכזי נכח, כמובן, גם במחוות הפתיחה והסיום של התצוגה: היא נפתחה עם דוגמנית שצלליתה הודגשה באלומת אור חזקה שהגיחה מאחוריה, ונחתמה כשקרלי קלוס קפאה על צעדיה בהילה של אור צהבהב חמים בקצה המסלול, רגע לפני שעזבה אותו אל מאחורי הקלעים.

בעונה שבה מעצבים רבים מגבשים חזון נגיש של נשיות שמשיק לרעיונות רבים שהגה אלבז בעבר, נראה שהמעצב חש צורך לזוז מעט הצדה. החידוש העיקרי במלתחת האביב שיצר היה העברת המוקד משמלות לחלקים נפרדים - מכנסיים ומקטורן, חולצה וחצאית עיפרון או שמלת חולצה וחצאית.

גם בסדר הופעתם על המסלול, אלבז עירב בין בגדי יום לערב ללא חלוקה מובחנת כהרגלו. אולם משהו בהצעה הזו, שניכר כי היא מתייחסת לעקרון הדינאמיות של בגדי ספורט, לא היה משכנע לגמרי. בבחינת הבגדים אפשר היה להתרשם כמובן מכישוריו של המעצב - מיכולתו לאלף את הבד בצורות מופלאות או מהאופן שבו הוא מסוגל ליצור חליפה מחויטת לשעות היום בפרופורציות רעננות. אולם באופן כללי, רבים מהפריטים נראו מוכרים מדי.

אלבז הוא מעצב של רחשי לב מעודנים. במיטבו הוא מסוגל ליצור מחוות קטנות בעלות אפקט מהדהד. הוכחה לכך בקולקציה הנוכחית ניתן היה למצוא, למשל, בחרכים הזעירים שהותיר בקווי התפר של חולצות ושמלות, שיצרו מופעי חשפנות זעירים ומופלאים על גופן של הדוגמניות. ככזה, הוא אמון מדי עונה על העלאת התצוגות המרגשות בשבוע האופנה בעיר. על פי רוב, ההתרגשות אופפת את החושים בצורה כה מקיפה עד שלא ניתן לבודד את הגורם העיקרי לכך: המוסיקה, התאורה, הבגדים, הדוגמניות, הכוריאוגרפיה. כל הרכיבים מתלכדים בסינרגיה מוצלחת. הפעם, למרבה הצער, זה לא קרה. אולם יתכן שהסיבה לכך היתה הרף הגבוה שהציב אלבז בעונות הקודמות.

ממעמקים

לקראת התצוגה של שאנל, קרל לגרפלד הסב את חלל הגראן פאלה לסביבה ימית מופלאה באמצעות עצמים מתוך הים שהוגדלו ונצבעו בלבן: קוראלים, חלוקי אבן ואפילו טריגון ענק הונחו זה לצד זה מעל לחול לבן. בשלב מסוים נפתחה צדפה גדולה, ומתוכה יצאה, כמו ונוס של בוטיצ'לי, ידידתו של המעצב, פלורנס וולש, סולנית להקת "פלורנס אנד דה מאשין" ושרה את "What the Water Gave Me".

כרישים, סוסוני ים וצמחיית מים פוסלו כולם בלבן בגימורים שונים - מאט, מבהיק, מנצנץ. התוצאה הסופית נעה בין תפאורה קסומה של וולט דיסני למבנים העתידניים של זאהה חדיד, אך לגרפלד ציין כי "שאנל מעצבים בגדים ליום-יום. אין כאן לא דגים ולא בתולות ים". כוונת המעצב היתה לצללית הקיטש הכי מוכרת משמלות הערב בשטיח האדום.

את ההשראה הימית הוא תירגם לפלטה של גוונים בהירים עם הילה של זוהר. יתר העיטורים נעו בין קווים שחורים שחתכו את הבגדים בצורות חדות לבין מתקתקות נשית של סרטים מתבדרים או גלי בד שחיקו צורות של צמחיה תת-ימית.

הצורות של הבגדים היו רכות אף הן, רובן קצרות ועם קווים מעוגלים. הן העצימו תחושה של ניידות. מה שתרם לכך היתה גם צעידתן המהירה של הדוגמניות על המסלול (כ-70 דוגמניות). הן הגיחו אליו מתוך כיפה שנצצה כאם הפנינה, וצעדו על חול ים לבן.

לגרפלד ציין כי שאף ליצור קלילות ובהירות. הוא עשה זאת בין היתר באמצעות בדים בפיתוחים חדישים. חלקם נשזרו בסיבי זכוכית, ואחרים אפילו הוא עצמו התקשה להגדיר. אך האפקט שלהם היה בהיר: הם העניקו לקולקציה הבהוב וברק מעודנים.

מאותה סיבה שזר המעצב פנינים רבות בתצוגה - בשיערן ועל פניהן של הדוגמניות, סביב מותניהן במקום חגורות או בצורת חוט שדרה בגבה של אחת השמלות. פנינה היא אחד הסמלים המזוהים עם הבית ועם מייסדתו קוקו שאנל, אך האופן שבו שילב אותן לגרפלד רמז לרגישות ספורטיבית חדשה, אלגנטית לא פחות, המתאימה לימינו.

הצלילה שלו אל מעמקי הים לא נועדה כדי לשלות פנינים מהקרקעית. לדבריו, הוא לא רצה לעשות משהו שיהיה "יותר מדי שאנל", כלשונו, מאחר שמעצבים רבים מאמצים את הסגנון הזה כיום. עם זאת, הוא יצר משהו שמזוהה עם הצפנים המוכרים של בית האופנה: ז'קטים קטנים מטוויד, שמלות קולחות בעלות מותניים שמוטות, ולא מעט קפלי פליסה. כהרגלו, הוא נתן את אחד מהסבריו העמומים: "אני אוהב את הים. הוא מאוד מסתורי".

התצוגה שהעלה מארק ג'ייקובס ללואי ויטון היתה המשך ישיר לתצוגת הסתיו שהעלה במארס האחרון בכמה מובנים. אז הגיחו הדוגמניות אל המסלול ממעליות שעלו וירדו בחדות. הפעם הן הופיעו רכובות על גבי סוסי גבס צחורים בקרוסלת ענק שניצבה במרכז האולם.

ג'ייקובס הסביר כי לאחר הנוקשות של קולקציית הסתיו, הוא וצוות מעצביו חיפשו משהו עדין, שביר אך עדיין חזק, לקראת האביב. כשהקרוסלה הוסיפה להסתובב והדוגמניות ירדו ממנה לבושות בשמלות קלות ופלומתיות כענן בצבעוניות חיוורת של ורוד קונכיה, צהוב רקפת או כחול-קרח, התברר כי ג'ייקובס פנה ב-180 מעלות מן החומרה הפטישיסטית שאפיינה את מלתחת החורף לרכות נאיבית לקראת האביב.

כוחה היה במלאכות היד המורכבות ששולבו בבגדים ובתיקים - במעילי הקרוקודיל שנוצרו ביד, בשמלות התחרה האנגלית המסורתית שמקורה במאה ה-19 או בתיקים שנוצרו בעזרתו של איש מלאכה ותיק. אי אפשר היה שלא לתהות האם מפגן מסורות העבודה העתיקות נועד לאותת לקברניטי דיור כי המעצב יודע כיצד לשמר מסורת, על רקע המשא ומתן שמתנהל עמו על החלפת את ג'ון גליאנו בראשות בית האופנה.

רמז נוסף לכך היתה המתיקות שניגרה מהקולקציה: החל בגוני עטיפות הסוכריות של הבגדים וכלה בתסרוקות הנשפים המוגבהות של הדוגמניות. רקמות מסולסלות הופיעו במגוון דוגמאות - מנקודות זעירות ועד פרחים. בחלק מהשמלות הן הוצגו מבעד לשכבת אורגנזה שקופה, שזיכתה אותן בממד נוסף של עדינות. ג'ייקובס השתמש בהן ליצירת מלתחה שלמה - מחולצות ועד למעילים. נוצות התבדרו מעל לשמלות פאייטים וחליפות טוויד. תפרחות פלסטיק צמחו מתוך שמלות.

מחוות הסיום של התצוגה סיכמה זאת היטב: כשקייט מוס ירדה מהסוס ועשתה סיבוב ילדותי בשמלה צחורה שחלקה התחתון עוצב בצללית של פעמון, היא אישרה כי ג'ייקובס החליף מיניות אפלה במתיקות נערית. בתצוגת הסתיו, לשם השוואה, היא חצתה את המסלול במעיל פרווה ומכנסונים שחורים שלוו במגפי עור גבוהים שנרכסו לכל אורכם, כשסיגריה בידה.

מאחורי הקלעים, ג'ייקובס סיפר כי שאב את הרעיון מהקרוסלות שמוצבות בגני הטיולרי לקראת האביב, ועם זאת אפשר היה לחוש שמדובר ביותר מדימוי פשוט של רומנטיקה אביבית. אחרי הכל, איזה פריט יכול היה לתאר באופן נאמן יותר את סחרחרת המעצבים שמתרחשת בשנים האחרונות באופנה העלית, זו שג'ייקובס עצמו מצא עצמו באחרונה מוזמן לעלות עליה גם בלא רצונו?

ג'ייקובס הוא אחד המעצבים המוערכים ביותר בתעשייה העולמית, ומי שנחשב למטיל ביצי זהב עבור תאגיד המותרות LVMH בעבודתו בלואי ויטון. אם הוא אינו חסין בפני סחרחרת האופנה, איש אינו עמיד בפניה. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו