בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסע בין קולבים

20, 30, 40, 50 ו-60. ביקור בארונות של זוגות בעשורים שונים לחייהם

14תגובות

במכבסה בלי איב סן לורן

שנות ה-20 / בארון של אודי גולדשטיין ורועי שני

אודי גולדשטיין ורועי שני הם מעצבים גרפיים בני 28. לפני כשנתיים וחצי, בין השאר בהסתמך על מקצועם המשותף, החלו השניים מערכת יחסים שהנצה בין דפי הפייסבוק ומהר מאוד גלשה לחיים משותפים, פלוס כלבה בת שנתיים בשם שושי.

מאחר וסגנון לבושם כיום הוא דומה, השניים נוהגים לשאול בגדים זה מזה, וחלק מהפריטים אף עושים הסבה מלאה לארון המארח. אולם בתחילת דרכם המשותפת, המצב היה שונה: "יש משהו בזוגיות שמבטל תעוזה", אומר שני. "לפני שאודי ואני הכרנו, הייתי נועז יותר בבחירות שלי. היה לי חשוב לבלוט, לגרום לאנשים להבחין במה שאני לובש. היום זה כבר לא בראש סדר העדיפויות שלי".

בני הזוג גם חולקים השקפה דומה על תרבות הלבוש בארץ ועל הבעיות שיוצר האקלים המקומי. "הטרנד האירופי של קיפול המכנסים, לדוגמה, נראה מאוד לא נינוח פה", אומר גולדשטיין. "אני לא מתחבר לכך שמזהים טרנד מסוים ומאמצים אותו. מבחינתי זה אמור לבוא כחלק ממכלול, ולהשתלב עם אופיו ואורח חייו של הלובש. אם לא היינו חיים בישראל, בטח היינו מתלבשים אחרת. חם פה, וזה גורר הרבה פשרות אופנתיות לטובת נוחות", הוא אומר.

שני, שלמד בבצלאל, השתתף בפרויקט חילופי סטודנטים, ואת הסמסטר האחרון בשנה השלישית ללימודיו העביר בבודפשט. הרבה מבגדיו האהובים נקנו בתקופת שהותו שם, ואלה עדיין מככבים במלתחתו, חרף הזמן שעבר. מלבד עבודתו כמעצב גרפי במגזין "טיים אאוט תל אביב", חלק ניכר מזמנו של שני מוקדש לעבודה בפרויקט המשותף של עברי לידר והמפיק ג'וני גולדשטיין הקרוי TYP.

גולדשטיין עובד ב"סטודיו קרן וגולן" לעיצוב גרפי, המתמחה בעיצוב תקשורת חזותית למדיה המודפסת. הוא בוגר שנקר, ובמהלך לימודיו התגורר לסירוגין בברלין במשך כשנתיים, שם הרבה לקנות בגדים בחנויות לפריטי יד-שנייה. "אני קונה פריטים מיד-שנייה די בסלקטיביות, לא כל דבר מצליח לתפוס לי את העין, ויוצא לי לקנות יותר פריטים מיוחדים שהם וינטג', כמו עניבות של איב סאן לורן שרועי ואני קנינו בחנות לפריטי יד-שנייה ברעננה, ובסוף גנבו לנו אותן במכבסה".

הפנטסיה האופנתית של הצמד היא לאמץ מלתחה חדשה ושונה כשיגיעו לעשור הבא בחייהם. "אני חושב שמגיל 30 נעבור לפלטת צבעים יותר מונוכרומטית", אומר גולדשטיין, ושני מחדד: "היינו שמחים לקנות בגדים של מעצבים צעירים מסקנדינביה, לקנות פריטים ייחודים ולהתלבש שקט, מתוחכם ובוגר יותר. הבעיה היא שזה מצריך השקעה של משאבים רבים".

למרות חיבתם המשותפת לפריטי בייסיק לא מחייבים, כאשר מזדמן להם המאורע הנכון, הם אינם מהססים לנצל זאת. "אנחנו אוהבים להתגנדר מדי פעם לאירועים, ארוחות ערב או סתם יציאות עם חברים. מבחינתנו, זאת הזדמנות ללבוש מקטורנים ולהוציא מהארון את נעלי השפיצים הבוהקות", אומר שני.

געגועים לישראל היפה

שנות ה-30 / בארון של לן בוכמן ובועז גולדברג

לן בוכמן, אמנית רב-תחומית בוגרת בצלאל ובן זוגה בועז גולדברג, מבקר מוסיקה, עיתונאי ודי-ג'יי חובב, מתגוררים בדירה בעלת אווירה בוהמית ויצירתית על גבול יפו-בת ים.

בוכמן, בת 29, וגולדברג, בן 37, מעידים כי צורת הלבוש של שניהם מושפעת מסגנונות מוסיקליים, להקות ואמנים שונים. "החיבור שלי לאופנה הוא דרך המוסיקה", מספר גולדברג. "בריאן פרי, לדוגמה, גרם לי להימשך לסטייל הגלאם, ובצעירותי לבשתי חולצות פייזלי משי והדפסים פסיכדליים שנהגתי לגנוב מאחותי הגדולה. מאוחר יותר התחברתי לחברים חדשים שהיו בקטע של מוד ופאנק ניו-יורקי. זה התבטא במכנסי ג'ינס שחורים בגזרת סקיני צמודה, נעליים שפיציות ותספורות פוני מוזרות".

בוכמן, שהיגרה לישראל מרוסיה בגיל 17, מספרת: "הייתי ילדת אינדי פאנקיסטית. נהגתי לקנות בגדים במכירות פריטים מיד-שנייה. זו היתה דרך טובה לקנות בגדים מיוחדים: הפריטים בבוטיקים היו יקרים ומהודרים מדי, ולא בדיוק לטעמי. אחד הפריטים המוצלחים שמצאתי במכירה כזו היה סוודר אפור בסריגה גסה וצווארון סירה עשוי זמש של ארמאני", היא נזכרת.

בין בני הזוג, המכירים כשלוש שנים, נוצר במשך הזמן שיח אופנתי שחולל שינויים מסויימים במלתחותיהם. בוכמן הושפעה מחולצותיו של גולדברג, שעליהן התנוססו דיוקנאות של זמרים כמו ריצ'רד הל. גולדברג, מצדו, התייחס ברצינות להשגותיה של בוכמן על הסגנון שבו נהג להתלבש בתקופה שבה נפגשו.

"כשהכרנו", מספרת בוכמן, "בועז התלבש בצורה מוחצנת ומעט מלוקקת. הוא אהב לתחוב חולצות מכופתרות לתוך מכנסי סקיני בגזרה גבוהה. היה בזה משהו מגניב, אבל זה היה גם קצת מוגזם. יום אחד ראיתי אותו לובש מכנסי ג'ינס וחולצת טי רגילה, ואמרתי, ‘איזה יופי, זה סקסי!'". לגולדברג, מצדו, יש הסבר לתקופת האפלה האופנתית שבה היה שרוי: "אני חושב שכשאיבדתי את שיער ראשי היה לי משבר של כמה שנים בסטייל האישי. פתאום כבר לא ידעתי מה מתאים לי. כשהכרתי את לן, הכול הסתדר. המון פריטים שאהבתי בעבר חזרו למלתחה שלי. היום הסגנון שלי הוא שילוב של הוד והדר עם כל מה שזמין. אפשר לכנות את התוצאה ‘מראה פאנק-פסיכדלי'".

לצד מראהו של הבגד, בוכמן מייחסת חשיבות רבה גם לאופן שבו הוא משפיע על תנועת הגוף: "הסטייל שלי הוא שילוב של נשי וגברי", היא מפרטת. "אני דואגת להתלבש נוח מספיק כדי לרקוד, לקפוץ ולרכוב על אופניים. בילדותי, חשתי סלידה מהנשיות הבוטה של חברותי לכיתה. תמיד הייתי אחרת. נעלתי דוק מרטינס או נעליים כבדות אחרות, בשילוב חצאיות ישרות קצרות בגזרת A, חולצות טי גדולות וסוודרים ענקיים. זה היה מאוד לא מיופייף. עם הזמן למדתי לשלב גם אקססוריז נשיים, כמו פפיון לשיער ושרשראות. לפני כן היו לי רק צמידי בד ועור".

"מאוד חשוב לנו להחדיר פן של הומור עצמי ללבוש", הם מוסיפים, "כמו למשל הדפסי נקודות, פסים ומשבצות. כדי לשמור על מראה נינוח חשוב מאוד לא לתת לבגד ‘ללכוד' את הלובש, אך גם צריך לדעת איך לשלב בהצלחה בין צבעים והדפסים שונים".

"אני מאוד מאמינה בטעם אישי, שהוא לדעתי חזק יותר מהאופנה עצמה", מדגישה בוכמן. "אם יש לך טעם אתה יכול למצוא בגדים בכל מקום, להתלבש בזול ולהיראות מעולה".

לסיכום, מחווים בוכמן וגולדברג ביקורת על מה שקורה ברחוב הישראלי: "רוב האנשים נראים רע, והם אפילו לא יודעים את זה", הם פוסקים. "הגלובליזציה היא אסון לטעם הטוב. אנחנו מתגעגעים לישראל היפה, לתקופה שבה גם האדם הפשוט יכול היה ללבוש בגדים יפים ולהיראות טוב".

שונא קניות יחיה

שנות ה-40 / בארון של רן ושלומית סלוין

בחתונתם של רן ושלומית סלוין, שהתקיימה לפני 16 שנים, התייצבו השניים תחת החופה - היא בהינומה ורודה, חליפה לבנה בעיצוב לולו ליאם שכללה חולצה מכופתרת ועניבה לבנה רחבה תחובה במכנסיים בגזרה גבוהה ונעלי מוקסינים לבנות, והוא בחולצת משי לבנה מכופתרת מעוטרת רקמה, מכנסיים שחורים מחויטים וכובע פדורה לבן מקש.

"אני אוהבת למשוך תשומת לב", מספרת שלומית. "עם זאת, למרות המשיכה שלי לדברים יוצאי דופן, באתי מבית מאוד אסתטי, ואני מחשיבה את עצמי די שמרנית". אף שסלוין מרבה ללבוש חולצות מכופתרות ולסגנן את הופעותיה בסממנים גבריים כמו מטפחות הנקשרות ברישול כעניבות פפיון, סגנונה הוא נשי באופן מובהק. היא מצליחה לאזן בטעם רב כל מראה בעזרת נעלי עקב ותיקים מהמגוון הרחב שבראשותה.

גם בן זוגה, רן, סבור שאסתטיקה היא ערך חשוב בלבוש, אך הוא מבטא אותה באופן שונה. "אופנה מבחינתי היא התאמה אסתטית לאקלים, ומה שמעניין אותי בה הוא השילוב בין נוחות, אסתטיקה ופונקציונליות", מסביר סלוין. "מה שאנחנו לובשים זה העור השני שלנו, ובניגוד לעור הראשון, הוא ניתן להחלפה. הגוף הופך להיות מצע להשתנות וטרנספורמציה, וזה מעניין ומחיה לראות מה אנשים יצירתיים עושים בתחום. לשים לב לפרטים מעניינים, תרבות, עדינות וניואנסים בבגד".

רן, בן 44, הוא אמן וידיאו-סאונד, במאי ויוצר סרטים שעבודותיו הוצגו, בין השאר, בבתי קולנוע, גלריות, מוזיאונים ופסטיבלים שונים בעולם. סרט באורך מלא שיצר ויצא בשנה שעברה, "אינסומניאק סיטי סייקלס", מוקרן כעת ברחבי העולם, ובסוף החודש תיפתח תערוכת יחיד שלו בגלריה גבעון בתל אביב.

שלומית, בת 43, מפיקת פרסומות וטלוויזיה לשעבר, ייסדה לפני ארבע שנים ביחד עם אחותה, מירה כרמלי-אוחובסקי, את מותג נעלי הפלסטיק "HOKI". בשנותיו הראשונות נמכר המותג בהצלחה בבוטיקים מקומיים כמו "בנות-לולו ליאם" ו"רזילי", וכעת מוצעות נעלי המותג למכירה בשואו רום בפאריס.

לפני כחודש עברו השניים עם ילדיהם, אוהד, בן 15, ואלכס, בת 12, לביתם החדש בשכונת כרם התימנים בתל אביב. שלומית מספרת כי טירוף המותגים פסח על ילדיהם. "הילדים הם לא ילדי קניונים. אנחנו מתלבשים יפה ובצורה נעימה לעין, אבל זה לא נושא מרכזי". את קניותיה היא עורכת, לדבריה, "על הדרך". בין אם זה בבוטיקים וחנויות מעצבים, ברחוב אלנבי ובשוק, בחנויות לפריטי יד-שנייה או שווקים בחו"ל, סלוין מעידה כי היא מחפשת בעיקר מציאות - בגדים שהם על-זמניים שיישארו תמיד אופנתיים.

גם רן מצטרף לגישה הנמנעת מעיסוק מתמיד ברכישות חדשות. "אני שונא לעשות קניות", הוא מספר. "מדי פעם אני רואה פריט שאני אוהב, וקונה כמה יחידות ממנו. כשהיינו לאחרונה בברלין, קניתי חמש חולצות הוואי. אני אוהב מבחר. הסגנון שלי הוא אופנת רחוב, שילוב בין מחויטות אירופאית למינימליזם יפאני, סוג של פרי-סטייל אקלקטי עם גלאם. באופן כללי אני מתחבר לכל הצבעים, ואשלב חולצה וגרביים צבעוניים עם מכנסיים בגוון רגוע.

"אני מנסה להקשיב לגוף, ולא לכפות עליו או להגביל אותו", הוא מוסיף. "מהמקום הזה אני מתעניין בקונספציות חדשות וחומרים חדשים - קלים, מאווררים, דוחי מים וכו'. הייתי שמח לראות יותר מזה בתחום הביגוד בעתיד הקרוב. אני אוהב בדים חזקים, שמצד אחד יחזיקו מעמד זמן רב, ומצד שני גם יהיו נעימים ללבישה".

למרות הפרגון ההדדי - "רן מתלבש נהדר, והוא גם מאוד אוהב את הסטייל שלי" - שלומית מדווחת כי בפעמים שבהן לבושה אינו לטעמו של בן זוגה, הוא שולח בה מבט "שגוזר אותי לקונפטי". לדבריה, היא מעריכה את טעמו של רן, ומדי פעם, כשאינה בטוחה לגבי בגד מסוים, היא מתייעצת עמו. אולם במקרים שבהם היא בטוחה בבחירתה האופנתית, היא מתעלמת מהחמצת הפנים ודבקה בלבוש הנבחר.

גאולה דרך הבגדים

שנות ה-50 / בארון של אסנת ואבישי גרייצר

בני הזוג אסנת ואבישי גרייצר, הנשואים כ-30 שנה, מתגוררים עם שלושת ילדיהם - דור, בן 25, סטודנט לפסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטה הפתוחה, שקד, בן 24, סטודנט לממשל ויחסים בין לאומיים במרכז הבין-תחומי בהרצלייה ואופיר, בת 15, תלמידת תיכון - בבית פרטי בשכונה שקטה ברעננה. "הבנים הגדולים אומרים ‘למה לעזוב אם אפשר להישאר?', אנחנו דווקא חושבים שהגיע הזמן לפרוש כנפיים", צוחקת אסנת.

בשנים האחרונות, בעקבות משבר שחוו בזוגיות שלהם לפני כ-15 שנים, מנהלים השניים יחדיו בית ספר לזוגיות, המקיים סדנאות וטיפולים שנועדו לסייע לזוגות הנתקלים בקשיים.

אבישי, בן 53, עבד עד לפני כשלוש שנים כסמנכ"ל כספים בחברת היי-טק. הרגל שסיגל לעצמו מאותה תקופה הוא לא ללבוש לעולם מכנסי ג'ינס למפגשים הקשורים בעבודה. "פריט העשוי ג'ינס מתאים מבחינתי לשעות הפנאי בלבד. אני גם מקפיד ללבוש חולצות מכופתרות וז'קטים. המראה יפה בעיני, ואני מרגיש כך מאוד בנוח", הוא אומר. "כאשר אנחנו נוסעים לחו"ל לפגישות עבודה, אני מקפיד לענוב עניבות וללבוש חליפות תואמות. הלבוש שאתה בוחר משפיע על ההרגשה שלך ועל הדרך שבה רואה אותך הסביבה. את החליפות שלי אני קונה בעיקר בחו"ל, וגם את חולצות הטריקו שאני לובש בשעות הפנאי. אלה אינן חולצות טריקו רגילות, אלא כאלו שעשויות בד נושם, שהוא מיוחד ונעים".

אסנת, בת 49, מספרת שכאשר פנו אבישי והיא לכיוון המקצועי החדש, היא נחשפה לפגיעה שנגרמת לביטחון ולתחושת הערך העצמי של המטופלים בעקבות הקשיים שהם חווים בזוגיות. כחלק מהתהליך הטיפולי, היא מפנה רבים מהם לסטייליסטית שמגיעה לביתם ועוזרת להם לאתר בארונם את הבגדים שיחמיאו להם יותר, ואת אלה שכדאי להיפרד מהם.

"לעבודה אני משתדלת ללבוש בגדים מחויטים", היא מספרת, "ותמיד אנעל נעליים יפות ואיכותיות. יש מעצבת אופנה בשם אנאבל בקמן שמעצבת עבורי בגדים לפי הזמנה אישית. אנחנו פחות או יותר מגבשות ביחד את הבגד לפי קריטריונים משתנים. לאחרונה היא הכינה בשבילי מיני-קולקציה שתשרת אותי בחורף הקרוב. מלבד זאת, יוצא לי לקנות בחנויות בוטיק קטנות פה ושם. אני נוטה לא להיכנס לרשתות ההלבשה, כי קשה לי למצוא שם בגדים שמחמיאים למידותי".

שביל הזהב

שנות ה-60 / בארון של חנה ובני פרי-זן

כשחנה ובני פרי-זן הכירו לראשונה בעת שירותם הצבאי, שניהם עטו מדי שריון. בני הזוג ודאי לא יכלו לשער איזו מלתחה מגוונת וצבעונית תעמוד לרשותם כ-40 שנים מאוחר יותר.

השניים נשואים 37 שנים, הורים לשני ילדים, יוני, בן 36, ועדי, בת 30, ולאחרונה אף הפכו סבים גאים לנכדה ראשונה בשם יובל. חנה, בת 59, בעלת תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה, מכהנת כמשנה למנכ"ל בנק הפועלים. בני, בן 60, הוא מעצב ויוצר תכשיטים ייחודיים מזהב בהשראת תרבויות עתיקות שונות.

עד לפני כארבע שנים, עיצוב התכשיטים היה בגדר תחביב עבורו. בני, שלמד גם הוא כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית, עבד עד אז בחברת ביטוח, ובמקביל למד צורפות בבית הספר "אומנית". "העולם הזה עניין אותי", הוא מספר. "תוך כדי הלימודים הפכתי את חדר העבודה בבית לסטודיו, והתחלתי ליצור". אט אט תפס עיצוב התכשיטים חלק מרכזי יותר בחייו, עד שעזב סופית את עולם הביטוח והקדיש עצמו להקמת עסק התכשיטים שבבעלותו כיום - לשמחתה הרבה של חנה, שעונדת את תכשיטיו בגאווה רבה ומעידה כי היא המעריצה מספר אחת שלו ושל עבודותיו.

מי שנותן את הטון האופנתי בביתם הוא בני, וחנה אינה מתלוננת. "מאז ומתמיד בני היה זה שאחראי על הסטייל בבית. אני לא קונה כלום בלעדיו, ולעתים הוא אף קונה בגדים עבורי על דעת עצמו", היא מספרת.

השניים מרבים לערוך קניות בביקוריהם התכופים מעבר לים. סגנונה של חנה הוא נשי והדור, וברשותה מבחר רב של בגדים מחויטים, המשמשים אותה לעבודתה, ושל שמלות ערב בגוונים כהים, שאותן היא לובשת באירועים עסקיים וחברתיים כאחד. היא בעלת אוסף תיקים ונעליים מרהיב שאותו גיבשה בטיוליה ברחבי העולם, ואת תשוקתה הניכרת למשקפיים מעוצבים חולק עימה בני בשמחה.

סגנונו של בני יכול להיקרא בפשטנות "לא מעונב". אי אפשר למצוא בארונו חולצות מכופתרות פשוטות וחפות מעיטורים - אלו יהיו תמיד מעוצבות, עם דבר מה שימשוך את העין. למרות שהוא מציין ש"הצבעוניות זה יותר התחום של חנה", נראה שגם הוא לא חף מגנדרנות. הוא אינו מכחיש את חיבתו הגדולה לבגדי מעצבים, כאשר אלה האהובים עליו הם ארמאני, קנזו וטד לפידוס. מלבד בגדי מעצבים הוא מרבה ללבוש חולצות טי, ונמשך למותגי אופנת רחוב שונים כמו דסיגואל הספרדי וטרו ריליג'ן האמריקאי, ורק אירועים מכובדים מהמעלה הראשונה יגרמו לו לשלוף חליפה מהארון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו