בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפרח בגנה

הסרט "אוכלי הלוטוס" אולי נראה כמו הפקת אופנה מסוגננת, אך מעגל ההרס שאליו נקלעת הדוגמנית שבמרכזו רחוק מלהיות זוהר. בראיון לרגל הקרנתו בישראל מסבירה הבמאית, אלכסנדרה מקגיניס, מדוע לא הניחה לגיבורה לחזור הביתה בשלום

תגובות

"זהו סרט של רגעים וסרט על בחירות", אומרת בראיון טלפוני הבמאית האירית אלכסנדרה מגיניס על סרטה "אוכלי הלוטוס", שיוקרן מחרתיים כחלק מאירועי שבוע האופנה בחולון. "רציתי שהסרט הראשון שלי יהיה סרט משפחתי, ולא סרט על דמויות בעייתיות עם צוות שחקנים גדול, שצריך לצלם בלוקיישנים רבים. התוצאה היא סרט עם פחות עלילה, שעוסק בדמויות שחיות על פני השטח. זהו סרט על סגנון, על הופעה חיצונית ועל שיטוט חסר תכלית במטרה למצוא משמעות. הסרט הבא שלי יהיה יותר שמרני ויותר סיפורי, אבל אני גאה ברגעים שהסרט הזה משרטט ובדמויות שהוא עוסק בהן".

הרגעים הללו מצטרפים לנרטיב רופף, שמתאר את הסצינה ההיפסטרית בלונדון, בעיקר סביב חבורת אנשים מנוכרים ואבודים בשנות ה-30 לחייהם שעוברים מבתי קפה למועדונים, ממסיבות סמים לשיטוטים חסרי תכלית אחרי הריגוש הבא. במרכז הסרט עומדת אליס (אנטוניה קמפבל יו), דוגמנית לשעבר ושחקנית בהווה, שנגררת אחרי חבריה למעגל הרס שכולל סמים, בגדי מעצבים ואנשים יפים. הקשר המשמעותי היחיד שלה הוא עם צ'רלי (ג'וני פליין), שמכור להרואין. בני החבורה עוברים ממסיבות של אמבטיות וודקה לסיבובים הרסניים עם מכוניות פאר, ומגניבות מבוטיקים יוקרתיים לארוחות יקרות.

למה בחרת בשם "אוכלי הלוטוס"?

"השם לקוח מאחד הפרקים הראשונים של ‘האודיסאה' של הומרוס. בפרק מתואר אדם שנקלע לאי של אוכלי לוטוס, שלא עושים דבר מלבד לצרוך את הפרח (שהשפעתו היא כשל סם ממכר), והוא שוכח את המסע שלו. במובנים מסויימים אליס, גיבורת הסרט, דומה לו: למרות שהסרט נראה כמו תיאור של מסיבה אחת גדולה, מדובר בסרט מסע - המסע הפנימי של אליס והאנשים הריקניים שמקיפים אותה. אליס רוצה להגיע הביתה ולמצוא את החברים האמיתיים שלה, אבל היא מוקפת באנשים שמסיחים את דעתה ולא נותנים לה להגיע לשם. יש בסרט המון יופי ועצב, חיים מופרזים וריקנות, ואלמנטים נוספים שהופכים את המסע של אליס לדומה לסיפור ההומרי על האדם ששכח את מטרת המסע שלו והלך לאיבוד".

למה בחרת לצלם את הסרט בשחור-לבן?

"כשכתבתי את התסריט, דמיינתי את הסרט בשחור-לבן. רציתי לעשות סרט שיהיה סיפור מודרני ונקי שמתרחש בלונדון העכשווית, מעין סדרה של תמונות בשחור-לבן, כמו ממגזין אופנה. לא רציתי שזה ייראה כמו פילם-נואר - המטרה היתה להשיג מראה מוקפד כמו תצלומים של צלמי אופנה ידועים הלמוט ניוטון, סוזן הרמן, פיטר לינדברג ואחרים. לכן אין כמעט צללים בסרט, אלא ניקיון וצלילות של פני שטח. אני חושבת שצילום בשחור ולבן מספק מרחק בין הצופה לדמויות. באופן הזה הצלחתי ליצור תחושה שהסרט נראה כאילו צולם על ידי צופה חיצוני, וזה מאפשר לצופים לבחון את הדמויות תוך ריחוק וביקורתיות, כמו שאליס עושה במשך הסרט".

כמה אימפורביזציה היתה בסרט?

"כתבתי את התסריט הראשוני של הסרט בעצמי, ואחר כך הצטרף כותב נוסף שעיבד עמי את התסריט. אבל במשך הצילומים כתבתי מחדש חלק מהסצינות, והשחקנים קיבלו את הגרסה הסופית שלהן בבוקר הצילומים. יש הרבה סצינות בסרט שנצמדנו בהן לתסריט, ואחרות שבהן היינו יותר משוחררים, כמו סצינות המסיבות, שהיו בהן המון אילתורים".

עיצוב התלבושות הוא חלק מהותי מהסרט, כמעט מהעלילה עצמה. מה עומד מאחוריו?

"מאחר שרצינו שהסרט ייראה במידה מסויימת כמו פרסומת לבגדים, עבדתי עם הסטייליסטית רות היגינבותאם, שעבדה עם מגזינים בריטיים גדולים. מקורות ההשראה שלנו היו כתבות אופנה עכשוויות וקולקציות אחרונות של מעצבים בריטים ואחרים. הכתיבה והמחשבה על התלבושות התבצעו כמעט במקביל, כי הבגדים בסרט הם אמצעי לעיצוב העלילה, שבמרכזה דמויות העסוקות בהופעתן החיצונית, שמה שחושב להן הוא הדימוי שהן משדרות לעולם. הסטייליסטית עזרה לי לבחור בגדים בעלי מראה ארכיטקטוני. השתמשנו בקולקציות עכשוויות של מעצבים כמו אזארו ושאנל, אבל גם של מעצבים צעירים שסיימו זה עתה את לימודיהם באקדמיה לאופנה סנט מרטין, כמו שאו יין צ'ן או סימונה רוקה".

על מה בעצם הסרט?

"לאליס, גיבורת הסרט, יש בעצם הרבה בחירות לעשות. היא מוקפת בבגדים, בגברים ובחברים, ולקראת הסוף היא נשארת בלי שום דבר. הסרט עוקב אחר הרגע הזה בחיים שבו אתה מתחיל לשאול שאלות ולהעלות ספקות לגבי כל מה שיש לך. אליס מתחילה להבין שכל הדברים שמסביבה אינם כפי שהם נראים. מהעמדה של צופה מהצד על חייה היא מתחילה לשאול שאלות, בזמן שכל הסובבים אותה עסוקים רק בעצמם ובסיפוק התשוקות שלהם. זהו סרט על יופי ותפישה שטחית של החיים. הוא מדבר על המון אנשים שחיים על פני השטח אבל בעצם הם חסרי ביטחון לחלוטין, והם כל הזמן נאלצים לעשות בחירות".

האם הסרט מבוסס על דמויות אמיתיות? ניסית לצייר תיעוד של התקופה?

"התסריט לא מבוסס על דמויות אמיתיות ממש, אבל נשענתי על סיטואציות ודברים ששמעתי כשגרתי בלונדון. הסרט הוא מוגזם במתכוון - כמעט סוריאליסטי - ולכן המוטיבציה היתה פחות תיעודית. במידה רבה, בשנתיים שחלפו מאז שצילמתי את הסרט התקופה קצת השתנתה והאנשים שחיים בעולם עברו שינויים בעקבות המשברים החברתיים והכלכליים שהתרחשו מאז. לכן לא ניסיתי לתאר תקופה או חברה ספציפית, אלא אסופה של רגעים בחייהם של אנשים מאוד מסוימים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו