בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כוכב האופנה הניו יורקי מגיע לחולון ומדבר

הוא הוכתר לכוכב החדש כשהיה בן 21, אך רבים סבורים שקולקציות שלו ללא רלבנטיות. בראיון לרגל הרצאה שיישא מחר מסביר זק פוזן למה עיצוביו הם בעצם חתרניים

3תגובות

בתחילת האלף הנוכחי שקל המעצב הניו-יורקי זק פוזן להפוך את תהליך עבודתו למיצג אמנותי. התכנון המקורי של המעצב האמריקאי הצעיר, אז בן 21, היה ליצור פריטי לבוש ייחודיים בתוך מיכל זכוכית שקוף שיוצב במרחב הציבורי, בסגנון דמיאן הירסט, כך שאנשים יוכלו להציץ פנימה שעה שהוא עובד.

הרעיון הנועז של המעצב, שבסופו של דבר נזנח לטובת הקמת בית אופנה הנושא את שמו, לא נבע מנטיותיו האמנותיות המפותחות. הוא נבט מתוך תו אחר באישיותו, מבוסס לא פחות.

באותה שנה, שבה גם סיים את לימודיו בקולג' סנט מרטין בלונדון ושב לעיר הולדתו ניו יורק, פורסמה ב"ניו יורק טיימס" כתבה תחת הכותרת "כוכב נולד", שבה נכתב על נער הפלא שנהפך כמעט בן לילה ליקירן של דוגמניות ונערות יודעות דבר בחוגי החברה הגבוהה של לונדון ומנהטן, ועל ההבטחה הרעננה שייצגה עבודתו. עשור לאחר מכן, נדמה כי הכותרת עדיין מתאימה מאוד לתיאור נתיבו הפתלתל של פוזן, שנסיקתו לצמרת האופנה העילית בניו יורק היתה מהירה ובטוחה ממש כמו נחיתתו אל קרקע לא יציבה.

תצלום: בון דיוק

בראיונות עבר סיפר המעצב כי הבית שבו התחנך השפיע רבות על דרכו כמעצב. פוזן, שנולד ב-1980, גדל בלופט באזור הסוהו במנהטן שמחציתו שימש כסטודיו לציור של אביו, סטיוון. חציו האחר, ששימש למגורים, היה גדוש בחפצי אמנות שרכשו הוריו במשך השנים. כבר בגיל 14 השתתף בתוכנית קדם קולג' בבית הספר לעיצוב פארסונס בעיר. ריצ'רד מרטין, אוצר מכון התלבושות במוזיאון המטרופולין דאז, היה מורו הרוחני. כשמלאו לו 18 התקבל ללימודי עיצוב אופנה בקולג' סנט מרטין בלונדון, ובשובו לניו יורק ב-2001 קבע את האטלייה שלו בסלון בית הוריו. שנה לאחר מכן חנך סטודיו רחב ידיים בטרייבקה.

מעצבים עם כבוד

היום הוא ינחת בישראל לביקור קצר לרגל אירועי שבוע האופנה בחולון - כנס בנושאי אופנה שעיקרו הרצאות, רבי-שיח, הקרנות סרטים וכיתות אמן בהשתתפות אנשי תעשיית האופנה מהארץ ומהעולם, שלמרות שמו המטעה לא יכלול תצוגות אופנה. מחר בבוקר ידבר על עבודתו בפני הקהל הרחב, וביום חמישי בצהרים הוא צפוי להנחות כיתת אמן שמיועדת בעיקר לאנשי תעשייה מקומיים.

"בהרצאה אסקור את תולדות המותג ואספר כיצד בנינו אותו. אדבר בין השאר על שמירת האיזון שבין חזון אמנותי למסחריות, על הלבשת ידוענים, על העבודה מול לקוחות פרטיים בצורה שדומה לתפירה עילית, על החשיבות שביצירת סימני היכר של בית האופנה ועל היצירה של ‘Z Spoke', הקו המשני שלנו", סיפר בשבוע שעבר בשיחת טלפון מהסטודיו שלו בניו יורק. "מובן שזה עשוי להשתנות ברגע האחרון, בהתאם למה שייראה לי רלוונטי ביותר באותו הרגע".

כיתת האמן תעסוק באופן מעמיק יותר בעבודתו כמעצב אופנה. "היא תתנהל במתכונת אינטימית יותר של שאלות ותשובות, מפני שמעניין אותי לגלות מה אנשים רוצים לשמוע על תהליך העבודה שלי. ישנם כל כך הרבה רכיבים שמשפיעים על תהליך העבודה בסטודיו - החל בתנאי מזג האוויר, דרך גידולי הכותנה בעולם וכלה במהלכים פוליטיים ופוליטיקה פנימית של אופנה. הכל מתנקז לתוך תהליך היצירה. אילו השראות יש ברגע נתון באוויר? אילו סרטים צפויים לעלות לאקרנים בקרוב? מי הם השחקנים שמככבים כרגע על שערי המגזינים, והאם התפקידים שהם מגלמים בסרטים הללו מחזקים את הדימוי הציבורי שלהם או שמא הם דווקא חותרים תחתיו?".

תצלום: סטיבן פן

השאלות האחרונות, כך נראה, מעסיקות אותו במיוחד. בראיונות עבר התוודה כי אהבתו הראשונה היא שירה וריקוד (בילדותו חלם להיות שחקן או זמר), שהאייקון שלו הוא אלוויס פרסלי וכי הוא חסיד מושבע של פלורנץ זיגפלד (מפיק מחזות הזמר הראוותניים). כעת הוא אומר: "מערכת הכוכבים של אולפני אם-ג'י-אם ריתקה אותי מאז ומתמיד".

פוזן רגיל לחיות לצד כוכבי קולנוע ואמנות, או יותר נכון לצד המחוות שלהם ותחושת הרדיפה או הכמיהה שהן מייצרות. במרוצת הזמן אף סיגל לעצמו את מנהגיהם. בתפקיד המעצב שהוא מגלם בתעשיית האופנה בעשור האחרון ניתן לזהות תווים משיקים לדמויותיהם של שחקנים או אנשי במה.

אשתקד, הוא מספר, קרא את כתביו של ג'ון פיירצ'יילד, המו"ל בגמלאות של המגזין "Women's Wear Daily", שתיעד בין השאר את עליית מעצבי האופנה בספרו "Chic Savages" ("פראי אדם בעלי שיק"). מלחמותיו של פיירצ'יילד עם מעצבים היו לשם דבר, לרבות חרם הממושך על ג'פרי בין, ששמו לא הופיע על דפי המגזין עד שהתפרסמה מודעה על מותו ב-2004. נדמה כי פוזן שאב מהספר כמה רעיונות ביחס להווייתם של מעצבים גדולים, אלא שנדמה כי הם נוגעים יותר בטיפוח אישיותם הציבורית ופחות בשגרת עבודתם.

כך, למשל, הרבה המעצב לעסוק בשאלות כמו האם עליו להתיר לעיתונאים לבקר בסטודיו שלו ("נשמע שכל מעצב בעל ידע וכבוד עצמי לא מרשה לעיתונאים להיכנס לסטודיו שלו", אמר בראיון ל"ניו יורק טיימס" בשנה שעברה), או אם התמרמרות פומבית נגד נציגי התקשורת נחשבת להתנהגות ראויה (כשם שעשה בעבר כשהתעמת עם גלנדה ביילי, עורכת המגזין "הארפר'ס בזאר" בעקבות היחס המזלזל, לדעתו, שהפגין המגזין כלפי עבודתו).

לפני עשור, לתפקיד האופי שגילם פוזן היתה משמעות. זו היתה תקופה שבה חוצפה היתה שינוי מרענן בתעשיית האופנה בניו יורק, שנשלטה בידי כמה מותגי-על מזדקנים עד שפוזן תקע את דגלו באוהל הגדול והיקר ביותר בבריאנט פארק (שם התקיימו שבועות התצוגות בעיר לפני שעברו באחרונה ללינקולן סנטר).

הקולקציה הראשונה שלו, לעונת סתיו-חורף 2002-2003, שהוצגה בפברואר 2002, זכתה לשבחים מהמבקרים והקהל כאחד. הרעיון של רוח חדשה, צעירה ויאפית נראה רענן ומלהיב. ניו יורק של התקופה שקדמה למיתון היתה בית גידול למעצבים צעירים והוצפה במותגים שנחלו הצלחה מיידית, פשוט משום שהתעשייה רצתה בכך. פוזן, בהיותו צעיר ובעל קשרים, צד את תשומת לבם של אנשים חשובים בתעשייה עוד כנער מתבגר; הוא עבד כמתלמד אצל המעצבת ניקול מילר ובנה לו רשת של ידידים ובהם ילדיהם של אמנים מפורסמים, עורכי מגזינים, שחקנים והנשיא ג'ורג' בוש.

גטי אימג`ס

כשנעמי קמפבל לבשה שמלה שעיצב עוד בהיותו סטודנט, נדמה היה שנועד להיות מעצב אופנה מפורסם. אך הצלחתו האקסטרווגנטית הגיעה במהירות רבה מאוד, אולי מהר יותר ממה שניסיונו המוגבל היה צריך לאפשר, ולכן כישלונותיו מהדהדים פי כמה. בשנים האחרונות נעשה פוזן בלתי צפוי והרבה להשתלח בתקשורת, שעה שהחברה שהקים נאלצה להתמודד עם פיטורי עובדים רבים, חילופי מנהלים ועם משקיע המהדק את אחיזתו במושכות. היו שהחלו לתהות אם הצלחתו הראוותנית קשורה לתקופה מסוימת בתולדות האופנה, ששלט בה השפע, ומה יהיה גורלו של המעצב בעולם שלאחר המיתון ולאחר המותרות.

ב-2007 הוצגו כמה מעבודותיו במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון במסגרת תערוכה שיוחדה למעצבים ניו-יורקים חדשים המטביעים את חותמם על עולם האופנה. באותה תערוכה השתתפו מעצבים נוספים העונים להגדרה, ביניהם דרק לם או ג'ק מקולו ולזארו הרננדז מהמותג "פרואנזה סקולר". בניגוד אליו, הם השכילו ליצור תדמית מתוחכמת אך לא מאיימת בעבור המותגים שייסדו, וניתבו את עיקר מרצם לניהול מחושב של צעדיהם העסקיים. התנהגות מפוכחת כזו תואמת יותר את המציאות הנוכחית בתעשיית האופנה העולמית.

אווירה של טירוף

גם כשהיה מעצב צעיר מאוד, הרושם שהותיר פוזן היה כי הוא מגלם תפקיד מסוים ומנסה להקרין תחושה של הוד והדר, שעה שלמעשה עיקר כוחו היה בייצור שמלות לבישות בגזרה א-סימטרית עם פתחים מתגרים שהחמיאו לסוגי גוף רבים. הקולקציה שיצר לקראת אביב-קיץ 2004, אחת מאלה שזכו לקבלת הפנים הנאה ביותר, כללה שמלות סאטן בהשראת הצד הפנימי של קונכיות ושמלת נשף מראפיה. בעונה שלאחר מכן הוא הדהים את עולם האופנה בתצוגה בשם "בליקסן" ("Blixen"), שכמה מן המבקרים פירשו כאזכור למלה "בליץ" ("בזק") בגרמנית.

סגנונו נהפך חביב במיוחד על כוכבות הוליווד הצעירות, שמילאו את השורה הראשונה בתצוגות האופנה שלו ולבשו שמלות בעיצובו בלכתן על השטיח האדום - לינדזי לוהן, אן האתוויי ונעמי ווטס הן רק כמה מהן. הקהל בתצוגות שלו היה רב וחשוב לא פחות, וכלל בין השאר את ג'וליאן מור, בט מידלר, בנותיו של נשיא ארצות הברית וכן את שון קומבס, שאף נהפך למשקיע במותג של פוזן ב-2004.

המעצב, שהרבה להופיע בעניבה לבנה או בצילינדר, שיווה לתצוגות אווירה של טירוף, שהתעצמה על רקע השפעות העיצוב שלו. אולם בשלב מסוים ההדף התקשורתי נהפך לגורם מפריע; נדמה היה שאנשים הרגישו רק בזה. הם לא הסתכלו באמת בבגדים.

פוזן מודע לביקורות עליו, לכך שאומרים שהוא יומרני ושהוא מעדיף את אור הזרקורים על פני העבודה הקשה של ייצור הבגדים. אשתקד, השווה אותו כתב ה"ניו יורק טיימס" לאיקרוס, בנו של דדאלוס, שבניגוד לאביו מתואר במיתולוגיה היוונית כילד פזיז, מגושם וחסר כישורים אמנותיים. אולי משום כך שקד באחרונה על פיתוח שתי קולקציות חדשות: קו מוזל בשם "Z Spoke", שהושק אשתקד ב"סאקס פיפת אווניו", וקולקציית קונפקציה שנמכרה באביב 2010 ברשת חנויות "טארגט".

אין זה אומר שוויתר כליל על גינוני המעצב הגאון. את מועד השיחה עמו, למשל, דחה ברגע האחרון ליום המחרת. זוהר, אחרי הכל, הוא רכיב חיוני בבגדיו. "גדלתי במשפחה מאוד בוהמיינית. ההורים שלי הם היפסטרים. אבא שלי מככב בבלוג של אוליבייה זאם (עורך ‘פרפל מגזין'). אף שזה יכול להיות לעתים מביך ומשונה בעבורי, זוהי המציאות שלי," הוא אומר. "אני מכיר את קלואי סוויני מהיום הראשון שעברה להתגורר בניו יורק. פגשתי אותה ברחוב. כמתבגר, צפיתי בהתהוות של הזירה התרבותית בדאונטאון מנהטן, ואולי משום כך העבודה שלי באופנה מונעת יותר מאסקפיזם ולא מהאדרת הסצנה הגראנג'ית הזו. זו הסיבה שאני מתעניין מלכתחילה בדברים כמו זוהר, בטכניקות הרכבת בגדים מהוקצעות של תפירה עילית וברעיונות מורכבים של אמנות. כרגע נראה לי יותר חתרני ללבוש פריטי קוטור ביום-יום מאשר מכנסי ג'ינס וחולצת טי רחבה. האחרונים הפכו למדים של ההמונים. זה יצר מראה גנרי כמעט".

משיכתו לתפירה עילית הביאה אותו אשתקד להעתיק את תצוגותיו מניו יורק לפאריס. פוזן הצהיר בזמנו כי אנשי תעשיית האופנה בבירה הצרפתית יידעו להעריך ולהבין טוב יותר את עבודתו. עם המעבר הוא זנח באופן מוחלט כמעט את מלתחת היום, והתמקד ביצירת בגדי ערב הדורים במיוחד שבהם שזר רכיבים נוצצים כנוצות מתבדרות ותחרות ברוחב לב.

בספטמבר האחרון שב להציג בניו יורק. בקולקציה שעיצב לקראת אביב-קיץ 2012 ניכר אמנם טון מפוכח יותר בבגדים, אך עדיין אפשר היה לחוש כי פוזן שרוי במצב רוח לחגיגות, כאילו השנה היא עדיין 2007, רגע לפני שהסערה הכלכלית הסיטה את העולם מנתיבו. לצד שמלות שנראה היה כי יועדו גם לרחוב ולא רק לחוגי המסיבות, הוא הציג עיצובים אקסטרווגנטיים המאפיינים את עבודתו. לפוזן יצאו מוניטין כמומחה בחייטות ושמלות ערב דרמטיות, אולם אפילו אלה לא הצדיקו את הופעתן של שמלות בצלליות מופרזות של בתולות ים לקראת תום התצוגה.

ממד חדש של תחכום

קשה שלא לראות את המעצב כמי שאינו מבין לחלוטין את המציאות שבה הוא חי. וזה משונה, משום בשיחה עמו הוא נשמע כמי שמודע לשינויים שמתחוללים בתחום האופנה. "מה שהכי מרגש בעיני הוא המקום שאליו האופנה צועדת במובן של מחיר מול תמורה", הוא אומר. "עם כל מה שקורה כעת בכלכלה העולמית והמקומות שאליהם האופנה הולכת, בגדי מעצבים חייבים להיות מאוד מיוחדים".

על השפעת האינטרנט על האופנה יש לו דעה חיובית: "אני חושב שזה נפלא שלכל אחד יש כיום את היכולת להגיב באופן מיידי על תהליכים יצירתיים. זהו אחד ההיבטים החיובים של העידן הנוכחי. אני חושב שהרשת מעודדת דיאלוג מתמשך ופורה יותר בין המעצבים לקהל. יש היום הרבה יותר כוח להמונים. וזה מאוד מעניין ומלהיב, אבל גם מפחיד כי לא ניתן לשלוט בזה. לאינטרנט יש את הכוח ליצור ממד חדש של תחכום, אך ההיבט השלילי של זה הוא העיסוק הכפייתי בתהילה שהוא יוצר".

מאז ומתמיד, ידוענים היו חלק מהותי מהצלחת המותג שלו. ב-2001 נטלי פורטמן לבשה שמלה שעיצב להקרנת הבכורה של "מלחמת הכוכבים". תמונתה, שהופיעה בכל העיתונים ביום שלמחרת, העלתה את שמו על מפת האופנה. "עיצבתי בגדים שחיזקו את האישיות והאופי של מי שלובש אותם, וכוכבים רוצים בגדים שייראו טוב עליהם", אמר בראיון ל"פרפל מגזין" ב-2008. "הבגדים שלי נראים עליהם טוב יותר מאשר על דוגמניות".

כיום הוא מאמין שידוענים הם חלק חשוב בקיומו של כל מותג. "הם חלק מהצלחת האופנה. מפני שאני מתעניין מאוד ברעיון של כוח וזוהר, אני מגלה עניין בשחקנים ואנשי במה אחרים. זה מאוד עוצמתי. ידוענים הם מטבע סחיר בעבורי ובעבור העולם כיום. והם היו כך מאז ומתמיד. לפניהם היו אלו אנשי החברה הגבוהה, לפני כן בני מעמד האצולה והמלוכה, והרבה לפניהם אנשי דת. זה כוח מאוד עוצמתי ומעניין לעבוד אתו".

הוא אינו מתנגד לרעיון של ידוענים שנהפכים למעצבי אופנה. "לגלוריה ונדרבילט יש מותג אופנה. אני חושב שזה נפלא! אני מתעניין בהשראה באשר היא, ומאמין שזה טוב שאנשים מוצאים בלבם את הדחף להתנסות בתחומים שונים של יצירה. אופנה זקוקה לחידושים כל הזמן. אנחנו זקוקים לריגוש, לעניין, להד תקשורתי, וזה חלק מהאופן שבו המערכת הזו ניזונה ומפרה את עצמה".

על קניה וסט, שהציג בחודש שעבר בפאריס את קולקציית בגדי הנשים הראשונה בעיצובו, הוא אומר: "הוא שכר משרד יחסי ציבור וחברת הפקה מצוינות, ולדעתי הוא ביטא את נקודת ההתייחסות שלו ואת ההשקפה שלו על האופנה העילית בצורה טובה. האם זה מכשיר אותו כמעצב? לחלוטין לא. אבל כל אחד רשאי לעשות כרצונו, ובאופנה מי שיכול להרשות לעצמו לממן את זה, יכול להציג את החזון שלו בפני הציבור".

האם הוא מאוים מהתחרות שעשויים להוות מושאי יצירתו? "לא, ברור שלא. יש מיליוני ידוענים שמעצבים קווי הלבשה כיום - החל בתאומות אולסן (אשלי ומרי-קייט אולסן מהמותג "The Row", הראשונה עבדה אצלו כמתמחה בתחילת דרכה כמעצבת, ש.א) וכלה בוויקטוריה בקהאם. הייתי עד ללא מעט אימפריות אופנה שנבנו מקווי הלבשה של ידוענים, אבל כשמדובר באופנה עילית שמתייחסת למיומנויות וטכניקות מורכבות של יצירת בגדים אני חושב שצריך לכבד את המסורות הללו. זה משהו שדורש השקעה ומסירות. עבדתי עם שון קומבס שיצר אימפריה של אופנה ובישום, וראיתי אותו גדל בתעשייה. אבל זה תלוי מהי הכוונה שלך כמעצב. מה המניע הראשוני שלך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו