בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההיסטוריה של המעילים מחממת את החורף

מצווארוני פרווה טווסיים של אחרי המלחמה ועד תצלום של קרלה ברוני. התערוכה "מעילים! 60 שנות אופנה איטלקית" המוצגת במוסקבה סוקרת את ההיסטוריה של המותג האיטלקי מקס מארה כמודל להעצמה נשית

תגובות

הטמפרטורות ברחבי אירופה ירדו בשבוע שעבר, מקיץ אינדיאני לחורף מקפיא, בדיוק כאשר חברת "מקס מארה", יצרנית המעילים בה"א הידיעה, ציינה 60 שנות אופנה. המעילים האיקוניים בצבע קאמל של החברה האיטלקית הוצגו במוזיאון ההיסטורי הממשלתי במוסקבה בתום סיור תצוגות נודד שנמשך חמש שנים.

ברוסיה, שבה מעיל חם הוא פריט הכרחי, הסטודנטים עומדים בתור כדי להבין את ההתפתחות של הלבשת החורף ואת ההיסטוריה שלה. התערוכה "מעילים! 60 שנות אופנה איטלקית" כוללת הכל, החל בבגדים עליונים המציגים את צווארוני הפרווה הטווסיים של אחרי המלחמה וכלה בתצלום של קרלה ברוני, אם טרייה ואשת נשיא צרפת ניקולא סרקוזי. בשנים שבהן עבדה כדוגמנית היא צולמה בדילוג נמרץ. התערוכה תוצג עד 10 בינואר.

אבל אל תבקשו מלואיג'י מרמוטי, יו"ר החברה הנאמדת ב-1.7 מיליארד דולר, לדבר רק על אופנות משתנות בעולם המעילים. בשביל האיש שהשתלט ב-1951 על העסק לייצור תעשייתי של מעילים שהוריש לו אביו, הסיפור של מקס מארה הוא סיפור של העצמה נשית.

"ההיסטוריה של המעיל היא סיפור על התפתחות מעמדה של האשה בחברה", אומר מרמוטי. "זה התחיל כאשר נשים החלו לחיות אחרת. בהיסטוריה של אופנת הגברים המעיל קשור למלחמה, אבל לנשים הוא נהפך לבית נייד ולהגנה האולטימטיבית".

העובדה כי התערוכה הנודדת מגיעה לסיומה במוסקבה היא "סמלית מאוד", לדבריו, כי רוסיה נשארה נאמנה למעילים בעוד שתופעת האופנה ה"ילדית" במערב הכתיבה כי מלבושים עליונים כבדים יישארו בארון. עקב ההתחממות הגלובלית או בשל תחליפי היי-טק כמו מעילי פוך ופליס, בתחילת המילניום הורגשה ירידה במעמדו של מעיל החורף הקלאסי.

לא כדאי גם לשאול את מרמוטי על "קלאסיקות", כאילו המוצרים שלו הם מסורת קבועה. ב-2008 מקס מארה ייצרה מעילי פוך מרופדים, ממולאים בנוצות אווז סיבירי, תחת השם הקובייה ("Here Is the Cube"), משום שהמעילים ניתנו לקיפול לכדי צורה זו. החידושים הטכנולוגיים הללו נרכשו לאוסף "Kultirforum" המוצג במוזיאונים הלאומיים בברלין וגם לארכיון הקבע של המכון הטכנולוגי לאופנה בניו יורק.

"המעיל הוא סמל של אופנה - מעט יותר מפריט אופנה - הוא אובייקט עיצובי", אומר מרמוטי. "זו ארכיטקטורה אמיתית, הדרך שבה הוא מורכב, וזו המלאכה שלנו. זו תנועה משני ממדים לשלושה ממדים".

לפריט המרכזי המסכם את הסיפור של החברה הזאת, על 2,279 החנויות שהיא מחזיקה ברחבי העולם, אין שם, אלא מספר: 101801. מאז נוצר ב-1981, המעיל הקלאסי בצבע קאמל נהפך לסמל של מקס מארה, שמאז ומעולם הציבה לה למטרה - עוד לפני גיבוש הקונצפט של "מוכן ללבישה" בייצ ור המוני - להתקדם מעבר לתפירה ידנית, כדי להציע מעיל לכל אשה.

"זו שאלה של דנ"א", אומר מרמוטי ומוסיף כי בעוד שלמותגים אחרים יש אובססיה לשיווק, במקס מארה האובססיה היא כלפי המוצר. הוא אמר שדגם 101801 נהפך לאיקוני משום שהוא משלב את ערכי החברה במבנה הארגונומי שלו. הוא מתאר אותו כ"שילוב מעניין של צורה של קימונו, תערובת קשמיר בצבע קאמל, ארוך מאוד, עם חגורה וצווארון גברי. הוא באמת מגדיר את הסגנון שלנו. אנחנו מנסים להיות מאוד מעשיים".

לסתיו הקרוב, הקולקציה של העונה כוללת מעילים עם אלמנטים המזוהים עם החברה: מהודרים, פרקטיים, עם שימוש בחומרים ומרקמים שונים, לצד צבע הקאמל המוכר. כפי שטוען מרמוטי, אלה הם פריטים לבישים ומודרניים, המאפשרים לכל אשה להשתמש במעיל כדי לבטא את אישיותה. "אני מאמין שמציאות ויצירתיות הולכים טוב מאוד ביחד", אומר מרמוטי, שמוטלת עליו משימה נוספת: לדבר בשבחם של פריטים המיוצרים בבית חרושת, בעידן שבו "מלאכת יד" נהפכה למלה נרדפת ליוקרה.

"אנחנו עוסקים ביוקרה אבל לא פוחדים להציג אלמנטים תעשייתיים", הוא ממשיך. "אני רוצה להראות לאנשים ש'עבודת יד' היא לא בהכרח איכות. כמה מהדברים הם טובים ואחרים לא. המפעלים שלנו מפגישים בין עבודת יד לטכנולוגיה כדי ליצור יוקרה מודרנית".

אבל מה עם ההתחממות הגלובלית, אשר אם ביכולתה לכווץ את קרחוני הקוטב לבטח תצמצם את הביקוש למעילי חורף? מרמוטי אומר כי סוג מסוים של שינוי אקלים כבר התרחש: הסקה מרכזית ומיזוג אוויר מעשה ידי אדם, כדי ליצור - מסיביר ועד לחצי הכדור הדרומי - אקלים מתון מזויף ש"גורם לנו לא להרגיש את השינויים בעונות השנה".

אבל מקס מארה לא עוסקת בעשירים מופלגים הספונים באזור הנוחות היוקרתי שלהם. מטרתה של החברה היא להלביש את הנשים שמחכות בתור לאוטובוס, שלוקחות את הילדים לבית הספר בדרך לעבודה, שיוצאות בהפסקת הצהריים לקניות, אשר משליכות מעיל על הכתף ליציאה לארוחת ערב במסעדה, אלו שעמדו בחנות הכלבו "גום" במוסקבה, כדי לצפות בתצוגת אופנה קטנה מאולתרת שהוצגה בה. במלים אחרות: הכל-אשה של המאה ה-21. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו