בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המוזה של איב סן לורן הלכה לעולמה

חוץ מהתפקיד המכונן היא גם עיצבה תכשיטים ואביזרים לבית האופנה של המעצב הנודע. לולו דה פאלז, שהכניסה קוליות בריטית לפאריס השמרנית של שנות ה-60, מתה השבוע

תגובות

לולו דה פאלז, המעצבת שהיתה המוזה של איב סן לורן, עיצבה בעבורו תכשיטים ואביזרים והקימה מותג עצמאי בתחילת שנות האלפיים, מתה בשבת ממחלה, בת 63. אף על פי ששנים סירבה להכיר בתואר "המוזה של סן לורן", אחרי מותו ב-2008 אמרה לעיתון "טלגרף" הבריטי: "בשבילי מוזה זו מישהי שבאה לשתות תה ועוגיות, לשוחח וללכת למסיבת קוקטייל. לא חשבתי שההגדרה הזאת מתאימה למישהי שעובדת קשה כמוני, אבל עכשיו, כשסן לורן הוא חלק מההיסטוריה, זה הופך אותי לחלק ממנה, וכן, אחרי הכל לא רע להיות המוזה".

המושג החמקמק "מוזה" יכול אולי לקבל פרשנות בהירה יותר אם בוחנים את דמותה של דה פאלז ואת הביוגרפיה שלה - מחייה האישיים, דרך הסטייל ותפישת העולם ועד הקשר ההדוק שלה עם סן לורן, שאצלו עבדה יותר משלושה עשורים. היה לה תפקיד מרכזי בבית האופנה שלו: היא עיצבה את התכשיטים והאקססוריז, לקחה חלק פעיל בהחלטות העיצוביות והיתה יד ימינו של המעצב הנודע.

דה פאלז פגשה את סן לורן ואת שותפו לחיים והמנהל העסקי שלו, פייר ברז'ה, בקיץ 1968. "לולו באה כהפתעה לאיב ולטעם הצרפתי המושלם שלו", כתבה אליסיה דרייק בספרה על עולם האופנה בפאריס בשנות ה-70, "The Beautiful Fall", מ-2006. "היה לה סטייל מלא פנטסיה, צבע והעזה, וזה היה מקורי. היא נכנסה לעולם שלהם כשהיא נושאת גם את המורשת של העולם הישן - שהיתה חשובה לכל מעצב אופנה עלית - ובעיקר את הקוליות של לונדון התוססת".

תאדה קלוסובסקי, בנו של האמן באלתוס שעמו התחתנה מאוחר יותר, אמר, "היא היתה ילדה היפית, מאוד יפה ומאוד הכל. היא השתייכה לעולם המהוגן והיתה ממשפחה טובה, אבל מצד שני היא היתה פראית וחשבה שהצרפתים היו מרובעים נורא".

אי–פי

דה פאלז נודעה אז בתספורותיה הקצרות, באיפור הדרמטי ובגבותיה הצרות. היא נהגה לחבוש מטפחות, היו לה מבנה גוף רזה וגברי מעט ועמידה נונשלנטית, שהפכו את עיצוביו של סן לורן למרחפים ומלאי שיק. בין השאר היא היתה אחת ההשראות לטוקסידו הנשי האיקוני של המעצב, Le Smoking.

מה נשים מרגישות

היא נולדה באנגליה ב-1948 לאשת חברה בריטית, דוגמנית וסטייליסטית, שהיתה המוזה בחברת האופנה האיטלקית Schiaparelli, ולאב צרפתי ממשפחה אריסטוקרטית. אחרי גירושי הוריה היא נעה, יחד עם אחיה, בין בתיהם של אמה, אביה ומשפחה מאמצת וכשהיתה בת שבע נשלחה לפנימייה באנגליה. בהיותה בת 18 נישאה לאריסטוקרט צרפתי, כעבור שנה התגרשה ממנו ועברה לניו יורק. שם הקסימה את עולם האופנה, הסתובבה בחבורה של אנדי וורהול, ניסתה לדגמן ועיצבה בדים למעצב האופנה האמריקאי האלסטון.

בקיץ 1968 הגיעה לפאריס, פגשה בחבורה שסבבה את סן לורן ומיד הוזמנה לחוג החברים שלו ולנסיעות לביתו במרקש. "זו היתה הפעם הראשונה שלולו היתה חופשייה", אמרה אמה לאליסיה דרייק. "אני חושבת שאיב ופייר התאהבו בה כי היא היתה יצור בוהמייני, מלא ברעיונות, בדיחות וקלילות. אני לא בטוחה שהם ידעו מה היא הולכת לעשות בבית האופנה, אבל פייר בוודאי הרגיש שהיא הולכת לשפר את האווירה בחדר העיצוב".

ב-1972 היא הוזמנה לעבוד לצדו של סן לורן, עיצבה למענו תכשיטים וכובעים והיתה לחלק בלתי נפרד מהצוות הקריאטיבי. בניגוד לבטי קטרו, עוד מוזה של סן לורן, היא לקחה חלק פעיל בבית האופנה, היתה שם מדי יום ביומו ועזרה לסן לורן לא רק לחלום על שמלות, אלא גם להבין מה נשים באמת מרגישות כשהן לובשות את העיצובים שלו.

אשר לשימוש של המעצב הנודע בצבעים, שהיו לאחד מסימני ההיכר שלו, אמרה דה פאלז לדרייק: "היה לו חוש נפלא לצבע, אבל הוא היה צריך אותי כדי שאוציא את זה ממנו. היה לו את זה כי הוא גדל עם צבע, אבל החינוך הטוב שקיבל, יחד עם השמרנות הצרפתית, קילקלו אותו. אני חושבת שהראיתי לו שצבע יכול להיות לא וולגרי, וזה מה שאני מכנה יצירתיות: אתה משתמש באנשים כדי לפתוח דלתות בתוכך, אתה לא מחקה אנשים אחרים, אלא בעזרתם הופך את הדברים שיש בך לנגישים".

אי–פי

משקפיים ורודים

אבל האהבה הגדולה שלה היתה לאקססוריז ולתכשיטים. היא הושפעה מהחומרים והצבעים של מרוקו ומהתכשיטים הצפון-אפריקאיים הגדולים והפכה אותם לחלק מבית האופנה של סן לורן. במשך 30 שנות עבודתה שם עיצבה ארבע קולקציות בשנה.

"איב סן לורן אמר שכל מה שאת צריכה הוא סוודר שחור, חצאית שחורה והרבה אקססוריז", אמרה בראיון ל"ווג" הבריטי. "אני חושבת שהוא היה בית האופנה הראשון שהשקיע אותה כמות של כסף בייצור בגדים ובאקססוריז. לא היה גבול למה שעשינו יחד. היינו כמו צוענים ותמכנו בהרבה אנשים שעזרו לנו לייצר את כל הדברים האלה. זה בוודאי עלה הון, אבל לא חשבנו על הדברים האלה אז".

אחרי שסן לורן פרש ב-2002, הקימה דה פאלז מותג אקססוריז, פתחה שתי חנויות בפאריס ומכרה את עיצוביה גם בבתי כל-בו בעולם. החנויות נסגרו בשנים האחרונות, אבל היא המשיכה למכור לחנויות פרטיות וגם שיתפה פעולה עם אוסקר דה לה רנטה בקו התכשיטים שלו בניו יורק.

"לולו היתה שירה", אמרה עליה בטי קטרו, המוזה השנייה והמינורית יותר של סן לורן, לעיתון האופנה "wwd" השבוע. "היינו הפכים: היא ראתה הכל בוורוד ואילו אני ראיתי הכל בשחור. חלקנו חיים משותפים שהיו מורכבים, אבל אם הייתי צריכה לבחור באחות דמיונית, זו היתה היא". אלבר אלבז, המעצב של לאנוון (שהיה המעצב של קו הבגדים המוכנים ללבישה בבית האופנה של איב סן לורן בסוף שנות ה-90), אמר לאותו עיתון, "היו לה טעם טוב וטביעת עין מופלאה". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו