בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיים בעיגול ורוד

הוא ביטל את החלוקה המסורתית בין אופנה עילית לאופנת רחוב, השתמש בחומרים לא שגרתיים והציג לעולם את האשה החדשה והמשוחררת הלבושה בחצאית מיני. חמישים שנה אחרי שייסד את בית האופנה שלו, חזונו של האופנאי הצרפתי אנדרה קורז' מקבל חיים חדשים והוא עצמו זוכה למעמד האיקוני שהיה ראוי לו

3תגובות

"הכל השתנה אחרי המפץ של קורז'", אמר בערוב ימיו איב סן לורן ללורנס בנעים, מחברת הביוגרפיה "איב סן לורן" שהתפרסמה ב-2002, שנים ספורות לפני מותו של מעצב העל הנודע. "אני חשבתי שקשה להשתחרר מהאלגנטיות המסורתית, וקורז' הראה לי שזה אפשרי".

המהפכה של אנדרה קורז' שינתה לא רק את התפישה של סן לורן, אלא גם את האופן שבו תפשה האופנה במחצית השנייה של המאה ה-20 את הנשים ואת הבגדים שהן צריכות ללבוש, את האופן שבו נשים הלכו ואת החלוקה המסורתית שהיתה אז בין אופנה עילית, בגדי ספורט ובגדים פונקציונאליים.

הוא היה אחד המודרניסטים הראשונים שפעלו בעולם האופנה הפאריסאי בשנות ה-60, והפתיע את מעצבי ההוט קוטור המיושן והכבד עם שמלות המיני הראשונות, חליפות האסטרונאוטים, חליפות המכנסיים, הנעליים השטוחות והמראה החדש של האשה המודרנית. האשה של קורז' היתה משוחררת מכבלי העבר ומהפאר וההדר ששלטו עדיין אצל מעצבים כמו בלנסיאגה, קוקו שאנל ודיור, שהציעו בגדים מסוגננים ומורכבים לנשים עשירות שלבשו אותם לאירועים רשמיים ונשפים, הרחק מחיי היומיום של מרבית הנשים שהלכו לעבודה וחיו את חייהן.

"צריך היה לעדכן את חוקי האסתטיקה והטכנולוגיה וליצור סגנון מודרני שיהיה קל ללבישה", סיפר בשנות ה-90 לוולרי גויאמו, מחברת הספר "Courreges" אודות בית האופנה שהקים בשנות ה-60, ובכך הגדיר את הקו ששלט בבית האופנה הנושא את שמו.

המותג - שזכה להצלחה רבה בשנות ה-60, החל לדעוך בשנות ה-70, נמכר למשקיעים זרים בשנות ה-80, נרכש מחדש על ידי מייסדיו בשנות ה-90 והועבר בתחילת השנה לידיהם של שני משקיעים צרפתיים - מציין השנה 50 שנים להקמתו. לדברי ז'אק בונז'ר, מבעלי המותג החדשים, זוהי הזדמנות פז להשיב את הרוח המהפכנית ששלטה בו מאז ימיו הראשונים.

משהו נצחי

הראיון עם בונז'ר, שקנה את בית קורז' ביחד עם שותפו פרדריק טורלוטינג בתחילת השנה, מתקיים בבניין הוותיק ברובע ה-8 בפאריס שלמרגלותיו פועלת עדיין חנות המותג הראשונה, שנפתחה לפני כ-50 שנה. למי שנכנס לחנות או למשרדי החברה נדמה שעידן החלל - כך כונתה הקולקציה המהפכנית שהציג קורז' בינואר 1965 - לא הסתיים, והוא נראה עדיין רלבנטי, כמעט 50 שנה אחרי, בקווים הנקיים, בלובן הבוהק ובעיצוב המודרני שלו.

הבגדים המסודרים על קולבים או מדפים שקופים הם עדיין אותם בגדים שעיצב אנדרה קורז' - פריטי מפתח כמו שמלות המיני וחצאיות המיני המפורסמות, המגפיים השטוחים, הז'קטים מבדים חדשניים והתיקים עם הלוגו המפורסם.

גם אם נדמה שהזמן עצר מלכת בבית האופנה ושהקולקציות המוצעות הן פריטי פופ משנות ה-60 וה-70, יש משהו בסגנון הקורז'י שנראה נצחי: ההשפעה החזקה של העשור ההוא שחוזרת מדי כמה עונות, הגזרות הישרות, הניקיון המינימליסטי והצבעים הבוהקים של הבגדים, שנדמים כאילו חזו את טרנד הצבעים ששטף את שאר בתי האופנה עשרות שנים אחריהם.

"כשהגעתי לפה לראשונה לפני כמה שנים הייתי נרגש מהמקום, העיצוב והבניין", מספר בונז'ר על הרומן שלו עם המותג. "אני

ושותפי פגשנו את קוקלין (בת זוגו ושותפתו לעיצוב של קורז', ס.ש) שהיתה אז בת 75, לפגישת ייעוץ ואסטרטגיה. היא היתה מלאת חזון ואנרגיה. שוחחנו שעות על החברה, על מותגים אחרים ועל מה שאנחנו מרגישים, והתקרבנו. התחלנו להיפגש באופן קבוע במשך שנה. ידענו שהיא רוצה למכור את החברה או להעביר את השליטה למישהו, אבל היא לא מצאה מועמדים ראויים. אחרי הכל, היא ובעלה השקיעו 50 שנה של עבודה קשה במותג אנדרה קורז', והיא לא רצתה להעביר את השליטה למישהו שלא מבין בזה, בעיקר לא לאנשי עסקים ופיננסים.

"יום אחד היא באה אלינו ואמרה, ‘חברים, אני שמחה לבשר לכם שמצאתי למי להעביר את השליטה - לכם'. דווקא הרקע של השניים - שהגיעו מתחום השיווק והפרסום ולא מעולם האופנה - היה יתרון, לדבריו. "הד-נ-א של המותג היה תמיד קצת מחוץ לעולם האופנה וקשור יותר לעיצוב, ולכן העובדה שבאנו מעולמות אחרים העניקה לנו נקודות זכות".

כשהוא נשאל על הקשר האישי שלו למותג, נזכר בונז'ר בניסיון הקודם להחיות את החברה, מיד אחרי שקוקלין ואנדרה קורז' קנו את השליטה בה בחזרה מהמשקיעים היפאניים שרכשו אותה בראשית שנות ה-80. "זה היה ב-1995 כשהייתי סטודנט. באותו יום גיליון העיתון ‘ליברסיון' היה עטוף בניילון עם עיגולים ורודים שמזוהים עם קורז', ולידם התנוססו לוגו המותג והמשפט ‘Optimism is still available'. זה נראה לי אז חדש ומקסים, ואני חושב שגם כיום, אולי יותר מתמיד, זה עדיין מודרני ורלבנטי".

לא רק האופטימיות שעומדת בבסיס המותג דיברה אליו. בונז'ר מתאר גם אספקטים אחרים שנראים לו רלבנטיים. "הדבר המעניין בקורז' הוא האקלקטיות שלו. הוא יכול להתחבר לכל אובייקט. אני חושב שבכלל מדובר בבית עיצוב ולא בבית אופנה. אנדרה היה מעצב במובן הרחב של המונח, ולא רק מעצב אופנה. הוא היה הראשון שהתעניין בפונקציונליות, ורצה ליצור אובייקטים שישנו את חייהם של אנשים בעולם. זה היה הקו המנחה שלו כשהוא עיצב שמלות, מכוניות חשמליות, רהיטים או בתים. הוא תמיד ניסה לחבר בין אסתטיקה ופונקציונליות. לכן, מבחינתי, זהו קאמבק של בית עיצוב ולא של בית אופנה קלאסי".

כחלק מהאסטרטגיה השיווקית והעיצובית הזו, נבחר בית האופנה לעצב השנה מהדורה מוגבלת של בקבוקי אוויאן, אחרי שיצרנית המים המינרליים שיתפה פעולה עם בתי אופנה כמו גוטייה, איסי מייאקי, פול סמית וכריסטיאן לקרואה. "הרגשנו שזה בדיוק מה שאנחנו רוצים להעביר, ומה שקורז' מסמל: אופטימיות, אלגנטיות, יוקרה, אופנה ויופי. יש בפרויקט הזה אוניברסליות, במובן של אובייקט בר השגה. זו יוקרה מסוג חדש, כזו שאינה קשורה למחיר אלא לאיכות ולציפייה למשהו טוב ומדויק בפרטים שלו. יחד עם השקיפות, הצבעים והמים, מדובר בשידוך מוצלח בעיני. מדובר בערכים משותפים - לספר את הסיפור של המודרניות ולחגוג משהו ששומר על הטוהר והאוניברסליות של האובייקט העיצובי".

ויליאם קליין

"אנחנו רוצים לשמור על הד-נ-א המודרני של המותג ולעדכן אותו", הוא מתאר את התוכניות העתידיות, "רצינו לעשות משהו שמחבר אסתטיקה, אופנה ועיצוב ומצאנו אותו פה. אין הרבה מקומות כמו בית אנדרה קורז', שבהם אני יכול לעבוד על פיתוח מכונית בבוקר ועל עיצוב שמלה אחר הצהריים. זה היה הרעיון".

כשהוא נשאל אם הוא מתכוון להצניח מעצב-כוכב, כמקובל בבתי אופנה המבקשים לעשות קאמבק, הוא משיב בשלילה. "יש לנו מעצב אחד וקוראים לו אנדרה קורז'. למה לי לחפש מעצב מפורסם שיעלה לי הרבה כסף, אריב אתו ובסוף יעזוב אותי? הרעיון הוא שיש לנו את כל הידע הנחוץ. מלבד פריטי מפתח שעדיין נמכרים בחנות, יש לנו למעלה מ-25 אלף גזרות, וארכיון מלא שמתפקע מאוצרות. אם מסתכלים על הדגמים האלה, על הגזרות והבגדים, אפשר לראות עד כמה הם בעצם שומרים על רלבנטיות ונראים ועדכניים.

"למזלנו יש עדיין הרבה דברים שאף אחד עדיין לא ראה, והכל מתויק בכספת. יש לנו גזרה של חצאית מיני, למשל, שעוצבה בשנות ה-60, ואף אחד עדיין לא ראה אותה. אנחנו מתכוונים להשיק אותה מחדש ולעשות לה אדפטציה מודרנית.

"יש לנו את הפלטפורמה העיצובית שלנו, ‘הסטודיו לעיצוב של אנדרה קורז'' שבו עובדים כשבעה מעצבים מכל העולם. אנחנו מתכוונים להרחיב את הקבוצה, לחזור לארכיון ולעדכן את הגזרות והעיצובים כדי שיתאימו לתקופה. אם יש שמלה או ז'קט שנמכרו תמיד טוב, אין שום סיבה שלא לדמיין או לייצר אותם בבדים חדשים, דרכים חדשות של עיצוב או צבע שלא נראה קודם. בכלל, אני חושב שהעתיד, אולי כפי שקורז' חזה לפני הרבה זמן, נמצא בטכנולוגיות חדשות של טקסטיל, בבדים חכמים ובשילוב של פונקציונליות, טכנולוגיה ואסתטיקה".

במובן הזה ממשיך בונז'ר את הקו העצמאי של קורז' עצמו, שהפסיק להציג בתצוגות רגילות לקראת סוף שנות ה-60. "אין לנו כסף או רצון לעקוב אחרי עולם האופנה, הקצב והחוקים שלו. אנחנו רוצים להיות שונים. בתי אופנה שמשקיעים כל כך הרבה ידע ועבודה בקולקציות ואחרי שישה חודשים זורקים את הכול לפח - בעיני זה מטורף. אני חושב שזו הסיבה שכל כך הרבה מעצבים יורדים מהפסים.

בלייז ארנולד

"העובדה שאנחנו לא רוצים להיות חלק מהמשחק הזה ממשיכה את המסורת של המותג, ואנחנו רוצים להמציא אותו ככזה מחדש: במקום שיהיה סביב אופנה, אנחנו רוצים לבנות מותג שיתבסס על אובייקטים. במקום תצוגות, אנחנו מתכוונים להשיק כל פעם אובייקט

אחר, ולבסס את המותג בעזרתו. אני חושב שהרבה דברים שאנדרה עשה הם נצחיים ויש להם חיי מדף ארוכים שמתאימים לכל תקופה או עונה, ולמגוון רחב של לקוחות. אם תשאל היום נשים בכל העולם מה אומר להם השם ‘אנדרה קורז'', תקבל כמה תשובות - הצבע הלבן, צבעים חזקים, קווים נקיים וצורות גיאומטריות. אלה דברים שעדיין רלבנטיים היום, והם נותנים לנו תקווה שיש למותג הזה עתיד ורוד".

החזון של בונז'ר רחב ואופטימי, אולי באמת כפי שאנדרה קורז', שכיום הוא בן 88 וחולה בפרקינסון, היה רוצה שיהיה. "אנחנו נמצאים כעת בתהליך של בנייה מחדש של אבני הבסיס של המותג", הוא אומר. "בהמשך נחזיר את המותג לרחובות, ונרצה לשים אותו על שולחנות. אנחנו מתכוונים להשיק מחדש את הבשמים שלו, השעונים, התיקים והמשקפיים המפורסמים, אבל גם אובייקטים עיצוביים, כמו המכונית החשמלית - כלי תחבורה שקורז' התחיל לעבוד עליו ב-1968, עם בטרייה שמספיקה לנסיעה עירונית יומית - שאותה אנחנו מפתחים מחדש".

הבקבוק החדש של אוויאן מעוטר בפרחים האיקוניים שעיצבו בני הזוג קורז' לפני שנים. "הם יצרו אותם אחרי שהבינו שצריך להגן על פרחים חיים ולהמינע מלקטוף אותם", הוא מספר. הפרחים הללו הם דוגמה טובה לצורת החשיבה האופטימית של קורז', שסבר שעיצוב פשוט יכול לפתור לפעמים בעיות גדולות יותר.

מיוקו

את האופטימיות הזו אפשר יהיה לבחון בקרוב עם השקת האתר החדש שלהם, שיציע למכירה לא רק פריטים חדשים אלא גם קלאסיקות כמו ז'קטים מוויניל ושמלות בגזרת A. לרגל חגיגות היובל למותג נמכרות החודש בחנות "קולט" בפאריס ובית הכלבו "ג'פרי" בניו יורק מהדורות מוגבלות של הז'קט המפורסם. בקיץ הקרוב יושק קו הבשמים, ובעקבותיו צפויים להגיע גם רהיטים, מזוודות ומשקפיים.

"לא אני הקדמתי את זמני", אמר קורז' בראיון למגזין "לייף" לפני כמעט 50 שנה, "אלא הזמן פיגר אחרי". נדמה שהקאמבק המסקרן של בית האופנה יהיה הזדמנות לבדוק אם שני הזמנים הללו יכולים סוף סוף להיפגש.

ויליאם קליין


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו