בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להתאים את הפלסטר לשמלה

סדריק ריברה יוצר איורי אופנה בכיכוב ידועניות. בראיון לרגל צאת ספר חדש הוא מספר שהכל התחיל בכלל בתיק הרופא של אביו ובתיק האיפור של אמו

תגובות

במבט ראשון, הדירה הקטנה של המאייר סדריק ריברה במרכז פאריס, המשמשת אותו גם כחלל עבודה, נראית כאילו היתה יכולה להיות באותה מידה בבעלותו של מאפר, מעצב שיער או סטייליסט. בצד ספרי אמנות עבי כרס ומגזיני אופנה שמסודרים בערימות גבוהות על הרצפה, רהיטים עתיקים וחפצי נוי, אפשר למצוא בה מבחר תכשירי איפור וטיפוח. בעשור האחרון אלו משמשים את ריברה, בן 34, ביצירת איוריו העדינים.

אף אחד מהם לא תלוי כעת על הקירות. מסגרות עץ לבנות וריקות משמשות עדות יחידה לאיורים שהוצגו בהן עד לפני זמן לא רב, לפני שהוצאו מהן לטובת הצגתם בתערוכה בפאריס ולאחר מכן לצורך פיתוח ספר אמן ראשון שרואה אור היום. "Cedric Rivrain Selected Drawings" (בהוצאת DoPe Press) מאגד 29 איורים נבחרים (לרבות זה המופיע על הכריכה) שיצר ריברה בשנים האחרונות. כולם נוצרו באמצעות עפרונות צבעוניים, דיו, תכשירי איפור ולק לציפורניים. כולם מופיעים בו בגודלם המקורי.

ממדיו של הספר הם 28X38 ס"מ. "רציתי שיהיו לו ממדים של ספר ילדים", אמר בשיחה שנערכה עמו בדירתו בחודש שעבר. זה לא מקרי. לאיוריו האינטימיים יש איכות נאיבית שבכוחה להאיר גם את דוגמניות העל המוכרות ביותר באור חדש.

איורי אופנה של ריברה מתוך הספר

ההיכרות של ריברה עם אחדות מהן היא עמוקה וממושכת. פרט לעבודתו כמאייר במגזיני אופנה ועבור בתי אופנה, ב-15 השנים האחרונות גם ייעץ למעצבים שונים, ביניהם ג'ון גליאנו בדיור, ולבתי אופנה כנינה ריצ'י, קלואה וסוניה ריקל. "יצרתי פריטים מיוחדים עבור התצוגות שהעלו וסייעתי להם לגבש את חזונם האמנותי", הוא מספר.

אשתקד אייר קטלוג עבור מזון מישל - בית אופנה פאריסאי ותיק המתמחה בעיצוב כובעים - בכיכובן של דוגמניות-על רבות. באחד האיורים מופיעה קייט מוס. ריברה צייר אותה מספר פעמים בעבר, תמיד אחרי התבוננות בתצלומיה הרבים. "מה שמדהים בה הוא שאם מתבוננים בתווי הפנים שלה מגלים שהם לא הכי יפים או מיוחדים. בכלל לא. אבל מה שהיא משדרת או מקרינה, מה שהיא מעניקה לצופה, זה מה שמייחד אותה ומעניק לה כוח".

בין איורי הדוגמניות והנערות העירומות, איורים של זוגות עיניים ממוכנות נראים מטרידים במקצת. "יש לי אובססיה לעיניים. אבי היה רופא, ולכן גדלתי בבית שהיה גדוש בספרי רפואה עתיקים, מודלים של חלקי גוף פנימיים וכל מיני אביזרים וציוד רפואי. בילדותי למדתי לצייר מתוך התבוננות באיורים אנטומיים ואיורי הסברה רפואיים שהיו תלויים אצלנו בבית ובקליניקה של אבי. נהגתי להעתיק אותם, וזה היה משמח אותו. תחילה הוא חשב שאני מעוניין להפוך לרופא כשאגדל, הוא לא הבין שאני בעצם רוצה להיות צייר".

השפעות קליניות ניכרות בכל זאת באיורים שנוצרו בקו שברירי ושחוקרים את הגוף האנושי, או במה שהוא מכנה "הלבשה רפואית". הכוונה היא לפלסטרים המשונים שהוא מצמיד לגופן של הבחורות שהוא מצייר, כמו למשל באיור "Bust Plaster" מ-2009, שבו נראית נערה עירומה עם אגד מדבק מסביב לחזה ומעל לסרעפת. "פלסטרים הם חלק חשוב בעבודה שלי", הוא אומר ושולף ארגז שלם מלא באגדים מדבקים בצורות שונות. אחד מהם, בצורת לב, מיועד לישבן. "אבי הרופא נהג לקבל דוגמיות של פלסטרים משונים. בסופו של דבר מרביתם היו יקרים מדי לייצור, או שלא היתה להם דרישה גבוהה מספיק. כילד הייתי מוקסם מהם. הם היו בעבורי מעין אביזר נוי שאפשר לענוד על הגוף".

את אלה שהוא משלב באיוריו הוא מעצב בעצמו. לעתים הוא מקשט אותם באיורים נוספים: בדיוקן של קלואי סביני, למשל, הפלסטר שמכסה את לחייה ומצחה מעוטר בדמותו הצבעונית של מיקי מאוס. כשצייר את הדוגמנית סשה פיברובה בשמלות שונות של בלנסיאגה, הוא אומר, דאג להתאים את עיצובי הפלסטרים לאופי השמלות.

איורי אופנה של ריברה מתוך הספר

לעתים, הוא בודה ממוחו גם את הדוגמניות עצמן. על אחת הנערות העירומות שמישירות מבט אל הצופה הוא אומר: "הנערה הזו לא קיימת. הרכבתי אותה מכל מיני נערות שאני מכיר או שהכרתי בעבר. היא שילוב שלהן. כשאתה מצייר דיוקן של מישהו אתה מרגיש כלוא בתוך הציפייה שלו שהתוצאה הסופית תהיה הנכחה שלו במובן מסוים. לעתים זה יכול להיות תרגול מצוין ולפעמים זה עול. גם כשאני מצייר אנשים שאני מכיר אני ממציא חלקים מסויימים שלהם. לעתים אני מתחיל רישום מתוך התבוננות במישהו, ואז אני ממשיך לבד. לעתים אני מצייר על סמך צילומים חטופים שאני מצלם".

עלעול בספר מזמן מפגשים עם דמויות שנראות כמו ידוענים מוכרים, אך למעשה אלה דמויות בדויות. לאחת מהן עיני שקד נוגות כשל קורטני לאב. לאחרת ארשת תמה באורח מתריס כשל ליידי גאגא. לדבריו, מדובר במקריות. תווים של דוגמניות או נשים מפורסמות משתרבבים לתוך עבודתו בלי משים.

מלאכת הציור, הוא אומר, משחררת אותו מהצורך להציג בגדי מעצבים מעל גופן של דוגמניות מוכרות. אחד מאיוריו, למשל, מציג שמלה של פראדה על נערה אפריקאית אלמונית. "אנחנו נצמדים תמיד לאידיאל היופי המערבי, ולא חושבים בכלל לערער עליו", הוא אומר.

במודעת פרסום שיצר עבור לאנוון באחרונה, ושהופיעה במגזין "פאריס אל-איי", אייר דוגמנית לבושה בבגדי גברים. "עשיתי את זה בכוונה. הגיליון המסוים שבו הופיעה המודעה הוקדש כולו לנשים העוסקות באמנות, ואני הייתי הגבר היחיד שלקח בו חלק. לכן יצרתי את הדוגמן בדמותה של אשה שלבושה כגבר".

גישה אינטואיטיבית דומה מאפיינת גם את התייחסותו לפריטי הלבוש שהוא מצייר לכתבות אופנה מערכתיות. את איור האופנה הראשון שלו יצר עבור המגזין "דייזד אנד קונפיוזד" לפני כעשור.

זו היתה כפולה שיוחדה למעצבת התכשיטים והאביזרים יאז בוקי. עורכי המגזין הזמינו אותה לבטא את החזון היצירתי שלה מעל עמודיו, והיא בחרה לעשות זאת באמצעות ציור של ריברה שהתפרש על פני שני עמודים. מאז התפרסמו איוריו בין היתר במגזינים "דייזד אנד קונפיוזד", "נומרו" ו"איי מגזין".

"בהתחלה נהגתי לעבוד עם הסטייליסטים שהעורך שלח אלי. בתוך זמן קצר הבנתי שיותר קל לי לעבוד כשאני הוא גם הצלם, הסטייליסט, המאפר ומעצב השיער. אני לא יכול לצייר בגד שאני לא אוהב. אני הולך להשקיע שעות בלצייר אותו. אני לא יכול לסבול", הוא צוחק. "כשאני מסתכל על הקולקציות אני יודע מה אני אוהב מיד. ועם זאת, לא כל בגד שמוצא חן בעיניי יצטייר טוב. מעצבים שולחים לי בגדים הביתה ואני מבלה אתם זמן. לפעמים אני אפילו לובש אותם ומצטלם איתם. לפעמים אין להם אפשרות לשלוח את הבגד המסוים שעלי לאייר, אבל בגלל ההבנה שלי בבדים אני מסוגל לשער את הנפילה של הבד, את המרקם ואת הצורה שלו".

שאנל לכל ילד

את החיבה לתכשירי איפור פיתח בילדותו. "כמובן שהיו לי את כל סוגי הצבעים הקיימים, אבל הרגשתי צורך עז לנסות גם את תכשירי האיפור של אמי כי היה לה מבחר גוונים מרהיב", הוא מספר. "רובם היו יקרים, מתוצרת שאנל, והיא לא העריכה את השימוש שאני עושה בהם, אבל זה אף פעם לא הפריע לי". מאז, הוא אומר, ניסה מותגי איפור שונים, וגילה כי התכשירים של ענקית הקוסמטיקה היפאנית, "שו אמורה", הם הטובים ביותר עבורו. "האריזות שלהם הן מאוד פשוטות, והגוונים שלהם לא מבריקים. אלה הפיגמנטים הכי טובים שיש בנמצא".

על שולחן העבודה שלו יש אוסף מרשים של קופסאות פלסטיק מרובעות ושקופות שכולאות ריבועי אבקות בשלל גוונים. לצדו, עפרונות ציור צבעוניים ולק שקוף לציפורניים. אין מברשות כלל. את הצבעים הוא נוהג להניח על הנייר באצבעותיו. "נוצר משהו מאוד מיוחד: זה מאוד קליל ומרפרף מעל הנייר, ואי אפשר לראות את העקבות של המחוות הגופניות שלך כצייר. התוצאה הסופית נראית ריאליסטית יותר. כדי ליצור חלקים מבהיקים, למשל, אני משתמש בלק שקוף לציפורניים. בסוף התהליך אני משתמש בפיקסטיב (נוזל שדומה ללכה המרוסס מעל לציור גמור ונועד כדי להגן עליו ממריחה של צבע) שהוא בעצם ספריי מייצב לשיער. "Elnett" של לוריאל, זה התרסיס הכי ותיק ומפורסם, והוא הכי טוב שיש. זה טיפ שקיבלתי מחבר בבית ספר לאמנות".

לעתים הוא אומר, כשהוא צועד לתוך חנות קוסמטיקה בפאריס ונפעם מכל מנעד הגוונים שיש להם להציע המוכרות מרימות גבה לעומתו, אך זה לא מונע בעדו להפגין את התרגשותו בפומבי. "גם איפור וגם אמנות מייפים את הסביבה שלנו", הוא מסכם בחיוך. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו