בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההשראה המפתיעה של המעצב ג'וזף אלטוזארה

עיצוביו משקפים את החוויה הממצה של תקופתנו, על תזזיותה והפרעות הקשב שלה, אבל את ההשראה להם הוא שואב דווקא מפסלון נוצרי עתיק

תגובות

עולם האופנה של ימינו גדוש בני 20 פלוס שגדלו על ברכי סרטי קולנוע קלילים כגון "קלולס" וחלמו מאז נעוריהם להיות מעצבי אופנה. אפשר בהחלט לשער שהמעצב הצעיר ג'וזף אלטוזארה, שזכה לא מכבר בפרס מועצת מעצבי האופנה האמריקאים (CFDA) וקרן האופנה של "ווג" (שמתלווים אליו הדרכה של אישיות בכירה בתעשייה ו-300 אלף דולר), הוא אחד החולמים האלה.

חלקים מסיפורו נשמעים כאילו הוא יצא מסוכנות שחקנים הוליוודית. מיד בתום לימודיו בקולג' הוא התלמד אצל מארק ג'ייקובס, אחר כך עבד אצל פרואנזה שולר, ואז שב לפאריס (שם גדל) ועבד בבית ז'יוונשי. החברה הטובה ביותר שלו, המשמשת לו גם מקור השראה, היא אשת החברה ונסה טריינה. כשחזר לניו יורק ב-2007 כדי להקים קו משלו הוא מיהר לקנות בובת חייטים ישנה, כדי שיוכל לנסות עליה את הרעיונות החדשים שלו. הדבר השני שעשה היה לקנות בובה כזאת לטריינה.

אלטוזארה, בן 28, אינו מתאים לקטגוריות הרגילות. הוא יודע ליצור שחזורי אופנה מתוזמנים היטב, כמו הקולקציה שהציג בסתיו האחרון בהשראת הגראנג'. עם זאת, הוא גם יודע להפוך את החוויה הממצה של תקופתנו - הדילוגים התזזיתיים הלוך ושוב ברחבי האינטרנט וחוסר הקשב והריכוז שנלווה אליהם - לבגדים עשויים היטב, כפי שעשה באביב הקודם. לכן, מפתיע לגלות שעד שנת הלימודים השנייה שלו במכללת סוורתמור היה העניין שגילה אלטוזארה באופנה שמור ללבושו האישי בלבד, והוא נשא את עיניו לקריירה בתחום שהתמקד בו בלימודיו - תולדות האמנות.

 

במחשבה שנייה, אם מדברים על תולדות האמנות, הבובה שקנה אלטוזארה כשהגיע לניו יורק לא היתה בובת חייטים ממש - זו היתה בובת קדושים, שנקראת גם בובת כלוב: פסל עתיק של המדונה (הניצב על מעמד דמוי כלוב) מפרובנס, שהזכיר למעצב פסלי עץ שראה במהלך חופשה שבילה שם בילדותו עם הוריו.

"אני לא חושב על זה שהיא בעצם מריה הבתולה", הוא אומר על סוד קסמו של הפסלון. "אני פשוט רואה בה תיאור יפהפה של אשה".

ניו יורק טיימס

הפסלון מרשים מאוד: ראש סגלגל רב הבעה, מגולף במלאכת מחשבת, המתנשא מעל גו מגולף בגסות, ומחוברות אליו ידיים כמו של בובה עתיקה. כמו הפנים, גם הידיים זכו לגימור מוקפד ורב פרטים, מאחר שהיו אמורות להישאר חשופות כשהבובה לבושה. מהמותניים ומטה הבובה היא פשוט שלד, שאמור להיות מכוסה בבד.

זו היתה אחת הסיבות לכך שאלטוזארה קנה את הבובה - כדי לנסות עליה רעיונות. זו בחירה טבעית: האם יש אשה שקיבלה תשומת לב רבה יותר מאמני קפלי הבד? "מבחינת איקונוגרפית, היא ללא ספק האשה המיוצגת ביותר בתולדות האמנות המערבית", אומר המעצב.

אף שהתברר כי הבובה אינה מתאימה לשמש בובת חייטים, דמותה ללא בגדים התחבבה מאוד על אלטוזארה, גם אם היא מזכירה את טוויגי יותר מאשר את הבתולה מריה. "היא מלאת הבעה", הוא אומר. "יש געגוע בפנים שלה, יש לה הבעה של מלנכוליה. ומוצא חן בעיני החצי התחתון שלה, שנראה מוזר ורובוטי, לעומת החצי העליון שהוא כל כך מלא רגש".

אבל הבובה אינה חפה מקישוטים. זמן לא רב לאחר שקנה אותה החליט אלטוזארה להיפטר מהרגלו לענוד שרשרות וקמיעות של מזל, ולהעביר אותם אליה. "ריכזתי את כל המזל הטוב שלי במקום אחד", הוא אומר. וכך הפסלון משגיח עליו בחדר השינה שלו, דמות טהורה ויפה, שמזכירה לו את ילדותו. "היא משרה עלי תחושת ביטחון", הוא אומר.

ובמצבה הטבעי, היא כולה פוטנציאל לתהילה; לעולם אינה נצמדת ללוק שהמעצב מאס בו. וזה מובן, שכן זאת היתה אחת הסיבות להצלחתה של הבתולה מריה בתור מקור השראה לאמנים: היא דוגמנית העל של כל מאמיניה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו