בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ירוקת עד: ראיון עם ויוויאן וסטווד

היא מזוהה עם הפאנק אך אוחזת בתואר אצולה, עומדת בראש בית אופנה יוקרתי אך קוראת להימנע מקניות. מעצבת האופנה בת ה-70 עסוקה בהצלת האנושות יותר מתמיד

תגובות

כשוויוויאן וסטווד היתה בת ארבע או חמש, היא חוותה התגלות. "כשראיתי בפעם הראשונה תמונה של הצליבה, איבדתי את תחושת הכבוד כלפי הוריי. פתאום הבנתי שזו תמצית עולם המבוגרים - כולו אכזריות וצביעות". באותה תקופה התגוררה בכפר טינטוויסל שברכס הרי פניין, שאביה עבד בו במפעל לייצור נקניקים ואמה אצל הירקן המקומי. "חשבתי שהם שיקרו לי כשסיפרו לי על ישו רק כשהיה תינוק, ולא הזכירו מה שעלה בגורלו בסוף".

אנחנו יושבים ליד שולחן שעליו מונחים בערבוביה דבק, מספריים ורישומים, במשרדה שבקומה הרביעית במטה אימפריית וסטווד, ברובע באטרסי בדרום לונדון. היא לובשת חליפת פסי סיכה גזורה היטב, לאוזניה עגילים מיטלטלים, והיא מאופרת יותר מהרגיל, לדבריה, לכבוד הצלם. "אספר לך איזה ילדה הייתי", אומרת וסטווד. "הייתי אדם טוב. הייתי ילדה מלאת חיים, אבל קראתי הרבה. מה שאני זוכרת מילדותי זה שילדים אחרים היו אדישים לסבל. אני תמיד הייתי מוטרדת מסבל".

גטי אימג`ס

65 שנה לאחר מכן, מעצבת האופנה המהוללת ביותר בבריטניה היא אם, אשת עסקים מולטי-מיליונרית, אבירה שובבה במסדר האימפריה הבריטית (לאחר שקיבלה מהמלכה את העיטור כשהיא אינה לבושה בתחתונים), הנשואה באושר לגבר שצעיר ממנה ב-25 שנה. אבל דבר אחד נותר כשהיה: התחושה שהיא שונה מרוב האנשים. "אני מרגישה שאני נלחמת נגד הקונפורמיות", היא אומרת. כאילו להוכיח את הנקודה, היא מכריזה: "אגיד משהו שיישמע נורא. כולנו הולכים אל תא הגזים, ומה שאני אומרת הוא שזו לא מקלחת. אנחנו הולכים להיהרג. המין האנושי עומד לפני הכחדה המונית".

וסטווד הגיע למסקנה הדיסטופית הזאת לפני כמה שנים כשהחלה לקרוא את ספריו של ג'יימס לאבלוק, איש איכות הסביבה הידוע יותר מכל בתור הוגה תיאוריית גאיה - הרעיון שכדור הארץ מתפקד כעל-אורגניזם חי.

לאבלוק טען שהפחמן הדו-חמצני שהאנושות פלטה במאתיים השנה האחרונות בכמות עצומה הביא לכך שהמדבריות מתפשטות לכיוון הקטבים בקצב מדאיג. "תמיד חשבתי שיש לנו בעיה סביבתית", אומרת וסטווד, "אבל לא הבנתי את מידת הדחיפות של הבעיה. ג'יימס לאבלוק כותב שעד סוף המאה הנוכחית יישארו בכדור הארץ רק מיליארד איש". כלומר שישה מיליארד ימותו עד סוף המאה. "הוא קורא לזה ‘החיות שמיועדות לשחיטה'. בעיניי הוא גאון ענקי, ענקי, ענקי, בסדר גודל של דרווין ואיינשטיין, אבל עוד יותר בלתי נתפש".

לא כיף להיכחד

אנחנו נפגשים משום שווסטווד, בת 70, הודיעה זה עתה שתתרום מיליון ליש"ט לארגון Cool Earth להצלת יערות הגשם, ארגון ששם לו למטרה למנוע התממשות של עתיד בלתי נסבל כזה. זה שיאה של מעורבותה בת שלוש השנים בארגון שהוקם ב-2007 בידי חבר הפרלמנט הבריטי ממפלגת הלייבור, פרנק פילד. בשנה שעברה היא ייצרה למען הארגון 20 דגמים של מפות שולחן, שנמכרו ב-1,000 ליש"ט כל אחת. האם מפות יוקרתיות יוכלו להציל את כדור הארץ?

מכל מפעלי הצדקה המוצדקים, למה דווקא Cool Earth?, אני שואל. "אתחיל בכך שאומר לך איך אני רואה את העולם", היא אומרת. "השיטה הקפיטליסטית מתמחה בלקחת מכדור הארץ ומהמשאב הגדול האחר, עבודה. מה שקורה בשיטה הזאת הוא שהעשירים נעשים עשירים יותר והעניים נעשים עניים יותר, והדרך היחידה לפתור את זה אמורה להיות צמיחה. אבל צמיחה פירושה חוב. זה רק יחריף את המצב. אנחנו מוכרחים לשנות את ערכי המוסר שלנו ואת המערכת הכספית שלנו ואת כל דרך החשיבה שלנו על העולם. זה צריך להיות עולם שאנשים חיים בו ולא מתים; עולם בר קיימא. זה יכול להיות נהדר".

אבל הרי צו השעה הוא להוקיע את הבנקאים; אולי אחר כך נוכל להציל את יער הגשם. "מציגים את המשבר הכלכלי ואת שינויי האקלים כשני דברים שונים, אבל יש ביניהם קשר", עונה וסטווד. "אנחנו מניחים לאנשי העסקים לעשות מה שמתחשק להם. אנשים נעשים משותקים מעצם ההיקף העצום של הקלקולים בעולם. יש גבול למה שבן אדם מסוגל לעשות. אני החלטתי להתמקד ביער הגשם".

בספטמבר היא השיקה את קולקציית רד לייבל לאביב-קיץ 2012 בקריאה לתמוך בקמפיין שיזמה לגיוס 7 מיליון ליש"ט. "אנחנו חייבים להתחיל היום - מחר יהיה מאוחר מדי", אמרה אז. "ממשלות אומרות שצריך להציל את יער הגשם כבר 40 שנה. עכשיו נשאר רק חצי ממנו".

 

הקמפיין נקרא "No Fun Being Extinct" ("לא כיף להיכחד". תת הכותרת משכנעת: "תשאלו את ציפור הדודו. אה, כן - אי אפשר לשאול אותה"). באתר האינטרנט של הקמפיין (nofunbeingextinct.org) אפשר להתחייב להציל שלושה עצים ב-3 ליש"ט. הקמפיין נועד להביך את הבנק העולמי על שהקדיש 600 מיליון דולר למלחמה בבירוא היערות ב-2008 והוא מחזיק ב-90% מהכסף הזה ואינו עושה בו שימוש מועיל. עד כה, לדברי נציגיCool Earth , רק 15 מיליון דולר הושקעו, סכום שהוקדש כולו להוצאות מינהל ויועצים.

תמיכתה בארגון היא רק אחת מהדוגמאות לפעילותה הפוליטית המוגברת של וסטווד. היא תומכת זה זמן רב בארגון זכויות האדם ליברטי ובקמפיין לפירוק הנשק הגרעיני, אך בשנים האחרונות נדמה שהיא נחושה בדעתה לתמוך בכל ארגון צדקה שבנמצא.

רויטרס

הרשומות האחרונות בבלוג שלה מפרטות את מוקדי העניין הקיצוניים והמגוונים שלה: היא תומכת כספית בקמפיין לגיוס כספים למועצת הפליטים, הכריזה על תמיכתה ב-"Greener upon Thames", ארגון הפועל לקיים את אירוע המשחקים האולימפיים שיתקיים בשנה הבאה בלונדון ללא שקיות ניילון, וחושפת מכתב תודה שקיבלה ממנהל בית הספר היסודי "אואסו ניירו" בקניה על ספרים ששלחה, ומוסיפה: "בית הספר הוקם ב-1992 אבל לא היתה להם ספרייה. עכשיו יש להם ספרייה, והם קראו לה ספריית ויוויאן וסטווד - מדהים!"

אמנות למען החירות

אבל האם אין סתירה בין המאבק להצלת כדור הארץ לבין גביית סכומי עתק על מוצרי צריכה? "אני ואנדראס (קרונטהאלר, בעלה מעצב האופנה. השניים התחתנו ב-1992) מנסים להדגיש את האיכות, לא את הכמות", היא משיבה.

גטי אימג`ס

כשהשיקה את קולקציית אביב-קיץ 2011 בספטמבר של השנה שעברה, קראה לא לקנות בגדים חדשים חצי שנה, דבר שמן הסתם גרם לאנשי המכירות שלה לתלוש את שערם. ואולי לא: "המסר שלי הוא זה: תבחרו טוב ותקנו פחות", אמרה אז - כאילו לרמז שכדאי לקנות שמלה אחת של וסטווד במקום למלא דרך קבע עגלות קניות ברשתות הלבשה זולות.

"אני לא מרגישה נוח להגן על הבגדים שלי. במשך 15 שנה שנאתי את האופנה". למה? "זה לא תחום אינטלקטואלי מאוד, ואני רציתי לקרוא, לא לעשות אופנה. זה היה משהו שאני טובה בו; זה לא היה הכל מבחינתי".

היא לא הצליחה לשחזר את ההתלהבות שאפפה את תצוגת האופנה הראשונה שעשתה עם מלקולם מקלארן באולימפיה שבלונדון ב-1979. אז השיקו את קולקציית הפיראטים שנהפכה לשם נרדף ללוק הניאו-רומנטי. "הסתכלתי בתצוגה והייתי פשוט מרותקת. הרגשתי שעשיתי משהו חשוב". אבל היא התאהבה שוב בעיצוב אופנה: "אני שמחה לעשות את העבודה שלי כרגע כי הכל משתלב".

אפילו בעשור השמיני לחייה היא אינה מסוגלת לחשוב על פרישה. "אני באמת רוצה להמשיך לעבוד". אבל ייתכן שבעלה אינו רוצה להמשיך: "אנדראס שוקל להפסיק - הוא פרפקציוניסט, וזה לפעמים מאוד מלחיץ".

בחודש שעבר העניקה את תמיכתה למפגיני מאהל המחאה החברתית מול כנסיית סנט פול. כשביקרה במאהל קראה לכל מי שהיה מוכן לשמוע לבקר בגלריות לאמנות בלונדון וליהפך ללוחם חירות נגד הקפיטליזם, הצרכנות והחומרנות. למה? "זה קשור לצריכה - בביקור בגלריה יש תרומה של ממש, לא רק חנופה. אפשר להתנגד לתעמולה באמצעות אהבת אמנות".

כל אלה עולים בקנה אחד עם המנשר המבולבל והמענג, בן 22 עמודים, שכתבה לפני ארבע שנים, שנועד להציל את האנושות מפני הבינוניות, ושמו "Active Resistance" (התקוממות פעילה). במנשר היא ציטטה את אלדוס הקסלי, שאמר שהעולם סובל משלוש רעות חולות - סגידה לאומנית, הסחת דעת בלתי פוסקת ושקרים מאורגנים. פעם חשבה שהסחת דעת בלתי פוסקת (היא אינה צופה בטלוויזיה) היא הרעה הגרועה ביותר.

עכשיו היא רוצה לתקן את הדעה הזאת. "בעצם שקר מאורגן הוא הגרוע ביותר. זו מסגרת התייחסות שיש לאנשים - שהם צריכים לתמוך, או שהפוליטיקאים מדברים דברי טעם".

אבל למה לדעתה כדאי שמפגיני המחאה החברתית יצטרפו לתורים בנשיונל גלרי? "כשמסתכלים ביצירת אמנות, יש בזה ביקורת לא מודעת כלפי העולם שאנחנו חיים בו, השוואה בין עולם שלא קיים לעולם שלנו. אמנות נשגבת תמיד גורמת לצופה לשאול את עצמו אם המצב יכול להיות טוב יותר".

רקס

אמונתה בהשפעה המהפכנית של אמנות נובעת, לדבריה, משני דברים - ילדותה בפרובינציה והקשר שלה למקלארן, שמת בשנה שעברה מסרטן והוא בן 64. "המקום שבו גדלתי היה פרובינציאלי למדי מבחינה תרבותית. לא שמעתי על מוסיקה קלאסית, על גלריות לאמנות. הוריי ואני עברנו ללונדון כשהייתי בת 17, וניסיתי להבין את העולם קצת יותר טוב, במחשבה שאני טיפשה". היא למדה אופנה וצורפות בקולג' לאמנות, אך פרשה אחרי סמסטר אחד. למה לא הלכה ללמוד באוניברסיטה, להגשים את תשוקתה לחיים אינטלקטואליים? "רציתי להשתעשע עם גברים, וכל החנונים למדו בקולג'".

אחרי בית הספר לאמנות נישאה ויוויאן סוואייר - זה היה שמה אז - לדרק וסטווד, פועל במפעל. ב-1963 נולד בנם, בן. הנישואים החזיקו מעמד עד 1965, והסתיימו כשהכירה את הסטודנט המהפכן, שעתיד להיות אמרגן ה"סקס פיסטולס", מקלארן. באותה תקופה עבדה בתור מורה בבית ספר יסודי, וגם עשתה תכשיטים ומכרה אותם בדוכן בשוק פורטובלו. מה היה סוד קסמו של מקלארן? "הוא בא ממשפחה קוסמופוליטית, פורטוגלית-יהודית, והיה מושך מאוד כי היה נדמה שהוא יודע מה קורה. לי לא היה מושג". ב-1967 נולד בנם ג'ו.

אופנוענים, זונות ופטישיזם

כשפתחו וסטווד ומקלארן את הבוטיק הידוע שלהם בקינג'ס רוד, חוללו בני הזוג מהפכה בסגנון הלבוש, בשימוש שעשו בסיכות ביטחון, בקרעים, ברוכסנים ובמכנסי עור מתרבות הסאדו-מאזו. הם שאבו השראה מאופנוענים, זונות ופטישיזם. "כשיצרנו את הפאנק, הרעיונות שלו לא היו שלי. אני פשוט רציתי לעזור. התעניינתי בזכויות אדם. התחלתי להתנגד למשפחת המלוכה כי הבנתי שהמלכה היא סמל לצביעות".

כיום וסטווד סלחנית יותר כלפי האשה שהעניקה לה תואר אצולה. "מה היא אמורה לעשות אם הממשלה עושה דברים איומים, כמו לתמוך בטיסות להסגרת אסירים למדינות שיש בהן סכנה לעינויים חמורים? אי אפשר להאשים דווקא אותה. אולי היא לא סמל הצביעות. אני לא פטריוטית במובן של לאומנות, אבל אני אוהבת אל מה שעשתה משפחת המלוכה - הם נתנו לעם באנגליה זהות. אני לא אומרת שהיא מתוחכמת מאוד. אולי היא כן - אני לא יודעת".

בעיניה, הנסיך צ'ארלס הוא נפש תאומה שלה: הוא עושה דברים טובים בעולם. הוא מציב אמות מידה. הוא תיווך בעסקת יער הגשם בין גויאנה לנורווגיה. הוא מבין שמה שהופך אותנו לאנושיים הוא שאנחנו מסוגלים לבטא את עצמנו באמצעות התרבות".

לסיום, וסטווד מספקת לקוראים המלצה: "תשתדלו לנצל את הזמן מבלי לדאוג. תשתלדו להיות מעורבים. תשתדלו להיות מערבים בכך שתלכו לגלריות ותראו אמנות, ואז תהיו לוחמי חירות, תפעלו למען עולם טוב יותר".

האם כך את רואה את עצמך? "מה אני יודעת?" היא מחייכת. "אני בסך הכל מעצבת אופנה". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו