בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'רמי סקוט - המורד האחרון של עולם האופנה

הוא שואב השראה מג'אנק פוד ותאונות, ועל מעריצותיו נמנות ליידי גאגא וקייטי פרי. ג'רמי סקוט הוא המעצב היחיד ששרד מעידן ה"אנטי-אופנה"

תגובות

מלכות דראג, איש על גלגיליות עם גבות כשל האל וולקן, אנשי מועדונים מוחצנים וחובבי אופנה התכנסו בתצוגת האופנה של ג'רמי סקוט בספטמבר, שהתאפיינה בשילוב בלתי אפשרי בין סטייל מטאלי לפשטות כפרית.

בתחילה הציג סקוט עולם לא אחיד של דנים. אחת הדוגמניות לבשה מכנסונים קצרים שהיו כה צמודים עד שדייזי דיוק (דגם של דיזל) היתה מזדעזעת. ואז הופיע דוגמן במכנסי בוקרים מעור ירוק ומגן אשכים וגרף תשואות (לא ברור אם הן כוונו לפריט הלבוש או לאופן המרשים שבו הדוגמן הצעיר מילא אותו). בתום התצוגה הסתער שקוט עצמו על המסלול וצעד לכל אורכו - המעצב בתור הגרנד פינאלה.

"אם אני לא אלך את כל הדרך, לצלמים לא תהיה תמונה", אמר כעבור כמה ימים המעצב, שפעם חתם תצוגה כשהוא שוכב על פסל ענן ומשליך שטרות כסף שפניו מודפסים עליהם.

המראה ביום ההוא היה רווי בהשפעות מ"באטמן". סקוט לבש אפודת הוקי, שלה הוסיף תמונה רקומה ביד של באטמן שניטלה מציפית של כר. לראשו חבש כובע מצחייה של באטמן משנות ה-80.

סקוט, בן 37, התבגר בעידן ה"אנטי אופנה" של 1997-2001. עם החבורה הזאת נמנו הלייבל "Imitation of Christ", סוזן צ'יאנצ'ולו, פיירו - מעצבים שעשו מה שהתחשק להם, ולעזאזל המסחריות. שיקולי קריירה, ענייני רישוי וייצור בשמים לא העסיקו אותם. במלחמת ההתשה שהגיעה לאחר מכן היה סקוט היחיד ששרד. הוא המורד האחרון שהחזיק מעמד.

גטי אימג'ס

"הרבה מעצבים פוחדים ומנסים לרצות את הקהל שלהם", אומרת כוכבת הפופ קייטי פרי, מעריצה של סקוט ומוזה עכשווית שלו. "ג'רמי מעצב כדי לרצות את עצמו".

סקוט הוא הבעלים הבלעדי של המותג הנושא את שמו. באמצעות שיתופי פעולה מוצלחים עם סווטש ו-Longchamp הוא הגיע לקהל רחב מבלי לוותר על ייחודו העיצובי (השעונים והתיקים אוזלים לרוב כבר בשבוע הראשון). הקולקציה שיצר לאדידס היתה להיט: נעלי הספורט המעוטרות בדובונים רכים והטרנינגים עם פסים נמריים הם גרסת היפ-הופ של "ארץ יצורי הפרא". בסתיו הבא הוא מתכנן לפתוח את הבוטיק הראשון שלו, בלוס אנג'לס.

בחודש שעבר נפתחה חנות ארעית של עיצוביו בתערוכה "ארט באזל מיאמי ביץ'". "בניגוד להרבה מעצבים, ג'רמי נשאר ממוקד בשיתופי הפעולה שלו", אומר מארק בקמן, סוכן המתווך בין מעצבים לחברות אופנה. "קח למשל את הכנפיים שהוא שם על הנעליים של אדידס. הן כמעט זהות למה שהוא עשה עם סווטש. המכנה המשותף בנושאים תורם לבניית המותג שלו עצמו". גם סקוט וגם החברות שעמן הוא עובד נמנעו מלחשוף את נתוני המכירות.

אף שהוא נראה ומתנהג כמו פרובוקטור פרוע ופאנקיסטי, מגיל צעיר היה סקוט שאפתן וממוקד במטרתו. בהיותו בן 14, במדינת מיסורי, החל ללמוד צרפתית בשיעורי ערב; אחרי הכל, יעדו היה פאריס, בירת האופנה העולמית. "היתה לי אובססיה לאופנה", הוא אומר. "כל הזמן ציירתי סקיצות לבגדים או שיפצתי חנויות בגדי יד שנייה".

ב-1992 הוא עבר לניו יורק כדי ללמוד במכון פראט. "זה היה חינוך קפדני בחייטות, רישום ותדמיתנות", הוא נזכר. "אם העבודה לא היתה עשויה נכון, הם היו קורעים אותה מולך ואומרים לך לעשות את זה שוב. אתה לא רוצה שזה יקרה יותר מפעם אחת".

פגשתי אותו בתקופה ההיא, ב-1995. אלטרנטיביות וקיצוניות היו קוד הלבוש בדאון טאון, אבל ג'רמי היה פשוט מפחיד. היתה לו תספורת מוהוק רחבה, הוא גילח את גבותיו ולבש חצאית חאקי עם כיסים ענקיים שנגררו על המדרכה. מאוחר יותר השלים את הופעתו עם ניבים מזהב. "ביטאתי את עצמי על הגוף שלי בכל יום", הוא אומר. "והיה לי הרבה מה לומר".

את ההתאמה המושלמת הוא מצא בג'ני דמברו, נערת מועדונים. היא מספרת שהוא לא ביזבז זמן במסיבות. סקוט אולי נראה קיצוני, אבל לדבריו, מעולם לא השתמש בסמים ואפילו לא עישן סיגריה. הוא הלביש את דמברו לסיבובים שלה במועדונים כמו "Limelight". "אלה לא היו חתיכות מודבקות שהוא זרק עליהן נצנצים", אומרת דמברו, ששמרה רבות מהיצירות. "הן היו בנויות יפה".

בתצוגת סיום הלימודים שלו היא דיגמנה קולקציה בהשראת אסון צ'רנוביל. "הייתי קירחת ובלי גבות", היא נזכרת. "לבשתי חליפת מיגון לבנה צמודה מוויניל ומסיכת פנים".

לאחר שסיים את לימודיו ב-1996, עבר סקוט לפאריס, בתקווה להתמחות שם. "רק רציתי להרים סיכות מהרצפה", הוא אומר. הוא התארח בבתים של אנשים זרים ולפעמים ישן במטרו. חיפושיו אחר עבודה ללא תשלום לא נשאו פרי. "הבחור שישנתי אצלו על הרצפה אמר, ‘אם אתה כל כך טוב, למה שלא תעשה את זה בעצמך?'" הוא מספר. וכך הוא עשה.

בשנה שלאחר מכן, המותג ג'רמי סקוט הוצג בהופעת בכורה בבר ליד הבסטיליה. התצוגה היתה מבוססת על תאונות דרכים, וזו היתה הפעם הראשונה שבה דבון אאוקי - המוזה הזעירה שלו שעד מהרה היתה לדוגמנית על - הופיעה על המסלול. הוצגו בה חלוקי בית חולים מנייר משובצים בריבועי פרספקס. הדוגמניות הלכו יחפות ולכפות רגליהן הוצמדו עקבי נעליים.

את תצוגת ההמשך, "Rampage", תיאר סקוט כ"בלייד ראנר, שקיות אשפה ואפוקליפסה". החנות הפאריסאית רבת ההשפעה "קולט" הציגה תערוכה מהקולקציה הזאת. "היה שם סוודר שחור עם ארבעה שרוולים", מספרת שרה אנדלמן, המנהלת האמנותית של החנות. "הוא היה ילד אמריקאי עם כל כך הרבה אנרגיה, שעשה משהו חדש לגמרי".

ב"קולט" מחזיקים מאז בגדים של המותג ג'רמי סקוט. "הוא היה כוכב בצרפת", מספרת הסטייליסטית מאשה אורלוב, שעבדה אתו. "מעריצים היו הולכים אחריו ברחוב". קולקציה שכולה לבן היתה להיט ענק. איזבלה בלאו היתה למעריצה שלו.

אי-פי

בתצוגה הבאה שלו השתמש סקוט בגוני זהב כדי לרקוח אוברולים, שמלות וחליפות מחויטות בעלות כתפיים לא תואמות. זה פגע בנקודה רגישה. הדוגמניות דידו על עקבים בעלי הפרש גובה קיצוני (ההשראה באה לסקוט מסיפור שלפיו זו הדרך שבה מרילין מונרו סיגלה לעצמה את ההליכה הסקסית שלה). "יש מי שראו בזה שנאת נשים, וזה טיפשי ביותר", הוא אומר. "אנדרה ליאון טאלי אמר שאסור לי לעצב יותר".

כשמסתכלים על הקולקציה הנוכחית שלו, רואים שסקוט הקדים את זמנו. השפע המוגזם היה ממש מעבר לפינה, והגישה שלו היתה אירונית ומרומזת.

העבודות שלו נעשו חדות ומלוטשות יותר. קולקציה של מעילי טרנץ' ותיקים שנשאה את הלוגו שלו שיגרה עקיצה חצופה למאניית הלוגו. הוא יצר בגדים מקוריים למדונה. קרל לגרפלד בחר באאוקי בתור הפנים של שאנל ועבד עם סקוט.

סקוט ומקורבים לו טוענים שהמותג גוצ'י ניסה לרכוש את החברה שלו ב-2001 (מגוצ'י סירבו להגיב לכתבה זו). "דחיתי עבודות מפוצ'י, ורסאצ'ה, פקו רבאן, קלואה", אומר סקוט. "היו לי הצעות כל הזמן". ואולם, הוא מוסיף, "העצמאות והקול שלי חשובים. אני מדבר לקהל צעיר, ולחלק גדול ממנו לא אכפת ממותגים של בושם".

ב-2001 חזר סקוט לארצות הברית. הפעם בחר לגור בלוס אנג'לס, והציג גם בניו יורק. נושאי הקולקציות שלו נעשו בהדרגה מקוריים יותר ויותר - ג'אנק פוד ו"משפחת קדמוני", למשל. בתצוגה שהתקיימה לא מזמן נראו השמלות כמו שקיות פלסטיק (את שם רשת המרכולים החליפו גסויות).

בה בעת, האוספים שלו, שנמכרים ב"Opening Ceremony", נעשו יום-יומיים יותר. "שמלות לשטיח האדום לא עושות לי את זה", הוא אומר. "יש מספיק בגדים משעממים בעולם".

לא אחת הלביש סקוט זמרות מובילות, ביניהן ביונסה, ליידי גאגא וניקי מינאז'. למסע ההופעות האחרון של ריהאנה הוא יצר תלבושת כסופה שהתבססה על בגד מתצוגת הזהב שלו מ-1997 ושמלה שהורכבה מדיסקיות צבאיות.

המוזה המרכזית שלו בתקופה האחרונה היא קייטי פרי, שהציגה מחוך-סטרפלס בהתאמה אישית בעיצובו על שער ה"רולינג סטון". זו למעשה חזייה בצורת נשיקות השוקולד של "הרשי"; על הרצועות המשתלשלות מהחזית נכתב: "הנשיקות של קייטי".

"זו מחווה למדונה וגוטייה", אומרת פרי, "אבל יותר מטורפת". השניים היו לידידים והולכים יחד להופעות. "לפעמים אני חושבת שהיה נהדר ללבוש איב סן לורן או לנוון", היא אומרת. "אני לא רוצה להיות רעה, אבל יש בחורות שצריכות ללבוש את המותגים האלה כדי שיצלמו אותן. אני פיתחתי אישיות משל עצמי ואני יכולה ללבוש מה שאני רוצה, ובגלל זה אני לובשת ג'רמי סקוט".

סקוט גאה בעקשנות שלו, שהביאה אותו רחוק. "אנשים לא רוצים ממני אופנה שקטה", הוא אומר. "הם רוצים את כל הסיפור". והוא ייתן להם את כל זה ויותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו