בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך הופכים חנות כלבו לליידי גאגא?

בראיון לרגל פתיחת "הסדנה של ליידי גאגא" שיצר לבארניס, מסביר אלי סודבראק למה מבחינתו אין הבדל בין יצירת אמנות לפרויקט מסחרי

תגובות

שפתיים ענקיות, מצוירות באדום-עז, כשער, פאה בלונדינית גדולת מימדים המשמשת כאיגלו שבו ניתן לבחון מוצרי איפור שונים, ידיים שהופכות לנחשים מתפתלים, רבי-צבעים, או בובה מתנפחת בדמותה של אשת-חרק ירוקת פנים ומרובת רגליים; "הסדנה של גאגא", שנפתחה בחנות הכלבו בארניס בניו יורק בסוף החודש שעבר נוצרה לפי מידותיה של כוכבת הפופ האמריקאית.

אפילו הדוגמאות המזוגזגות על הקירות, שנראו כאילו נשלפו מסריגי המותג האיטלקי מיסוני, היוו מעין תזכורת לחוסר העכבות של הליידי בכל הנוגע לשאילת סמלים מוכרים מהאופנה העילית. אולם על הפסלים הצבעוניים שמפוזרים בחלל ועל העיצוב הכללי שלו חתום אלי סודבראק, אמן ברזילאי שפועל בניו יורק בעשור האחרון תחת השם "Assume Vivid Astro Focus".

הלוגו של הסדנה - דמות אשה מוארכת תווים שכובה על צדה בחליפת גוף אדומה מעוטרת ניטים, ציפורני ידיה הארוכות מסתלסלות בצורת לבבות - מתבסס על סדרת ציורים שהוא מציג בעיר בימים אלה. הוא היה הרכיב הראשון שיצר בעבור הסדנה, ובמהלך יצירתו, הוא אומר, גיבש את היסודות האסתטיים של המיצב כולו יחד עם שותפו, האמן הצרפתי כריסטוף המייד-פיירסו, נציגי בית הכלבו והזמרת. "על הלוגו ניהלנו משא ומתן ממושך", הוא אומר בשיחת וידאו מדירתו בניו יורק, "אבל מרגע שהגדרנו את הסגנון הכללי קיבלתי חופש יצירתי מלא".

אי-פי

העבודה התנהלה כך: מדי כמה ימים קיבל הנחיה ליצור פסל מסויים, ולפיה היה יוצר מספר סקיצות לבחירתם של נציגי בית הכלבו. "ההנחיות היו מאוד סכמטיות: ‘אנחנו צריכים חנות ממתקים, ארון בגדים, גלריה למכירת מוצרים מעוצבים או ספרייה שיוצגו בה ספרים'. ההנחיה הכללית היתה בהירה: ‘אנחנו רוצים שאנשים ייכנסו אל החלל וישכחו שהם נמצאים בבארניס'".

את גאגא עצמה לא פגש עד לערב הפתיחה החגיגי. "עד לפגישה איתה גם לא ראיתי את החלל עם כל המוצרים בתוכו. רק אז הבנתי שזה הפך למשהו אחר, ושזה כבר לא שלי. זה היה הייעוד המקורי כמובן, אבל התחושה בכל זאת היתה מוזרה".

אף שהוא מודה כי אינו מזדהה עם כל המוצרים שנמכרים בסדנה, וכי בעיניו יש הרבה יותר מדי מוצרים, הוא מציין כי הוא מרוצה מהתוצר הסופי. כשהוא נשאל האם בלוע הגדול שבולע את הלקוחות שמבקרים בסדנה יש למעשה ביקורת סמויה על המיזם כולו, הוא צוחק בקול גדול. "זה יכול להתפרש גם כך אני מניח, אבל כל הפרויקט הזה הוא בעצם מאוד מתוק".

במסיבת העיתונאים, הוא מספר, נשאל על ידי כתבת המגזין "ארטפורום" האם לדעתו זוהי אמנות. "התגובה הראשונה שלי היתה שהשאלה הזו מאוד יומרנית כי היא מניחה שאמנות היא דבר נשגב יותר, וכי רק בגלל שמדובר בפרויקט מסחרי הוא עוצמתי פחות מתצוגה בגלריה למשל. המאמץ והמשאבים היצירתיים שהשקעתי ביצירת הפרויקט הזה היו זהים לכל עבודה אחרת. נכון, לאורך התהליך קיבלנו הנחיות מנציגי בארניס, אבל גם זה לא היה שונה מאוד".

ג'וש וייט

במובן מסוים, הוא אומר, זה אף היה מהנה יותר. "יצרתי אפשרויות שונות, ובסופו של יום מישהו אחר עשה את הבחירות עבורי. היה בזה משהו משחרר". הגבלות קיימות בכל תהליך עבודה, הוא מוסיף. "בבניית מיצבים מתקיים תמיד דיאלוג עם החלל שמארח אותם ועם בעליו. בדרך כלל אני צריך להכניס לא מעט שינויים ברעיון המקורי שלי בשל אילוצים שונים. כשיצרתי את העבודה בטייט ליברפול ב-2005, למשל, רציתי ליצור אובייקטים שנראים כמו קוליסות של תיאטרון שנתמכות בקורות מצטלבות. מנהלי המוזיאון אסרו זאת משום שחששו שאנשים ימעדו עליהן".

שנה קודם לכן, בתוכנית העבודה שיצר במסגרת הביאנלה של מוזיאון ויטני בניו יורק, נכלל גם גרם מדרגות ספירלי, שנועד לשמש כמעין נקודת תצפית גבוהה. אנשי המוזיאון התנגדו מטעמי בטיחות.

"העבודות שלי הן לא משהו שאני בא ותולה על הקירות. אני תמיד צריך לקבל רשות כדי לערוך את השינויים שאני רוצה בחלל", הוא אומר. "יש המון מגבלות ואילוצים שצריך להתמודד איתם בכל פעם מחדש. הצופים שמבקרים בתערוכה אולי לא מודעים אליהם, אבל אני חושב שבסופו של דבר זה מיתרגם למשהו שנשאר בחלל. תחושת החגיגיות שיש בכל אחת מהעבודות שלנו - בין אם זה מיצב, פרפורמנס או אירוע - נובעת מהחגיגה של החופש שהתאפשר לנו בסוף התהליך. אנשים בדרך כלל לא רגילים לחוות כל כך הרבה חופש בחלל מסוים, במיוחד לא בחללים של גלריות או מוזיאונים".

מעבר לסף הגירוי

סודבראק, שפועל בעשור האחרון ביחד עם האמן הצרפתי כריסטוף המייד פיירסו, מזוהה עם מיצבי ענק ססגוניים בהם צבעים חיים, קומפוזיציות מתנגשות ושפע גירויים הנוכחים בו-זמנית מעניקים ביטוי חזותי לעיסוק במושגים כגון סקרנות, חרדה, אובססיה או נדיבות.

העבודות עצמן מרובדות בדרך כלל בשכבות של חומרים ואופני ביטוי, שואלות מעט מכל סוגה, בין אם זו תרבות פופ, מסורת של קאמפ, קלאסיקות הוליוודיות ומוסיקת רוק. אחת האסטרטגיות המרכזיות היא גירוי יתר: שילוב של הקרנות של סרטוני וידאו, מופעי ריקוד חיים, פסלים נעים, מבנים שניתן לעבור דרכם או ציורי קיר ענקיים, בצד תאורה מהבהבת ומראות מכפילות התרחשויות. "הרעיון הכללי היה תמיד לספק לצופה חוויה רב חושית שבה הוא יוכל להתאחד עם החלל מסביבו, להעניק לו תחושה של מציאות חדשה", הוא אומר.

בהקדמה למונוגרפיה שראתה אור אשתקד בהוצאת Rizzoli, החוויה שמספקות עבודותיו הוקבלה למפגש ראשוני עם קשת בענן. בשל עיסוקן בחוויה משותפת של הנאה חושית ובשינוי תפישתי, ולנוכח הצבעוניות הזרחנית שעולה מהן, התואר "פסיכדלי" מוצמד להן לעתים קרובות מאוד. "המונח ‘פסיכדלי' נקשר לשימוש בסמים משני תודעה ולסגנון חיים היפי. אני לא מתנגד לדברים האלו ברמה העקרונית, חלק מהדברים האלו אפילו השפיעו עליי, אבל זו לא הכוונה המקורית שלי", הסביר בשיחה שנערכה בסטודיו שלו בברוקלין בספטמבר האחרון. "בעבודות שאני יוצר אני שואף לעורר את המודעות והערנות של אנשים למתרחש סביבם. זה אף פעם לא על אודות בריחה מהמציאות".

צ'סקו לה אינדסטריאל

לא כמו וורהול

את הרעיון לשימוש בפסבדונים הגה בתחילת האלף בני יורק, אז פעל עדיין לבדו. השם "אסטרו" הוצמד לו בטעות על ידי זבן בחנות לבגדי יד-שנייה באיסט וילג', שבלבל בינו לבין מישהו אחר. מאז, הוא אומר, לא חדל להדהד בראשו. התוכן לשם הנוכחי נוצק בעקבות ביקור בתערוכה של עטיפות תקליטים ישנים. "כשחזרתי הביתה החלטתי לרשום מיד את כל המלים שאני זוכר מהעטיפות שראיתי ושלכדו את תשומת לבי. ניסיתי להרכיב מהם משפט שמכיל את המילה ‘אסטרו'. הכוונה היתה להרכיב שם ארוך כמו זה שיצר אנדי וורהול לסדרת אירועי המולטימדיה שערך בניו יורק בסוף שנות ה-60,'Exploding Plastic Inevitable' (האירועים הללו, שנערכו בין השנים 1966-1967, כללו הופעות חיות של ה'ולווט אנדרגראונד' וניקו, הקרנות מסרטיו של וורהול ומיצגים שהעלו אורחי הקבע בפקטורי, ש.א)".

באורח דומה, החל לקבץ סביבו יוצרים מתחומים שונים, שהפרו את עבודתו. "הרעיון היה לשלב אנשים שמצאו חן בעיניי ושהיו להם כל מיני כישורים שלי לא היו". ב-2003, כשהוזמן להציג עבודה בגלריית "דייטש פרוג'קט" בניו יורק, הגה את הרעיון של קולקטיב זמני שהרכבו משתנה בכל פעם בהתאם לצרכים של התערוכה או העבודה.

גם אם שיטת עבודה זו מהדהדת היבט נוסף בעבודתו של וורהול, סודבראק הודף את ההשוואה. זה משהו שנהג לשמוע הרבה בתחילת דרכו, הוא אומר, אך למעשה הגישה שלו הפוכה לזו של וורהול. "אני חושב שבני דורי משועממים מהרעיון של עולם האמנות שנשלט בידי אישוית בעלות חשיבות עצומה, כפי שגילם וורהול. הסיבה לשימוש בפסבדונים היא כדי למנוע את ההיררכיה הזו".

באותה מידה, הוא אומר, הוא מנסה להימנע מהיררכיה של מקורות השראה. עבורו, למשל, ציוריו הססגוניים של קני שארף או המיצבים הדחוסים של יאיו קוסמה הם בעלי חשיבות זהה לנשפי "ווג" העליזים שנערכו בשנות ה-80 בניו יורק (אירועים חגיגיים של קהילת ההומואים בעיר, אליהם הגיעו נערים ונערות לבושים במיטב אופנה עילית או בבגדים שיצרו בעצמם, ובהם נערכו תחרויות שונות ביניהם ריקוד ה"ווג" שהתבסס על מחוות גוף של דוגמניות כפי שנצפו במגזין האופנה).

מאז ידע הרכב הקולקטיב לא מעט שינויים, ולאחר שמנה 16 משתתפים בתערוכה שהעלה בניו יורק ב-2008, הוחלט לצמצם את פעילותו לעת עתה לשניים בלבד - הוא והמייד-פיירסו. "כרגע זה מתאים יותר לשנינו", הוא אומר. לא כל פרויקט נוצר על ידם במשותף בחלל עצמו. זה נתון לשינויים ספונטניים. "לפעמים הוא לא פנוי, אז אני עושה את זה לבד ואנחנו מתייעצים בשיחות וידיאו. עם הזמן נהייתה לנו מעין חלוקת עבודה - אני אחראי על ארצות הברית, ואילו כריסטוף חולש על אירופה בגלל שהוא חי בפאריס".

מאורו רסטיף

שיתוף הפעולה הנוכחי עם בית הכלבו מתווסף להתנסויות קודמות בתחום האופנה שצבר במהלך השנה האחרונה. בינואר האחרון הוא נבחר לאמן השנה של קום דה גרסון, והדפסים חדשים שיצרו מנהלי המותג מעבודותיו עיטרו פרסומים שונים לאורך השנה. ביוני האחרון יצר דגם של סנדלי פלסטיק עבור המותג מליסה שהוצג במסגרת שבוע האופנה בסאו פאולו. "שיתופי הפעולה בתחום האופנה מאפשרים לי הוא להגיע לקהלים חדשים. אני חושב שעולם האמנות מוגבל מאוד. בסופו של יום אני מרגיש שאני פונה לאותו קומץ אנשים שכבר מכיר את העולם שלי. הסיבה הראשונית שבגללה אני עושה את מה שאני עושה היא הצופה, ולכן ככל שמספר הצופים גדל, וככל שהם מגיעים מרקעים מגוונים יותר, זה הופך למעניין הרבה יותר עבורי". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו