רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החולצה הגזורה כטקסט חברתי

איך מסתדרות ביחד טלית וכאפייה ועד כמה התפתח הצבר מימי הסוציאליזם: אלה חלק מהנושאים שיידונו בסדרת המפגשים הנלווים ל"שנה של אופנה"

2תגובות

כאשר חוקר התרבות איל שגיא ביזאווי הולך לבר או מועדון שכל המבלים בו נראים כאילו יצאו מהבית בחופזה וזרקו על עצמם משהו, הוא מקפיד לבוא במראה מחויט ומעונב. זו דרכו להביע עמדה החותרת תחת ההגדרות המקובלות של אופנה ועכשוויות. "מאוד מעניין אותי מה הבגד שאני לובש מסמן", הוא אומר. "במקומות מסוימים חשוב לי להתלבש באופנים כאלה ואחרים, בדרך כלל באופן לא מתאים, ומבחינתי זו פעולה, שבהקשר המקומי היא מתריסה: יש אלמנט של דווקא בפעולת ההתלבשות שלי".

ביזאווי לקח חלק בגיבוש התערוכה "אינסלאם אינשלום", המוצגת עתה בבית העיר בתל אביב. הערב יתקיים לצדה מפגש ראשון בסדרת מפגשים, שיעסוק בקשר שבין טקסט לטקסטיל, כחלק מהפרויקט "שנה של אופנה בבית העיר". ד"ר לואיז בית לחם תנחה פעילות ששמה "בגדים מספרים" ובה יוזמן הקהל להביא בגד בעל ערך רגשי ולספר עליו; ד"ר מחמוד יזבק ידבר על הכאפייה ועל סמלים פלסטיניים אחרים שנכנסו לקאנון הישראלי; ד"ר שושנה רוז-מרזל תעסוק בבגד כשפה; וד"ר יעל גילעת תדבר על חברת הבגדים המיתולוגית "משכית" ועל ניכוס תרבותי של פריטי לבוש.

נטע אלונים

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק שלכם

למלים טקסט וטקסטיל, מתברר, שורש משותף, שמקורו בלטינית ופירושו לארוג. לדברי ביזאווי, המשמש יועץ ב"שנת האופנה" התל-אביבית, "הקשר הזה נולד כנראה כאשר תרבויות כמו האיסלאם והיהדות אסרו על ייצוגים פיגורטיביים והשתמשו באלמנטים טקסטואליים כדי לקשט את בתי התפילה שלהם, בעיקר על גבי שטיחים. הקשר הזה, שאחר כך נוסח על ידי חוקר התרבות הצרפתי רולן בארת בנוגע לבגדים כטקסט חברתי, הוא מה שמעניין אותי: עד כמה מה שאדם לובש מסמן את השייכות החברתית שלו או את החריגה ממנה, ובעיקר עד כמה זה רלוונטי כיום, במיוחד בעקבות הפרויקט האינדיבידואלי של החברה המודרנית".

"אינסלאם אינשלום", הראשונה בסדרת התערוכות שיוצגו במשך השנה, היא פרויקט אופנה ייחודי של "ThreeASFOUR", קולקטיב אוונגרדי של מעצבי אופנה מניו יורק. הם בוחנים בה את הקשר שבין אסתטיקה יהודית וערבית ואת המפגש בין תרבויות ועולמות אלו. בתוך כך הם מחברים סמלים מוכרים מהיהדות ומהאיסלאם, כמו טליתות וכאפיות, מגן דוד וחמסה, ויוצרים מארג חדש הכולל גם מפגשים עם אמנים רב-תחומיים בינלאומיים ומקומיים.

נועה יפה

"התערוכה היא ניסיון לקחת את הרעיון של טקסט וטקסטיל ולהעמיד את הבגד כטקסט חברתי תוך כדי בחינת הקשר ההיסטורי שלו", מסביר ביזאווי. "זהו קשר אידיאולוגי שבו שתי המערכות - של הלשון ושל הלבוש - נפגשות. אני אוהב את השימוש האסתטי שקולקטיב המעצבים הזה עושה באלמנטים כמו כאפייה וטלית: הם מחדדים את הרעיון שבגד הוא אלמנט שקשור לזהות, רעיון שחותר תחת הטענה הליברלית המעצבנת, שלפיה ‘כולנו אותו דבר'. כולנו בני אדם, זה נכון, אבל אנחנו שונים זה מזה, והבגדים שלנו - כמו בתערוכה - הם חלק מבידול הזהות הזה. הם מסמנים את הזיהוי שלנו עם קבוצות שונות, אנשים כאלה ואחרים וכמובן עמים ודתות".

על פי ביזאווי, "התערוכה היא מעין תיקון לשימוש שעשתה למשל חברת ‘משכית' באלמנטים כאלה בזמנה. הבגדים שהיא יצרה היו אולי יפים, אבל הם היו חלק מהמסגרת הלאומית וממערך הכוחות הבעייתי שבתוכו היא פעלה. ופה בתערוכה השימוש הוא אחר. הן הדמיון של הכאפייה לטלית והן העובדה ששתיהן שונות זו מזו - חותרים תחת ההבחנות המקובלות. גם אני עוטה כאפייה ומשתמש בה כצעיף, ובאופן הזה אני ממשיך את הגלגול הסימבולי של פריטי לבוש לכדי פריטי אופנה".

בתערוכה מוצגים בין השאר יצירותיהם של האמנים יוקו אונו, ג'סיקה מיטרני ושרי דיאמונד, שלושתן מניו יורק; בוטינה אבו מילחם מערערה, אביעד גיל מיפו וז'וזף דדון. הערב תופיע שם הזמרת דקלה במיצג מוסיקלי משותף עם האמנית דפנה שלום; אנדראס מרק, רקדן וכוריאוגרף היוצר בגרמניה ובישראל, יפלוש לחלל התערוכה; רפאת חטאב, אמן וידיאו ומיצג, יישב במרכז החלל בדמותה של "כלת פלסטין" המופיעה בעבודותיו; נטע וינר ויהונתן קונדה (חברי להקת "סיסטם עלי") יעלו מופע ספוקן-וורדס רב-לשוני; ולסיום הערב יתקלטו ביזאווי ומוחמד ג'באלי.

ביזאווי, בן 39, מלמד קולנוע מצרי במכללת ספיר, עובד על סרט תעודה שיעסוק בסרט המצרי שהוקרן בארץ בימי שישי והוא גם די-ג'יי. לבושו מוקפד וסגנונו האישי בולט. את העמדה האופנתית-תרבותית שלו הוא מגדיר בניגוד לעמדה של הצבר הטיפוסי: "יש לי איזשהו עניין עקרוני עם המודל הצברי של ‘זרקתי על עצמי משהו ויצאתי מהבית'. זה אמנם מודל שקוסם לי, הרי יש בו משהו סקסי. זה כביכול לא מושקע, אגבי, מסוקס ומחוספס יותר, וזה מושך אותי, אבל אני אשתדל מאוד לא להתלבש כך במקומות שמקובל להיראות ככזה. אני אתלבש באופן הזה בבית, או שאשחק עם זה, אבל אני אהיה תמיד מודע לשקר שבזה.

"הרי איש לא זרק על עצמו משהו ויצא מהבית. את החולצות הגזורות מישהו ישב לגזור, את הזיפים מישהו טיפח, וכל פעולת בחירה של בגד, יש בה השקעה. כל ההילה של חוסר השקעה היא שקרית, וכשלעצמה היא בכלל סגנון. גם כשאתלבש ככה, אני אשקיע בלהיראות לא מושקע, ואני מודע לכך היטב".

ועם כל זאת, הנטייה הטבעית של ביזאווי, כפי שהיא משתקפת בחולצות המחויטות והצבעוניות שלו, בז'קטים שהוא עוטה ובבגדיו האלגנטיים, היא בהחלט לכיוון המוקפד. "בגלל המודל הצברי המקובל, שנשען על יסודות סוציאליסטיים, אני נוטה להיות מחויט יותר", הוא מסכים. "וזה המקום שבו אני אעשה את הדווקא: בלבישת מכנסיים מחויטים יותר, חגורה, נעליים אלגנטיות, ז'קט אם אפשר, איפור ותכשיטים. ההתקשטות היא חלק מכל זה. היא מתריסה לא רק נגד המודל הצברי, אלא גם נגד המודל הגברי המקובל. אני לא עושה מהפכות, אבל אני אוהב לעשות ‘דווקא' קטן".

אשר למודל הצבר, ביזאווי מסמן את ההתפתחות שלו מדמות סוציאליסטית חלוצית לזו העכשווית - וטוען שהוא נשאר כמעט באותו מקום. "הגלגולים של מודל הצבר מעניינים מאוד בעיני. בשלב מסוים אמנם השתחררו מהמודל החלוצי, אבל אז שאלו את האגביות מאופנת ההיפ-הופ והקולג'ים, והחליפו את מכנסי אתא בג'ינס וטי-שירט. זהו בעצם המשך ישיר של אותו המודל".

קשת הטסטוסטרון

ביזאווי, בן למשפחה שעלתה ממצרים, גדל בבת ים וחי כיום בתל אביב. גם את מפגש התרבויות המשפחתי הוא מסמן כאחד הגורמים שהשפיעו על סגנונו האישי. "גדלתי עם סיפור שאבא שלי סיפר לי על עלייתו לארץ ושנצרב בתודעה שלי", הוא אומר. "הוא בא לארץ ב-1949 וכולם אמרו לו להגיע לעיר הגדולה תל אביב. כשהוא ראה אותה הוא קיבל חום. מה שהוא ראה היה שלולית עם כמה בתים לבנים שאנשים קראו לה עיר, בשעה שהוא בא מקהיר, שהיתה אז עיר קוסמופליטית עם מבנים מרהיבים, מגוון עשיר של מקומות בילוי, בתי קולנוע ובית אופרה.

"הוא התחיל לעבוד בבנק, וכשהלך לעבודה, הוא התלבש כמו שמתלבשים בקהיר: הוא יצא מהאוהל בחליפת שלושה חלקים, עניבה ונעלי עור. אבל מי שהוא פגש שם היו פקידים בחולצות קצרות, חלקם עם חולצה מחוץ למכנסיים, ואנשים שלובשים מכנסי אתא.

תום פורת

"מה שמעניין בסיפור", ממשיך ביזאווי, "הוא שהמפגש בין העולים מארצות ערב לאלה שבאו ממזרח אירופה מיד הוכנס לקטגוריית מפגש שבין מזרח למערב, אבל האמת היא שאני לא יודע מי היה המערב ומי היה המזרח: האם אבא שלי שבא מקהיר עם כל המטען התרבותי וקודי הלבוש שלו היה מזרח או מערב? האם עולה אחר שהגיע מאיזה שטייטל ממזרח אירופה היה יותר מזרחי או מערבי?

"כשאני מסתכל על תמונות משפחה מקהיר, אני רואה אנשים שלבושים במיטב האופנה האירופית, עם בתי כל-בו שהחזיקו בגדים מערביים, חייטים לפי מידה וקודי לבוש מערביים לחלוטין; אבל כשהעולים האלה הגיעו לארץ הם היו צריכים להיכנס לקטגוריות המזרחי. לדעתי, הרבה פעמים המפגש היה בעצם בין ערכים סוציאליסטיים, שהיו הבסיס כאן, לבין ערכים בורגניים של עולים שבאו מערים גדולות בארצות ערב או במקומות אחרים".

הוא עצמו ענב לראשונה עניבה בביקור בקהיר לפני שנים אחדות, הוא מספר. "הייתי אמור ללכת לאופרה ‘אאידה', ואי אפשר להיכנס לבית האופרה שם בלי חליפה ועניבה. לא היתה לי עניבה, והלכתי לקנות עניבה באחת השכונות העניות של העיר. כשקנינו, ביקשנו מהמוכר שיקשור לנו את העניבה, ובדיוק נכנס איש עני מאוד, עם קביים וגלבייה מלוכלכת, והוא עזר לי לענוב את העניבה. כשאמרתי לו שאני מישראל הוא שאל בתמיהה ‘אתה משם ולא יודע לשים עניבה?' כל התדמית המערבית של ישראל נחנקה בעיני בתוך העניבה הזאת. האם באמת אנחנו וילה בג'ונגל - ולא יודעים לשים עניבה?

"משהו במפגש הזה גרם לי לחשוב על המקום שלי", ממשיך ביזאווי. "אני גדלתי בבית שבו מגהצים הכל - ממטפחות דרך גופיות ועד תחתונים ומכנסיים, כדי שיקבלו את פס הגיהוץ. באתי עם זה מהבית. מצד שני, נחשפתי גם לכך שהאחים הגדולים שלי התחילו ללבוש אופנה זרוקה יותר, שזיעזעה את ההורים שלי. מבחינתם, מכנסיים עם קרעים זורקים ולא לובשים.

"גם אם מסתכלים אחורה, לתקופת מועדון ‘הכליף' למשל, לג'וזי כץ ואריק איינשטיין ומהפכת הג'ינס שלהם, או מצד שני, שימי תבורי ונסים סרוסי שדפקו אופנה שונה לחלוטין עם השרשרת, החולצות הפתוחות, מכנסי הפדלפון והתסרוקות המוקפדות - כל אלו דיברו אלי ואני משלב ביניהם. בגלל זה אני לובש חולצות גזורות וטי-שירטים, ז'קטים וחולצות כפתורים פתוחות ובדרך כלל משתדל לשלב ביניהם.

"אני לא מתייחס יותר מדי לשאלה מה שייך למה כשאני מתלבש", הוא ממשיך ומתאר את סגנונו, "אני מתייחס לצבעים, ואיך זה נראה לי ברמה הבסיסית. אני גם לא מתלבש לפי אידיאולוגיה מוצהרת. אני עושה דברים ורק אחר כך מבין מה עשיתי. באופן דומה החזרתי את השם המקורי ‘ביזאווי' לשמי המעוברת ‘שגיא' בלי לדעת למה. מה שידעתי היה שזה השם המקורי ולא הבנתי למה שינו אותו.

"מבחינתי אין חוקים ואין כללים; אני אקנה בכל מקום, ואם יש משהו שמוצא חן בעיני אני אלבש אותו. לא אכפת לי ממותגים ואין לי בגדים יוקרתיים של מעצבים, וכשאני מסתכל על בגדים של מעצבים לגברים, אני בדרך כלל משתעמם. אין שם זיק של תעוזה וגאונות, לא מבחינת הצבעים ולא מבחינת הגזרות. לרוב, בגדים לגברים נשארים בקשת הטסטוסטרונית הקבועה של השחורים, החומים והאפורים. זה מה שנותנים לגברים, ואם יש משהו אחר, זה תמיד חייב להיות גרוטסקי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true