בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעצב האופנה שלא מעוניין לפנות לקהל הרחב

ראלף רוצ'י הוא אחד מהאופנאים האמריקאים הספורים שזכו להכרה רשמית בצרפת כמעצב הוט קוטור. אוטוביוגרפיה חדשה וסרט מספרים את סיפורו

תגובות

ניתן היה לצפות שספר שנושאו הוא המעצב ראלף רוצ'י יכלול דברי הוקרה מלומדים מאת היסטוריונית האופנה ואלרי סטיל, המלצות משתפכות מלקוחות מפורסמות של המעצב כמו דידה בלייר וסוזן גוטפרוינד וצילומים בגוונים רומנטיים של שמלות בעיצובו מאת צלם נחשב בסדר הגודל של, למשל, פטריק דמרשלייה.

אבל "Autobiography of a Fashion Designer: Ralph Rucci", אלבום עב-כרס הכרוך בבד כותנה שמחירו 195 דולר (בהוצאת באואר אנד דין) הוא עוגה המוטחת בפרצופן של מונוגרפיות המעצבים הקונבנציונליות. אין תמונות מימי הינקות, אין ציר זמן, אין ביוגרפיה (רוצ'י, בן 54, הוא בנו של קצב מפילדלפיה, אבל אין אזכור לכך בספר). מה שכן יש בו הן תשע תמונות של הכלב שלו ולפחות חמש תמונות של הצעצועים של הכלב שלו - אבל אין מספרי עמודים.

המהדורה של הספר, הכוללת 3,000 עותקים, יוצאת לאור בד בבד עם ציון יום השנה ה-30 להקמת החברה של רוצ'י, "צ'אדו ראלף רוצ'י". בפברואר, בשבוע האופנה בניו יורק, יוקרן הסרט התיעודי החדש עליו "A Quiet American: Ralph Rucci & Paris".

ניו יורק טיימס

במאי הסרט כריסטיאן לי הוא אוצר לשעבר. בעקבות אי תשלום של חשבונותיו בביאנלה של ונציה ב-1993 עבודות של אמנים כמו לואיז בורז'ואה, רוי ליכטנשטיין ואחרים הוחזקו על ידי נושיו במשך כחמש שנים. במשך אותה תקופה לא היה ידוע היכן נמצא לי.

תערוכה ששמה "Christian Leigh (Notorious)", העוקבת אחר הקריירה שלו, מוצגת כעת בגלריית Castillo / Corrales בפאריס. "לי נהג באופן שיטתי לשרוף גשרים, להיעלם בין לילה ולהמציא את עצמו מחדש בסביבה חברתית שונה", נכתב באתר האינטרנט של הגלריה, לצד אזכור העובדה כי תולדות חייו של לי כוללות שובלים של "נושים כועסים, אמנים מנוצלים ושותפים שהולכו שולל".

ימים יגידו האם הפרויקט על רוצ'י יציל את המוניטין של לי. בראיון מביתו בלונדון, הוא מכחיש כי רימה אי פעם אמן כלשהו. "הרגשתי שעשיתי כל מה שיכולתי", הוא אומר. "טוב, אולי לא. אבל אני לא ממש מקבל את הטענה שנעלמתי. רוב האנשים היו יכולים להגיע אלי אם הם באמת רצו".

גטי אימאג'ס

על רוצ'י הוא אומר כי "לא הכרתי אותו, אבל הערצתי מאוד את העבודה שלו. הוא אחד האמנים הגדולים שפועלים כיום. אם הוא רוצה לעבוד על שמלה אחת במשך 16 שבועות, הוא לא יתפשר על כך".

לי מרמז כי הסרט התיעודי שלו מושתת על עקרונות דומים. "הסרט אינו רכילותי או נבזי", הוא אומר. "זה לא מהסוג של ‘איך טיפוסים היסטריים עושים אופנה', כמו הסרט על ולנטינו".

שלט רחוק על מגש כסף

רוצ'י הוא המעצב האמריקאי היחיד מלבד מיינבושר שהציג אי פעם בפאריס וזכה להכרה מצד הגוף המפקח על אופנת העילית בצרפת. הוא גם אחד המעצבים היחידים שסירבו להיכנע לייצור המוני. "אין לי פרספקטיבה על עצמי", הוא אומר. "הספר והסרט הם כמו ניתוח פסיכולוגי".

בראיון בסטודיו שלו בסוהו שבו הוא עובד בימים אלה על הכנת קולקציית רהיטים חדשה, מספר רוצ'י כי נתן לצלם הספר בלדומרו פרננדז יד חופשית. "הצבתי קו אדום רק כשזה הגיע לסל התחתונים", הוא אומר.

גוטפרוינד, הוא מוסיף, "אילצה אותי לסדר מחדש את הדירה שלי. היא באה יום אחד ושאלה, ‘איך אתה יכול לצפות שאשה תשב על זה?'. היא דיברה על כורסת השז-לונג שלי".

גטי אימג`ס

למעשה, יותר משליש מהספר כולל תצלומים של משכנו של רוצ'י, בבניין שנבנה לפני מלחמת העולם השנייה ברחוב 72 מזרח, שקושט בהידור על ידי גוטפרוינד, עם אהילי משי עדינים, קירות בחיפוי עור עם מוטיב סיני מסורתי ובר עשוי עץ קוקובולו בגילוף ידני שיצר רנצו מונג'רדינו, המאסטרו האיטלקי של עיצוב פנים, בצורת קתדרלת מילאנו. במרפסת המקיפה את הבית נטוע יער של עצי תירזה לבנים.

בספר יש גם תצלומים רבים של פריטים מחיי היום-יום: דלי של חומרי ניקוי, שלט-רחוק של טלוויזיה על מגש כסף, אשכול של בננות בשלות יתר על המידה. תצלום של תכולת המקרר של רוצ'י מגלה יוגורט, רסק תפוחים, משקה חלבון ולימון שקליפתו גורדה חלקית.

"המודל הוא הספר ‘אוטוביוגרפיה: סול לוויט 1980', עם תמונות גרועות במתכוון של כל דבר, החל בחדרי שירותים וכלה בארגזי כלים", אומרת בת דוהרטי מהוצאת באואר אנד דין. "הספר של ראלף לא עוצב וסוגנן, התמונות גולמיות במכוון".

דוהרטי אומרת כי כעסה על כך שהספר, הכותר הגדול הראשון שלה, יוצא לאור בדיוק כאשר סרטו של לי, שלדבריה היא לא היתה מודעת לקיומו עד לפני כמה שבועות, מושך את תשומת הלב.

אם לשפוט על פי קטע באורך 31 דקות מתוך הסרט, שלדברי הבמאי יהיה באורך 89 דקות, זוהי יצירה פשוטה ואולי חנפנית במעט. בסרט, טטיאנה סורוקו, שהיתה בעבר דוגמנית של רוצ'י וכיום היא לקוחה שלו, מגוננת על המחירים הגבוהים להחריד של השמלות של רוצ'י. בגדי הפרט-א-פורטה שהוא מייצר נמכרים במחיר התחלתי של 5,000 דולר, ואילו מחירם ההתחלתי של עיצובי הקוטור שלו הוא 7,000 דולר.

גטי אימג`ס

"זה לא עניין של מחיר", מתעקשת סורוקו בסרט. "אתה משלם תמורת הידע שלו בתולדות האופנה והאינטליגנציה שלו". ובמלותיו של אחד התדמיתנים: "הוא יודע מה כל בד רוצה להיות".

העבודה על הסרט נמשכה זמן רב מדי לדברי רוזינה רוצ'י, אחותו של רוצ'י ומנהלת התקשורת של החברה. לטענתה, חברת רוצ'י השקיעה בפרויקט 40 אלף דולר. "האם יש סרט שלם?" היא אומרת, "אחרי ארבע שנים, אנחנו עדיין לא יודעים". אבל רוצ'י, לפחות, מוכן לחכות.

"כשפגשתי אותו הוקסמתי מהפנאטיות שלו", הוא אומר על לי. "אני מכיר את הצד הטוב שלו וגם את הצד השלילי שלו. אם יש פער, לא תפקידי לשפוט את זה. אני בוחר לתמוך בו. אני לא מתעסק בזה".

מאנגלית: תמי קרן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו