לא הופך את עורו - אופנה - הארץ

לא הופך את עורו

חולצת טי שחורה, ז'קט אופנוענים, מכנסי ג'ינס וג'ל בשיער. למרות שסגנון לבושו של יאיר לפיד מזכיר יותר את פונזי מ"ימים מאושרים" מאשר שר בממשלה, כל הסימנים מעידים שההופעה הזו תמשיך ללוות את המתמודד הטרי גם בכנסת

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שחר אטואן

בנובמבר האחרון, חודשיים לפני שהכריז על פרישתו מהתקשורת ומעברו המתוכנן לזירה הפוליטית, נשאל יאיר לפיד מה זה להיות ישראלי. "לחשוב שזו זכותי להגיד עלינו דברים איומים ונוראים, אבל להתרגז נורא כשמישהו זר אומר אפילו חצי מזה", הסביר לכתבת "הארץ". "רגע, אני עוצר, יש לי כנראה את המצבור הכי גדול בארץ של משפטי ‘להיות ישראלי זה...', אבל אני רוצה לא להשתמש בהם הפעם. האמת היא שאני ישראלי פשוט כי איני יכול אחרת. אני ישראלי כי אני לא יודע לא להיות ישראלי".

הוא צדק, לכל הפחות בנוגע למצבור הגדול של משפטים מנסחי ישראליות שברשותו, שאותם הקפיד לחלוק עם הציבור בהזדמנויות שונות. קצתם נשזרו ברשימות שפרסם בעיתונים, קצתם בספרים שכתב; חלקם דוקלמו לעדשת המצלמה במסגרת תפקידו כמנחה תוכניות אירוח ליליות, ואת חלקם גילם הלכה למעשה בהופעותיו בקולנוע ובטלוויזיה. אביו, טומי לפיד, סימן אותו כישראלי האולטימטיבי כשהתארח בתוכנית האירוח הלילית שהנחה, לקול תשואות הקהל. ובכל זאת, נדמה שאת מעמדו כדוגמן העל של הישראליות צבר במידה לא מבוטלת בזכות הופעתו החיצונית.

איור: אילה טל

הנחה רווחת היא שגברים אינם נוהגים לערוך שינויים תכופים בהופעתם החיצונית לאחר שאיתרו סגנון שהולם את אישיותם, לפחות לדעתם. במקרה של לפיד, היא תקפה באופן מיוחד. בין כל אושיות התקשורת בני דורו, לפיד, בן 48, מסתמן כגבר בעל המלתחה המצומצמת ביותר.

למעשה, בגדיו של לפיד מתחלקים לשני מראות עיקריים: הראשון, "הרשמי", משמש אותו בהופעותיו הטלוויזיונית, וכולל חליפה מחויטת של ז'קט ומכנסיים, לעתים מלווה בעניבה. השני, "הנינוח", מסתכם במכנסי ג'ינס וחולצת טי שחורה (קצרה או ארוכה, בהתאם לעונה), בתוספת של ז'קט עור שחור בחורף.

אולם אסור לטעות ולראות בו אדם שאינו מקפיד על הופעתו החיצונית. מדובר במיקוד, לא בהפחתה. לפיד אינו מתייחס בביטול לבגדים שהוא לובש. את שידור הבכורה שלו ב"אולפן שישי" בינואר 2008 הוא פתח במשפט "אני יאיר לפיד ויש לי עניבה". בשיחה עם קולגה השבוע, הלה תהה באוזניי, בהלצה, האם בעתיד, כשייבחר כשר בממשלה, יפתח את הופעתו הראשונה על דוכן הנואמים בכנסת במשפט "אני יאיר לפיד ויש לי תיק".

אחדות חזותית

אין ספק שפריט הלבוש הבולט ביותר במלתחתו של לפיד הוא חולצת הטי השחורה. אך במה יכולה להתבלט כיום החולצה הפשוטה שהומצאה בסוף המאה ה-19 כמענה שימושי לעובדי מפעלים וכורים, שהיתה בשנות ה-50 של המאה שעברה סמל למרד נעורים ושצברה תוקף אופנתי לאחר שנמתחה על זרועותיו השריריות של מרלון ברנדו בסרט "חשמלית ושמה תשוקה"? בשום דבר. וזהו סוד קסמה בעבורו.

ב-2003 לאחר שהוביל את מסע הפרסום של בנק הפועלים, היו שדיברו על בלבול של דימויים בקרב הציבור - ההוא מהבנק, ההוא מהטלוויזיה וההוא מהעיתון. מקטרגיו התייחסו אליו כאל זה שהצליח למקד תשומת לב בעזרת צורה יפה, ולהתנהלותו כאל נשף מסיכות. הם התכוונו לכובעים השונים שהחליף במהלך חייו המקצועיים. אחד ההסברים להתעקשותו על חולצת טי שחורה, אפוא, יכול להיות רצונו ליצור אחדות חזותית מסוימת.

האם היא מסוגלת לקפל בתוכה את מנעד הזהויות והאפיונים שמגלם לפיד באישיותו הציבורית, דהיינו אינטלקט של סופר ומחזאי, יכולת פיתוי של שחקן, שנינה של פזמונאי ואומץ לב של מתאגרף? הסוד טמון בבחירת הצבע. שחור הוא צבע רב-תכליתי: בכוחו להצניע כתמים ולכלוך, ובמצבים של מתח, עצבנות או התרגשות הוא אף מסתיר אגלי זיעה לא רצויים.

7 מתוך 7 |
כמנחה "אולפן שישי" בערוץ 2
1 מתוך 7 |
כמנחה "אולפן שישי" בערוץ 2
2 מתוך 7 |
בגלי צה"ל, מגיש את "ציפורי לילה"צילום: משה שי

קודם כל קלילות

ב-97', עם עליית תוכנית האירוח החדשה שלו בערוץ 3, נשאל על ידי כתבת "הארץ" האם גם בתוכנית הזאת ילבש חולצה טריקו וז'קט. לפיד ציין כי ימי החובבנות נגמרו, ומעתה תהיה לו מלבישה מקצועית. "זה יהיה פחות או יותר אותו הדבר, רק פחות מהוה", אמר. "אני אלרגי לכפתורים, פשוט שונא אותם". האם גם בתפקידו החדש בשדה הפוליטי ימשיך להחרים את חולצות האריג המחויטות?

בשנים האחרונות, שבהן שימש כמגיש "אולפן שישי" בערוץ 2, לפיד מחופש לאדם רציני ששיערו מאפיר (גם זה נראה לעתים מתוכנן ביד אדם: לובן בצדעים, שיער אפרפר במרכז הראש). אולם למעשה, מדובר בעדכון של תדמיתו הקודמת. החליפות המחויטות הכהות שלבש בעבר זכו לכינוי "חליפות יום שישי" - שם ארכאי שהלם את המקטורנים הגדולים מרופדי הכתפיים והעניבות העבות. אלה שיוו ללפיד צללית מרובעת נוקשה, במיוחד ברגעים שבהם שילב את ידיו מעל לשולחן ורכן קדימה לעבר המצלמה, כמבקש את תשומת לב הצופים.

הצללית המוצקה לא נועדה לסייע לו לבסס דימוי של אדם רציני המדבר על נושאים חשובים בטלוויזיה. ההסבר פרוזאי יותר: "הסיבה שהם אולי נראים גדולים עלי זה בגלל שאני מבלה כל החיים שלי במכוני כושר ופיתחתי לי שרירי ידיים גדולים, ושרוולי ז'קטים שאמורים להתאים לי, פשוט מתפוצצים עלי", סיפר באותו ראיון ל"הארץ".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

זהותו כגבר צעיר התעצבה במהלך שנות ה-80, בימים שבהם השפעות אמריקאיות חלחלו למרחב הישראלי וגרמו לתושבי רחוב קטן ושוקק פעילות אמנותית במרכז תל אביב להאמין כי הם מנהלים את חייהם במקבילה המקומית לאיסט וילג' במנהטן. "גרה בשינקין", שכתב ב-1989 בזמן שהתגורר ברחוב, גולל את קורותיה של צעירה טיפוסית בלב הבועה הבוהמיינית. גם היא, כמו עופר שטרסברג, המצליחן התל-אביבי הזחוח שגילם בסרט "שירת הסירנה" ב-1994, לובשת תמיד שחור.

אם דמותו של הגבר הקשוח והמחוספס, חובב האגרוף, במכנסי ג'ינס וחולצת טי שחורה, המזמזם שירי עם כשבידו האחת סיגר וכוס ויסקי בשנייה, נדמית כאמריקאית במהותה, זה אינו מקרי. בתצלום של ורדי כהנא מ-91, לפיד נראה כמו עיבוד אמריקאי למיתוס הצבר הישראלי, או להיפך - כניסיון להעניק פרשנות מקומית לאיקונוגרפיה הוליוודית מאמצע המאה שעברה. בעיניים עצומות, כשסיגריה בוערת משתרבבת מזווית פיו, ותלתלים שחורים משומנים נחים מעל מצח מבהיק מזיעה, לפיד לופת בחושניות את צווארו בידו השמאלית. זיק האמריקאיות כבר נמצא שם.

שני עשורים לאחר מכן, אפשר לדמיין בקלות כיצד הוא נעמד מול הראי בביתו, מטה את משקל גופו על רגל אחת שלוחה אחורה, מכווץ את עיניו למבט חמור, שעה שהוא מחליק את אצבעותיו על דשיו המחודדים של ז'קט העור השחור שלו, וזוקף שני אגודלים לעומת בבואתו, משל היה "פונזי" מסדרת הנוסטלגיה האמריקאית "ימים מאושרים" (או לחלופין שולץ, הפרחח יפה התואר שגילם בסרט "מעבר לים" ב-1991).

קלילות היא מידה חשובה אחרי הכל. בראיון לאילנה דיין בתוכנית "עובדה" ב-2010, כשנשאל אם בכוונתו לקפוץ לפוליטיקה בתקופה הקרובה, השיב לפיד כי יצטרך להחליט על זה דקה לפני הבחירות. כמו דוגמן מיומן, גם לפיד יודע שהרגע הנכון ביותר להפנות מבט חטוף לעבר עדשת המצלמה הוא שנייה לפני סגירת התריס.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ