בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיק תאצ'ר: על הסטייל של אשת הברזל

עם תסרוקת מהוקצעת, חליפות מחויטות ותיקי יד, בראה מרגרט תאצ'ר סגנון רך ונוקשה בה בעת, שהפך בזמן כהונתה מושא ללעג. כך או כך, הוא היה משכנע

תגובות

ב-1976 הוזמנה מרגרט תאצ'ר לבקר בקיימברידג'. שיאו של הביקור לא היה נאום רשמי, אלא סבב של שאלות ותשובות פתוח לקהל בפיטרהאוס קולג'. כשצעדה לחדר, בחליפת חצאית ארוכה מקטיפה שחורה ובחולצת משי לבנה, הצביעה תאצ'ר על שתי מנורות השולחן שכוונו אליה ואמרה: "בדרך לכאן סיפרו לי שקיימברידג' היא אוניברסיטה אמיתית, בניגוד לזו שלי באוקספורד, שהיתה מועדון לילה. למען האמת, אף פעם לא ראיתי משהו שדומה למועדון לילה יותר מזה". בתום ההקדמה השילה את הז'קט והניפה אותו באוויר כאילו שהיא מתכוונת להשליכו מעבר לכתפה. "אם זה מועדון לילה", המשיכה, "אז כדאי שאציג בפניכם את הקברט שלי. שאלות?"

המחשבה על תאצ'ר כנערת קברט מפתיעה, בלשון המעטה. שני העשורים שחלפו מאז שסיימה את תפקידה כראש ממשלת בריטניה, לא מחו את זכר רודנותה המקפיאה. בקרב בני דורה היא נתפשת עדיין כראש ממשלה סטואית, שנשאה נאום ענייני על כלכלת המדינה יום לאחר שחמישה אנשים נספו במתקפת טרור של המחתרת האירית. אותה קשיחות, מתברר, היתה רק תו אחד באישיותה ולא העיקרי שבהם. הסרט "אשת הברזל" מגלה כיצד תאצ'ר תימרנה את הקשיחות לטובתה כשם שעשתה בסטריאוטיפים רבים על נשיות, מעמד ומסורת.

חושניות אינו תואר שנהוג להצמיד לתאצ'ר. בהופעותיה הטלוויזיוניות היא הצטיירה בדרך כלל כנוקשה ותוקפנית. לכן הביוגרפית שלה, קלייר ברלינסקי, הופתעה לשמוע ממקורביה של תאצ'ר על מנהגה להתגנב לחדרים, לחלוץ נעליים ולהצטנף בכיסא נוח. בישיבות קבינט לא היססה לפלרטט ולהתלוצץ עם עמיתיה. בציבור, לעומת זאת, הקפידה להיראות חסרת דופי.

גטי אימג'ס

בביוגרפיה שלו כתב העיתונאי הבריטי הוגו יאנג על חילופי דברים שנערכו בין תאצ'ר לבין חבר פרלמנט לאחר שעיתון בריטי הגדיר את קולה כ"סקסי" (חספוס שנבע מהתקררות). כשציין זאת באוזניה, השיבה: "ומה גורם לך לחשוב שלא הייתי סקסית קודם לכן?"

בספר "There Is No Alternative: Why Margaret Tatcher Matters" (הוצאת בייסיק בוקס, 2008) מתארת ברלינסקי את תאצ'ר כ"דיווה", בשל יכולתה "להיכנס לחדר ולהיהפך מיד למוקד תשומת הלב". לדבריה, תאצ'ר שמחה להיות מוקפת בסיעה של עוזרים-גברים. השילוב בין כוח לפגיעות רקם מסתוריות סביב דמותה. נשיא צרפת, פרנסואה מיטראן, תיאר אותה כבעלת "עיני קליגולה, עם פה של מרילין מונרו". ואלן קלארק התוודה ביומניו המפורסמים כי בעיניו היא "יפה" ו"מכשפת".

מריל סטריפ, שמגלמת את תאצ'ר ב"אשת הברזל", סיפרה בראיון ל"ניו יורק טיימס" שהבינה כי תאצ'ר - כיום בת 86 - היתה בעצמה מעין חיקוי, אשה שהניחה לאסטרטגים של המפלגה לחולל בה מהפך ואף שינתה את צורת הדיבור שלה. באחת הסצינות נראית תאצ'ר לצד שניים מיועציה, שמנתחים בחומרה את הופעתה הטלוויזיונית.

אחד מהם מציע לה להיפטר לאלתר מהכובע שהיא חובשת וממחרוזת הפנינים שלצווארה. "למעשה חייבים להיפטר מהכל", הוא אומר באי נחת. אחרת, לטענתו, היא נראית ונשמעת כמו אשה שמרנית שנהנית מזכויות יתר. שניהם תמימי דעים שיש לעשות משהו עם שיערה המתולתל, כדי שייראה "בעל חשיבות"

או "השפעה". אך העניין המרכזי בעיניהם היה קולה - "גבוה מדי וחסר סמכות". לאחר שהקשיבה לדבריהם בנימוס, ניכר על פניה חוסר שביעות רצון מן הדיון על הופעתה החיצונית והיא עונה בקור רוח טיפוסי, שאין ביכולתה לשנות את קולה אף שניסתה בעבר. "זה הרקע והמין שלי", היא אומרת.

הקץ לתלתלים

כאשה הראשונה שנהפכה למנהיגת בריטניה, לתאצ'ר לא היה כל תקדים להסתמך עליו בעיצוב דמותה הציבורית. לפניה היו אמנם ליידי אסטור, האשה הראשונה שקיבלה מושב בבית הנבחרים הבריטי ב-1919, וברברה קאסל שהופיעה בנוף הפוליטי בבריטניה ב-1945, אך אף אחת לא ניפצה את תקרת הזכוכית (ולדעת רבים, בנתה אותה מחדש) כמותה.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

האתגר שעמד בפניה היה כינון סגנון לבוש כוחני, שיהיה בה בעת נשי ומעורר יראת כבוד. אביה, אלפרד רוברטס, חבר מועצת העירייה ובעל מכולת, לימד אותה את אמנות הנאום והשריש בה את יסודות ההיגיון הבריא שהתגבשו לאחר מכן לתאצ'ריזם, אך סביר שלא ידע הרבה על סיכות נוי ואיפור דקדקני. את התדמית המלוטשת וחיבתה לחייטות צחה ולהופעה נטולת דופי, יש לזקוף לזכותה של אמה ביאטריס, תופרת במקצועה.

אי-פי

עורה היה חיוור ושיערה בגון הדבש דרש תשומת לב תמידית, כדי לעצבו בסגנון המדויק שאהבה. חודשים ספורים לאחר שנבחרה לראשות הממשלה היא הסתפרה והחלה לעצב את שערה בסגנון חדש, שהבליט את עדינותה יותר מאשר את תווי פניה הנשריים. מעתה עוצב כמקשה אחת בעלת גוון אחיד ותצורות רכות שהתפתלו בו באופן הרמטי, ללא זכר לתלתלים הסתורים. יותר מכל, היה סמל לאי תלות.

גם אם המראה של תאצ'ר היה מושא לפרודיה וללעג, הוא היה משכנע. אפילו ויויאן ווסטווד חשבה כך. "בעיני, תאצ'ר היתה תמיד מהמתלבשים הטובים ביותר בעולם. התפישות הפוליטיות שלה היו מזוויעות, אבל המראה שלה העניק לה נוכחות נפלאה", אמרה מעצבת האופנה הבריטית חובבת הפרובוקציות. ב-1989 ווסטווד הצטלמה בדמותה של תאצ'ר על שער המגזין "טאטלר". "האשה הזאת היתה פעם פאנקיסטית", נכתב לצד דמותה בחליפת חצאית בגון של כחול-צי ובתסרוקת תפוחה.

הדמיון הרב בין השתיים גרם ללא מעט קוראים בלבול; הוא שיקף עד כמה תיאטרלי היה לבושה של ראש הממשלה. הוא הציג אותה כאשה עניינית וחובבת מותגים בה בעת. תאצ'ר המציאה את סגנון הלבוש הכוחני - חליפות חצאית מחויטות ברהיטות, לרוב בגוון כחול מלכותי, היו מדי סמכותה. עם זאת, היא הקפידה שלא ללבוש בגדים גבריים באופן מובהק, ונראתה בציבור במכנסיים פעם אחת בלבד (וגם אז מטעמי צניעות בלבד, כשביקרה באסדת קידוח).

בשירות הוד מלכותה

הופעתה הנשית של תאצ'ר שימשה אותה כאפוד מגן בעולם האכזרי של וייטהול. באחת הסצינות בסרט סטריפ עומדת בשמלת ערב חגיגית לפני אירוע מפלגתי חשוב, וממתינה שיתפרו לה כפתור. כשהתופרת מסיימת היא מגביהה את שדיה, כמו לוחמת שעוטה את שריון החזה שלה, בטרם תצא להתמודד עם חדר מלא גברים. כריות הכתפיים הגבוהות סייעו לה לעמוד, באופן מילולי כמעט, כשכתפיה לצד אלה של עמיתיה הגברים בזירה הפוליטית. את השילוב של תסרוקת מהוקצעת, מחרוזת פנינים, חליפות מחויטות בדקדקנות ותיקי יד חמורים לא פחות, הפכה לאמצעי תקשורת מחוכם של חוסן ואיפוק.

בעזרת מראה זה יצרה את הרושם שלהיות מנהיגה לאומית זה עניין פשוט וטבעי לאשה. עד 1976 הפרלמנט הבריטי לא היה ערוך לנוכחות נשית והחדר היחיד שעמד לרשותה איפשר מעט מאוד מרחב להחלפת בגדים או לתיקון האיפור לקראת אסיפה שנערכה בשעות הערב. בספרו "Margaret Thatcher, A Tory and her party" (הוצאת האטצ'ינסון לונדון, 1978), מספר פטריק קוסגרייב כיצד אחד מעמיתיה של תאצ'ר ביקש לעזוב ישיבת קבינט מוקדם, כדי לעבור בביתו ולהחליף בגדים לקראת ארוחת ערב רשמית. תאצ'ר מחתה בתוקף וציינה כי גם היא מוזמנת לארוחת הערב, אך אין בכוונתה לקצר את הפגישה לטובת העניין.

בהתחשב בכך שמעולם לא הופיעה בציבור בבגדים נינוחים או קלים ללבישה, המהירות והיעילות שהפגינה בהרכבת הופעתה החיצונית היו מרשימות. מלבד העדפה של סדר וניקיון על פני יצירת רושם, הן שיקפו נטייה לפשטות וענייניות. בראיון לערוץ הטלוויזיה הבריטי TVAM ב-1984, שכלל שיחה נדירה על סגנון לבוש, סיפרה כי ברשותה מלתחה בסיסית של בגדים מחויטים טובים - חליפות קלאסיות לצד מבחר חולצות, מעילים וחצאיות. "כשחושבים על זה, אני בעצם בתפקיד כל הזמן. אני לובשת 'סאנדיי בסט' (בגדים חגיגיים לביקור בכנסייה בימי ראשון. ש"א) לאורך כל השבוע", אמרה.

באירועים רשמיים נהגה להופיע בכובעים תמירים, צרי שוליים, שנצבעו כדי להתאים לגוון חליפותיה הססגוניות. בדיעבד, המודל לחיקוי שלה נראה ברור: הוד מעלתה המלכה אליזבט השנייה, שמחויבת כמוה ללבוש "סאנדיי בסט" כל חייה. את החייט המועדף עליה מצאה תאצ'ר בבוטיק אקווסקוטום ברחוב ריג'נט בלונדון, בזמן שהוד מעלתה מבכרת את בית האופנה הרדי איימס, שמייסדו הניח את היסודות לסגנון הלבוש המאופק של בית המלוכה הבריטי באמצע המאה שעברה. אולם צלליות החליפות המחויטות ובחירות הצבעים הנועזות דומות.

בכל הנוגע לנעליים, שתיהן העדיפו את הפרקטיות של עקבים רחבים, אפילו שאלה של תאצ'ר היו מעט גבוהים יותר. אלה של המלכה נוצרו בהזמנה אישית, ביד, ואילו תאצ'ר מצאה את מבוקשה בקולקציות של סלווטורה פרגאמו. באמצעות מותג היוקרה האיטלקי, תאצ'ר חיקתה בשקדנות את תיקי היד של הוד מעלתה המיוצרים על ידי Launer. היא אפילו החלה להתייחס לעצמה בגוף שלישי, ולהשתמש בכינוי רבים המלכותי "We".

למרות הקול

בעבור נשים בסביבה גברית - שקוד הלבוש בה נע בין חליפות שחורות לכחולות - תיק יד הוא מהפריטים היחידים לביטוי של גחמנות או רוח השתובבות. כך למשל, בראיון ל"הארפרס בזאר" אשתקד הודתה הילארי קלינטון בחולשתה לתיקי יד איכותיים. הדגם המועדף על מזכירת המדינה דומה לילקוט בית ספר קטן בעל רצועה דקה וארוכה, בגוון פוקסיה, גם הוא של פרגאמו.

תיקי היד של תאצ'ר היו מוצקים, אלגנטיים ובעלי מבנה מוגדר. הם נטמעו היטב בהקשר הכללי של מלתחתה המהוגנת. בתקופת כהונתה כראש ממשלה, בין 1979 ל-1990, הם היו סמל לנשיות ולקשיחות (אחד מהם נמכר בקיץ במכירה פומבית בעבור 25 אלף ליש"ט). "המקום הבטוח ביותר ברחוב דאונינג", כך כינתה את תיק היד שנשאה עמה. היא נהגה לנופף בו בישיבות חשובות, כדי לאותת על רצינות כוונותיה.

המונח "Handbagging" התייחס לדרך שבה נהגה תאצ'ר עם אלה שהסבו לה אי נחת. הוא הופיע לראשונה בעיתונות ב-1982, כאשר אחד מחברי הפרלמנט העיר כי תאצ'ר "אינה מסוגלת להביט בממסד בריטי מבלי להלום בו עם תיק היד שלה". כאביזר מעורר אימה בקרב קולגות ויריבים פוליטיים כאחד, הם העלו תהיות לגבי תוכנו. מריל סטריפ ערכה תחקיר מדוקדק על תפקידה, ובין השאר הגיעה לרשימת הפריטים שתאצ'ר נשאה בתיק היד שלה: כרטיסיות ועליהן ציטוטים מדבריהם של קיפלינג, שייקספיר, לינקולן ודיזראלי.

אף אשה אינה יכולה להתחרות באוסף התכשיטים של המלכה, אבל תאצ'ר ניסתה זאת בדרכה. הראשונה מופיעה בציבור לעתים נדירות ללא מחרוזת הפנינים המשולשת, שהעניק לה ג'ורג' החמישי ב-1935. תאצ'ר הפכה זאת לאחד מסימני ההיכר שלה.

כמו כן, היא למדה את אמנות הצמדת סיכת יהלום קרוב לצווארון של מעיל או ז'קט מהוד מעלתה. שמועה גורסת כי לאחר שהופיעו לארוחת ערב רשמית לבושות בשמלה זהה, תאצ'ר שלחה אגרת למלביש של המלכה והציעה כי בעתיד יתייעצו לפני כל מאורע. "המלכה לעולם אינה מחשיבה את לבושו של איש", היתה התגובה שהתקבלה.

תיאטרליות היתה חלק מסוד קסמה של תאצ'ר. היא היתה נואמת דרמטית, חרף קולה הצווחני שהושם לא אחת ללעג. רונלד מילר, השחקן והמחזאי הבריטי שהיה אמון על כתיבת נאומיה, שזר בהם התייחסויות למחזות מוכרים (כפי שעשה בנאומה המפורסם מאוקטובר 1980, שכלל את המשפט "The Lady's not for Turning", כהד לשם המחזה "The Lady's not for Burning" של כריסטופר פריי מ-1948.

יכולתה לגלם ארכיטיפים משתנים כזיקית היתה ליתרון בשדה הפוליטי. היא היתה עקרת בית חרוצה שדיברה על מתכונים ועל ניהול משק הבית באותה חופשיות שבה ניסחה תקנות כלכליות מחמירות; באירועים דיפלומטיים הציגה חזות מלכותית ואפילו זוהרת, ובהזדמנויות אחרות הופיעה נחושה כלוחמת (במלחמת המפרץ היא צולמה רכובה על ג'יפ צבאי מרכיבה משקפי מגן, כיסוי ראשה הלבן מתבדר ברוח כלורנס איש ערב). היא יצרה סביבה מעטה של ערפל אשר לזהותה האמיתית: קיסרית העולם הפוליטי, מנהיגה כוחנית שנהנתה להשפיל ולתמרן את שריה, או האשה הפגיעה שנחשפה לעיני הציבור בימי כהונתה האחרונים.

נכונות להעז היתה תו נוסף באישיותה שהציל אותה מנטייה ליובשנות. באחד מנאומיה מ-1976 תאצ'ר התייחסה לעצמה כ"אשת הברזל", הכינוי שהעניק לה ברז'נייב ושדבק בה מאז. קוסגרייב מספר כי באותו רגע נדלקו כל מצלמות הטלוויזיה באולם כדי ללכוד את המשפט הזה (הצלמים קיבלו את תוכן הנאום מבעוד מועד). למחרת, הופיע הביטוי ברבות מכותרותיהם של עיתוני הבוקר.

האופן שבו שלטה בדימוי הציבורי שבראה (או שנוצר בעבורה) היה מאלף. עם כניסתה לתפקיד ראש הממשלה, ב-1979, חזותה היתה רכה ומהוגנת כשל עקרת בית מהפרברים. לרחוב דאונינג 10 היא הופיעה זמן קצר לאחר מכן בחליפת חצאית כחולה, צועדת בנחישות על עקביהן הרחבים של נעלי עור שחורות מבהיקות של פרגאמו, מנופפת בתיק היד שלה כבאלה. בנובמבר 1990, כשהגישה את התפטרותה, עזבה את משכנה הרשמי בחליפת חצאית בגוון דובדבן, שהלם את מעמד האפילוג של גיבורה טרגית. *

עוד בפרויקט: הפקת אופנה בהשראת מרגרט תאצ'ר | שירי המחאה שנכתבו על תאצ'ר | אורי קליין על הסרט אשת הברזל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו