בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע האופנה בלונדון: בין עבר לעתיד

ברק עירוני היפר מודרני יחד עם נופים כפריים נוסטלגיים וחזרה לערכי העבר. בשבוע האופנה, שננעל בשבוע שעבר, בלט הניסיון הצבעוני ליישב מסורת בריטית עם עולם חדש

תגובות

הדוגמנית קריסטן מקמאנמי, שערה הלבן המפורסם אסוף גבוה על ראשה בתסרוקת בייגל, עמדה בשמלת טול לבנה על שטיח של עלי שלכת. אחר כך צעדה אל תוך יער של עצים וניגשה אל בקתה מהאגדות שנהפכה פתאום, בלוויית קולות נפץ ואורות מבזיקים, לדיסקוטק.

הכוח והאנרגיה החדשים של האופנה בלונדון מצאו להם ביטוי הולם בהשקת קולקציית המותג "McQ" של אלכסנדר מקווין על המסלול בשבוע שעבר, לעיניהם של פרנסואה פינו, מנכ"ל חברת האם של מקווין, פי-פי-אר, ואשתו, כוכבת הקולנוע סלמה הייק, שישבו בשורה הראשונה. "אנחנו מטפחים את ‘McQ'", אמר פינו, שנתן את ברכתו לפתיחת חנות הדגל של המותג ברחוב דובר בלונדון באביב הקרוב. "זה חשוב מאוד לאיזון של המותג, משום שזה מעניק משקל נגד לאופי היוקרתי של הקו הראשי".

שרה ברטון, המנהלת האמנותית של מקווין, אמרה מאחורי הקלעים שרצתה "לרומם" את החלק הזה של המותג. התוצאה לעונת סתיו-חורף 2012 היתה מלאת קסם ועם זאת רגליה נטועות היטב במגפי תחרה גבוהים. התצוגה נפתחה בבגדים מחויטים בסגנון צבאי בבז' חאקי ובירוק זית, ולאחריהם הופיעה אותה תפירה נוקשה לגברים.

לצד מעילי גשם ובגדים עליונים רציניים הוצגו שמלות נשיות עם נגיעות אופייניות למקווין, כמו שמלת "המשמר השחור", מבד משובץ בתוספת פיסות תחרה. אווירת היער שיצרה התפאורה ברקמת עלים דחוסה מצאה את ביטויה גם בחלק התחתון של המעילים והשמלות. יכולתה של ברטון לזקק את מאפייני יצירתו של המעצב המנוח נוגעת ללב ומרשימה.

אי-פי, גטי אימג'ס ורויטרס

יש משהו נוגע ללב גם במחויבות המוחלטת של מרי קטרנטזו לצבע, להדפס, לעיטור ולקונצפט של הפיכת השגרתי לנשגב. מזון לסאז', בית הרקמה הצרפתי, תרם לאיכות המעולה של הקולקציה, באפקטים תלת-ממדיים מתעתעים כמו עשב על שביל בגן. "הצבע הוא פרי החיים" - הציטוט מכתביו של המשורר והמחזאי הצרפתי גיום אפולינר היה המנטרה של מקווין, והוא מתמצת את שבוע האופנה בלונדון.

קטרנטזו ניחנה בדמיון ייחודי וביכולות יוצאות דופן. היא התחילה בעיפרון, בתלבושות שהיו תרגילים בהענקת שלושה ממדים לשחור ולבן. אחר כך הגיעו הצבעים, אבל הם בלטו לא רק בשל גוניהם העזים. מי היה מעלה בדעתו לפרוש את העפרונות הצבעוניים כמניפה על פני החצאית ולהצליבם מאחור, כמעין תצוגה אמנותית של מקלות אכילה סיניים? הוסיפו לכך את רקמות הקריסטל של לסאז' ותקבלו אפקט מרשים ביותר.

ג'יילז דיקון ניסה גם הוא ליצור רגע של קסם. על רקע אולם מצופה זהב של לונדון ההיסטורית, שכולו חיפוי עץ ומגיני אצולה עתיקים, המעצב הגדיר את הקולקציה במלים "סיפור אגדה יעקוביני בסגנון דיסקו". דיקון רואה יופי בריקבון: הוא הציג על המסלול עיטורים של חריכה, כאילו את השמלות היפות מלחכות להבות. הדקדנטיות הזאת הציגה בגדים נשיים עם רמז להיסטוריה: חולצת כפתורים לבנה עם חצאית סאטן שופעת בגון חרדל, או עיטורי ורד אנגלי, סמל אנגליה. אך אפילו שמלות הערב האלגנטיות, שהאש ניכרת בצבעיהן, היו אפופות מלנכוליה מתוקה. למרות הכל, לא היתה בקולקציה אווירה של תחפושות; היה בה משהו שליו, אלגנטי ויפה.

רוקסנדה אילינצ'יק הציגה בתוכניה שלה מחווה ללואיז וילסון, לציון 20 שנה לכהונתה כמרצה במכללת סנט מרטין - המקור לרבים מהמעצבים הלונדוניים הבולטים בשבוע האופנה בלונדון. חלק גדול מהקולקציה נראה כבד ומגושם, אף שבעבר נדמה שהמעצבת ניחנה ביד קלה. אולי האשמה נעוצה בצבעי היין העשירים, שהשתלבו בפוקסיה ובטורקיז והשתלטו על הבגדים, ואולי זו אמרת הפרווה הכבדה על חצאית צרה מצמר אסטרחאן, או המעיל המרופד הקצר הגזור סביב סביב. היו שם כמה שמלות אלגנטיות, קצרות וארוכות, אבל האפקט הכללי היה מאכזב.

אי-פי, גטי אימג'ס ורויטרס

מאתיו ויליאמסון תמיד נוטה להיות חולמני ולא מציאותי. אף שמיתן את סגנון ההיפי-דלוקס ששיווה לכל קולקציה שלו מראה של חופשה באיביזה, שרידים של סיפור החופשה התמידית מתגלמים בצבעי הפסטל הרכים, בבדים המנצנצים כאור השמש על הים ובשביב האור הססגוני של חרוזי הפסיפס.

הפרווה הרב-פסטלית שפתחה את התצוגה, שנלבשה עם מכנסי עור בגון הנחושת, הכשירה את הקרקע לבגדים ספורטיביים לימים בהירים בצבעים שנעים מכחול אגאי דרך מנגו ועד יין. את המתיקות שבר הדפס פרחים מרשים, ששלח קרניים חדות על פני שמלות ערב מעודנות.

ציורי הנוף עזי הצבע של דיוויד הוקני ברויאל אקדמי הותירו ללא ספק את רישומם על האופנה. אך ללואיז גריי תמיד היתה נטייה לצבעים ולהדפסים פרועים ועליזים.

הלוק הוצג ברובו בשמלות, אך ההדפסים הועצמו במגפיים בהדפס תעתועי ראייה, והמראה הושלם בכובעים עשויים גדילי קש. גריי אמרה ששאבה את השראתה מלהקת הפאנק "רובלה בלט", מהאלמנטים המכניים של הצייר פרנאן לז'ה ומתפאורות האופרה של הוקני. הקולקציה הפרועה שיצרה היתה קרן אור ביום סגריר.

סוף סוף! התיק, הכוח הצנטרפוגלי של מלתחות כה רבות, קיבל תצוגה משלו, בריקוד, בניתורים ובסחרורים. "חשוב לעשות משהו שתמיד רצית לעשות", אמרה אניה הינדמארץ' על התצוגה המחוכמת והמקסימה שלה, שבה תיקים ארוזים כמו צעצועים נעו על גבי מסוע מעגלי; נעליים נעו מעלה ומטה על המסוע; והמעצבת עצמה הופיעה לבסוף, רכובה על אופני כושר, על רקע מטר של סוכריות שניתך מן התקרה.

הממתקים הצבעוניים האלה שימשו השראה לצבעים מלאי החיים שהעצימו את האביזרים הפשוטים ביותר. והתמונה כולה, בעיצובו של מעצב התפאורות מייקל האואלס, שיצר תפאורות בלתי נשכחות רבות לג'ון גליאנו, הוכיח שמכל בחינה המעצבים הלונדוניים מביאים דמיון אל המסלול, גם כשהאביזרים שולטים בו.

אגן הירכיים המקולל

כריסטופר ביילי, המנהל האמנותי של "ברברי פרורסום", יודע דבר או שניים על חמוקי נשים. הקולקציה שהציג בשבוע שעבר התמקדה בכיסים מרופדים הממוקמים מתחת לקו המותניים שהודגש בחגורה קשורה בקשר פרפר. גם כשנעלמו הכיסים, הירכיים הודגשו בשמלוניות וולאן קטנות, הנלבשות על שמלה פרחונית סתווית, למשל, שהבטיחו שהחלק הכי פחות אהוב באנטומיה של רוב הנשים יעמוד במוקד תשומת הלב.

התצוגה עסקה בעיר ובשדה, שהיתרגמו בקווים כלליים לכפפות עירוניות מעוטרות בניטים שאחזו בתיקים מעוטרים בציורי בעלי חיים. היה מה לאהוב בה: מעילים מחויטים, נשים סקסיות בחצאיות רכיבה תפוחות, או בשמלות ערב צרות (ללא כיסים). החלק הטוב של התצוגה היה מעוצב היטב, הוקדשה בו תשומת לב רבה לפרטים והוא הוגש בצבעי סתיו רכים: חום-נוצת-ינשוף, כחול-פטרול, כחול-אוכמנית וירוק-אזוב. אך העיקר היה הירכיים, ואפילו רוזי הנטינגטון-וייטלי הנהדרת, הקמיע של ברברי, היתה מעדיפה שאיבר אחר מגופה המושלם יקבל את עיקר תשומת הלב.

מעצבים בשחקים

פסי סיכה באווירה קולית, בדים חלקים ומתכתיים ותצוגות אופנה שנערכות בגורד שחקים באיזור הכספים בלונדון - האם כל אלה מעידים שהברק העירוני עושה קאמבק? המאהל של המקבילה הלונדונית למחאה החברתית של וול סטריט אמנם פורק, אך מעצבי אופנה צעירים, שרובם מתגוררים באיסט אנד בעיר, יוצרים בדרכים אחרות בגדים שחוזרים לערכי העבר, אך מעוצבים בגישה מחוטבת והיפר-מודרנית. התצוגות בשבוע שעבר היו דוגמאות רצופות לדיוק ולתחכום של המעצבים, בעיטורים מלאי חיים, בשליטה מלאה, ובמתח הדוק בין הקלאסי לבין היצירתי.

כריסטופר קיין ראוי לקטגוריה מיוחדת. הוא מעולם לא היה מרדן, אך דגמיו המתוקים לכאורה תמיד מלווים ברובד מטריד. הקולקציה שהציג היתה אפלה יותר מהתצוגות הקודמות שלו. היא נפתחה בשחור, שנהפך במהרה לפסי סיכה אפורים במעילים, בחצאיות ובסוודרים. התצוגה נערכה באותו גורד שחקים עירום וריק שבו נערכה התצוגה בעונה שעברה (דבר שאינו מעיד על בריאות כלכלית של העיר), והאווירה נעה לכיוון בדי מוארה גליים, שמלות מבריקות והדפס דהוי.

גלריית האמנות רחבת ידיים וייט קיוב במזרח לונדון שמציגה תערוכה של אנסלם קיפר שימשה רקע מודרניסטי לקולקציה של ארדם מורליוגלו. בקולקציה שעיצב למותג "ארדם" הוא התענג על השילוב בין אלגנטיות ישנה לבין בדים חדשים וגישה חדשה. "זאת הפרשנות שלי למה שנדרש כדי להיות ליידי, מבט לאחור לתפירה העילית של שנות ה-60, אך במעיל טוויד מרופד בלייטקס ובבדים מלובדים (שאינם ארוגים אלא דחוסים)", אמר המעצב מאחורי הקלעים על חיבתו לקווים הנוקשים המאזנים את העיטורים העמוסים.

מורליוגלו, שאספנית האמנות האקסצנטרית, פגי גוגנהיים, שימשה לו מוזה, השתמש בתוספות לייטקס כתחליף לסאטן-דוכסית, כיסה רקמות באפקטים של תעתועי ראייה וצבע בד טוויד בעבודת יד שהפכה מעיל פשוט לחגיגי. התוצאה היתה סילואטה צרה, עשירה בפעלולים מיוחדים: שמלת שיפון בהדפס טוויד; תחרה שנגזרה ונשתלה מחדש על החלק העליון של השמלה; גוונים עזים של צהוב, כחול, ארגמן - וכל אלה על מעיל מעוטר אחד. התצוגה של ארדם היתה מדויקת כמו המוסיקה של פיליפ גלאס שנשמעה בפסקול; אופנת העולם הישן שימשה לה תווים וחומרי היי-טק היו כלי הנגינה.

הקולקציה של פיטר פילוטו הראתה את התחכום שאליו הגיע צמד המעצבים בכל הנוגע להדפס - הם הציגו הדפסים בכל דבר, מכתמים מתפתלים על שמלות ועד ז'קטים מתכתיים מטלאים בגימור למינציה (בשיתוף פעולה עם לייבל המעילים האוסטרי שניידרס). "הכול התחיל בטיול לאסיה ובתרבותה המודרנית והמסורתית", אמר כריסטופר דה ווס מאחורי הקלעים. הוא ושותפו, פילוטו, הוקסמו מכלי הרכב היפניים שבעליהם קישטו אותם באלפי מנורות.

הם תירגמו זאת לצבעים כגון כחול, ירוק וצהוב-חרדל, שהתפרצו מבין קווים וצורות נוקשים, ומפעם לפעם השתחררו בתור צעיף פרווה צמרירי (שהזכיר את פראדה). פרחים פראיים, מרוחקים ככל האפשר מהפרחים הנאים והקטנים של המורשת האנגלית, עובדו דיגיטלית כך שייראו כמו מפלצות חייזריות. אך האפקט הכללי עדיין היה מבהיק, מודרני ובשליטה גמורה. זו קולקציה לבישה ונשית.

במודרניות, בקווים גרפיים ובמרקמים, התצוגה של ג'ונתן סונדרס קיימה את ההבטחה הגלומה ברקע המהמם שנבחר לתצוגה: בראש מגדל זכוכית באזור הכספים בלונדון, המשקיף לנוף של גורדי שחקים בשקיעה. שלושה גורמים הפכו את הקולקציה ליוצאת דופן: הגזרה, המרקם והצבע. לעומת הצורות הרכות והנשיות מהעונה שעברה, שהזכירו את שנות ה-50, הקולקציה הזאת ניחנה בתווים גבריים כגון מעילים מהודרים, כפולי כפתורים, וז'קטים נוחים. שמלות נאות הוצגו גם הפעם, בחצאית תפוחה ומפעם לפעם בתוספת חגורה, ויצרו קולקציה משכנעת של בגדים חורפיים ליומיום.

ואז הופיעו הדפסי פרחים, אך הם נראו אורבניים. בייחוד בלטו חצאית מודפסת וסוודר פשוט. המעצב, שזכה השנה בפרס מועצת האופנה הבריטית ומגזין "ווג", הוכיח שהוא ראוי לתהילה שקיבל.

מתלמידה לחיילת

אליסטר קאר, מעצב "פרינגל אוף סקוטלנד", סיפר על זיכרון ילדות מ-1987 ששימש השראה לתצוגה - הוא הוקסם אז מנערה מרדנית עם שיער פאנקיסטי. מאחר שבית הספר שבו למד היה בגלסטונברי, ביתו של פסטיבל הרוק הגראנג'י של אנגליה, היה אפשר לצפות שהתצוגה תדגיש את השורשים הסקוטיים של פרינגל.

אך המעצב הפך את אזכורי התלבושת האחידה של בית הספר למופשטים, בחזה של סוודר, או בחצאיות קפלים שכמה מקפליהן נתפרו זה לזה והצרו את צורתן. קאר, שהביא אתו את מורשת העבודה בבלנסייגה, הותיר בעונה הנוכחית את רוב ההשפעה הזאת מאחור, פרט למעילים מחויטים עם מכנסיים בשני גונים.

קולקציית "טופ שופ יוניק" התאפיינה בקו צבאי, מהתלבושת הפותחת של מעיל חאקי עד הרצפה ועד וריאציות על בד זית מחוספס. מאחר שזאת הטריטוריה של "טופ שופ", מגרש המשחקים האופנתי של נערות חובבות הסגנון הקולי, המדים האופנתיים היו גדושים סקס: חזיות גלויות, מכנסונים קצרצרים וחצאיות שנפתחות בירך, אף שהן יורדות עד לגובה השוק. בבגדי הערב הוחלפה התחמושת לשמלות קצרות ומנצנצות. אף ש"טופשופ" עשתה רבות לקידום כישרונות צעירים, היא היתה יכולה להשתמש בכמה מהם בקולקציה שלה.

לעומת הקולקציות הפרועות והסקסיות שוויוויאן וסטווד הציגה בעבר הקרוב, קולקציית "ויוויאן וסטווד רד לייבל" שלה היתה מפוכחת לחלוטין - להוציא אולי חולצת טי שעליה כתובת וגרפיטי מוזר המצויר על העור ומזכיר ציורי שבטים אפריקאיים. השלווה היחסית סיפקה נקודת ראייה ברורה אל הקודים של וסטווד: חצאית פלרטטנית, שימוש פוסט-פאנקיסטי במשבצות מהודרות, שרשרת ותליון-דיוקן ושמלה מבד שנשפך ברכות. כל אלה יצרו מלתחה של בגדים מדגישי קימורים עם רמז לסקס, אך הפריטים השימושיים גברו בה על האמירות הפרועות.

לראשונה קלע פול סמית למטרה בקולקציית הנשים שלו, שהיתה גברית ללא בושה. הקולקציה התבססה על מכנסיים שנלבשו עם מעילים נדיבים וז'קטים מחויטים, והיתה בבחינת מלתחה משכנעת שצבעיה המאופקים ועיטוריה המרומזים הוסיפו חמימות לצד הגברי. זיווגים מסקרנים סייעו להצלחת הקולקציה: בלייזר מושלם הצטרף למכנסי קטיפה צרים; עיטור של ורד, ברקמה כהה אך מבהיקה, קישט קצה של ז'קט; ואפילו הצללה של כתום על מכנסיים אפורים האירה סוודר אפור פשוט. האירוניה היא שקולקציית הנשים הנאה הזאת נראתה מגובשת יותר מקו הגברים שהוצג בפאריס בחודש שעבר. ייתכן שבגדי הנשים עומדים סוף סוף להשתלט על המותג.

הקולקציה התכליתית של ג'יי-דבליו-אנדרסון נראתה כאילו היא נחושה להוכיח שנשים יכולות ללבוש הכל, ובלבד שייראו מודרניות. התצוגה נפתחה במה שנראה ככתונת בית חולים מרופדת מניילון לבן, עברה לסוודר, חצאית משבצות וכובע טייסים, ולבסוף הציגה חולצות ומכנסיים מבהיקים מוויניל, שמלות משובצות ונשיות, ושמלות צרות שחלקן העליון מנוקד והתחתון מעוטר במרובעים זעירים. כל אחד ממקבצי התלבושות נראה טוב, והמסר הכללי היה פשוט "קול".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו