בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עקב בצד אגודל

מראשית דרכו היה למנולו בלאניק חזון לגבי האופן שבו כפות רגליהן של נשים צריכות להיראות. בשנה הבאה הוא יחגוג 40 שנות עיצוב נעליים

תגובות

בשנת 2013 יחגוג מנולו בלאניק 40 שנה של עיצוב נעליים. מאז שהגיע לאנגליה מן האיים הקנריים בשנות ה-70 של המאה הקודמת וזכה לתמיכתה של הכוהנת הגדולה של "ווג" דיאנה ורילנד, שיעצה לו שלא להתמקד באופנה אלא ב"קיצוניות".

כיריית פתיחה לחגיגות העתידיות, רשת היוקרה ליין קרופורד פתחה בקניון IFC בהונג קונג חנות פופ-אפ הכוללת פריטים בלתי צפויים כמו תיקים, צעיפים ומזוודות, שעיצב בלאניק תוך שיתוף פעולה עם מותגים ידועים, כולל סלי פיקניק של "פורטנם אנד מייסון".

שילוב של חפצים אישיים, מקורות השראה ונעליים מאוסף הארכיון של מנולו בלאניק יוצג בחלל ייעודי במבואה לחנות. עשרה דגמי וינטג' נוצרו מחדש, והם מדגימים את המקוריות ואריכות הימים של סנדלים שחורים עם רצועה סביב העקב, נעלי רשת עם עקב סטילטו ושרוכים, ודגמים בהשראת אמנים כמו פיט מונדריאן ואלכסנדר קלדר.

החנות המקורית של מנולו בלאניק, בשכונת צ'לסי בלונדון, מחזירה את בלאניק למקורותיו ולדמויות מרכזיות בקריירה שלו. "את יודעת, אני לא נוסטלגי, אבל כשאת מזכירה את אוזי קלארק, אני נהיה רגשן כי זאת היתה תקופה שעליה פינטזתי במשך כל כך הרבה זמן", אומר המעצב.

גטי אימג'ס

מראשית דרכו, היה לבלאניק חזון לגבי נעליים ולגבי האופן שבו כפות רגליהן של נשים צריכות להיראות - תפישה שחתרה נגד הזרם של נעלי הפלטפורמה הכבדות של שנות ה-70 של המאה הקודמת, אשר חזרו לאופנה לאחרונה. "התפישה שלי היתה של נעליים קלות מאוד, דבר שהיה מנוגד לחלוטין לכל מה שקרה אז", הוא אומר. "אני עדיין יוצר אותו סוג של חזון. אני עדיין עושה אותו סוג של נעליים".

כשהוא לוקח עטים צבעוניים המונחים בקופסאות על שולחנו, המעצב משרטט בקווים ברורים את הרעיון האחרון שלו: עקבים המורכבים משורה של חרוזים עגולים, בהשראת צורה של שרשרת. כמו בנעליים אחרות שעיצב, עם לשון בעלת שוליים מרפיה או זיגזגים בשחור ולבן, יש כאן הדים לאפריקה שמעבר לים מבית ילדותו. הוא ספג גם מוסיקה צפון אפריקאית מהרדיו של אביו יליד צ'כיה. "התחלתי לגלות את ‘רדיו קזבלנקה' - המוסיקה הזאת, מוסיקת פנטסיה - כל השירים של התרבות הערבית של המוסיקה - ואני מכור לזה", הוא אומר.

באיזה אופן הציורים הדקורטיביים, העשויים בקפידה וצבועים בעידון, הופכים לנעליים תלת ממדיות המשמשות מסגרת לרגל?

"אה! זה תהליך כואב מאוד. לפעמים לוקח חודשים עד שאתה משיג את מה שאתה רוצה", אומר המעצב. "אני עושה שרטוט קטן, וזה החלק קל. לפעמים זה מוצלח מאוד, לפעמים אני מפשל ואז אני צריך לשנות את זה מיליון פעם. אותו דבר לגבי העקב, גם הוא חייב להיות מושלם לחלוטין. אני עושה את הכל בעצמי. בהתחלה אני עובד על השרטוט האחרון, אולי משתמש באותו אחד כמו בשנה שעברה ואז משנה דבר או שניים. אני עובד על עץ, משייף את הלוח. ואז צריך לעשות את זה בפלסטיק. היום עושים את זה בצורה איומה עם מחשבים וכל מיני דברים - אבל אני לא עובד ככה".

רקס

באיזו מידה חזונו לגבי נעליים מגיע מתוך עצמו או מילדותו, כשהיה צופה באמו עם נעליה? "אני תמיד מנסה לנתח את זה, לדעת אם כך נולדתי גנטית, האם זה היה משהו יצירתי בי שרק במקרה בא לידי ביטוי בנעליים", אומר בלאניק כשהוא נזכר באלגנטיות של אמו ובנוקשות של אביו, שנהג לדרוש בגדים מסודרים וציפורניים נקיות כתנאי לישיבה ליד השולחן.

החיבור הראשון שלו לכפות רגליים ולנעליים התרחש בעת

ביקור במוזיאון במדריד, כשבחן פסלים של כפות רגליים אנושיות וכפות של בעלי חיים. "אני אוהב את העמידה של בעלי החיים, הרבה יותר מאשר את הפנים", הוא אומר. "אני לא יודע למה, אל תשאלי אותי. זה לא קשור לפטיש או לחושניות. אני אוהב את המבע של הרגליים".

מי שהעלתה אותו על המסלול המקצועי היתה ורילנד מטילת האימה, שהקריירה שלה בעולם המגזינים האמריקאיים כללה בין היתר טיפוח כשרונות צעירים. תמונה ממוסגרת שלה תלויה על קיר המשרד שלו. הוא נזכר בנסיעה הראשונה שלו לניו יורק, כשהציג בפניה את רישומי האופנה שלו: "מובן מאליו שהייתי בפאניקה וחרדה וייסורים כשהגעתי לראות אותה. נכנסתי עם ערימה ענקית של עיצובים דמיוניים לתיאטרון, כי רציתי להיות מעצב תיאטרון, מעצב לסרטים. ורילנד הורידה אותי מזה ואני שמח מאוד שזה קרה".

מאין הגיעה ההערצה לנעלי עקב?

"ההליכה על עקבים גבוהים היא שונה, ועם נעל לא נוחה הולכים רע", הוא אומר. "כך שהנעל צריכה להיות קלה, ממורכזת היטב, העקב מאוזן, שלמות. וזה מה שמושך אותי למישהי שיודעת איך ללכת על עקבים גבוהים".

אילו מדינות נוספות היוו עבורו מקור השראה? הוא חושב על ספרד, ארץ מולדתה של אמו, ושירים ששרו המשרתות, וגם על רוסיה. "כשביקרתי בקרמלין לפני עשר שנים הייתי מרותק לקתרינה הגדולה, למאהבים שלה, לשמלות שלה, לצבעים שלה. הייתי מהופנט לחלוטין מהדברים האלה".

וגם הקולנוע, הקסם של שחקניות הקולנוע האיטלקיות המוקדמות כמו אנה מניאני. וגם, כמובן, שרה ג'סיקה פרקר, שדמותה ב"סקס והעיר הגדולה" הפיצה את שמו ברחבי אמריקה. מי שיכתוב את ההיסטוריה של מנולו בלאניק, יידע איפה לחפש את החומר: בביתו של המעצב בבאת שבמערב אנגליה, שם הוא מחזיק 19 אלף זוגות מתוך הנעליים בעיצובו. 

מאנגלית: תמי קרן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו