בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שוברים את הכלים? סיכום שבוע האופנה בפאריס, חלק א'

בדיור ניסו לשחזר את ימיהם המפוארים ובלאנוון קיימו מסיבה. מעצבי העל, שחשים לאחרונה ככלים במשחק שחמט של ראשי התאגידים, משאירים חותם

2תגובות

תצוגות שנערכות בכנסיות עתיקות או בהיכלי פאר. מעצבים שמדברים בלהט על בגדים תוך כדי הנפת ידיים באוויר ודוגמניות שצועדות בהם בארשת צוננת. קהל מוזמנים אלגנטי ­ גברים בחליפות מהודרות, נשים במעילי פרווה ומשקפי שמש כהים, ידוענים ועשרות צלמים שמבזיקים לעומתם ללא הרף; אופנה היא עסק דרמטי. כל אחד יודע את זה. אולם מאז התפנית שחוללה תקרית ג'ון גליאנו אשתקד, שבה הווידאו הרג את כוכב התפירה העילית, תיאטרון הצללים המצודד נהיה משחק מרושע.

כיום מעצבים שמובילים בתי אופנה מבוססים הם לא יותר מכלים במשחק שחמט מייגע שמנוהל בידי ראשי תאגידים. שנה מאז פיטוריו הסוערים של גליאנו, ומנהלי התאגיד LVMH אינם נמהרים למצוא לו מחליף בעל שם בבית דיור. הידיעה על עזיבתו של ראף סימונס את בית ז'יל סנדר שהתקבלה בהפתעה וללא כל טקסיות עם נעילתו של שבוע האופנה במילאנו, העלתה את הסברה כי הלה יתמנה למחליפו של גליאנו (שם אחד מיני רבים שעלה לאוויר בשנה החולפת). אך אז התברר כי המעצב הבלגי, ללא ספק אחד המוכשרים שפועלים כיום בזירה הבינלאומית, הודח ממשרתו בבית האופנה ונותר מחוסר עבודה (פרט לקו בגדי הגברים הקטן אך המשפיע שהוא מעצב באנטוורפן).

ההודעה על מינויה הצפוי של ז'יל סנדר, מייסדת בית האופנה שנושא את שמה, במקום סימונס, היתה יכולה להיות משמחת למדי אילולא התקבלה בנסיבות הללו. האופנה העכשווית מונחית במידה רבה על ידי קוד הלבוש המינימליסטי שגיבשה המעצבת הגרמניה במהלך שנות ה‑80. חזרתה לזירת האופנה העלית מעוררת סקרנות. "יש לי תפישות ואמונות מוצקות שהתפתחו במהלך השנים, אם כי אף פעם לא באופן קיצוני. הן השתנו עם הזמן", אמרה באחרונה בראיון ל‑WWD. "מעולם לא ניסיתי להיות פרובוקטיבית, ומצד שני אף פעם לא שקעתי יותר מדי בנוסטלגיה.... כרגע, נדמה שיש רעב לאותנטיות ולחזון צלול. אני חשה שזהו זמן לתחכום מודרני, לאופנה מפתה ולבישה שתהיה נאמנה למאה החדשה".

הדרקון ועוף החול

חזון בהיר ותחכום מודרני הם מיסודות הכוח של דריס ואן נוטן. הבגדים הלבישים שהוא מעצב מדי עונה נאמנים לרוח ההווה גם כשהם מתבססים במידה רבה על הדפסים אתניים מתרבויות קדומות, כפי שהוא נוהג לעשות. במהלך העבודה על קולקציית החורף, המעצב הבלגי נתקל בפערי זמנים. הכוונה היא לא לתקופה שממנה נשלפו פריטי לבוש אסיאתיים (יפאניים, סיניים וקוריאניים), שהיו בסיס למלתחה עשירה שנעה בין שבירות של בדי קימונו לקשיחות של בגדי צבא בצבע חאקי, אלא לקשיים בניהול הזמן. "מנהלי מוזיאונים חושבים במונחים של תקופות. הם שאלו אותי, 'מתי תרצה את זה ­ בינואר?'", סיפר מאחורי הקלעים. "אבל מעצבי אופנה חושבים: 'היום אחה"צ. אנחנו צריכים את זה עכשיו'".

את ההדפסים המרהיבים בקולקציה הנוכחית שאל מתלבושות אסיאתיות מאוסף מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. ואן נוטן פרש בגדים מן המאה ה‑17, צילם אותם, ואת הצילומים הללו עיבד להדפסים מקוריים. התוצאה הסופית היתה כה מופשטת, עד שנהפכה לנגישה.

התצוגה של דריס ואן נוטן

רמזים לבגדים המקוריים אפשר היה למצוא בשמלות משי ארוכות ­ ההדפסים הקטועים שעליהן נראו כמו שברי פורצלן עדינים ­ או בתוספות של מניפות מבד פליסה בחזיתן של חולצות. הפריטים המחויטים ניחנו בסמכות ועושר שהזכירו בגדי צארים. צלליות של שמלות משי רפויות שידרו צניעות מסורתית, וברקמות עשירות שהופיעו בהמשך על ז'קטים מחויטים ושמלות, חלקן מוזהבות או משובצות בחרוזים, אפשר היה לזהות דרקונים, עגורים ועופות חול.

ניקולא גסקייר דילג כמה מאות לעבר ההווה כשהעביר את התצוגה של בלנסיאגה ממשכנה הקבוע בסלון הבהיר של מלון קריון לקומה ה‑27 של בניין משרדים בגדה המערבית. Tour Cristal שמורכב מלוחות זכוכית ופלדה, נבנה ב‑1990 כבניין מגורים, אך לימים הוסב לבניין משרדים. "הבניין הגבוה האחרון שנבנה בפאריס", ציין גסקייר, והוסיף שהבניין התאים לחזון הקולנועי שביקש לשוות ללבוש משרדי במאה ה‑21.

השם Balenciaga.inc הופיע בתוכניית התצוגה, אך כפי שניתן לשער, העובדות במשרדי החברה הבדיונית לא דמו לשום דבר שנראה קודם לכן. צלליות הבגדים היו ראוותניות במופגן, כמו הבניין שבו הוצגו. הן היו רחבות ורפויות מבדרך כלל, מרמזות על סגנון נגיש ומסחרי יותר, ובכל זאת הפרופורציות של מעילי עור קשיחים עם שרוולים רחבים במיוחד או של מיזעים מרופדים שנלבשו מעל לחצאיות קצרות בגזרת Aהיו מאתגרות, והדפסים צבעוניים, שנראו כאילו נשלפו מסדרות מדע בדיוני או משחקי מחשב ישנים וכללו כיתובים כמו "Join A Weird Trip" או "Out Of The Blue" או דפוסי חיות מטאליים, ערערו על גבולות הטעם הטוב.

התצוגה של בלנסיאגה

הבדים היו היי-טקיים כרגיל: פיסות עורות מטאליים כיסו חצאיות שיפון שקופות או הרכיבו מחוך בצורת צדפות בחלקן העליון, ואריגים מוקצפים פיסלו נפחים נדיבים וחדים בחולצות מיזע ארוכות שרוולים. גסקייר הסביר כי חילק את קטגוריות הלבוש שונות לפי מקצועות ­ מנהלות בכירות, עורכות דין, בנקאיות, מנהלות מחקר ואפילו מרגלות תעשייתיות (הדוגמניות שלבשו מיזעים מודפסים). קשה היה להכריע למי מיועד מה: האם מעיל מחויט להפליא בעור מבהיק ובבד, בגוונים קרובים של אפור, נועד לעורכות דין, ומכנסי האימונית מבדים מבהיקים בשילוב חלקים עליונים, נוקשים ומפוסלים לנציגות שירות שיושבות מאחורי דלפק? כך או כך, אחת המסקנות מהמלתחה היא שעולם תאגידי שנשלט בידי נשים, לבושות היטב כמובן, יכול להיות מקום טוב יותר. מאיים לא פחות, מסתבר, אך עם מרחב גדול יותר להומור ושיק.

הביצה שהתחפשה

"יותר זה יותר" היא עדיין הגישה הרווחת בבלמן. כריסטוף דקרנן ניער את האבק מעל בית האופנה הצרפתי הוותיק באמצעות בגדים מושחתים (הן בקרעים ובחורים שנפערו בהם והן במחיריהם המופקעים), זרועי אבני קריסטל צבעוניות, ואוליבייה רוסטאן שהחליפו אשתקד ממשיך את הקו השופע באמצעות מלאכות יד מורכבות, למרות שבגדיו מתאפיינים פחות במיניות מוחצנת כמו זו שאפיינה את עבודתו של דקרנן, ויותר באלגנטיות מהוגנת. התוצאה היא מראה של נערת מסיבות זחוחה שזנחה את מרתפי הדיסקו לטובת הדקדנס של אחוזת פאר.

התצוגה של בלמן

ההשראה המרכזית של המעצב הצעיר היתה ביצת פברז'ה שהעניק ריצ'רד ברטון לאליזבת טיילור, שאותה ראה במהלך ביקור בתערוכה של בית המכירות כריסטיס בניו יורק. "זה היה מאוד יפה", אמר, "אהבתי את העושר". זה בא לידי ביטוי ברקמות ברוקיות של פנינים ואבני קריסטל, שחלקן יצרו תחושה דחוסה של בדי ריפוד, או בחיתוכי לייזר בקטיפה בשרנית. הצלליות נוסחו בקווים ישרים חדים, ולבגדים המחויטים היתה נוקשות של מדי צבא.

שניים מהרגעים החזקים בתצוגה היו כשקרלי קלוס צעדה בסוודר בז' שנתחב ברישול לתוך מכנסי קטיפה צמודים ושחורים, מעוטרים ברקמות עשירות באלפי פנינים ואבני קריסטל, או כשג'ואן סמולס נצפתה בחולצת עור שחורה הדוקה ובחצאית קטיפה ארוכה בגוון כהה של טורקיז ולה שסע נדיב בחזית. אלו מראות ששידרו מסר של תפירה עלית נטולת מאמץ המזוהה עם בית האופנה. הם העידו כי המנהלים של באלמן, לכל הפחות, אופטימיים לגבי עתיד הכלכלה העולמית. או שהחזון שלהם אטום למציאות החיצונית העכשווית כמו קפסולת זמן שעיקרה הוא ראווה.

"מודרניות רכה" היתה הנושא בקולקציה שעיצב ביל גייטן לדיור. מראות חדשים שניסח בסגנון "המראה החדש" של מייסד הבית מאמצע המאה שעברה ניסו לשחזר את ימיו המפוארים של המותג. הדגש, באופן טבעי, הושם על המותניים. אלו הובלטו באמצעות תוספות של אדוות בד או בחצאיות רחבות באורך הברך. הדפסי פייה דה פול (דוגמה המזכירה רגלי תרנגול) קלאסיים הוגדלו למימדים מופשטים. פלטת גוונים חיוורת של אפורים וורודים נלקחה משנות ה‑50, וכך גם האלגנטיות המכובדת של ז'קטים מחויטים שנרכסו בחגורה, שילובים של מעילים מחויטים וחצאיות קפלים חדים או שמלות קלות כנוצה, ואפילו כיפות לבד שחבשו חלק מהדוגמניות.

התצוגה של דיור

במקור, המראות הללו התבססו על תחושת השפע שהתעוררה לאחר מלחמת העולם השנייה. מאחורי הקלעים, גייטן דיבר על רצון לנקות את המראה מפרטיו המיותרים, ולהוסיף לו את הגוונים הרכים מציוריו של רותקו. נקודת הפתיחה שלו היתה תצלום של בלרינה בחצאית ארוכה מבד פליסה. בקולקציה שעיצב היו כמה היבטים מרשימים, כמו למשל החייטות החדה או היד הקלה שבה עיצב שמלות המשלבות פיסות עור רכות. הקלילות של בדי המשי ששזר שחררה אותה מעט מעול הנטל ההיסטורי, אך עדיין לא היה בה די מההווה.פרט לכך, עד מתי אפשר יהיה להזין את המערכת באותם נתונים, עונה אחר עונה? הבית זקוק לרענון באופן בהול, וספק רב אם למעצב שנמצא בעמדת מממלא המקום במשך למעלה משנה, כשהמשא ומתן על מחליפו מתקיים לנגד עיניו, יש את הביטחון הנדרש להציע כיוון חדש. המלים "רך" ו"קלאסי" שהופיעו בתוכניית התצוגה נדמו ללא יותר מלשון נקייה לרפה ומונוטוני.

גודש מכוון

חוסיין שאלאיין הקרין את הרהוריו הקונספטואליים על המסך בקצה החדר שבו נערכה התצוגה, שם נופים עירוניים וכפריים שימשו רקע לביטויים מופשטים כמו "lightNo dark, no", "Just is", או "Here", שנצפו על רקע של עץ וקולות פכפוכי מים. מה שמעניין במקרה של שאלאיין הוא שלצד המורכבות הרעיונית הבולטת בעבודתו, הוא ניחן בכישרון לעצב בגדים נפלאים שמעוררים את החושים. הרבה אנשים החמיצו זאת מבעד לפיתולים הרעיוניים המורכבים ולתצוגות המהממות שנהג להעלות מדי עונה. משום כך, בעונות האחרונות הסיט המעצב הבריטי-קפריסאי את מרכז הכובד לעבר בגדים שמנוסחים בקווים רהוטים ושמעוגנים היטב בקרקע.

עד כדי כך שהבית והסביבה הביתית שימשו נקודת מוצא בקולקציה הנוכחית. "הקולקציה מגיבה למצבים שונים בחיים", אמר. אולם מי שציפה לביתיות ארצית הופתע ודאי לגלות שהבגדים העלו רשמים מהמינימליזם של האופנה העלית של שנות ה‑60 ומעבודתם של מעצבים כמו אנדרה קוראז' ואופנת החלל שעיצב באותן שנים. אחרי הכל, תפישת הבית לא יכולה להיות כה פשטנית אצל מעצב שהלביש בעבר דוגמניות ברהיטים.

בתום התצוגה הוא סיפר כי לאחר שצבר ניסיון של למעלה מעשור בהעלאת תצוגות, הוא עושה זאת באופן אינטואיטיבי. הבגדים שעיצב נראו בדיוק כך: מחושבים מחד, בתצורות גיאומטריות ובשילובי גוונים מדודים (כשהמערכות הוצגו זו לצד זו, אפשר היה לראות את ההתפתחות הצבעונית בבהירות), ועשירים בחומרים כמו בדי צוללנים מוקצפים, אריגי צמר ועורות בעיבודים פריכים. הצלליות היו צרות וארוכות ברובן, עם הבלחות של עצמים שנשזרו במחשופים (פיסות פרספקס או פלדיום), שסעים מכווצים בעמוד השדרה או בשילוב מכנסיים צמודים בעלי חתכים בבד כסוף שהוסיפו להן מימד אתלטי. גם אם זה נשמע משונה מעט, זה נראה אלגנטי להפליא.

התצוגות של לאנוון הן בדרך כלל מהמרוממות ביותר בשבוע האופנה בבירה הצרפתית. עוד לפני הבגדים עצמם, הן מציעות שילוב נדיר כמעט של זוהר במתח גבוה של ידוענים ואושיות אופנה לצד תדרים אנושיים חיוניים שמספקים אורחים של המעצב שאינם נמנים עם תעשיית האופנה.הפעם שררה בה אווירה מיוחדת של קרנבל. ההזמנה לתצוגה הבטיחה "מסיבה מהנה" ("PartyFun") בסופה, לציון עשור למינויו של אלבר אלבז כמנהלו האמנותי של בית האופנה הצרפתי. היא קושטה באיורים מקסימים בשחור ולבן שהציגו את אלבז לצד נשים בשמלות חגיגיות בעיצובו. את פני האורחים קיבלו עוגות גדולות ומלצרים בחליפות שהגישו שמפניה בכוסות גבוהות. ההאנגר הגדול, שבו מתקיימות תצוגות המותג מדי עונה, לא נראה שונה מהרגיל, פרט אולי לגרילנדות שהשתרגו מהתקרה. אפשר היה לנחש שהן נועדו להאיר את החלל במאות נורות צבעוניות במחוות סיום חגיגית. אך איש לא ציפה למחווה שבאמת הגיע בסופה.

התצודה של לאנוון

בתום תצוגה חזקה, שהציגה את המיומנות של אלבז בעיצוב שמלות יפות ונחשקות, הווילון השחור נפתח ומאחוריו התגלתה במה עגולה גדולה, מוארת בנברשת גדולה ומאות נורות מאחור. אלבז, שעמד עליה, ביקש להודות לקהל שישב באולם (שמנה מעל אלף איש), ולכל אותם אנשים שהוא אוהב ושסייעו לו להגישם את החלום, כלשונו. "עשיתי מספר חזרות על השיר. פארל, אל תדאג. אני זמר נורא", אמר בקריצה לפארל ויליאמס שישב בשורה הראשונה. זמן קצר קודם לכן סיפר לסוזי מנקס את דעתו על ידוענים שפוצחים בקריירה של מעצבי אופנה. "אולי כדאי שאני אשיר?" הוא צוטט במאמר שהתפרסם במגזין הסטייל של ה"ניו יורק טיימס". "קה סרה סרה, מה שיהיה יהיה. איננו יכולים לחזות את העתיד...." הוא שר.

מלות השיר לא יכלו לתאר בצורה טובה יותר את חוסר היציבות ששורר בתעשיית האופנה בימים אלה, או לחלופין את התהפוכות שידע הנתיב המקצועי של המעצב בעשור האחרון. ממשרת החלומות בבית איב סאן לורן שהתבררה כחלום בלהות, דרך התקופה שבה היה נדמה כי אינו מצליח למצוא את מקומו בתעשיית האופנה, ועד לנקודה שבה מצא מקום של כבוד כמעצב שזכה להנחיל חזון עצמאי בבית האופנה שהוא מוביל, במקום ללהטט מדי עונה ברענון יסודות שהניח מעצב מנוח.

בעשור האחרון הוא העניק לנשים את הזכות להתלבש בצורה ראוותנית שאינה מתנצלת, והכי חשוב ­ריבונית. התצוגה שיקפה נאמנה את עבודתו לאורך השנים, אף שאי אפשר להגדירה כרטרוספקטיבית בשום אופן. היו בה די רעיונות חדשים. היא נפתחה בתהלוכה צבעונית של שמלות מבד אלסטי עבה כשל חליפות צוללנים שהעניקו משמעת גם לגלי בד שריחפו מעל לחצאיות ­ בחרדל, סגול, טורקיז, אדום, ירוק ­ והסתיימה בשמלות קוקטייל מודפסות בפרחים. בין לבין נראו שמלות ששילבו עור ועיטורי פרווה שופעים, בדי ברוקד מוזהבים, שיבוצי אבני חן גדולות מנצנצות, הדפסים עשירים ופרוות שופעות לא פחות, לעתים כל אלה בשמלה אחת. אפילו סוליות הנעליים נצנצו באבני קריסטל לבנות. זו היתה הצעה מצועצעת, גדושה במכוון, ואיכשהו היא נראתה משכנעת. וכשהדוגמנית אמלין ולד צעדה על המסלול בשמלת מיני שחורה שגלי בד לבנים שפעו מסביב לגופה, שולחת מבטים נחושים לקהל, היא העלתה בזיכרון רגעי אופנה מהנים שבהם סירנות מסלול פילחו ביוהרה את המסלול. ככה עושים אופנה.

עוד בנושא: שבוע האופנה במילאנו | שבוע האופנה בלונדון | שבוע האופנה בניו יורק

טרנץ' מנייר עיתון: אל תפספסו את תערוכת "החומרים שמהם עשויות המילים"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו