שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בארון של מאיר קורדבני

העורך של מגזין "פיקניק" חושב שיותר מדי פריטים בארון מטשטשים את הסגנון האישי ושבגדים צריכים להיות נעימים ונוחים

עתליה ולדמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עתליה ולדמן

לפני שבע שנים שב מאיר קורדבני, בן 41, לישראל, אחרי עשור שבו חי באמסטרדם, בה למד אדריכלות באקדמיה לאמנות ועיצוב על שם גריט ריטוולד. לאחר תקופה בה עסק בתחום ובין השאר עיצב בתים פרטיים ותערוכות במוזיאונים, הרגיש קורדבני כי מאס בבירה ההולנדית והחליט לחזור ארצה, לנסות למצוא את מקומו ולהשתלב במקצוע.

אולם, מספר קורדבני, במהרה הבין כי בשונה ממה שהורגל לו, המשאבים והתקציבים המוצעים בארץ הינם דלים. גם העבודה מול אנשי המקצוע והאחריות המתלווה לפרקטיקה לא נעמו לו, והוא החליט לפנות לכיוון אחר. כך נולד הרעיון להוציא לאור מגזין חדש בשם "פיקניק".

המגזין, שאותו עורך קורדבני ביחד עם חוקרת האמנות עדי אנגלמן, ראה אור לראשונה לפני שש שנים. המגזין, המתפרסם פעם בשנה, הוא נטול טקסטים, ומכיל כ-300 אימאג'ים של יצירות של אמנים מישראל ומהעולם, בתחומים שונים כגון צילום, איור, עיצוב גרפי, אופנה, אמנות פלסטית וכו'.

למרות שעבר חבלי לידה לא קלים, כיום עומד "פיקניק" על שתי רגליו לגמרי בעצמו. "קשה להוציא מגזין טוב שיהיה מדויק ומהודק", מספר קורדבני. "המגזין הוא אמנם מוצר הדגל של ‘פיקניק', אבל ישנם אירועים נגזרים בהם אנו עוסקים, כמו התערוכה בבית העיר (כחלק מפרויקט האמנות הרב-תחומי ‘פיקניק בבית העיר'), ואירועי ארט באזל שנערכו בדצמבר במיאמי ביץ', שבהם לקחנו חלק במסגרת ‘קאלצ'ר קלאב מיאמי'. באופן כללי, אני מחפש אספקטים של אמנות בכל דבר בחיים, ותמיד יש הקשרים של אופנה. גם בגיליונות ובאירועים של ‘פיקניק' תמיד יש נגיעה באופנה, גם כשאנחנו לא מכוונים לכך".

המגזין, שנוחל הצלחה מחוץ למחוזותינו, נמכר בחנויות של מותגים נחשקים ברחבי העולם ויוצר עניין אצל אנשי תעשייה נחשבים. "כל דבר שיוצא מתל אביב והוא טוב נחשב סקסי, ואין הרבה דברים שיוצאים מתל אביב", מנסה להסביר קורדבני את סוד ההצלחה. "המון מעצבי אופנה אוהבים את ‘פיקניק'. עובדת היותו נטול טקסט הופכת אותו לנגיש לכולם. כך קרה שרוברטו קוואלי הגיע לפתיחה של ‘קאלצ'ר קלאב מיאמי' ואוליבייה טייסקנס לפתיחה של אירועי ‘פיקניק בבית העיר'. בנוסף יצרנו שיתופי פעולה עם מעצבי האופנה ריק אוונס ואלבר אלבז, שאף שלח לנו בגדים בעיצובו שלבשנו לפתיחה של הביאנלה בהרצליה".

באשר ליחסיו האישיים עם אופנה ולבוש, קורדובני מספר כי סגנונו השתנה לאורך השנים, ותכולת ארונו הפכה מינימלית, ובמלותיו שלו "הצטמצמה והתחדדה". "הצורה שבה אתה מתלבש נובעת מהפנימיות שלך", הוא מסביר את השינוי. "יש בגדים שנהגתי ללבוש לפני חמש שנים והיום כבר לא אלבש, כל מיני דברים צבעוניים שפתאום נראים לי מגוחכים, בגלל שהם כבר לא אני. כשאתה מרגיש נוח בבגד, אנשים אוהבים את הנינוחות הזו. בגדים צריכים להיות נעימים ונוחים.

"מלבד זאת, אני לא קונה בטירוף. אני חושב שככל שיש לך פחות פריטים, הסגנון שלך יותר מתהדק. אני חושב שאצל אנשים שקונים יותר מדי בגדים, אי אפשר להבין מה הסגנון שלהם. מבחינתי ארון מצומצם מעיד על יותר סטייל ובאיזושהי צורה, הייתי רוצה שהארון שלי יהיה כמו מזוודה שאורזים שנוסעים לחו"ל, שיש בה בדיוק את מה שצריך.

"בגלל זה אני גם אוהב לתת בגדים במתנה, אין לי בעיה להיפרד, וגם בגדים מגיעים אלי. פעם חבר נתן לי ז'קט של ראף סימונס שהיה שלו ומצא חן בעיני. אחרי לא מעט זמן הוא ראה אותו אצלי ורצה אותו בחזרה, ואני ממש התבאסתי. ואז הייתי בברלין בחנות של בחור שמוכר בגדי יד שנייה איכותיים, סיפרתי לו את הסיפור, והתברר שהיה לו בדיוק את אותו הז'קט".

קורדבני, שאמו התגוררה במילאנו עד שהיתה בת 24, מספר כי כבר כילד נהג ללבוש סריגים וסוודרים של בנטון ולנעול מוקסינים. גם כיום הוא מעדיף לקנות את בגדיו מחוץ לישראל. בביקוריו במקומות שונים בעולם איתר חנויות ומותגים ספציפיים שאליהם הוא נוטה לחזור, כי לדבריו הפריטים שרכש בהם "מזדקנים יפה והם טובים ואיכותיים. אני אוהב שבגד מתבגר איתי על כל שלביו, ולכן גם אני לא מבין למה אנשים קונים בגדים שמראש נראים ישנים".

"חוויית האופנה הכי מרנינה שהיתה לי בשנים האחרונות התרחשה כשניגשתי ערב אחד לחולצת ברברי מכופתרת, שהגיעה אלי בעקבות החלפה עם חבר, ושמתי לב למשהו מוזר על כיס החולצה", הוא מספר לסיכום. "באותו רגע הבנתי שצרעה, שבה הבחנתי מרחפת בחדר כמה ימים קודם לכן, בנתה לה שם קן. אמרתי לעצמי, איזה כבוד - היא הרגישה הכי נוח בחולצה שלי". *

קורדבני לובש: סוודר של בנטון שנמצא ברשותו מימי התיכון * מכנסיים של המותג השוודי Cos * חגורת עור של Wood Wood * נעלי ספורט של ניו בלאנס * טבעת עשויה זהב לבן משובצת יהלומים שקיבל במתנה מהוריו

חולצת ג'ינס מכופתרת של המותג הצרפתי A.P.C שקנה בברלין * סריג קשמיר של פראדה שקנה במילאנו * מכנסי טרנינג של גאפ * נעלי סניקרס של המותג השוודי Tretorn

מעיל של A.P.C שקנה בפאריס * חולצת טי שחורה של אקנה * תיק בד מהחנות "אפרטמנט" בברלין * כפפות עור שקנה במילאנו * משקפי שמש עם מסגרת פלסטיק שקופה שקנה בחנות המשקפיים "Lunettes" בברלין * נעלי סניקרס של קום דה גרסון

סווטשירט של המותג Kitsune * מכנסי ג'ינס של דיור * מכנסי קורדרוי ירוקים המותג הצרפתי A.P.C * תיק שק של אקנה * נעלי זמש של המותג Common Projects

חולצת כפתורים משובצת של ברברי * מכנסי צמר מחוייטים בעיצוב אבינת גוטסמן, חגורת עור של אמריקן אפרל

אל-מתכת

יש אנשים שעוזבים את העיר. אורזים את חפציהם ועוברים לגור במושב או ביישוב קהילתי כזה או אחר, מתוך רצון להתקרב אל האדמה ועדיין לשמור על אורח חיים בורגני ונוח. זו הרי הקלישאה - העיר חונקת, האדמה מחבקת.

אבל אפשר להשתחרר מטבעת החנק העירונית גם בלי להזמין מובילים ולנסוע רחוק. למעשה, מספיק להסיר את כל התכשיטים: את הטבעות, העגילים והשרשראות המנצנצות, את כל סמלי הסטטוס שאמורים להעיד על מעמד או טעם אופנתי. פשוט לשים אותם בקופסה ולסגור בארון.

משא כבד יירד לך מהצוואר ומהאצבעות, מפרקי הידיים ואוזניים. תרגישי חופשייה ומשוחררת ממשקלן של המתכות הכבדות. ותישארי בעיר. אולי גם תהיי מאושרת. למרות שעל כך אין התחייבות. *

גופיית סריג: אליז; ז'קט: אמריקן וינטג'; מכנסיים: יניב פרסי; דוגמנית: יערה בנבנישתי ל"עלית מודלס"; איפור ושיער: קארמה לחאם

נועה יפה

צילום: טלי שני
צילום: טלי שני
5 מתוך 5 |
צילום: טלי שני
1 מתוך 5 |
צילום: טלי שני
2 מתוך 5 |
צילום: טלי שני

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ