בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיון

מה הסוד של מותג האופנה הצרפתי A.P.C?

לרגל הגעת הקולקציה החדשה לישראל, המייסד ז'אן טוויטו מדבר על הייחוד של המותג ומסביר למה הוא כבר לא לובש ז'קטים בעיצובו

3תגובות

"חשבתי שבאופנת הגברים אין מספיק היצע. הדברים בחנויות לא היו יפים לטעמי, ורובם היו יקרים מדי. הבנתי שאני חייב לפתוח מותג משל עצמי, עם בגדים שיהלמו את הטעם שלי ועם מכנסי ג'ינס שרציתי ושלא מצאתי בשום מקום אחר". כך מספר ז'אן טוויטו על תחילת דרכו בעולם האופנה.

טוויטו, בן 61, למד היסטוריה באוניברסיטה ועמד להיות מורה להיסטוריה בבית ספר, אבל תוכניותיו השתנו. "שנאתי כסף ועסקים, ורציתי ללבוש חליפה אפורה של מורה", הוא מספר בראיון טלפוני מהסטודיו של החברה בפאריס, "אבל הבנתי שאני לא מאלה שיכולים לקחת רכבת בשש וחצי בבוקר ולהגיע לעבודה מדי בוקר".

הוא החל להסתובב בחברת אנשים שהיו קשורים למותג האופנה קנזו וביקש להיכנס ולעבוד שם. "היתה שם אנרגיה מיוחדת, משהו שלא קשור רק לאופנה, ואהבתי את העובדה שרבים מהם באו מכל מיני מקומות בעולם". הוא התחיל לעבוד בחדר המשלוחים של קנזו, עד שהבין שהוא רוצה לפתוח מקום משלו. "אחרי עשור שבו עבדתי בקנזו ובמקומות נוספים אחרים ידעתי איך לעצב, והבנתי את עולם העסקים שבאופנה".

וכך ב‑1987 הקים טוויטו, בן למשפחה יהודית מטוניסיה, את מותג האופנה הצרפתי A.P.C.. המותג רכש לו אוהדים רבים בעולם, חנויות הרשת פזורות ברחבי אירופה, אמריקה ויפאן, והוא מזוהה בעיקר עם אופנה מינימליסטית. הקמפיינים הקטנים והשונים של המותג, החנויות המעוצבות שמציעות גם מבחר של אלבומי מוסיקה, מכנסי הג'ינס המפורסמים והבגדים המדויקים נהפכו לשם דבר בקרב צרכני אופנה. פריטים נבחרים מקולקציית האביב הנוכחית הגיעו כעת לחנות Story בקניון רמת אביב, וזוהי הזדמנות לקהל הישראלי להתוודע למותג ולבגדים של החברה.

בתחילת הדרך זכה המותג לביקורות מעורבות. "רבים חשבו שזו קולקציה מעניינת שהזכירה את המיניליזם היפאני, שהיה אז בשיאו", מספר טוויטו, "הפתיע אותי שהרבה נשים התחברו לבגדים שעיצבתי וקנו אותם לגברים שלהם. לאט לאט גיליתי שאפשר לעשות תרגום אופנתי מקולקצית בגדי הגברים לקולקצית הנשים".

טוויטו חשב שהבגדים יכולים לדבר בשם עצמם. "בתחילת הדרך לא היה שם למותג אלא רק ציון העונה בתווית הנלווית. רציתי להיות אנונימי, בלי לוגואים גדולים. אבל העיתונאים החלו להתעניין בבגדי המותג ולא ידעו איך לקרוא להם, וקנייני חנויות אמרו לי שהאופנה שלי יכולה להימכר גם בעונות אחרות, כך שציון העונה מפריע למכירות. הייתי חייב למצוא שם למותג, ובסוף בחרתי בשם A.P.C, שהוא קיצור של Atelier de Production (סדנת ייצור),שם שמרמז על התובנה שלי שאופנה היא משהו שבין יצירתיות ותעשייה. אם זה יותר ארטיסטי זה יהיה יומרני מדי, ואם זה יהיה תעשייתי, זה יהיה משעמם ועסקי מדי".

כמו סטייק

יופיים של הבגדים שמייצר המותג נובע מאיכות הבדים, הגזרות וההקפדה על פרטים קטנים. טוויטו מסכים עם הטענה. "זה כמו אוכל", הוא אומר, "כשאתה מבקש סטייק במסעדה הם משתמשים בדרך כלל בבשר פשוט ומתרכזים ברוטב ובפרזנטציה. זה בשבילי מה שקישוט רע עושה לאוכל. ככה גם באופנה. בשבילי הכוח של בגדים נמצא במבנה, בבד ובגזרה. ברור שצריך לפעמים לקשט את הבגד, אבל זה משני, ובלבד שלא יכסה על דלות החומר שממנו עשוי הבגד. בכלל, נשים הן כל כך יפות שנורא קל לעשות אותן יפות יותר עם עודף אורנמטציה, אבל זהו אתגר להשתמש באבני השפה של האופנה כמו הגזרה והאיכות, ממש כמו בפיסול".

מלבד טוויטו, שמשמש כמצעב ראשי, עובדים ב‑A.P.C עוד שני מעצבים. "אנחנו עובדים בדרך המסורתית, ואנחנו אובססיביים לבדים ולטקסטיל. החלק העיצובי בא רק אחר כך. אנחנו משתדלים לעבוד עם חברות של יצרני בדים שמייצרות לנו במיוחד את הבדים".

טוויטו לא סבור שהעיצוב המובהק של המותג פוגע בו. "אני חושב שמעונה לעונה יש שינוי. אנחנו משנים דברים באופן מינורי בכל עונה, ואפילו הטעם שלי משתנה. אני כבר לא יכול לראות את עצמי לובש ז'קט, ואני מתעב חולצות מכופתרות. לפעמים אני חושב שזו בושה שאני לא לובש את הז'קטים שלנו, אבל זה חלק מהשינוי שעובר עלי, ואני נהנה ללבוש חולצות קפוצ'ון, מכנסי ג'ינס, מעילי עור וסנדלי בירקנשטוק. אני קצת אוהב שאנשים מסתכלים עלי כאילו אני נזיר, כמי שלא ממש שייך לתעשית האופנה".

את הצלחת המותג תולה טוויטו בצוות של החברה ובהשקפה הכללית שלו. "אני מקיף את עצמי בקבוצה של אנשים צעירים בני 20‑30, ואני תמיד נכון לקבל ביקורת מהאנשים שאני מגייס. ככה אני משאיר את המותג רענן, גם אחרי כל כך הרבה שנים".

זו גם הסיבה שמטה החברה, השוכן בפאריס, כולל גם סטודיו למוסיקה לשימוש העובדים. "באופן מקרי, רוב האנשים שאני מגייס קשורים לעולם המוסיקה ויודעים לנגן. אני חושב שזה טוב לאווירה הכללית של המותג וזה בטח טוב לקריאטיביות", הוא צוחק.

שפשוף נעים

אחד מהפריטים הקלאסיים של החברה הוא מכנסי ג'ינס פשוטים שעשויים מבד דנים יפאני במבחר גזרות, והם חסרי לוגו או תגית. "ג'ינס לא מעצבים", אומר טוויטו, "בניגוד לשמלה, שאותה אפשר לעצב. בכלל אני משווה את זה לגננות מול חקלאות. אם יש לך רעיון לג'ינס, המכונות של הג'ינס כל כך ברוטליות כך שצריך לחסל מאות סוגים של ג'ינס עד שיוצא הג'ינס הנכון. לייצר גינס זה כמו לבשל, צריך לעשות הרבה דברים בשטח ולא רק על השולחן. אם מעצבים ג'ינס רק משולחן העיצוב, יוצא בדרך כלל קריקטורה".

למכנסי הג'ינס של טוויטו הם מתכון סודי שלא נחשף עדיין בתעשייה. "הג'ינס שלנו הוא בסך הכל פשוט, אבל כשהוא משומש ומשופשף הוא נעשה יפה באופן מיוחד". קבוצות באינטרנט דנות בדרך המושלמת לשטיפת המכנסיים ומעריצים ותיקים מודים שהם לא מכבסים אותם במשך חודשים כדי שישמרו על הצבע ומבנה הגוף. "אני לא אוהב ניקוי יבש, זה לא עושה טוב לבגדים", מודה טוויטו, "אני לובש את מכנסי הג'ינס עד שהם מתחילים להסריח, ורק אז שם אותם באמבטיה עם סבון פשוט ולא חזק. מובן שאני לא שם את המכנסיים במכונת ייבוש, אלא נותן להם להתייבש באופן טבעי". בעקבות הביקוש הרב למכנסיים הציע טוויטו ללקוחות להביא מכנסיים משופשפים ומשומשים לחנויות, לקבל זיכוי, ולקנות מכנסיים חדשים במחיר עלות. את המכנסיים הישנים הוא מוכר בחנויות נבחרות למעריצים.

בשנים האחרונות החל המותג בשיתופי פעולה, בין השאר עם החברה המייצרת בגדי העבודה carharttוחברת הקוסמטיקה Aesop. "אני לא ממש בעד שיתופי פעולה", מסביר טוויטו, "כי אני חושב שזה לרוב טריק שיווקי שלא נותן ערך מוסף לאובייקטים של המותג. במקרה של carhartt מדובר בחברה שהערכים שלה ­ כמו בגדי העבודה ­ היו תמיד חלק מהערכים של המותג שלי, ושיתוף הפעולה הזה נראה משהו עקרוני שעושה טוב לשתי החברות".

טוויטו, שהחברה נמצאת בבעלותו הפרטית, מסתכל קדימה בסיפוק. "אני רוצה לפתוח חנויות במקומות אקזוטיים כמו קליפורניה, ונציה ומילאנו. אנשי עסקים אמרו לי שהחברה יכולה לעשות הרבה יותר כסף, אבל אני לא מחפש להיות יותר עשיר. אני רוצה לחיות חיים נוחים ויפים. בכלל, עולם האופנה היום נראה כמו סוכנות נדל"ן. אנשים נמצאים שם רק כדי לעשות כסף, לקנות ולמכור. אתה צריך להבין שכל בתי האופנה הגדולים לא עושים בגדים. הם מוכרים תיקים וקומסטיקה, ולאמיתו של דבר הם לא מלבישים אף אחד. הם עסוקים רק באימג'ים ולא אופנה. זהו קרקס מזויף".

טוויטו, שביקר לראשונה בישראל לפני כשנה, סקרן לראות כיצד יתקבלו הבגדים שלו. "מה שאהבתי בישראל היה האופן שבו אנשים נראו נינוחים. הם לא אנשים שחושבים מה אנשים יגידו אם אני לובש סנדלים, למשל. אף אחד בתל אביב לא מסתכל על אחרים, ואופנה זה לא דבר כזה חשוב. אני מקווה שאנשים ילמדו לקבל את הסגנון המינימליסטי של הבגדים שלנו ויבינו את הנונשלנטיות שנושבת מהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו