שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

איכות נדירה בקולקציית הביכורים של רחל כהן

עם חיתוכים גיאומטריים לא שגרתיים וחומרי גלם מעולם החי בשילוב מתכות, הקולקציה של המותג "Common Raven" נראית כלקוחה ממחוזות אחרים

שחר אטואן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שחר אטואן

בשבוע שעבר, במהלך חופשת הפסח, שוק הפשפשים ביפו המה מבקרים. רבים ניצלו את ימי האביב הראשונים לבילוי במתחם, שזה שנתיים שוקק בתי קפה ומסעדות, בוטיקים וחנויות כלי בית ואבזרי נוי. בקצהו המזרחי המרוחק של השוק היתה התרחשות שונה: סבלים העמיסו מקררי נירוסטה תעשייתיים על גבי משאיות, ונהגי רכבים כבדים ניסו לפלס דרך בכבישים הצרים. בעבורם זה היה יום עבודה שגרתי.

מעטים מהמבקרים מזדמנים לחלק הזה של השוק, והסטודיו לעיצוב אופנה של רחל כהן, המשמש גם כחנות, נותר לפיכך שומם רוב הזמן. למען האמת, גם למי שיחלוף על פניו יידרש זמן מה כדי לזהות שלפניו בוטיק. עיצוב החלל ענייני למדי, והסימנים היחידים המעידים על טיב המקום הם בובת דיגום שמוצבת בחלון הראווה, מעמד ברזל יחיד שעליו תלויים בגדים, וכיתוב שחור באותיות לועזיות המציין את שם המותג: "Common Raven" ("עורב מצוי"). "חיפשתי שם שיהיה קשור לעורבים בגלל חיבתי אליהם", אומרת כהן. "בנוסף, שתי האותיות הראשונות של השם מייצגות את ראשי התיבות של שמי".

כהן, בת 28, מצביעה על מגרש חנייה גדול שנשקף מהחלון, ומספרת כי שם שכן בעבר מפעל למחזור מתכות שהיה בבעלות סבה. הסטודיו, שבו היא עובדת בשנה האחרונה, שימש אותו כמשרד. אף שהבחירה בחלל מעשית - מדובר ברכוש בבעלות משפחתית - אפשר לראות בה מעין הצהרת כוונות. אחרי ככלות הכל, מה למעצבת צעירה ולאזור תעשייה?

רחל כהן בסטודיו שלה בשוק הפשפשים ביפו;צילום: נועה יפה

גם בהתנהלות של כהן עצמה יש דבר מה קורקטי. חזותה אינה ססגונית, כפי שניתן היה אולי לצפות ממעצבת אופנה בגילה, ודיבורה ממוקד. בז'קט עור שחור, מעל לחולצת כפתורים לבנה ומכנסיים שחורים, נוכחותה משדרת רצינות תכליתית. רושם דומה עולה גם מקולקציית הביכורים שלה המוצגת בימים אלו בסטודיו, שמורכבת מדגמים בגוונים של שחור, לבן, חמרה וחאקי-אפרפר המסודרים על פי חטיבות צבעוניות.

נקודת המוצא למלתחת האביב היתה טיול לאפריקה. בזמביה איתרה כהן בדי כותנה מקומיים, מודפסים ומצופים בשכבת שעווה. היא יצרה מהם חצאית צרה באורך הברך שנתפרה מרצועות אופקיות של ארבעה בדים מודפסים בדוגמאות שונות, בשילוב עם בד כותנה שחור. גזרתה כוללת שסע משולש חושף ברך בחזית, ואמרה עבה מעור שחור. חצאית נוספת, קצרה יותר, נוצרה מבד מודפס בשילוב אמרת עור עבה.

מתוך קולקציית אביב-קיץ 2012 של "Common Raven". לחצו להגדלהצילום: אלון שפרנסקי

כהן מציגה שמלה בגזרה מחטבת, שמורכבת מכמה חלקים - חלקה העליון נטול השרוולים עשוי כותנה שחורה, ואילו חלקה התחתון הוא חצאית בגזרת עיפרון המורכבת מפסי בדים מודפסים, שמעליה נוספה מעין חצאית מיני מעור שחור שנפרשת בחלקה הקדמי כמו שני סינרים שמעוטרים ברוכסנים זהובים. "שמלת הדגל", כפי שהיא מכונה בפי המעצבת, כוללת חתך משולש בחזית מעל לסרעפת, שסע משולש בגב החצאית ומחשוף מקושת נדיב בגב.

"רציתי מאוד לעבוד עם עורות, ומצאתי בטורקיה מפעל שמספק את חומר הגלם ומייצר פריטים מוגמרים מוצלחים", היא מספרת. שם תפרו בעבורה ז'קט קצר מעור נאפה שחור שגזרתו המחוטבת, נטולת הדש, כוללת שרוולים באורך המרפק, רוכסן מתכת בחזית ושניים נוספים, מלוכסנים, בכיסים. שני חתכים סימטריים באזור שבין הכתפיים לשכמות מפרידים את השרוולים מהחלק האחורי. הם מופיעים גם בווסט שנוצר בגזרה דומה. בראשי הרוכסנים, העשויים פליז, ניכרת השפעה שבטית - הם מעוצבים בצורת עצם הלסת התחתונה של פרה. עצמות קטנות מפליז משולבות גם בחגורה עבה מעור שחור נוקשה ומבהיק ובצמיד עור תואם.

החתכים, שמופיעים כמוטיב חוזר ברוב דגמי הקולקציה, מזכירים אף הם עצמות בגוף, לדבריה. כך, למשל, חתך משולש שממוקם באזור הסרעפת בשמלה מחויטת, או צמד חתכים משולשים באזור המותניים בשמלה אחרת מייצגים את כלובי הצלעות.

לחצו להגדלהצילום: אלון שפרנסקי

"אני מודה שבקולקציה הראשונה היה לי חשוב יותר להעביר את החזון שלי מאשר לקבל החלטות מסחריות", היא אומרת. ולא שהקולקציה אינה לבישה. ההיפך הוא הנכון. מדובר בקולקציה בעלת אופי מסחרי שעשויה לעילא - מתוכננת ומבוצעת באופן מרשים מאוד, חריג למדי בנוף המקומי, כל שכן בעבור מעצבת כה צעירה.

זוהי קולקציית הביכורים של כהן, אולם בארבע השנים שחלפו מאז שסיימה את לימודיה בבית הספר לעיצוב מרנגוני שבאיטליה צברה ניסיון עבודה מרשים בבתי אופנה מובילים כגון ז'יל סנדר ומרי קטרנזו. אל סנדר היא הגיעה יום לאחר תצוגת הסיום שלה, ושם שימשה כאסיסטנטית של אחראית הייצור במחלקת הסריגים, מעצבת גרמניה שעשתה לה בית ספר נוסף, כלשונה. "התפקיד שלה היה לבדוק שהכל ייעשה כמו שצריך. היינו מגיעות ראשונות לסטודיו ועוזבות אחרונות בסוף היום. שם למדתי המון על תהליך הייצור וההפקה של קולקציה, וגם משמעת גרמנית מהי".

העבודה עם צוות של אנשים מבוגרים ועתירי ניסיון יכולה להיות מלמדת, היא אומרת, אך באותה מידה עשויה לעורר תחושת חוסר ביטחון לגבי הכישורים והיכולות שלך. לכן, כשעברה להתגורר בלונדון העדיפה לעבוד בבתי אופנה קטנים. תחילה השתלבה במותג "קאסימי" שבבעלותו ובניהולו האמנותי של חאלד בן סולטן אל קאסימי, בנו של שליט שארג'ה (אמירות ערבית המשתרעת לחופי המפרץ הפרסי). אז התמחה המותג בבגדי נשים וגברים, כיום הוא מתמקד בעיצוב בגדי גברים בלבד.

"פתאום הגעתי למין שפע, רוח צעירה וקלילות, וקיבלתי יד חופשית לעשות את מה שרציתי, וזה העלה קצת את הביטחון העצמי שלי. התנסיתי בתחומים שונים ועבדתי עם תופרות, תדמיתנים, רוקמות. מאחר שכסף לא היה בעיה, אפשר היה לעשות המון ניסיונות וטעויות".

התקופה שבה עבדה אצל קטרנזו לאחר מכן חיזקה עוד יותר את ביטחונה העצמי. היא לימדה אותה שאין חוקים ברורים להצלחה. "קטרנזו יותר צעירה ממני והיא מצליחה מאוד, ולא עובדת לפי השיטות שלמדנו בבית הספר, כמו למשל שקולקציה חייבת לכלול מספר של חולצות או חצאיות. אצלה הבנתי שגם קולקציה שמורכבת מ-20 שמלות בלבד, כולן מופרעות לחלוטין, יכולה להימכר בצורה פנטסטית".

עם התחושה הזו שבה לישראל לפני כשנה, והחלה לעבוד על פיתוח של מותג עצמאי. אז גם עלה במוחה הרעיון לשלב את המתכות מהמפעל שבבעלות משפחתה בבגדים שתעצב. את הסגנון החמור שמאפיין את בגדיה גיבשה בשנתה האחרונה ללימודים. "כשהגעתי למרנגוני, כל הדגמים שציירתי היו צבעוניים, ועם כל מיני פיתוחי בדים משונים".

5 מתוך 5 |
אלון שפרנסקי
1 מתוך 5 |
2 מתוך 5 |
צילום: אלון שפרנסקי

נקודת המפנה חלה בשנה השלישית. "פתאום הבנתי שבעצם ניסיתי כל הזמן הזה לברוח מהשפעות הילדות שלי: עבודות של גייגר וציורים של אגון שילה, וכל מיני דברים אפלים שנמשכתי אליהם באופן אינטואיטיבי. ברגע מסוים אמרתי לעצמי, ‘פשוט תירגעי ותעשי את מה שטבעי לך'. הבנתי שמה שמעניין אותי הם הגימורים והפרטים הקטנים שמרכיבים את הבגד".

זה בא לידי ביטוי בקולקציה בשמלת אריג כותנה לבן ופריך, בגזרה מחטבת שכוללת שרוולים באורך המרפק, תפוחים מעט בחלק העליון, וצווארון מעוגל. שסע חד מפלח את החצאית בחזית, מעל למכפלת עור שחורה עבה, וחרכים נוספים חושפים את השכמות ומעט מהגב העליון. היא מגיעה גם בגוני חאקי-אפרפר ואדום-חמרה.

שמלות דומות, שנוצרו אף הן מבדי כותנה באותם גוונים, הן נטולות שרוולים ומשלבות א-סימטריה קלה בכתפיות (אחת מהן חובקת את הכתף והשנייה מנוסחת בקו ישר יותר). יריעת בד נוספת גולשת באלכסון מהחצאית כמו בגזרת מעטפת. בשמלות באורך מלא, שחורות או לבנות, נשזרו חרכים משולשים בצידי המותניים, מתחת לכתפיים ובגב או לחלופין חתך אחד משולש מעל לסרעפת ובגב התחתון.

אף שהנוהג להשוות את עבודתם של מעצבים מקומיים לזו של בעלי שם מהזירה הבינלאומית רווח עד כדי מיאוס, קשה לדבר על הבגדים שכהן מעצבת מבלי לנקוב בשמותיהם של ז'יל סנדר והלמוט לאנג. עבודתה יונקת בלא ספק מרוח הצמצום של מעצבת האופנה הגרמנייה - שהסגנון החמור שהתוותה בשנות ה-80 של המאה שעברה נהנה בשנים האחרונות מעדנה מחודשת באופנה העילית בחסותה של פיבי פילו מ"סלין" - וכן מהגזרות של לאנג, שבהן מערכת מחושבת של חתכים גיאומטריים שברה את מתווה הגוף.

"כמובן שסנדר ולאנג הם השפעות בולטות", היא אומרת, אך באותה נשימה היא מציינת את שמותיהם של ריק אוונס ואן דמולמיסטר, שעבודתם משפיעה עליה בתחושת הקרבה לגוף ובמראה האורגני. עם זאת, לדבריה, היא יודעת להעריך סגנון נשי מובהק כמו זה של דולצ'ה וגבאנה או באלמן. "בעיני זה מושלם", היא אומרת על האחרון. "כל הזהב ואווירת הרוקנרול. אני מתה על זה".

נחרצותה של כהן משתקפת גם בדגמים שהיא מעצבת. הגזרות מחטבות ובעלות צורה מובהקת, איכות נדירה כמעט בקרב מעצבים מקומיים צעירים. לבגדים יש צביון בשל, מבוסס, והבדים היציבים שמרכיבים אותם מחדדים את הקווים החדים ואת ניקיון המלאכה.

כהן מודעת לכך שסגנון העיצוב שלה חריג בנוף המקומי, והיא מקווה כי זה יעניק לה יתרון יחסי. כשאני מפנה את תשומת לבה לרכיבים שעשויים לא לקלוע לטעם הלקוחות המקומיות, כמו למשל חתכים חדים באזור הבטן, היא משיבה כי עיצבה את הקולקציה לא רק לקהל המקומי. בסוף הקיץ שעבר, כשהשלימה את העבודה עליה, ניסתה לשווק אותה בפאריס ובמילאנו. התגובות של קניינים ובעלי בוטיקים היו חיוביות, אך בשלב זה לא התבצעו הזמנות. "זה בסדר", היא אומרת. "אני חושבת שדווקא כדאי שאשתפשף עוד קצת לפני שאצא החוצה".

מחירים: חולצות: 500-750 שקל; מכנסיים: 750-1,100 שקל; ז'קטים: 2,000-2,500 שקל; חצאיות ושמלות: 550-1,490 שקל. "Common Raven", בית האשל 17, יפו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ