בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנשף התחיל

פסטיבל קאן והאירועים הנוצצים האחרים של חודש מאי המחישו שהאופנה העלית חוזרת לשמלות הנשף של פעם. במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון בדיוק עלתה תערוכה עם הדבר האמיתי

תגובות

מאי היה החודש של השמלות הגדולות מהחיים. מהשטיח האדום בפסטיבל קאן ועד לערב הגאלה של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ­ שיקפו השמלות את התפנית המפתיעה והדרמטית הזאת, של אימוץ מחדש של שמלות הנשף על ידי האופנה העלית.

השובל הארוך חזר גם הוא, על אף הקושי לנוע בשמלות עם שובל כזה. דיאן קרוגר, חברת צוות השופטים בקאן, ריחפה בשמלת הדראפה הירקרקה שלה, בעיצוב ג'יאמבטיסטה ואלי, בערב הפתיחה של הפסטיבל. קרוגר לא היתה הכוכבת היחידה ששובל ארוך נשרך מאחוריה: גם אווה לנגוריה והשחקנית הסינית פן בינג בינג התחרו ביניהן על אורך השובל.

שמלות הערב המפוארות חוזרות גם מחוץ לשטיח האדום, בפרשנות חתרנית ונטולת ראוותנות. כשקרל לגרפלד הציג את קולקציית הקרוז של שאנל בארמון ורסאיי באחרונה, הוא שילב באירוניה מדויקת בין שמלות רומנטיות מעוטרות בוורדים ובין סניקרס פשוטות על פלטפורמה.

בסמיכות זמנים לרנסנס הזה מתקיימת עכשיו במוזיאון ויקטוריה ואלברט שבלונדון התערוכה "שמלות נשף: זוהר בריטי מאז שנות ה‑50". "זו השנה ה‑60 לשלטון המלכה, ואנחנו חוגגים 60 שנות עיצוב בריטי", אומרת האוצרת סונט סטנפיל ובוחנת את השמלות המפוארות שבארונות התצוגה.

שמלות הנשף הופיעו באנגליה של המאה ה‑20 כאשר נערות צעירות נזקקו לשמלות שיהלמו את נשפי הכניסה לחברה הגבוהה. התערוכה, שתוצג עד 6 בינואר, חוגגת את הלילות הקסומים הללו ­ ואת אגף האופנה המחודש של המוזיאון. 

הסגנון הרומנטי והנוסטלגי של השמלות שבתערוכה הוא אנגלי במיוחד. בין השאר מוצגת כאן שמלת נשף בקווים עגולים שנתפרה בעבור המלכה האם ב‑1953 על ידי חייט העלית של חצר המלוכה, נורמן הרטנל. שמלה אחרת היא שמלה ורודה מעוטרת בסרט בקשירת פרפר, עם חלק עליון צמוד וחצאית נשפכת, שעיצבו דייוויד ואליזבת עמנואל לג'ואן קולינס ב‑1983.

רויטרס

"אני זוכרת את השמלה הזאת היטב", אומרת אליזבת עמנואל, המוכרת בעיקר בזכות שמלת הכלה הנפוחה שעיצבה עם שותפ׃ לנסיכה דיאנה. במסיבה לכבוד פתיחת התערוכה הצביעה המעצבת דווקא על שמלה בהדפס ורדים שלבשה אליזבת הארלי בפרסומת של אסתי לאודר מ‑1999. הארלי נראית בה על נדנדה, בגרסה שובבה ובוטה של "הנדנדה", הציור הארוטי של ז'ן-אונורה פרגונר מהמאה ה‑18.

השמלות מוצגות על רקע תפאורה של בית כפר אנגלי. במקום להכביד על התצוגה ברהיטים מסורתיים נבחרו מראות מקושטות, ספות בסגנון הרוקוקו ואפילו גזירי קרטון של כלבי ציד. בתערוכה גם מוקרנות תצוגות אופנה ­ מהזוהר והפאר של שנות ה‑50, דרך החוצפה של שנות ה‑60 ועד לדור הפרחים של שנות ה‑70 ­ ואלו לוכדות את התפרקותה של החברה המעמדית בשנותיה של "לונדון העליזה".

הבגדים עצמם, פרי יצירתם של מעצבים שהיו תופרים יותר משהיו אמני תפירה עלית, לא משקפים את רעידת האדמה הזאת. בקומת הכניסה מוצג ערב רב של שמלות ערב ללא הצהרה אופנתית או חברתית ברורה. חבל שהאוצרות, אוריולה קאלן וסטנפיל, לא הבחינו בין שמלות בתפירה לפי מידה ובין ייצור המוני, ולא דנו בהבדלים בין השניים.

רויטרס

הבדל אחד שכן בולט הוא הצמצום בממדיהן של שמלות הנשף. את השינוי הזה ­ משמלות תפורות מבד סאטן נוקשה בגזרת פעמון לשמלות בבדים רכים ובגזרות צרות יותר ­ משקפת בין השאר שמלה שלבשה השחקנית גייל האניקאט: שמלת קפטן כתומה משנות ה‑70 המעוצבת כפרפר, של המעצב היפאני יוקי.

השינוי ניכר גם בשמלה ורודה בגזרה צרה של בית האופנה בלוויל ססון מ‑1966. השמלה הוורודה עוצבה בשביל ג'יל סלוטובר, כיום ליידי ריטבלט, וזו תרמה אותה למוזיאון בשנות ה‑90. במסיבה לרגל פתיחת התערוכה היא סיפרה שאפילו מיקומו של בית האופנה בלוויל ססון בלונדון נחשב אז מהפכני: הוא שכן בצ'לסי, במבנה ששימש בעבר כאורווה, במקום בבית אחוזה כנהוג.

דייוויד ססון עצמו דיבר על שמלה בצבע חום-כתמתם שעיצב לנסיכה אן. השמלה נחשבה נועזת יחסית לארמון המלוכה והיכתה בתדהמה את שותפתו לבית האופנה, בלינדה בלוויל, אך המלכה אליזבת אישרה אותה. אין זה מפתיע שהמלכה הצעירה, שהיתה בשנות ה‑20 לחייה כאשר הוכתרה ב‑1953, מיהרה לבטל את הנוהג להציג בארמון באופן רשמי את הנערות שנכנסו לחברה.

רויטרס

בניגוד לקומת הכניסה של המוזיאון, המבטאת סגידה לפאר, הקומה העליונה היא בגדר התגלות. אחראית לכך במידה רבה העובדה שתקרתה הוסרה וכך נגלתה מחדש כיפת הענק המקורית של המוזיאון. המבנה העגול של הכיפה מודגש בעזרת תצוגה של שמלות בתוך חישוקים, מוקפות בכדורים גדולים ולבנים.

באזור התצוגה הזה מתמזגות ההיסטוריה והמודרניות. כאן מוצגים מעצבים שהלבישו בחמש השנים האחרונות כוכבות על השטיח האדום ונשות חברה. השמלות המוצגות מייצגות את מיטב העיצוב הבריטי: יש כאן האפקטים דמויי התזות הצבע של ארדם מוראליוגלו; ההדפסים הדיגיטליים של מרי קטרנצו, וכמובן הקפלים העשירים בעיצוביה הוותיקים ביותר של ויוויאן וסטווד. הבחירה השגויה היחידה היא שמלה לא טיפוסית של ג'ון גליאנו, שאינה עושה חסד עם החזון הרומנטי והאוורירי של המעצב.

בקומה מתחת מוצגות כמה שמלות שלבשה הנסיכה דיאנה, ובהן השמלה והז'קט המעוטרים בפנינים שעיצבה קתרין ווקר ושמלות ערב של ויקטור אדלסטיין וברוס אולדפילד. בקומת הביניים ממשיכה במסורת המלכותית שמלה נוצתית בעיצוב שרה ברטון מבית האופנה של אלכסנדר מקווין. וכך סוגרת התערוכה מעגל מלכותי. מפסטיבל קאן ועד לטקסים של בית המלוכה, אפשר לתאר את שמלות הנשף היפות האלה במלה אחת מדויקת: אלה שמלות גדולות.

מאנגלית: נילי אלכסנדרוביץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו