בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המונה ליזה של עולם האופנה

ריי קוואקובו, המעצבת האניגמטית של "קום דה גרסון", ממשיכה לעצב קולקציות נדירות. השבוע העניקה לה מועצת מעצבי האופנה של אמריקה פרס מפעל חיים

תגובות

כדי להעריך את העיצובים של ריי קוואקובו, האשה שמאחורי המותג "קום דה גרסון", צריך להיות מומחים באופנה או קצת תמהונים. הקולקציה האחרונה שלה למשל, שהוצגה במארס בפאריס, כללה בגדים מבדי לבד בצבעים עזים ובמראה ליצני. אבל זה לא הכל: הבגדים היו שטוחים לגמרי - לדוגמה, שמלה המורכבת מחלק קדמי ואחורי שחוברו בצדדים. אפילו ילד יוכל לשחזר את הגזרה הבסיסית בעזרת חותכן עוגיות, נייר העתקה ומכונת צילום. השימוש הזה בלבד עשוי סיבי צמר ליצירת הצורות הדו-ממדיות היה החלטה טכנית נכונה, אבל נדמה שהעיצוב עצמו, יותר משהיה פשוט, היה בגדר התכחשות לעיצוב.

הקהל בתצוגה הגיב מיד. עורכות המגזינים חייכו ומירפקו זו את זו בזמן שהאוהלים המשעשעים פסעו על מסלול התצוגה שנבנה מדיקטים חשופים. ואולם, בהדרגה פינו המבטים המבודחים את מקומם להתעניינות אמיתית והתחלפו בהנאה, ההנאה העמוקה שחשים למראה יצירה נדירה, מלאת ביטחון ועמידה בפני ניתוח לוגי.

 

האם זו אמירה של קוואקובו על השטחת העולם בעקבות האינטרנט? האם באמצעות יצירת נפח הרמוני כל כך, בלי להשתמש בריפוד או בטכניקות אחרות, חושפת קוואקובו את עצלותם וחולשתם של מעצבים המתהדרים בטכניקות תפירה עלית אך לא יוצרים המצאות חדשות? נדמה שאפילו החיבה הנוכחית של תעשיית האופנה לשילובי צבעים עזים ולהדפסים היתה על הכוונת שלה.

קוואקובו היא המונה ליזה של עולם האופנה. היא לא עושה שום מאמץ לחשוף את כוונותיה, אף שלעתים היא מסבירה את הטכניקות שלה. ביום התצוגה בפאריס היא עמדה מאחורי הקלעים ובירכה את האורחים בהנהון קל. המעצבת קטנת הקומה, הנושקת ל-70, לבשה ז'קט כותנה שחור מכופתר עד הצוואר, מכנסי חיתול קצרים ושחורים ומשקפי שמש, שנדמו כקריצה שובבה לתדמית הסלבריטי שלה.

והיא אכן סלבריטי: אין כיום שום מעצב פעיל, מלבד אזדין אליה, המוערך כמותה על ידי עמיתיו, ואין לה מתחרים במידת ההשפעה של עיצוביה המקוריים והמטרידים על עולם האופנה. "קוואקובו עשתה הכל", אומר ג'ון טקהאשי, המעצב המוערך של המותג "אנדרקאוור".

ביטוי להערכה זו ניתן שוב ממש השבוע, כאשר מועצת מעצבי האופנה של אמריקה העניקה למעצבת פרס על מפעל חיים. קוואקובו לא נכחה בטקס, ולא היה בכך משום היעדר יוצא דופן: זה שנים רבות שהיא אינה מופיעה על המסלול בתצוגות האופנה שלה, אף שאפשר לפגוש אותה מאחורי הקלעים ובחדר התצוגה. בעלה אדריאן ג'ופה, המנהל בין השאר את חברת הבשמים של קום דה גרסון, הוא שמשמש כמתורגמן של אשתו (הוא דובר כמה שפות באופן שוטף) ומספק לעיתונאים הסבר קצר לאחר כל תצוגה. במארס הוא הסביר: "זה העתיד בשני ממדים". ההצהרה הזאת, שאינה קשקוש מוחלט, הפכה כמובן לחול טובעני שבלע את כל מי שקרב אליו.

האמת היא שקוואקובו לא מעוניינת בתשובות, לפחות לא לשאלות הרגילות שנשאלו בפאריס במארס. היא אינה אמנית, והיא לא תופשת את עצמה ככזאת, לא במובן הפשוט של המלה - אף שב-30 השנים האחרונות, מאז פרצה באלימות לתודעה עם הקולקציה "להשמיד", זכתה יצירתה להתייחסות רצינית גם מחוץ לעולם האופנה.

קוואקובו, הבעלים היחידה של הקונגלומרט הענק "קום דה גרסון", הכולל כמה מותגים (ובהם ג'וניה ווטנאבה) ואשר שוויו 200 מיליון דולר, אמרה פעם שיותר מכל היא אשת עסקים. "נכון יותר, אמנית שהיא אשת עסקים", היא הוסיפה. בשנת 1996 הציגה קוואקובו את הקולקציה "שמלה פוגשת גוף פוגש שמלה", עם שמלות מבדי משבצות צבעוניים ועליזים המרופדות בגושי כותנה. המעצבת ספגה ביקורת על היותה "אנטי נשית", אבל כשמתבוננים לעומק בצללית שהציגה נדמה שקוואקובו הפגינה גישה ניטרלית בנושא המגדר, ובמקומו עסקה בסוגיה בעלת משמעות עמוקה יותר: היא שיחזרה את המציאות של סוף המאה ה-20, את הנטל המחובר לגופן של נשים כמו תרמיל גב.

מאז התפתחה השפה העיצובית של קוואקובו ונעשתה ברורה וחכמה יותר. הקולקציה שהוצגה באוקטובר שעבר, "דרמה לבנה", עסקה באירועים טקסיים, כגון חתונה, ובעיני רבים היתה המשך לתצוגה המוערכת שלה מ-2005, "כלה שבורה". התצוגה שבאה אחריה, של סתיו 2012, היתה הקולקציה הדו-ממדית.

קוואקובו מתעקשת שהיא לא פמיניסטית, ושהעיצובים שלה אינם קשורים כלל להיותה אשה. "מעולם לא התעניינתי בתנועה חברתית מסוימת כשלעצמה", היא אמרה בראיון לפני כמה שנים. אבל בראשית דרכה היא אימצה רעיונות מהסוג הזה. ייתכן שעם הבשלתה כיוצרת היא הגיעה לתשובות שונות לגמרי לשאלה מה מזין את תהליך היצירה.

איש מעולם לא הסביר כהלכה כיצד הצליחה קוואקובו לשמר את רוחן של שנות ה-70 וראשית שנות ה-80, בייחוד את החדשנות וההרפתקנות של השנים הללו, בלי לשקוע בהן לגמרי. מבחינתם של מעצבים רבים בני דורה, העבר הוא כמו בריכת ילדים ענקית ביום חם. "היא לא חמדנית", אומרת הארט דירקטורית רוני ניוהאוס על סגנון החיים של קוואקובו, שנדמה כאילו הוא קשור ישירות לתהליך היצירה שלה כמעצבת. עיתונאים מתקשים לרוב להאמין לה כשהיא מספרת על חייה הנורמליים יחסית בטוקיו. "האם אנשים רציונליים לא יכולים ליצור אמנות מטורפת?" היא שאלה פעם כתבת.

לפני כמה שנים התבקש בעלה אדריאן ג'ופה לאפשר לצלם את הסטודיו שלה לכתבה שהוקדשה לה. הוא אמר שלא יהיה בכך טעם, וצדק. ההנהלה הראשית של קום דה גרסון, המשתרעת על פני כמה קומות של בניין משרדים סתמי, נראית כמו כל סטודיו אחר לעיצוב (ואולי אפילו משעממת יותר). בסופו של דבר, קוואקובו מלמדת אותנו שהדבר הכי מיותר במקצועות היצירתיים הוא מומחיות. ייתכן שהיא אפילו בגדר מכשול, מחסום בפני רגשות חדשים.

לא מזמן נשאלה קוואקובו על ידי החתומה מעלה כמה שאלות על טכניקות העיצוב שלה. האם, למשל, היא משתמשת במה שמכונה "לוח אווירה"?

הנה התשובה ששלחה בדוא"ל, במלואה. היא אומרת הכל, והיטב.

"תהליך העיצוב שלי לא מתחיל ולא מסתיים. אני תמיד מקווה למצוא משהו מתוך עצם הקיום היומיומי שלי. אני לא עובדת ליד שולחן, ואין לי נקודת התחלה מדויקת לאף קולקציה. אין לוח אווירה, אני לא מסתכלת על דוגמאות של בדים, לא משתמשת באיורי אופנה, אין רגעי התגלות, אין סוף לחיפוש אחר משהו חדש. בזמן שאני חיה את חיי הרגילים, אני מקווה למצוא משהו שיצית בי מחשבה שתעורר רעיון לגמרי לא קשור, ואז אולי יופיע משומקום אלמנט שלישי ושונה. לרוב יש בכל קולקציה כשלושה גרעינים, שביחד יוצרים באופן מקרי את מה שנראה לכולם כמוצר מוגמר, אבל מבחינתי זה לעולם לא סופי. אין רגע שבו אני חושבת, ‘זה עובד, זה ברור'. אם אחשוב אפילו לשנייה אחת שמשהו גמור, לא אוכל לעשות את הדבר הבא.

 

"לרוב האלמנטים מנותקים זה מזה לגמרי בזמן ובמרחב. למשל, אלמנט אחד הוא רגש, אחר דימוי, שלישי אובייקט או תמונה שראיתי במקום כלשהו. אני אף פעם לא זוכרת מתי או מאיפה האלמנטים משתלבים זה בזה בתוך הראש שלי. אני בוטחת בסינרגיה ובשינוי. בעיצוב הקולקציה לסתיו 2012 חשבתי על מה שאינו מעוצב כסוג של עיצוב, על בד מאוד רגיל (לבד מסיבי צמר) שהוא בד חזק. איכשהו, הרמה הדו-ממדית של החשיבה התבררה מתוך זה.

"אני לא שמחה כשקולקציה היא מובנת מדי. מבחינתי הקולקציה ‘דרמה לבנה' היתה קלה מדי להבנה, הקונספט היה ברור מדי. התחושה שלי לגבי קולקציית סתיו 2012 טובה יותר, מפני שהיא לא היתה ברורה מדי, ואנשים מסוימים חשבו שהיא נוגעת לדברים שכלל לא היו קשורים אליה, כמו עידן האינטרנט. המאבק למצוא משהו חדש נעשה קשה יותר ויותר עם חלוף הזמן והניסיון המצטבר, ולכן הפעם, בסתיו 2012, רציתי ליצור קולקציה תוך עשייה מועטה מאוד".

מאנגלית: נילי אלכסנדרוביץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו