בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגבר האופנתי הוא דרמה קינג

קרדן הציג אודיסיאה בחלל, לנוון העביר מסר של חופש בחירה, בז'יוונשי בקע מהדגמים אור רוחני וג'ון גליאנו היה התיאטרלי מכולם

תגובות

בדים אווריריים, חומרים מבריקים דמויי מראה, צבעים זוהרים ותחושת נינוחות¬ עונת בגדי הגברים בפאריס 2013, שננעלה באחרונה, כאילו התכחשה למשקל היתר של הנעשה בעולם, והבגדים והאווירה בה מילאו את ההבטחה הגלומה בעיר האורות.

פייר קרדן, המעצב ששיגר את האופנה לעידן החלל לפני 60 שנה והחודש חגג 90 שנה להולדתו, הציג תצוגה שהיתה בחלקה רטרוספקטיבה ובחלקה מחדשת. התדמית של קרדן חצובה בסלע ¬ וליתר דיוק בניאופרין ובעור. הפעם היו בתצוגה שלו כתפיים סופר-רחבות שכמו העניקו כנפיים לאפוד, פסים של עור שהדגישו את הקווים הגרפיים, חישוקים שנתפרו לתוך מכנסיים. הצבעים היו כה עזים, שנראו כמו תמרורי אזהרה. אחר כך, באותה רוח של אודיסיאה בחלל, הגיעו הדגמים המחויטים המהודרים וז'קטים מאריגים יוקרתיים.

אחרי התצוגה המענגת ומעוררת הכבוד של קרדן הגיע תורו של בית לנוון להציג את קווי העתידנות של המאה ה 21. התצוגה של לנוון היתה משחק בין הקשוח לרך, בין המסיבי לאוורירי ובין המהודר לספורטיבי, והבלטה זו של ניגודים היתה מעודנת ונועזת בעת ובעונה אחת. התצוגה כולה בלטה בשלושת השבועות של תצוגות בגדי הגברים.

אי–פי

מעצב הבית אלבר אלבז ומעצב בגדי הגברים שלו, לוקאס אוסנדרייבר, דיברו בלשון אחת על מטרתם, שהיתה למעשה מתן זכות הבחירה. הם הציגו מכנסי קפלים רפויים עם חולצת רשת מחוספסת, ושילוב ניגודי בין מכנסי פיג'מה נינוחים בהדפסי פרחים ובין ז'קט ניילון ועליו טלאי של עור תנין. חליפות השורטס המוכספות, שהוצגו על מסלול מבריק כמראה, כמו שלחו קרן לייזר אל העתיד, ובו בזמן נראו רלוונטיות לאופנה העכשווית.

בהזמנה לתצוגה של בית דיור ייצגה את הקולקציה מלה כסופה אחת על כרטיס לבן: "אור". המלה הזאת תימצתה את הקולקציה, שהיתה רעננה כמו המוטיב החוזר בה, ימאות. בקולקציה, של המעצב קריס ואן-אש, שימשו הצי והגוון הכחול-דיו שלו כמקור השראה. זו היתה תצוגה מהודרת ומודרנית, ולקראת סופה הופיעו פריטים מחויטים שקופים, שחשפו את מבנה התפרים של ז'קט מחויט ויצרו רושם של קלילות-על.

בז'יוונשי בקע אור רוחני יותר מהדגמים, בעיצוב ריקרדו טישי, ודמות המדונה הופיעה על רבים מהם כמעין חזיון רפאים. האפקט היה חזק וזר, ותחושת הביטחון האמיתית של המעצב, שעלתה מהתצוגה, הדגישה אותו ביתר שאת. אך האם מלבד צורת ההצגה הדרמטית והקונוטציות הסמליות היתה הקולקציה שונה מהדפסי הראשים של כלבי רוטוויילר מלחיתים או מפרחי ציפור גן עדן והרמיזות המיניות הטמונות בהם, שטישי הציג בעבר? אין ספק שהגזרות החזקות, הגדולות, וההדפסים הבוטים, המטרידים לפעמים, הפכו למוטיב חוזר של בית האופנה וסייעו לשנות את תדמיתו ממנומס לעוצמתי.

טישי הציג את כישוריו כאמן התפירה העלית ושלח אל המסלול חליפת סאטן מושלמת בצבע ורוד-מקרון-חיוור ¬ שילוב תלת-שכבתי של ז'קט, טוניקה מתנופפת ומכנסיים ¬ שהלמה את הלך הרוח הקליל. התצוגה, על מוסיקת העוגב שליוותה אותה, על הנזמים הכפולים באף והסנדלים העשויים שרשראות עבות, היתה מרשימה ודינמית כתמיד. אבל נדמה שחסר בה מרכיב חדש שיוכיח כי המעצב נע קדימה.

ואילו לתצוגה של הרמס התאימה ההגדרה "יוקרה חשאית". אמנם, בקולקציה של העונה נראו צבעים עזים במפתיע ¬ צהוב ליים ואדום, על רקע כחול פרוסי כהה יותר ¬ אך המעצבת ורוניק נישאניאן עדיין מצניעה את העידון. סוודר פשוט התגלה כסריג העשוי מרצועות דקיקות של עור עזים. פופלין הכותנה שהופיע כמוטיב חוזר בדגמים המחויטים ניחן בברק עמוק, וחליפות אחרות עוצבו מתערובת של כותנה ופשתן. המחקר המעמיק הזה בשילובים ובבדים הוא חלק מההצלחה של הרמס והופך אותה למגדלור של מודרניות. אך נשמת המותג היא האופן שבו הוא משווה פשטות למלאכת המחשבת המושקעת בבגדי הגברים.

בתצוגה של ג'ון גליאנו מילאו את המסלול אזכורים אמנותיים מסוגים שונים: העננים הלבנים התפוחים על רקע שמים תכולים של רנה מגריט הופיעו על בד של חליפה מתנופפת; לובסטר של סלוודור דאלי נאחז בצבתותיו בחזה; והוצגו עוד מיני רעיונות אמנותיים, דוגמת מעיל שנסגר באלכסון. לזה נוספו מגבעות מעוגלות, שהופיעו בתור אזכור נוסף למגריט או כמעין קישור למורשת הבריטית של המותג, והתצוגה היתה תאווה לעיניים.

ביסוד הדברים, ומאחורי התרחישים התיאטרליים, מצויים כמובן כישורי הגזירה של ביל גייטן, שיוצרים בגדים יפהפיים ללקוחות קצת פחות אקסהיביציוניסטיים.

ואילו אצל אקנה (Acne) היתה הקולקציה משמימה. אולי הושקעה האנרגיה כולה באיתור האכסניה לתצוגה, אולם תיאטרון פרטי בשגרירות רומניה. ואולי רעיון הבאוהאוס, "פחות זה יותר", הוא שעמד מאחורי הטוניקות הרכות חסרות השרוולים, המכנסיים והפסים הגרפיים. הפסים צצו בכל מקום, הדגישו את התפרים של חליפה אפורה רכה והופיעו כקווים אופקיים ואנכיים על בגדים ספורטיביים. ייתכן שהפרטים האלה היו נראים טוב יותר מקרוב, שכן אולם תיאטרון זקוק למעט דרמה.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו