בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההוט קוטור בפאריס מיישר קו

ולנטינו בחר קו חסוד שכיסה היטב את הגוף, אלי סאאב הושפע גם הוא מאווירת הצניעות ורק ז'ן פול גוטייה העלה מופע זיקוקים כמו תמיד

תגובות

מדונה מתקופת הרנסנס, נסיכה מימי הביניים, יפהפייה בסגנון אר-דקו - כל האזכורים האלו הופיעו על לוח המודעות שמאחורי הקלעים בתצוגה של ולנטינו. המבט של הציירים ההיסטוריים כמו הועבר לתקופתנו, ובית האופנה מרומא סיים את תצוגות ההוט קוטור לחורף 2012 בהלך רוח חסוד.

אכן, גם אם השמלות שנראו על השטיח האדום עדיין לא השאירו מקום רב לדמיון, הרי במסלולי התצוגה עצמם ניכר שינוי באווירה, לעבר החסוד והדיסקרטי. אפילו אלי סאאב, הידוע בשמלות הערב המפוארות שלו, בחר בסגנון דיסקרטי יותר. כיום הגישה היא שאין להביט לאחור. יש לעשות סדר בארון, להסיר את כל הקישוטים המצועצעים ולחזור לקווים נקיים, חפים מעיטורים. יותר מכל ייצגו את השינוי הזה באווירה שמלות בעלות שרוולים ארוכים ומכפלת המסתיימת בגובה הנעליים, שתפשו את מקומו של הלוק החושפני ששלט באופנת החורף.

בבית ולנטינו עטפו המעצבים מריה גרציה קיורי ופייר-פאולו פיצ'ולי את הדוגמניות בגלימות הדוקות בצורת ביצה, חלקן מעוטרות בעץ החיים, שהיה אחד מסמלי העונה שלהם. "זה כמו מדונה מהמאה ה 14 ואנחנו אוהבים מראה מלכותי", הסביר פיצ'ולי מדוע שאבו השראה מן התרבות ומהמומחיות של הציירים הדגולים באיטליה.

אי–פי

האתגר של המעצבים היה להפוך את האזכורים ההיסטוריים ואת האמנויות העתיקות ליצירות מלאות חיים. אחת מאלה היתה רקמה מוזהבת של חד-קרן על גבי סרבל, שבתוכניית התצוגה נכתב כי הושקעו בה 900 שעות של עבודת יד. הצמד היה צריך גם למצוא את נקודת האיזון בין ההדפסים העשירים ואפליקציות הקוצים והפרחים ובין הפשטות שהקרינו גוני הכחול הכהים.

בשורה הראשונה ישבו לא רק הלקוחות הצעירות הרגילות של ולנטינו, אלא גם סלבריטאיות צמרת, ובהן הדוגמנית ג'סיקה סטאם, ניקי הילטון ואמה קתי, קים קרדשיאן ובן זוגה קאניה וסט - כולם בבגדי ולנטינו. מעתה יעמוד לרשותם מבחר מגוון להופעות עתידיות: מהצניעות התמימה של שמלת עץ החיים, ארוכת השרוולים ומטאטאת הרצפה, דרך שמלה מתוחכמת מתחרה שחורה ועד ז'קט ספורט חנוק ברקמת זהב, בגלי בד בוורוד-ורד ובאשד סלסולים באדום המפורסם של ולנטינו.

למרות השנים הרבות שבהן ספגו את רוחו של המייסד, קיורי ופיצ'ולי לא תמיד קולעים למטרה. בגדיהם נראים לעתים מתחסדים ומכסים את הגוף יותר מדי יחסית לעולם המודרני. אבל אין בדגמיהם שום מרכיב המעיד על חוסר כבוד למייסד ¬ וגם לא על תשומת לב כנועה ליצירותיו. וההתמקדות הזאת שלהם במלאכת המחשבת משתלמת, אומר מנכ"ל המותג סטפנו סאסי, שכן ההזמנות של קו ההוט קוטור חזרו להיקפן מ 2008, השנה שבה פרש ולנטינו גרוואני, ואף עלו עליו.

גם ג'ורג'יו ארמני צריך להרגיש בנוח עכשיו, כשמטוטלת עולם האופנה נעה בכיוון הגישה הישירה והנקייה שלו. הקולקציה שלו לא שיקפה שינוי קיצוני בחזונו לעומת קודמותיה, אך הבגדים בה היו נינוחים יותר, והיא היתה פיוטית אך לבישה.

התצוגה של בית ארמני-פריבה השתעשעה בקשת צבעים שלמה, מהשחר המפציע על רקע החשיכה ועד השמש השוקעת אל לילה קטיפתי. "השמים, אני מסתכל בשמים", הסביר ארמני את הגוונים שבחר, ורדרדות השחר ותכלת השמים הרחוצים, לפריטים המחויטים שהוצגו על המסלול בזוגות. הבגדים לוו בכובעי סריג צבעוניים ובעקבים נמוכים - הצד הספורטיבי של המאסטרו האיטלקי.

אי–פי

הכוכבים בשר ודם - הידועניות שישבו בשורה הראשונה, ובהן מישל יאו וסופיה לורן הנצחית ¬ התחילו למחוא כף כשהלילה החל לרדת, והדוגמניות, בכובעי רשת מנצנצים כשמש על מים, הביאו אתן לתצוגה רמיזה לבנות ים. שמלות צרות זהרו בקווים כסופים או ניצנצו ברקמה על גבי גוון של חצות.

ואילו התצוגה של אלי סאאב נפתחה בקאפטן תחרה שחור שכיסה את הגוף מכף רגל ועד ראש. בעקבותיו הוצגו שמלות ארוכות מכפלת ושרוולים, שהוכיחו כי אווירת הצניעות החדשה השפיעה אפילו על מעצב שאמות המידה של השטיח האדום הן נר לרגליו. התחרה כמובן מספקת חורי הצצה, ופה ושם הציצו רגל חשופה או קימורי גב מאחור. אך למרות זאת השמלות הארוכות והקצרות היו רציניות יחסית, והאווירה הודגשה בתסרוקות של צמות הכרוכות סביב הראש.

הקולקציה לא הפגינה גיוון רב: צללית ארוכה וצרה, צללית ארוכה וחצאית מלאה, וחצאית מלאה גם בשמלות קצרות יותר. היו שם גם שפע שובלים, המתאימים לטקסי חלוקת פרסים ושאולי אפשר גם להפוך אותם לשמלות כלה שלקוחותיו של סאאב יעוטו עליהן. אם היו הבדלים בין הדגמים, הם ניכרו בצבע: ורוד סמוק, כחול ולבסוף טורקיז עמוק, שעמדו בניגוד בולט לעיטורי הכסף והזהב שהגיעו עד הנעליים.

לעומת אלה, עשר התלבושות בתצוגה של ז'יוונשי היו מפגן של מלאכת מחשבת דחוסה, בין השאר של חרוזים מצופי עור וגדילי משי מיטלטלים. "ספרד ושנות ה 60", זה היה המסר של ריקרדו טישי, שהציג את בגדיו על רקע תפאורה שנעשתה מוכרת ¬ שלושה חדרים של אחוזה עתיקה. מערכות הלבוש המרתקות שעיצב טישי ¬ לרבות פרוות מינק קצוצה התפורה על מחוך ¬ הוצגו לצד אקססוריז ובהם מגפי קשירה שטיפסו במעלה הירך (מן הראוי לצרף לדגמים האלה מלבישה צמודה). הדוגמניות הרכיבו משקפיים כהים גדולים בהשראת דגמי עבר של הובר דה ז'יוונשי, שייסד את בית האופנה שטישי הפיח בו חיים.

אי–פי

כתמיד, נתלתה תמונה קבוצתית ענקית, כולל הכלב האלזסי המתחייב, באחד משלושת החדרים - זה שעוטר בסגנון סיני. וכתמיד, הפריטים היו יצירות אמנות, אף שלא כולם היו דרמטיים כמו שכמייה אדומה בסגנון "כרמן" עשויה חוטי עור, שנלבשה מעל סרבל רקום בעל מכנסי הרמון.

ועם זאת, היתה בתצוגה תחושה של דז'ה וו. הפריטים כשלעצמם אמנם היו אלגנטיים ומעוררי עניין, אבל התפאורה המוכרת לא שירתה אותם. כדי ליצור אמירה משכנעת על המודרניות והאנרגיה שלהם, היה צורך להציג אותם בתנועה. מאחר שהוצגו כפי שהוצגו, הם נראו כמו פריטים מוזיאליים.

התצוגה של הקולקציה שעיצב ג'אמבטיסטה ואלי היתה, לעומת זאת, ניגודה של הסטטיות וכל כולה ביטאה טבע עשיר. "נימפיאות" - כך ענה המעצב כשנשאל על מקור ההשראה שלו. הדוגמניות טבעו בסלסולי בד, בייחוד סביב הצוואר, אך גם שאר חלקי השמלות היו מעוטרים בשפע סלסולים, ורשת מעל הפנים הצמידה פרפר אל הפה.

ההדפסים הציוריים אכן הזכירו את קלוד מונה וצבעיהם העזים היו דרמטיים ויפים כאחד. אבל הגזרות נראו מתאימות יותר לרומא, מולדתו של ואלי, מאשר להוט קוטור החדש ובעל הגזרה הפשוטה של פאריס המודרנית, זה המקצץ בסלסולים ובעיטורים וחושף את קווי המתאר של היוקרה הצרופה.

החתולה של לגרפלד

ובכל זאת, יש אחרים נוספים שאינם מיישרים קו. התצוגה של קרל לגרפלד היתה רוויה ורוד ואפור, עם עיטורים דחוסים שקישטו פיסות טול או שמלות צינור צרות של כסף חלקלק - אחת מהשמלות הללו עוטרה בכדורוני צמר לבנים, שהיו רכים ופרוותיים כמו שופֶט, החתולה של המעצב, המצולמת באייפון שלו.

הדוגמניות, בכובעי רשת שמוטים ובנעלי סירה בעיטורי מתכת, הציגו בגדים נשיים, המתאימים, כך נדמה, לילדות טובות. מעילים וחליפות מטוויד משובץ הזכירו את הפריטים המוכרים של שאנל הצצים במכירות פומביות. אלא שזו היתה אחיזת עיניים. למעשה היו אלה גרסאות חדשות למראה הנצחי של קוקו, וכל ריבוע ועיגול בהן עוטרו ברקמה המחוספסת למגע של שאנל.

לגרפלד, שבכובע אחר מעצב למותג משלו, דווקא יודע לעצב קווים נקיים. אבל החזון שלו בשאנל הוא אחר. הוא גם חכם דיו להבין שכאשר בית דיור עם ראף סימונס בוחר במרחבים ריקים ופתוחים, שאנל צריכה להציע משהו אחר ללקוחות הרבות המתעניינות בהוט קוטור שלה.

בקולקציית הקרוז האחרונה של שאנל, שהוצגה בוורסאי, היה הלוק תוסס ועליז ככל האפשר. אבל התגרות כזאת במינימליסטים של האופנה לא היתה הגישה הנכונה לתצוגות של ההוט קוטור לחורף 2012. התצוגה הזאת נראתה אפוא כמין פשרה: נשיקה עדינה לקוקו, אבל לא מספיק אנרגיה הדרושה לתקופתנו. זו הסיבה שלמרות יופיה המעודן והשברירי של הקולקציה, ולמרות הפריטים היפים שבה, בהם שמלת קטיפה שחורה שבחצאיתה כיס מעוטר בסלסולים ומכנסיים מעבודת טלאים של תחרה, היא נראתה משמימה.

ז'ן פול גוטייה לא חיפש את האמצע והפשרה. שעה וחצי נאלץ הקהל לחכות לתחילת התצוגה שלו, ובפרק זמן זה סער מהתרגשות או מזעם. כשהתצוגה החלה התברר שלא היתה לאיחור סיבה מיוחדת. בט מידלר, לקוחה נאמנה של גוטייה שנכחה לראשונה בתצוגה שלו, אולי התרגשה. אבל מה שראתה היה תכסיסים ישנים של המעצב: דוגמנים מצועצעים במכנסיים מהודרים, בכובעי צילינדר ובז'קטים מסוגננים המתעגלים סביב הירכיים, או נשים במחוכי כלוב מוכרים. היו גם כמה רגעים נחמדים, למשל כשעלתה למסלול דוגמנית לבושה בשמלת שיפון מקועקעת בכחול ובז'קט של פרווה פסטלית.

ודווקא היה מוטיב מרכזי בתצוגה. מאחורי הקלעים אמר גוטייה כי כהונתו בחבר השופטים של פסטיבל הסרטים של קאן איפשרה לו להתוודע לסרטו של הבמאי הצרפתי אלפרד דה מיסה, "וידויו של ילד המאה". גיבורי הסרט, בגילומם של שרלוט גינסבורג והזמר בעל פני הילד והעיניים המטורפות פיט דוהרטי, שימשו לו מקור השראה ¬ לצד הקדמה המאפיינת את המאה הזאת (וזה מקורן של שמלות האר-דקו המעוטרות בחרוזים).

התצוגה נפתחה בסצינה שכולה שחור, עם גרסאות מטורפות ואלגנטיות מאוד של טוקסידו הגזורות להפליא. לכל אורכה צצו יצירות מופת ונעלמו, שטף של בולרו'ס מהודרים, מוטיבים של אובי אפריקאי, חלוקי רחצה בגזרת קימונו ומכנסי טוריאדור. אכן, גוטייה הוא מעצב ברוך כישרונות. אך הקהל אינו מוכרח לראות את כל תוצרי כישרונו, בייחוד לא אחרי המתנה ארוכה כל כך.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו