בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיצד הוביל הלנז'רי הצרפתי לשחרור האשה

"לנז'רי צרפתי מהמאה ה-19 עד המאה ה-21", תערוכה המוצגת בפאריס, עוקבת אחר הקשר המורכב בין לבני נשים לשחרור האשה

19תגובות

מחוך, חוטיני, ביריות - קרוב ל 250 פריטי הלבשה תחתונה של נשים, המגוללים יותר מ 100 שנות היסטוריה, מוצגים עכשיו בחלל פייר קרדן בפאריס בתערוכה שכותרתה "לנז'רי צרפתי מהמאה ה-19 עד המאה ה-21". כל אחד מהפריטים האלה הוא רק סנטימטרים ספורים של בד, הנלבשים בצמוד לגוף ומעצבים אותו, אבל יחד הם אומרים רבות על מקומה של האשה בחברה.

האם 100 שנים של לבני נשים הן בהכרח גם סיפור שחרורן? קתרין אורמן, היסטוריונית של האופנה ואוצרת התערוכה, אינה משוכנעת בכך לגמרי. בתערוכה שאצרה היא בחרה להמחיש זאת באמצעות סטריפטיז הולוגרפי בגודל טבעי, המציג את התפתחות הצללית הנשית מתקופה לתקופה.

"רשמית, המין הנשי הרוויח חופש, בפרט חופש תנועה, כשנפטר מהמחוך. המחוך הפך את האשה לחפץ נוי וכפה עליה בטלה", היא אומרת עכשיו, "אבל עדיין נותר הפרדוקס: במשך מאות שנים (עד נפוליאון השלישי שחייב לבישת תחתוני-אשנב מתחת לקרינולינות) התהלכו הנשים עירומות מתחת לחצאיות מרובות שכבות. ואז, ב 1967, כשיצא חוק שהתיר לנשים להשתמש בגלולה למניעת הריון והקנה להן סוף סוף בעלות על גופן, פתאום הן התחילו ללבוש תחתונים, תחתוני מכנס, גרביונים ומכנסיים, לפעמים אפילו את כל אלה יחד. המצב אינו שונה גם היום: מעולם לא היו הנשים מכוסות כל כך, מעולם לא היה איבר המין שלהן חסום עד כדי כך".

ז'יל ברקה

דרך פתלתלה מובילה מהמחוך אל החזייה, ממחוך הבירית אל החוטיני. יצרני המחוכים בצרפת - כיום יש בה 17 מותגים, משנטל ועד פרינסס טאם טאם - שיזמו את התערוכה מעמידים כאן באור הזרקורים את מומחיותם ואת הטכנולוגיות המתקדמות שלהם. השימוש בחומרים חדשים איפשר להשתחרר מה"לווייתנים" (baleines), אותם מחוכי צלעות מסיביים (בתחילה הם אכן היו מותקנים ממזיפות לווייתן אמיתיות) שחרצו חריצים בעור, ולאחר מכן מהשרוכים הקשורים במהודק ¬ אלו שנועדו להעניק לאשה מותני צרעה ולשוות לה מראה אלגנטי, אבל לא אחת הביאו אותה לכדי עילפון.

אלא שגוף האשה המשיך להיות משועבד לאופנה. לאשה הנערית של שנות ה 20 של המאה שעברה, בעלת הצללית השטוחה כשל גבר, פיתח בית האופנה קאדול "שטחן" ¬ מעין סרט רחב של תחרה או של רקמה אנגלית, שנועד למעוך את החזה. ב 1947, כשכריסטיאן דיור המציא את הניו לוק ¬ חצאית corolle (עלי כותרת) ומותן צר במיוחד ¬ השפעתו של המראה החדש על הלנז'רי היתה מיידית.

"דיור עבד בצמוד ליצרניות מחוכים. בקולקציות שלו הוא הגביה את החזה בשבעה סנטימטרים", מסבירה קתרין אורמן, "וכל היצרנים הלכו בעקבותיו. לשם כך הם השתמשו באמצעים שהיו מיוחדים להם: מתיפורים קונצנטריים ועד ריווח הכתפיות".

הלבוש התחתון מאלף איפוא את הגוף על פי האידיאל האסתטי של התקופה. החל בשנות ה 60 כפה את עצמו דימוי הנעורים של דור הבייבי-בום על כל מגזרי הכלכלה. הצללית הנערית ¬ והחזה הקטן בסגנון ג'יין בירקין ¬ נעשו מודל שולט. גם כשלא שרפו את החזייה על מזבח השחרור, נדרשה ההלבשה התחתונה רק למינימום: היא היתה פונקציונלית, נוחה ובלתי נראית. באופן פרדוקסלי, היא החלה להימכר כפי שלא נמכרה מעולם.

בסוף שנות ה-90, שנות ה"פורנו שיק", החל הרנסנס של הבגדים התחתונים המפתים, לרבות מחוך הבירית, הירכון וחגורת הביריות. מ 2010, עם הזדקנות האוכלוסייה, המותגים מציעים לנשים לחזור אל "הצללית של גופן בגיל 20", עם רשתות אלסטיות, ניילון וסיבי לייקרה שמהדקים, מרימים, מחליקים - ומוחקים את הפגמים.

"מאז סוף המאה ה 20 הגוף ולא הבגד הוא-הוא אובייקט האופנה", אומרת קתרין אורמן ומדגישה: "גופן של הנשים מפוסל בידי סיבים חכמים חדשים, ועיצובים אדריכליים יותר משנים את צורתו. הנשים למדו לשחק עם הדימוי שלהן".

ז'יל ברקה

ואוצרת התערוכה מסכמת: "הלנז'רי משקף צעד לקראת שחרור האשה, אך גם יחס ביזארי אל הארוטיקה. סביל פחות, מחושב יותר, אך לא לגמרי פתור!"

"לנז'רי צרפתי מהמאה ה 19 עד המאה ה-21". Espace Pierre-Cardin, 3, avenue Gabriel 1, פאריס. עד 26 ביולי, הכניסה חופשית. בהמשך תוצג בלונדון (וגם בשנחאי ובדובאי). פרטים באתר Lingeriefranaise.com
מצרפתית: נועם ברוך
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו