שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

איך משתנה מלתחה של עטלף

סהר שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סהר שלו

הוא עף מעל רחובות גותהאם, מזנק מגגות העיר, וכל אותו זמן הוא לובש את החליפה ההיא שכולם מכירים אבל בגרסה חדשה, עם שיפורים טכנולוגיים המקנים לו יכולת תנועה משופרת ולכן גם יכולת לחימה טובה מבסרטים הקודמים. התבליט המפורסם שעל חליפתו הוא אפל, חלקי השריון שלו מפוסלים מתמיד, הופכים אותו לאובייקט מיני, ולא רק לגיבור על. זהו באטמן 2012, גיבור העל שמבקר הקולנוע ביל גיברון כתב עליו "באטמן הוא אנחנו".

הרבה אמנים, ציירי קומיקס, מעצבי תלבושות ושחקנים השתתפו בעיצוב דמותו המשתנה של באטמן לאורך השנים. אבל אין ספק שהחליפה, למרות השינויים שחלו גם בה, נשארה אחד מן האביזרים המזוהים אתו ביותר. שכמייה, כיסוי ראש עטלפי, כפפות שלהבי סכין בצדן, חגורה צהובה ותחתונים כהים מעל לחליפת גוף צמודה עם סמל עטלף באזור החזה - בלבוש הזה נהפך באטמן - ואתו איש העסקים העשיר ברוס ויין, האלטר אגו שלו - לאחד האיקונים המזוהים ביותר בתרבות הפופולרית, לרבות איקון אופנה, ולנקודת מפגש של גבריות, סלבריטאיות ומסתורין שדרכה אפשר לבחון את הדמות הגברית בעשורים האחרונים.

"בחינה של גיבורי העל היא גם דיון בגבריות האמריקאית", אומרת ד"ר שוש מרזל מבצלאל ומהמכללה האקדמית בצפת, "היא משתנה כמו שהמושג 'גבריות' בתרבות האמריקאית משתנה. יש הרבה פרדוקסים בחברה הזאת: הם מאמינים בשיטה אבל יש בהם גם הרבה חשדנות כלפיה, וגיבורי העל מייצגים זאת. בגיבורי העל יש ממד של ביטוי החופש האישי - אני יכול לקפוץ, אני יכול לעוף - בעוד האלטר אגו שלהם הוא לרוב נורמטיבי ושמרני. גיבור העל נותן בעצם שתי גרסאות של גבריות - אדם מוסרי וחופשי ואדם נורמטיבי ומשעמם. בסופו של דבר, המסר הוא שכדי להיות גבר חופשי אתה צריך לחיות בפנטסיה. אם לא, תוכל להיות רק אדם כבול ושמרן. אין דרך אמצע".

מדד השריון

באטמן החל להופיע בטלוויזיה האמריקאית כבר בשנות ה-40, אבל היו אלה הופעות זניחות, וסדרת טלוויזיה משנות ה-60 היא שעיצבה לראשונה את דמותו הציבורית. במרכזה של הסדרה ההיא עמד השחקן אדם ווסט, לבוש בחליפת גוף בכחול-סגול ואפור ומעליה שכמייה קצרה. על פניו עטה את המסכה שנהפכה בהמשך למזוהה עם הדמות, אף שאוזניה היו בולטות פחות מאלה של העשורים האחרונים. על המסכה נצבעו גבות בכחול בהיר, ואילו החגורה הבולטת היתה צהובה.

למי שמביט בבאטמן בתמונות מהסדרה ההיא, נדמה שהוא נותר בה בדמות הקומיקס המאוירת שלו, הכמעט קאמפית, אבל מעורר תחושה מאיימת פחות וילדותית הרבה יותר. לעומתו, נראה ברוס ויין כגבר אופנתי ולבוש היטב: חליפות בעלות רכיסה כפולה של כפתורי זהב ועניבות פייזלי צרות.

אדם וסט בסדרת הטלוויזיה משנות ה-60צילום: רקס

באטמן חזר ונראה על המסך בסוף שנות ה-80. "באטמן", סרטו של טים ברטון מ 1989, הוא שהחזיר אז את דמותו לתרבות הפופולרית אבל הפעם היתה זו דמות אפלה ומסוקסת, שחורה משהיתה בעבר. בסרטו של ברטון לבש באטמן חליפת גוף שחורה, חגורה מוזהבת ושריון כבד. זה עוצב כגוף גברי מוגזם ומפוסל מתחת לשכמייה, שחוברה בעזרת הסמל המפורסם במרכז החזה. באחדות מהסצינות בסרט דומה דמותו של באטמן לעטלף ענקי, בעיקר כשהוא פורש את שכמייתו מול הפושעים הנקרים בדרכו.

למרות הדמות האפלה והגדולה מהחיים שהציג, ולהפתעתם של רבים, בחר ברטון לתפקיד בקומיקאי מייקל קיטון. הוא טען כי קיטון הוא השחקן היחיד שיכול לשחק בנאמנות דמות בעלת צד אפל באישיותה, כפי שדורש התפקיד. מכתבי התלונה הרבים שקיבלו מפיקי הסרט, ובהם תלונות על אי התאמה פיסית לתפקיד, לא עזרו. קיטון נשאר ¬ ונהפך לבסוף לאחד המוערכים בין השחקנים שגילמו את באטמן.

למעשה, דווקא המתח הזה שבין דמותו הרגילה של קיטון (ובהתאמה של ברוס ויין) לדמותו של באטמן עזר לנסח את המרכיבים הסגנוניים שלה: השריון הבולט הגדיר מחדש את באטמן כאלטר אגו הגברי האולטימטיבי של ברוס ויין, מעין מפלצת אייטיזית שסימלה את הגבר החדש וחליפות הכוח שלו, יחד עם צדדיו האפלים. השריון אמנם מנע מבאטמן לסובב את ראשו, אבל הפך את החליפה המפורסמת למה שהיא; מאז התייחסה סדרת הקומיקס באופן מפורש ל"חליפת באטמן" ולא רק כתלבושת. האם דמותו הברטונית של באטמן החלה לנסח את ההידרדרות של הגבר האמריקאי? האם היא סימנה את שיא כוחו ואת תחילת סופו?

ב"באטמן חוזר" מ-1992, מכל מקום, חידד ברטון את מקומה של החליפה. בסצינה מפורסמת בסרט נראה באטמן בוחר חליפה ואקססוריז נלווים בחדר ארונות גדול במערה שלו, אך החליפה דקה יותר הפעם, גמישה, ובעלת שריון מחודד יותר עם סמל באטמן שקרוב יותר לסדרה המצוירת. במובנים מסוימים התחברה החליפה הזאת לגרסה מעודכנת יותר של גבריות נוסח שנות ה 90, מעודנת יותר, מוגזמת פחות, והחלה להידמות לאופנה האמריקאית הפשוטה והמודרנית יותר נוסח קלווין קליין.

מול ההצלחה של דמות באטמן, דמותו האופנתית של ברוס ויין בלטה הרבה פחות בשני סרטיו אלה של ברטון. למעט חליפות טוקסידו מתבקשות, בביתו לבש קיטון בגדים גיקיים חסרי אמירה אופנתית, ונדמה שדמותו דמתה יותר מכל למנכ"ל אפל סטיב ג'ובס - שהחל להופיע כדמות ציבורית בדיוק באותן שנים - יותר מאשר לגבר במעמדו.

שלוש שנים אחר כך, ב"באטמן לנצח" של ג'ואל שומאכר (1995), כבר לבש באטמן שתי חליפות. האחת דמתה לזו שבשני הסרטים הקודמים, עם צוואר צר יותר וטורסו אנושי (ושרירי יותר), חגורה שחורה ופטמות גומי שנוספו לשריון (בהערות הבמאי בגרסת הדי-וי-די מציין שומאכר שההשראה להן היתה פסלים של אלים יווניים). האפיל הסקסי של החליפה קיבל חיזוק נוסף כשדוקטור צ'ייס מרידיאן, אהובתו, ליטפה את חזהו. החליפה השנייה שלבש באטמן, לאחר שהראשונה נהרסה, היתה בצבעי אפור מטאלי עם סמל באטמן ענק, שילוב תמוה של חליפה מסורתית וגרסה רובוקופאית פוטוריסטית.

החליפה כללה עזרים טכנולוגיים כמו רדאר ואמצעי לחימה אחרים, שלא סייעו להבין את דמותו של באטמן טוב יותר. אבל מה שכולם זוכרים לשומאכר הן הפטמות - והבחירה הלא מוצלחת בוואל קילמר לגיבור סרטו. לזכותו של שומאכר אפשר לציין את הפרשנות שלו לדמותו של ברוס ויין, שהיתה נאמנה יותר למקור והחזירה לו את הפן הסלבריטאי כדמות ציבורית יותר משעשתה זאת דמותו הנוירוטית של קיטון. במובן הזה אפשר לראות בדמותו של ויין את תחילת האובססיה האמריקאית של שנות ה 90 לסלבריטאים ולהצלחה, רחוק יותר מוול סטריט וקרוב יותר למגזיני הרכילות.

מייקל קיטון כברוס ויין עם מישל פייפר ב"באטמן חוזר". בגדים גיקיים חסרי אמירה אופנתית

ב"באטמן ורובין" מ-1997 כבר הציג שומאכר גרסה מרוככת יותר של באטמן. במרכזה עמד ג'ורג' קלוני, והחליפה שלבש היתה כחולה יותר ואפלה פחות, עם סמל באטמן גדול ושחור על החזה והפטמות המפורסמות מהסרט הקודם. דמותו של ברוס ויין היתה בולטת אף פחות, והחליפות השחורות שלו עם הסוודרים וצווארוני הגולף שלהם עוררו רושם אופנתי מפוהק עוד יותר מהתסריט.

מייקל קיטון ב"באטמן חוזר"

גאדג'טים מתעופפים

ואל קילמר עם כריס אודונל ב"בטמן לנצח"

הכל כמובן השתנה עם הטרילוגיה של כריסטופר נולן. "באטמן מתחיל" מ-2005 הפך את חליפת באטמן למושלמת מכולן, ואת באטמן לאנושי וריאליסטי. השכמייה כבר לא היתה עשויה גומי (שעזר לבאטמן לקפץ מגג לגג) אלא בד, ובסצינה אחת בסרט היא גם רוססה כדי להיהפך לבלתי נראית למצלמות האינפרה-אדום. כריסטיאן בייל העלה משקל כדי לגלם את התפקיד, החליפה שלו נעשתה עמוסת גאדג'טים והיי-טק, ואילו ברוס ויין שלו הסתובב בהימאליה והסתתר בטירה שלו, בלי להשאיר חותם אופנתי משמעותי.

ב"האביר האפל" מ-2008 הצליח נולן לשוות לחליפה המפורסמת גוון פרקטי יותר, שנראה גם נינוח יותר וגם מוגן. אף על פי שהחליפה דמתה לזו הקודמת, במהלך הסרט היא השתנתה בגלל התסכול ההולך וגובר של באטמן מחוסר התנועה שלו. ואילו ברוס ויין של ה"אביר האפל" נהפך לדמות מרתקת יותר, אופנתית פחות, עם חליפות שלושה חלקים, בדים עם פסי סיכה, חולצות עסקים מדויקות ומראה של ניו-יורקי עשיר ומרושע, אולי כחלק מהמשבר הכלכלי והפיכתם של העשירים לנבלים החדשים. אם לקראת סוף העשור הראשון היה נדמה שיש רנסנס גברי אופנתי, הצליח נולן לרסק אותו ולקשור אותו לכסף ומעמד.

גם באטמן של "עלייתו של האביר האפל" שומר על החליפה החדשה שלו, עם פרטים המעמיסים עליה והופכים אותה לחליפה מהדור החדש, כזו שמאפשרת הגנה ותקיפה טובות יותר ותנועה משוחררת יותר. הסמל הבאטמני המפורסם אפל ונראה כמו תבליט, חלקי השריון מפורטים יותר, והגוף הגברי בו מפוסל, עם שרירים בולטים יותר שהופכים אותו לאובייקט מיני. ועם זאת, הפעם נוסף לבאטמן משהו - אייפד, תזכורת יחידה לשינויים שהתחוללו מאז 2008.

את ברוס ויין מלביש בסרט המעצב ג'ורג'יו ארמני, שאמר על כך לעיתון תעשיית האופנה "WWD" כי "בלקסיקון של גיבורי העל, זה כבוד גדול להיות מקושר עם דמות מסקרנת כל כך". גם החליפות של ארמני הן תזכורת יחידה - הפעם להיבט האופנתי, שעיקרו משחק בין הדמות הפילנתרופית והעשירה של ויין לדמות גיבור העל של באטמן.

"באטמן וויין הם תמונת מראה זה של זה", אומר רותם יפעת, מרצה בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב ובלוגר. "אבל מי שעומד במרכז הוא באטמן ולא ויין. בסרט הזה ויין בוחר להיות באטמן, ולמרות שהוא מתואר כפלייבוי שמסתובב עם בחורות בלונדיניות, כל מה שהוא באמת רוצה זה להציל את העולם, למגר את הרשע ולהיות עם רייצ'ל דוז".

כריסטיאן בייל ב"האביר האפל"

ההצלחה של נולן בתיאור דמותו של באטמן, כמודל לגבר המודרני, נעוצה בממד המוסי שלו, אומר יפעת. "בניגוד לסרטים של ברטון, לזה של נולן יש עומק מוסרי. לבאטמן שלו יש ייעוד, ובניגוד להחלפת הנשים בסרטים האחרים, באטמן כאן נשאר נאמן לרייצ'ל דוז, גם אחרי מותה. הגבר החדש על פי נולן הוא גבר רדוף, שונה מהגברים הטיפוסיים של סרטי הפעולה. בסרט האחרון דמותו של ברוס ויין מקבלת יותר משמעות, והיא שואלת שאלות על הקרבה ועל ייעוד. כשהוא מתווכח עם העוזר שלו שמנסה להניע אותו מלחזור ולהיות באטמן, הוא בוכה. תראה לי עוד גיבור על שבוכה".

מתוך "עלייתו של האביר האפל"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ