בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השמלה הזאת מוכרת לי

מאיימי ויינהאוס ועד מייקל ג'קסון, מהנסיכה דיאנה ועד קייט מידלטון. קרי טיילור, מומחית למכירות פומביות, מוכרת פריטים מהארונות הנחשקים ביותר

תגובות

ניו יורק טיימס

ביום סגרירי בינואר השנה נסעה קרי טיילור ברכבת מתחנת ויקטוריה בלונדון לפאריס, ומשם נהגה היישר אל הפרבר השיקי ניי. שם, בדירה רחבת ידיים, חיכו לה היידמארי גאריג-גיונו, בעבר דוגמנית ואשת חברה, כיום בשנות השבעים לחייה, ו-50 מערכות לבוש. שתי הנשים לא נפגשו מעולם קודם לכן, אך טיילור, בת 51, דמות בולטת בתחום המכירות הפומביות של האופנה העילית, צללה אל בין הקולבים בארון של גאריג-גיונו. "חשבנו לעשות תערוכה של הבגדים של אמי", אומרת בתה של גאריג-גיונו, הנסיכה דזירה פון הוהנלוהה, בראיון טלפוני. "אבל לבסוף הסתפקנו במכירה פומבית והזמנו את קרי טיילור לאחר שקראנו עליה".

טיילור היא חובבת אופנה מסורה מאז היתה בת עשר. בעסקי המכירות הפומביות היא החלה לעבוד ב-1979, ומאז 2003 יש לה חברה משלה, קרי טיילור אוקשנס. בשנים האחרונות מכרה במכירה פומבית פריטים שלבשו הנסיכה דיאנה, קייט מידלטון, איימי ויינהאוס, אוה גרדנר, דוכס וינדזור ומייקל ג'קסון, וגם בגדים שהשתייכו פעם לשמות זוהרים פחות. את הפריטים האלה אמנם יכולים הבעלים למכור בחנויות וינטג' במחיר קבוע, אך במקרה זה הם לא ייהנו מנסיקת המחירים שהביא אתו הביקוש הלוהט לשמלות ערב, שמלות יומיום, כובעים וחליפות של סלבריטאים. הם גם לא יפיקו תועלת מהידע האנציקלופדי של טיילור.

הנסיכה ואמה, שלא ידעו מה שוויה הכספי של מלתחת האם, עמדו עד מהרה על היקפו של הידע הזה. זה קרה כאשר האורחת מאנגליה החלה להביט בעיון בכמה פריטים, ובהם שמלת ערב שחורה מבד קרפ עם רקמה במוטיב טיפה. "זה נראה לי מוכר. ראיתי תצלום של שמלה כזאת באחד הספרים שלי", אומרת טיילור עכשיו. "זו שבספר היתה שמלת ערב בכחול של המעצבת מדלן ויונה, ששייכת לאוסף המוזיאון לאמנויות דקורטיביות בפאריס".

טיילור הציעה את השמלה השחורה למכירה, יחד עם שאר האוסף של בעלת הבית, באירוע שקיים בית המכירות שלה בסוף יוני בלונדון ואשר נקרא "פשן פור פשן" (תשוקה לאופנה). היא גם בחרה להציג את השמלה בשער של קטלוג המכירה והעריכה את תמורתה ב-10-14 אלף דולר.

ביום המכירה ציחקקו הנסיכה דזירה ואמה בעצבנות. כשהיכה סוף סוף פטיש המכירות של טיילור (היא מנהלת את המכירה בעצמה ומעסיקה עוזרת אחת), היה תג המחיר 70 אלף דולר. "חשבתי שיש שם ‘0' אחד מיותר", מספרת הנסיכה בשמחה. "זו היתה הפתעה מוחלטת. לא היה לנו מושג שזה המצב".

לצד המלתחה של גאריג-גיונו נמכרו באירוע שני כובעי נוצות שקייט מידלטון שכרה כדי לחבוש באירועים בתקופת אירוסיה לנסיך ויליאם. "צריך לזכור שלפני שהיא היתה הוד מלכותה, היא היתה נערה רגילה עם תקציב מוגבל, ולכן היא שכרה את הכובעים האלה בחנות הכובעים המקומית", אומרת טיילור. "כובעים תופסים המון מקום. אחרי שאת חובשת אותם הם סתם צוברים אבק".

טיילור, המקיימת שש מכירות בשנה, היא אחת המנהיגות בנישת האופנה של עולם המכירות הפומביות, בין השאר משום שבתי המכירות הגדולים כבר אינם עוסקים בתחום הזה באופן פעיל. סותבי'ס, שבו עבדה טיילור בעבר, שולח אליה כיום את הלקוחות המעוניינים.

בית כריסטיס, לעומת זאת, הוא אחד ממתחריה. רק השבוע מכר בית המכירות הפומביות שבע חליפות של ראש הממשלה לשעבר של בריטניה מרגרט תאצ'ר ב-73 אלף ליש"ט. לפני כמה חודשים רכשו מעריציה של אליזבת טיילור תכשיטים של הכוכבת ואחדות מבין קרוב ל-400 שמלותיה במכירה של כריסטיס, שהכנסותיה הועברו בחלקן לחקר מחלת האיידס. אלא שבימים אלה גם בכריסטיס מכירות האופנה נדירות. "מבחינה אדמיניסטרטיבית זה כרוך בהרבה עבודה, ואם הרווח הוא רק כמה מאות אלפי דולרים, זה לא משתלם", אומרים בבית המכירות.

קתי דויל, יו"ר בית המכירות הפומביות דויל מניו יורק, אומרת שהחברה שלה החלה לעסוק במכירות פומביות של פריטי אופנה ב-1993. "זה החזיק מעמד עשר שנים", היא אומרת. "אבל ב-2003 הטרנד כבר היה כל כך מיינסטרימי שהפסקנו לעסוק בו. כולם נכנסו לעסקי הווינטג'. היו פחות פריטים שיכולנו להציע לקונים. הפריטים האיקוניים הכניסו הרבה כסף, אבל אין הרבה כאלה".

בגדים גם דורשים אחזקה וטיפול קפדניים. "אני זוכרת שמנהל המכירות בסותביס אמר לי פעם, ‘צריך לגעת בבגדים יותר מדי פעמים'", אומרת קרולין מילבנק, חוקרת תולדות האופנה. אתר האינטרנט 1stdibs, לעומת זאת, פתח גלריה של חנויות לבגדי וינטג' ותפירה עילית. "זה עסק שהולך וגדל", אומרת קלייר ווטסון, מנהלת האופנה של החברה. והאתר eBay מציע מזמן מגוון רחב של אפשרויות קנייה לבגדי וינטג'.

למרות זאת, טיילור, המציעה שילוב של מומחיות, קשרים ושירות לקוחות, פועלת בקצה העליון של הקטגוריה, ושם אין לה מתחרה ממשי. "אם היא מכירה אותך ואת האוסף שלך, היא תייעץ לך מה מתאים לזה", אומרת סנדי שרייר, אספנית מדטרויט שקנתה שמלה מג'רזי לבן של קורז' ב-11 אלף דולר במכירה ביוני. "היא בעצם משמשת יועצת אמנותית".

ההגדרה הזאת נכונה במיוחד כשפריט נרכש על ידי מוזיאון. פריט כזה הוא שמלת הערב השחורה בעלת המחשוף העמוק שלבשה ליידי דיאנה ספנסר ב-1981, כשהופיעה לראשונה בציבור עם הנסיך צ'רלס. את השמלה הזאת, שהתקשורת כינתה "לקפוץ למים", עיצבו המעצבים הבריטים אליזבת ודייוויד עמנואל (שעיצבו גם את שמלת החתונה של דיאנה). "עד אז דיאנה לבשה חצאיות וקרדיגנים", אומרת עמנואל. "השמלה הזאת חוללה מהומה".

שנים אחרי שנישאה לנסיך צ'רלס ביקשה הנסיכה דיאנה מהמעצבים לתקן את השמלה, משום שרזתה. עמנואל החליטה שיידרש זמן רב מדי לתיקון, נתנה לה שמלה חדשה ומכרה את הגרסה הראשונה ב-2010 במכירה פומבית לוהטת אצל טיילור. הזוכה המאושר (תמורת 300 אלף דולר) היה מוזיאון פונדסיון לאופנה מסנטיאגו שבצ'ילה (גם מוזיאון לוס אנג'לס קאונטי לאמנות ומוזיאון אינדיאנפוליס לאמנות נמנים עם לקוחותיה).

אלא שהאינסטינקטים של טיילור בסוגיית מה עתיד להימכר לא קולעים למטרה בכל המקרים. במכירה שנערכה לא כבר היא התלהבה מחליפת טרטן ירוקה שנתפרה ב-1950 לדוכס וינדזור, וציפתה שזו תימכר ב-15 אלף דולר לכל הפחות. אבל החליפה לא נמכרה כלל, וזה היה מרגיז במיוחד משום שטיילור מכרה את החליפה הזאת לאספן כשעדיין היתה עובדת של סותביס.

טיילור הגיעה לסותביס לאחר שלמדה בקולג' לאמנות בנורת ויילס. היא גם גדלה באזור זה, "על הר מוקף כבשים", היא מספרת. אביה היה חוואי ואמה עקרת בית. "בימי ראשון גשומים הייתי צופה בסרטים הוליוודיים בשחור לבן", היא אומרת. "קניתי את הפריט הווינטג'י הראשון שלי, שכמיית נצנצים, כשהייתי בת 11. חסכתי כסף בשביל זה".

משפחתה "היתה מעדיפה שאתחתן עם חוואי", אבל היא רצתה להיות מעצבת אופנה. ואז, בזמן לימודיה, "המורים עשו טעות בטופס ורשמו אותי לשנה של מחקר באמנות, וזה היה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים".

כשסיימה את הלימודים והתקבלה לעבודה בסותביס היא שימשה תחילה כפקידת קבלה המוכרת קטלוגים בסניף צ'סטר. "זה היה נורא משעמם, כי מי כבר רוצה לקנות קטלוג", היא אומרת. אבל היא עלתה בסולם התפקידים, ובסופו של דבר הקימה מחלקת אוספים בסותביס לונדון (ובין לבין גידלה שני ילדים מבעלה הראשון, התגרשה ונישאה בשנית).

"20 שנה ניהלתי את מחלקת האוספים ומכירות חשובות של בעלים יחידים", היא מספרת. "ואז, ב-2003, בשעה שרכבתי על האופניים, צילצלו אלי והודיעו לי שאני מפוטרת. זה היה רגע מפחיד מאוד".

למרות זאת, כמיטב המסורת הבריטית, החליטה טיילור "להמשיך הלאה. החלטתי להתמקד בבגדים", היא אומרת. "לא היה לי שום דבר, והיו לי שני ילדים לגדל לבד. שכרתי חדר למכירות פומביות בימי המכירות וככה התחלתי".

טיילור אינה מוכנה לספר מה גובה הכנסתה השנתית. ומכל מקום, היא מדגישה שהעיקר בעבודתה אינו הכסף. "לא מעניין אותי הכסף", היא אומרת. "אני פשוט אוהבת את מה שאני עושה. כשאני רואה אשה מצולמת בבגד שקנתה ממני, אני נהנית הנאה עצומה".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל; ערכה את העמודים: נועה מלמד

ניו יורק טיימס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו