אריק וילסון, ניו יורק טיימס
אריק וילסון, ניו יורק טיימס

קארין רויטפלד עסוקה בתינוקות. מחודש מאי, אז נולדה נכדתה הראשונה, רומי ניקול קוניץ, היא מדברת רק על זה. תינוקות, תינוקות, תינוקות. אה, כן, וגם על המגזין החדש שלה, "CR Fashion Book" (ראשי התיבות של שמה), שנולד ממש בימים אלה. לא מפתיע אם כן שהתמה הראשונה של המגזין החדש ­ שהיתה מוקד לשמועות מאז הודיעה רויטפלד, שעזבה את "ווג" הצרפתי בדצמבר 2010, על כוונתה להקים מגזין משלה ­ הוא לידה מחדש.

בשני חלקיו של השער הכפול של הגיליון הראשון נראים תינוקות. בשער האחד נראית הדוגמנית קייט אפטון ובידיה אפרוחים. בשער האחר מופיעה ילדה מקסימה, על שפתיה חיוך רחב, ובזרועותיה תינוק עירום (זו לא רומי). ברוס ובר צילם את שתי התמונות, יחד עם להקה גדולה של גורים: חזירים, חמורים, כלבלבים.

"זה באמת צחוק גדול וטבעי", אומרת רויטפלד בראיון במשרדה בניו יורק, השוכן בפנטהאוס של מלון סטנדרט איסט וילג', שאנדרה באלאץ השאיל לה כדי לארגן את הקאמבק הגדול שלה בניו יורק. "אני יכולה לספר עכשיו", היא אומרת ומצביעה על התינוקת שעל השער. "הילדה צוחקת כי התינוק עשה עליה פיפי בדיוק ברגע שברוס צילם". כמה מתוק.

מובן מאליו שהסבתאות ריככה את רויטפלד, אשת האייליינר המטושטש, השיער הפרוע והמבט שיכול להמס את יריביה. לעומת העמודים מעוררי המחלוקת, הכמעט פורנוגרפיים, משנותיה ב"ווג" הצרפתי, הגיליון הראשון נראה תמים כמו עיתון לילדים. בכל הגיליון יש רק חמישה או שישה שדיים חשופים. סיגריות הן מחוץ לתחום.

"אני במתח עצום, חשוב לי שאנשים יאהבו את העיתון", אומרת רויטפלד. "אף אחד לא חלם שאוציא שער כזה, אבל אני רוצה לשדר מסר חיובי מאוד בנוגע לאופנה. זה המסר עכשיו".

המגזין נראה טוב וגם רויטפלד, בת 57, נראית מצוין. ביום קיץ לוהט היא הגיעה לעבודה בסרבל זמש שחור של בלנסיאגה ומתלוננת שהמיזוג פועל. היא פשוט נראית נפלא, והמגזין נראה אפילו טוב יותר.

קארין רויטפלד. מרבה להסתכןצילום: גטי אימג'ס

המו"ל של המגזין החדש הוא קבוצת פאשן מדיה, החברה שמאחורי "Visionaire" ו"V", ויש בו 150 עמודי פרסומות. לא צופים שירוויח בשנה הראשונה, ולכן, אומרת רויטפלד, יש חשיבות לפרויקטים צדדיים, כמו למשל קולקציה של מאק המוקדשת לה.

כשהיא מתחילה למנות את רשימת דוגמניות העל, הסטייליסטים והצלמים המופיעים בגיליון, מתברר כי למרות הדיווחים על מלחמה כוללת בינה ובין מעסיקיה לשעבר בהוצאת קונדה נאסט עדיין יש לה בעלי ברית רבי עוצמה: קארל לגרפלד צילם את לינדה אוונגליסטה, את סטפני סימור ואת קרולין מרפי והציב אותן כגיבורות הגל החדש. טום פורד כתב, עשה סטיילינג וצילם אגדה משלו ושמה "לוצ'ו וג'ולייט". אמנדה הרלץ' עשתה סטיילינג לכתבה, ומייקל אוודון, נכדו של ריצ'רד אוודון, צילם כתבה נוספת.

ומאחר שרבים מעמיתיה הוותיקים של רויטפלד קשורים בחוזה עם קונדה נאסט, היא עבדה גם עם שמות חדשים, ובהם ז'ן-בטיסט מונידינו, צלם שלא העסיקה עשרות שנים. הכתבה המרשימה ביותר, כתבה מצולמת של אופנה עילית על גשרי פאריס בלילה, היא תולדה של החלטה ספונטנית לבקש מלוקה גואדניניו, הבמאי של "אני אהבה", לצלם אותה. את ההיכרות בין העורכת לבמאי ערך המעצב של סרג'יו רוסי, פרנצ'סקו רוסו. "זה היה מצחיק", אומרת רויטפלד. "בכל פעם שהוא צילם תמונה הוא אמר, 'קאט!'"

ואף על פי כן, רבים היו רוצים לדעת איך התמודדה רויטפלד עם מי שנתפש כיריב המציב בדרכה מחסומים. לשאלה אם מישהו סירב בגלוי לעבוד אתה, היא עונה: "אני שונאת את המלה הזאת, 'חרם'. אף אחד לא מוחרם. עבדתי עשר שנים בחברת 'ווג', וכשעוברים הלאה טוב לשנות קצת את ההרגלים ואת המשפחה. למרבה הצער, גם יש אנשים שיש להם חוזים. בזה אי אפשר להילחם".

אין ספק שרויטפלד אינה צריכה להוכיח דבר, ובכל זאת היא עושה דברים רבים בדרך יוצאת דופן ומרבה להסתכן. מלבד קונצפט השער הכפול, כל הפרסומות הן כפולות ולא עמודים יחידים, והן מסודרות בסדר אלפביתי על פי שמות המותגים. אין במגזין כתבות-חובה, אלו המופיעות בחלק הראשון ומביאות חדשות על מוצרים וטרנדים; המידע הזה מוצג באינטרנט. וכך נותר ב‑340 העמודים מקום רב יותר לדברים הטובים, ובהם מאמר של אן האתוויי על הפריון שלה, או כתבת אופנה על אלזה פרטי. אפשר לראות שרויטפלד היתה מעורבת בכל עמוד בעצמה; היא גם נכחה בסשן הצילומים עם ובר.

"אתה יכול לתאר לעצמך את היום הזה, עם כל הגורים והתינוקות, שכולם צורחים", היא אומרת. "מה לדעתך הכי גרוע? הטלאים"

בין ש"CR" יהיה להיט ובין שלא, רויטפלד הנפיקה אמירה. "אני אף פעם לא חושבת שאני צריכה להוכיח משהו", היא אומרת. "אני אוהבת אופנה. עכשיו יש לי הלוקסוס ליהנות ממנה. מבחינה מסוימת, המגזין היה גם הלידה המחודשת שלי".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ