בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלום כובד ראש, להתראות קלילות

ג'ייסון וו ניסה להפגין תדמית פרועה. אלכסנדר וואנג הוכיח שהוא יכול לשלב תחכום אמיתי בשפת הרחוב שלו. ג'וזף אלטוזרה הציג אלגנטיות עכשווית ומחוצפת במידה. והקולקציה של דיאן פון פירסטנברג התמקדה באגדה ששמה דיאן פון פירסטנברג

תגובות

סיכום שבוע האופנה בניו יורק, קולקציות אביב-קיץ 2013, חלק ראשון

ניו יורק

בערב של יום חמישי שעבר, כשרבים התקבצו בבוטיק של דיאן פון פירסטנברג ברובע המיטפקינג בעיר, ניצלה המעצבת את המעמד ונטלה את המקרופון כדי להכריז כי היא מקווה שכל הנוכחים תומכים במפלגה הדמוקרטית ואינם רפובליקנים. היא נשמעה תקיפה למדי, ונדמה היה שהתכוונה לכל מלה שאמרה. "עכשיו לכו הביתה וצפו בנאום של הנשיא", היא חתמה את דבריה ורצה בעצמה לעשות זאת, למקרה שמישהו הטיל ספק ברצינות כוונותיה.

גם אם חלק מהאורחים נראו מבולבלים מעט מבחירתה של המעצבת הוותיקה לדבר על פוליטיקה ולא על אופנה, איש מהם לא נראה מאוכזב מדי. אחרי הכל, עמדו לרשותם לא מעט חלופות להמשך בילוי הערב, והמפגש הזה היה רק אחד מני רבים שהתרחשו בעיר במסגרת "Fashion's Night Out" - האירוע המסורתי הנערך בערב הראשון של שבוע האופנה בניו יורק.

עוד כתבות בנושא

השנה התקיים "Fashion's Night Out" - הילולת קניות עונתית - ביותר מ-500 ערים ב-19 מדינות. כ-700 חנויות נותרו פתוחות עד שעת לילה מאוחרת, ובעליהן אירחו את הקהל בשתייה וכיבוד קל, בפריטים שנוצרו במיוחד לאותו הערב והוצעו למכירה במהדורה מוגבלת, בנוכחותם של ידוענים כאלה ואחרים, ולעתים גם בהופעות חיות של מוסיקאים, בהם ג'סטין ביבר וטיילור סוויפט.

מוקדם יותר השבוע היו שמצאו טעם לפגם בבחירה באמנים האלו לקידום אירועי הערב. לדעתם, מעצבים ודוגמניות הם שצריכים להיות הפנים של האופנה ולא אלילי הנעורים של בני דור ה-OMG, כפי שכינתה אותם כתבת "ניו יורק טיימס". היו שהצרו על חוסר רצינותם של מארגני האירוע, אנשי המגזין "ווג" ועיריית ניו יורק, והיו שראו בזאת בדיחה על חשבונם.

הרצון לשוות לאירוע צביון אופנתי רציני מובן כשלעצמו. אבל מה נחוץ יותר לאופנה בימים אלו - שיקול דעת או קלות דעת? האם מעצבי האופנה העילית ייצאו נשכרים יותר אם ימצאו מפלט בבידור לא מחייב, או אם יבחרו לעסוק בבעיות השעה? לשאלה זו אין מענה נחרץ כמובן. אבל אם לשפוט על פי החומרה המסוימת שעלתה מן הקולקציות שהוצגו בתחילתו של שבוע האופנה בניו יורק לקראת אביב-קיץ 2013, המעצבים בחרו באפשרות השנייה. אפילו הצעירים שביניהם מתייחסים לעבודתם בכובד ראש מופרז.

מסך עשן

ג'ייסון וו הושפע מהרטרוספקטיבה שנערכה להלמוט ניוטון בפאריס מוקדם יותר השנה. "אני רוצה לעשות את כל מה שאסור, כל מה שלא הייתם עושים", זו היתה אחת מההצהרות שאימץ השנה המעצב הצעיר מהצלם הנודע. פרובוקציה מינית אינה מנת חלקו של המעצב הזה, שהגברת הראשונה של ארצות הברית בחרה בשמלה שעיצב לערב ההכתרה לנשיאות. אך למראה הדוגמניות ששלח אל המסלול בבגדים שחורים ולבנים בעיקר, ששילבו עורות דקיקים מבהיקים עם תחרות ואריגי סבכה צפופים, נדמה היה שהוא מעוניין לפרוק עול. המראות לוו ברתמות עור, רעלות רשת שחורות וליפסטיק אדום עז, וקרולין מרפי, שדיגמנה בעבר לניוטון, פתחה את התצוגה בהופעה נדירה על המסלול, לבושה בשמלת עור הדוקה מוטבעת בדוגמת עור תנין.

מנעד השקיפויות שהציג וו היה נרחב ונאה ברובו, חלקו בדמות תעלות טול מזוגזגות במותניים שהדגישו את קווי הגזרות ושיוו לדגמים חיוניות. ואולם, בכללותו זה היה ניסיון לא משכנע של המעצב הצעיר לאמץ תדמית פרועה או מתריסה שתוציא אותו מאזור הנוחות שבו התמקם בשנים האחרונות. למען האמת, אין דרך מנומסת ועקרה יותר לעשות זאת מהיצמדות לעבודות של צלם שנחשבו שנויות במחלוקת לפני שלושה עשורים, וכיום גם הנועזות שבהן מעטרות בנוחות את חדרי ההסבה המרווחים בדירותיהן של נשות החברה הרבות שפקדו את התצוגה של וו. על פי החיוכים שנראו על פניהן בתום התצוגה, ניכר כי אפילו הן נהנו מהטלטלה הקלה שייעד להן המעצב. הקולקציה שהציג היתה חסרת עוקץ בהתאם.

פראבל גרונג קנה את שמו כמעצב בזמן קצר יחסית, באמצעות שמלות ערב אלגנטיות. לכן היה מפתיע לגלות אנרגיית רחוב קשוחה מהרגיל בקולקציית האביב שהציג. הבחירה להעלות את התצוגה בהאנגר שומם על גדת ההדסון רמזה על כך, ובתוך החלל עצמו, עם מכונות עשן שמסכו את קצהו המרוחק של המסלול, הגיחו הדוגמניות לפתע מבין הערפילים כמו נערות בחלקה הדרומי של העיר - אבל זה היה דימוי שייצג באותה מידה גם את האופק היצירתי הלוט בערפל של המעצב.

בתום התצוגה סיפר המעצב הנפאלי כי חש צורך לחזור הביתה. עבודתו של האמן ההודי אניש קאפור, שאליה הוא חש קרבה מיוחדת, הנחתה את קשת הצבעים בקולקציה - שחור ולבן בעיקר, עם הבלחות של שני - ואת הדפוסים של כנפי ציפורים, חבצלות ועננים. מהתלבושות הנפאליות המסורתיות הושאלו הצלליות של ז'קטים הדוקים מעל למכנסיים שמוטים, עם פיסות בד שקופות שהתבדרו ביניהם.

במובן מסוים, השיבה הביתה עמדה גם בזיקה לעיר שבה צמח כמעצב בשלוש השנים האחרונות - ניו יורק. אף שבפועל פרח גרונג בטרקלינים מכובדים במעלה העיר, היה מעניין לפרקים לחזות איך הוא מתוודע לצדדים הנינוחים יותר של עבודתו: ברובם, הבגדים שהציג נועדו לנשים צעירות המחפשות חלופה עכשווית ללבוש ערב מחויט. השאלה שנותרה תלויה באוויר בתום התצוגה היא אם יצליחו לצוד את לבן של נשים כמו בתו של נשיא ארצות הברית לשעבר, ברברה בוש, או נשות חברה נוספות שישבו בשורות הראשונות.

הקול שבקע מהרמקולים בתצוגה של אלכסנדר וואנג ביקש מהקהל באולם שלא להפעיל מבזקי מצלמות במהלך הצפייה. "וזה כולל גם את המצלמות שבניידים החכמים שלכם", הוסיף הכרוז. אלא שברגע שהאולם הוחשך והבגדים הלבנים ששלח המעצב אל המסלול זרחו בגוונים פלואורסצנטיים של צהוב, הצופים הבזיקו לעומתם בלא הבחנה. בדרך החוצה מהתצוגה זה היה אמנם נושא השיחה העיקרי, אבל גם ללא רגע ההארה המסוים הזה סיפק וואנג מופע טוב, כזה שהוכיח כי הוא אינו רק מעצב אהוד היודע לקלוע לטעמן של הנערות הנכונות, אלא גם מסוגל להוסיף תחכום אמיתי לשפת הרחוב המוכרת שלו.

מאחורי הקלעים הוא סיפר כי בקולקציה הנוכחית המוקד הוא צניעות בכל הנוגע למבנה ולנפחים של הבגדים, אך הפעם גם רצה "לפרק מעט את הבגדים". וכשוואנג דיבר על פירוק הוא התכוון לכך באופן מפורש. רקמת חוטי דיג שקופה שחיברה יחד פיסות חדות של בדים ועורות, רובן בשחור ולבן, גרמה לשמלות או לז'קט עור בגוון חול לרחף מעל הגוף בצורה מופלאה. שיא התצוגה נרשם בסדרת שמלות פתייניות שצפו מעל גופן של הדוגמניות תודות לאותה רקמה בלתי נראית.

מבנה החלקים חושב בקפידה כדי לא להגביל את התנועה, ויצר את הרושם של חשיפה בלי לגלות איברים מוצנעים. אבל יותר מהרושם שהחלקים המושהים באוויר יצרו, עצם העובדה שהעיסוק של המעצב בצורה לא פגם בשימושיות של התוצרים הסופיים היתה מעוררת התפעלות. הצלליות היו פריכות וחדות, והשימוש הסגפני בשחור ולבן חידד את סוג האלגנטיות העכשווית שוואנג מיטיב לנסח. ועם זאת, הבגדים שמרו על חיוניות ספורטיבית (שמלות בגזרת חולצת טי עוצבו בצללית של מדי בייסבול לדוגמה) ולמרות המורכבות הטכנית היו משכנעים ללבישה.

מעיל של עורכת

לאחר קולקציית חורף מוצלחת, ובהמשך לזכייתו בפרס מטעם מועצת מעצבי אמריקה אשתקד, עורכות האופנה שישבו בשורות הראשונות בתצוגה של ג'וזף אלטוזרה המתינו בציפייה דרוכה לדבר הגדול הבא. אלטוזרה לא איכזב. "כך עורכות אופנה לובשות מעילים", הוא אמר בסופה של התצוגה על האופן הלא מחייב שבו הן מניחות את המעילים על כתפיהן, והתייחס לז'קטים ולמעילים שעיצב ובהם שני פתחים בחזית שדרכם ניתן להשחיל את הזרועות כמו בשכמייה. אפשר היה לראות בזאת דרך לגמול לנשים שטיפחו אותו בשנים האחרונות, אך באותה נשימה גם פתרון מחוכם שבכוחו להשמיש את המקטורנים האלו ללבישה גם בקיץ.

בדי הכותנה שמהם נחתכו הז'קטים (בדוגמת פסי סיכה או בגוני חימר וחול) רמזו לבגדי עבודה, בין כאלו של חדר הישיבות ובין אחרים. במראות הערב, לעומת זאת, הבדים הפכו לעשירים, זרועים בדפוסי פרחים בסגנון אר דקו וברקמות אתניות עשירות שהושאלו ממחוזות שונים - מצפון אפריקה ועד להודו. חולצות, חצאיות ושמלות שנכרכו סביב הצוואר והמותניים כרדידים אוריינטליים עוטרו ברקמות עשירות ובגדילים של שרשראות זהב דקיקות. אך גם בשמלות ההדורות ביותר שמר המעצב על שימושיות ושילב בגבן רוכסנים ארוכים, ללבישה קלה.

המתח המגדרי שנפער בין החייטות האסרטיבית שבפתח התצוגה לצלליות השופעות שנצפו על המסלול בהמשך נולד, לדבריו, בהשראת הסרט "אורלנדו". הרושם הכללי שהותירה הקולקציה היה של אלגנטיות צעירה, מחוצפת במידה, ומעל לכל עכשווית; חרף הקישוטים המוזהבים והבדים השופעים, היא סיפקה מבט רענן על בגדים אמיתיים.

בתצוגה של דיאן פון פירסטנברג הרכיבו כמה מהדוגמניות אביזר משונה, שבמבט ראשון נראה כמו משקפי ראייה בתוספת רכיב לא מזוהה מעל לעין הימנית. בדיעבד התברר כי אלו "גוגל גלאס", משקפיים בעלי מסך מיוחד המציג מציאות רבודה, פרי פיתוח של חברת גוגל. המעצבת שיתפה פעולה עם מנהלי התאגיד האמריקאי ביצירת סרט קצר המתעד את התצוגה ואת ההכנות לקראתה. בסופה של התצוגה עלתה פון פירסטנברג עצמה למסלול מרכיבה זוג משקפיים כאלו על פניה.

"יש אגדות שמסתיימות בנערה שנישאת לנסיך... יש כאלו שמתחילות בנקודה הזאת". זה הציטוט שפתח את התוכנייה של תצוגת האביב שלה, שכותרתה "Palazzo" (ארמון או בניין באיטלקית). הנערה המדוברת היא כמובן פון פירסטנברג עצמה, שנישאה לנסיך הגרמני אגון פון פירסטנברג בהיותה בת 23. הבניין מתייחס לשמה הבינלאומי כמעצבת ולמותג המצליח שבנתה בשנות ה-70 של המאה שעברה, בעיקר בזכות המצאת שמלת המעטפת מג'רסי. מאז ועד היום ידע המותג עליות ומורדות, אבל בעשור האחרון הוא משגשג ביציבות ופון פירסטנברג עצמה מכהנת כנשיאת מועצת המעצבים של אמריקה.

מדוע איפוא נזכרה כעת בסיפור נישואיה מסוף שנות ה-60? אין ספק שזו נקודת פתיחה טובה לסרט הקצר שצילמה, אך חבל שהוא האפיל על סיפור המסגרת של המלתחה שהציגה. בגדים רברבניים, בגוונים חיים של טורקיז, קורל, זהב וארגמן, במרקמים מבהיקים או מנצנצים ובדפוסים סוערים, יכולים לספר מעט על העבר של המעצבת כיקירת נשות חוג הסילון בשנות ה-70; קווים מתעגלים המעטרים ז'קטים וחצאיות, כפתנים שופעי בד או שמלות הנכרכות כרדידים סביב הצוואר והמותניים ונלבשות מעל למכנסיים - כל אלה אמנם מהווים עדויות למסעותיה של פון פירסטנברג כנסיכה צעירה ברומא, מרקש או ג'איפור. בדיוק כשם שהיושבים בשורה הראשונה בתצוגה - המעצבים אוסקר דלרנטה וולנטינו, לצד שרה ג'סיקה פארקר - מייצגים את השתייכותה של המעצבת לחוגים חברתיים נוצצים.

אך אמיצה ככל שהיתה, הקולקציה של פון פירסטנברג נעדרה הקשר מספק למציאות העכשווית. זו שמחוץ לאגדה של המעצבת.

ערכה את העמודים: נועה מלמד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו