בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הראה לי את הטי-שירט שלך ואומר לך מי אתה

ג'ינס וטי-שירט הם מדים מטשטשי זהות אבל גם אמצעי ביטוי. שמונה אושיות תרבות צעירות בחרו עבורנו מסר שהם רוצים להעביר לעולם, ולבשו אותו

51תגובות

ג'ינס וטי-שירט, אולי הזיווג האופנתי השכיח ביותר בהיסטוריה המודרנית, הפכו למדים הכמעט רשמיים של אנשים בעולם כולו. אבל גם המדים החדשים יחסית האלה, שהתעצבו ונפוצו החל באמצע המאה הקודמת, הפכו מאז לאחד הכלים השימושיים ביותר שבאמצעותם מבטאים צעירים בכל העולם את תפישת עולמם הפוליטית, האמנותית או האישית.

ואם בשנות ה-50 היו הג'ינס והטי-שירט הלבנים הבסיסיות במלתחה של צעירים אמריקאיים, הרי היום הם זוכים לאלפי פרשנויות, מחירים ועיצובים, וקשה להצביע על מודל אחד שיתאים למיליוני לובשי הג'ינס. בעוד רבים ממשיכים ללבוש את הליוויס 501 שלהם עם חולצת טי פשוטה מחברת היינס, המוני אחרים יבחרו ללבוש את הקומבינציה האופנתית הזאת באינספור וריאציות אחרות: מג'ינסים שנקנו מיד שנייה וחולצות טי מהוהות מהצבא ועד ג'ינסים יוקרתיים וחולצות טי נשפכות מבדים דקיקים של מעצבים אוונגארדיים, שמחירם אלפי שקלים.

אילו היה הסוציולוג היהודי-הגרמני גיאורג זימל חי היום, הוא היה מציג את השילוב בין הג'ינס לטי-שירט כדוגמה לעיקרון שעליו בנויה החברה המודרנית. "כל תולדות החברה הן השתקפות של המאבק ושל הפשרה", הוא כתב במסה שלו על אופנה (בספר "כיצד תיתכן חברה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012), "... בין התמזגותנו בקבוצה החברתית ובין ההיבדלות האינדיווידואלית מתוכה". ואכן, ההיסטוריה של ההתלבשות בג'ינס ובטי-שירט, התפוצה הרחבה שלה והאינטרפרטציות השונות שניתנו לה עומדות על המתח הזה שבין להיות חלק מהחברה ולטשטשט את הזהות הפרטית ובין הרצון להיות מיוחד ולסמן את גבולות האני במרחב הציבורי.

חולצת הטי התחילה כחלקה העליון של חליפת היוניון, בגד תחתון דמוי אוברול בחתיכה אחת שכיסה את הידיים, הרגליים והגוף. רק בסוף המאה ה-19 נפרדה החליפה לבגד תחתון דמוי גטקעס ולבגד עליון, מעין חולצת טי בעלת שרוולים ארוכים, שהיו עשויים מצמר ונועדו לשמור על הגוף מהקור הכבד באירופה ובארצות הברית. כמו רבים מפריטי הלבוש של הארון הגברי, גם חולצת הטי נולדה מתוך אילוצים צבאיים. ב-1913 החלו ציי ארצות הברית ובריטניה לשנות את המדים המוכרים של אנשיהם, ואלה לבשו עתה חולצות קצרות שהקנו לידיים יכולת תנועה חופשית. הצבע הלבן נותר גם במדים החדשים, גם משום שהתאים לשאר המדים המוכרים, אך גם משום שלבן היה צבע זול שלא הצריך צביעה. בגלל לובן הבד אף סייעו המדים החדשים באגף המשמעת והניקיון ושמרו על מראה נקי לחיילי הצי.

שתי חברות אופנה קשורות להולדתה של הטי-שירט המודרנית. האחת בריטית, שלימים נקראה Sunspel, החלה לייצא חולצות טי ארוכות וקלות מכותנה לקולוניות הטרופיות של הממלכה המאוחדת. השנייה, חברה אמריקאית בשם Fruit of the Loom, החלה למכור חולצות טי דומות שיצר בעליה ג'ייקוב גולדפרב מאז 1910. חברה נוספת, Hanes, החלה למכור חולצות טי לבנות בשנות ה-30 של המאה הקודמת והיתה הראשונה שייצרה חולצות כחלק מקידום מכירות (לכבוד יציאת הסרט "הקוסם מארץ עוץ" ב-1939).

חולצות הטי הפכו לפופולריות כבגד תחתון, נוח ופונקציונלי בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, אבל רק אחריה התאזרחה החולצה ברחובות הערים. היה זה אולי השער של מגזין "LIFE" מ-1942 שהפך אותה לפופולרית במיוחד: על השער כיכב חייל לבוש טי-שירט מבית הספר לטיס של הצבא האמריקאי. אז גם נוסף לטי-שירט האפיל הגברי והמסוקס שלה, שנטען אחר כך בהרבה מאוד טוסטסטרון.

אחרי מלחמת העולם השנייה, בעיקר בשנות ה-50, הפכה החולצה לסמל של נוער מורד הנאבק במוסכמות, בעולם הבורגני ובהוריו בני העולם הישן. החולצה הלבנה התלבשה מצוין על תקופת הרוקנרול והידיים המסוקסות של מרלון ברנדו ב"חשמלית ושמה תשוקה", כמו על כוכבים אחרים של התקופה, נגן הג'ז צ'ט בייקר ואליל הנעורים ג'יימס דין ב"מרד הנעורים". אז גם נכנס מראה הג'ינס והטי-שירט לפנתיאון האופנתי. ב-1960 נוסף עוד דימוי מרכזי שהפך את הטי-שירט לאקססורי נשי סקסי - ג'ין סיברג בדמות סטודנטית אמריקאית המוכרת עיתונים ברחובות פאריס, לבושה בטי-שירט ועליה הכתובת "The New York Herald Tribune", בסרטו של ז'ן-לוק גודאר "עד כלות הנשימה".

מאז הפכה הטי-שירט ללוח מודעות מהלך. גרפיקאים, פרסומאים, להקות רוק ותנועות פוליטיות הפכו אותה לקנבס שאפשר ליצוק עליו כל תוכן. הטי-שירט הפוליטית הראשונה אמנם נוצרה כבר ב-1948, כשהמועמד הרפובליקאי לנשיאות ארצות הברית הפיץ חולצות עם הכיתוב "Dew it with Dewey". אבל בשנות ה-60 וה-70 התקבע מעמדה במרחב הציבורי, וב-1976 נולדה הטי-שירט המפורסמת מכולן, זו שעדיין מודפסת במיליוני עותקים, עם הכיתוב "I Love NY" שיצר המעצב מילטון גלייזר כחלק מהקמפיין לעידוד התיירות לעיר.

"האופנה אינה אלא צורת חיים אחת מני רבות, שבאמצעותה הנטייה להשוואה חברתית והנטייה לייחוד אינדווידואלי ולשוני משתלבות יחד בעשייה משותפת", כתב זימל הרבה לפני השתלטותו של מראה הג'ינס והטי-שירט על המרחב הציבורי. בפרויקט החג של "גלריה" ניסינו לעמוד על המתח הזה שבין ההתמזגות לבידול ולייחוד, בין המדים של האדם העכשווי ובין רצונו לשמור על אינדווידואליות בעולם המוצף בדימויים, פרסומות, טקסטים וסגנונות, גם בתוך הזיווג המוכר של מכנסי הג'ינס והטי-שירט.

בחרנו שמונה אנשים בולטים מתחומי התרבות כדי לבחון את האופן שבו המלה הכתובה מגדירה, מבדלת ומייחדת אותם. ביקשנו מכל אחד מהם לבחור משפט שהם מזדהים אתו והדפסנו את אלה על הטי-שירטים שלהם. המטרה: לנסות להבחין בייחוד בתוך טשטוש הזהויות של ההתלבשות בג'ינס ובטי-שירט.

בחירה קומוניסטית

נוני גפן, 30 במאי קולנוע

אסף עיני

"לא בתל אביב", הציטוט שבחר נוני גפן, הוא גם שם סרטו הראשון, שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל לוקרנו באוגוסט השנה ויוקרן בארץ בדצמבר. "הציטוט נועד לבטא את ההרגשה שסיטואציות משעשעות ומגניבות עשויות לקרות בכל מקום. המרכז האמיתי שלך הוא אתה ולא המקום שאתה נמצא בו", אומר גפן.

"אני לובש ג'ינס וטי-שירט, אולי בעצם רק ג'ינס וטי-שירט", הוא מתאר את סגנון הלבוש שלו, "ואני חושב שבאיזשהו אופן זה שילוב שדווקא מייחד את הלובשים אותו. הרי כמו שהציטוט אומר, הייחוד לא מגיע מהמקום או מהבגדים. אני מתלבש ככה לא מהמקום של להיות דומה. אני לובש מה שאני מרגיש, ואני מרגיש כמו כולם. מעין בחירה קומוניסטית".

ילדות מאוחרת

תמה גורן, 34 אמנית

אסף עיני

תמה גורן בחרה משפט של פיקסו - "כל ילד הוא אמן, הבעיה היא איך להישאר אמן גם כשגדלים" - הנקשר לעבודות שלה. "אני יוצרת מתוך אימפולסים, רגש וחוסר תחכום, כמו שילדים יוצרים", היא אומרת. "זה גם מתחבר לאישיות שלי, לחוש ההומור ולעובדה שיש לי ילדה שדרכה - וביחד אתה - אני חווה מחדש את הילדות".

גורן לא לובשת ג'ינס וטי-שירט. "הרומן שלי עם טי-שירטס נגמר בחדר הכושר. רוב הבגדים שלי הם וינטג', החל משנות ה-20-30-40, מתוך רצון להתאים את הלוק לתקופה. יש לי חיבור לעבר, למשפחה ולחינוך לווינטג' שהיא העניקה לי כבר לפני 15 שנה. אני זוכרת שהיו צוחקים עלי ברחוב ורק כשנסעתי לאנגליה קיבלתי חופש לבחור בבחירה הזאת. שם היה לי גם איפה לקנות, וזה נהיה אוסף. מאז הבית, הרהיטים, הבגדים, גם אלה של הבת שלי שלובשת שמלות ויקטוריאניות, הכל וינטג'. מעבר להבעה שלי באמנות, בחיי היומיום אני אוהבת לבטא את עצמי דרך הבגדים, ובעיני ג'ינס וטי-שירט מטשטשים זהויות וייחוד".

הדיוק שבפשטות

דייוויד לבנטל, 35 אדריכל

אסף עיני

"הציטוט ‘Simple, Pure and Intelligent' קשור לראיון שערכתי עם הארכיטקט היפאני שיגרו באן לפני כשנתיים", אומר לבנטל. "הוא דיבר על היופי שבנאיביות של עבודות הסטודנטים ועל היכולת לדייק עם הפשטות. וזה מעין אתוס בעבודה שלי, להגיע למוצר הכי מופשט, מדויק ולא מתאמץ".

את הסגנון שלו הוא מתאר באותן מלים. "זה דומה ליחס שלי לבגדים שאני לובש: אלמנטים פשוטים ומותגים שמשדרים מראה פשוט. אני לובש ג'ינס וטי-שירט בעיקר בימים שבהם אני מסתובב באתרים, ולפעמים גם עם לקוחות. אבל לרוב זה יהיה ג'ינס וחולצה מכופתרת. אני חושב שלג'ינס יש זהות ואפשר לעשות אותו אישי, רבים מהג'ינסים שאני קונה מקבלים ייחוד עם השימוש והיישון שבלבישתם. הרעיון הוא לא להתאמץ, ולג'ינס אפשר לחבר הכל. יש משהו בגמישות הזאת שמכנסי הג'ינס מקנים שהופך את המראה שלהם למתאמץ פחות".

לבוש להחלטות

לונא אבו נסאר, 22 מוסיקאית

אסף עיני

 

"Those who dance are considered crazy by those who can't hear the music" (אלה שרוקדים מצטיירים כמשוגעים אצל אלה שלא שומעים את המוסיקה) - מקורו של המשפט הזה, שבחרה אבו נסאר, לא ממש ידוע. הוא מיוחס לסירוגין לאלברט אינשטיין, לקומיקאי ג'ורג' קרלין ולניטשה. "זה משפט שאני מזדהה אתו כי הוא מעודד כשמקבלים החלטות לא קונבנציונליות, בכל התחומים", אומרת אבו נאסר.

בחיי היומיום לובשת אבו נאסר - שבקרוב ייצא אלבום בכורה של להקתה, סיסטם עאלי - ג'ינס וטי-שירט. "זה פשוט נוח ומתאים", היא אומרת, "מכנסי ג'ינס מתאימים לכל הצבעים, ובבחירה ללבוש אותם יש הרבה פחות כאב ראש על הבוקר, בעיקר למי שמתעסק פחות עם בגדים. אני לא מנסה לייחד את עצמי דרך לבוש ומעדיפה להתלבש פשוט".

במקום לאכול את הלב

רועי סופר, 40 שף

אסף עיני

את הציטוט שבחר סופר, "Ask not what you can do for your country. Ask what's for lunch", אמר הבמאי האמריקאי אורסון וולס. "זה משפט קליל ואני חושב שהוא מתאים לרוח התקופה", הוא אומר, "יש לנו מספיק צרות, ואוכל מתחבר אצלי לכיף ולהנאה. עם כל המצב במדינה, אני מזדהה עם המשפט הזה, שאומר שאנחנו צריכים לעשות לעצמנו, כי אין לנו ברירה".

ג'ינס וטי-שירט הם גם הבגדים שסופר - בעליה של "סרדיניה", טרטוריה איטלקית ביפו - לובש בדרך כלל. "זה מה שנוח לי אתו. אני אוהב טי-שירטס יפות שעולות הרבה כסף, כאלה של מעצבים, וחשוב לי שהבד, הגזרה והכיתוב יהיו יפים. אני לא אוהב חולצות מכופתרות ולא משקיע ברכישתן. מצד שני, אני גם לא הולך עם כיתובי ענק ומצהיר הצהרות. עם היופי של החולצה עצמה אני מנסה להתבלט".

שוחה בחולצה

הילה להב, 27 משוררת ומוסיקאית

אסף עיני

הציטוט שבחרה להב, "כל אגדה פותחת ב'היה היה', אך כל שירה נולדת ב'ויהי'", נלקח מהשיר "בדרך", מתוך קובץ שירים מוקדם של לאה גולדברג, "משירי איטליה".

"יכולתי לבחור מתוך שלל ציטוטים", היא אומרת, "אבל מאחר שמוטלת עלי כאן האחריות לייצג את הז'אנר הנכחד של שירה, בחרתי משהו שצריך להיות מוטו של הספרות, הקסם והאחריות של ‘לא לבלבל את המוח'".

את השילוב של ג'ינס וטי-שירט היא ממעטת ללבוש, אף שמכנסי ג'ינס היא דווקא אוהבת. "טי-שירטים אני מעדיפה לחתוך", היא אומרת, "יש לי כתפיים של שחיין צעיר וחטוב, ואני מעדיפה לחתוך את החולצות ולחשוף אותן".

קצת מתחפשת

מריה ברמן, 32 מעצבת אופנה

אסף עיני

"Before doing a man's work, I shall gladly take on a man's clothing... wearing pants, a woman can develop her maximum feminity's"

(לפני שאבצע עבודה של גברים, אשמח להתמודד עם בגדים של גברים... אשה שלובשת מכנסיים יכולה לפתח את נשיותה במלואה). את המשפט הזה, שבחרה ברמן לצטט, אמר המעצב הצרפתי איב סן לורן ב-1968. "עבדתי על קולקציית החורף הבאה ובמסגרת המחקר שלי עברתי על ספרים. כך נתקלתי בספר על מכנסיים שהיו בו המון ציטוטים, בהם זה של סן לורן", אומרת ברמן, כיום גם בעלת מותג הנקרא על שמה. "המשפט מזכיר לי את הבית, ששם אמא שלי היא שעושה את העבודות הגבריות. בעיני בגדים הם תחפושת. כשאני לובשת משהו שהוא לא טיפוסי לי, אני קצת מתחפשת, ולכן הציטוט מדבר אלי".

ברמן לובשת מדי פעם ג'ינסים וטי-שירט. "יש לי מעט ג'ינסים, אני אוהבת ג'ינסים משנות ה-60 אבל עדיין מחפשת את אלו האולטימטיביים. אני חושבת שגם עם מכנסי ג'ינס וטי-שירט אפשר להיראות מיוחדים. זה מוחק אולי שייכות מעמדית אבל לא מוחק זהות".

איחול מתוך הכישלון

אריאל כהן, 28 רקדן וכוריאוגרף

אסף עיני

"Look up, Hanna! Look up!" - הציטוט שבחר כהן - מופיע בסצינה האחרונה של הסרט "הדיקטטור הגדול" של צ'רלי צ'פלין, שבה הוא מדבר אל אהובתו. הסרט הוא אחת מארבע יצירות קלאסיות העוסקות בהתעוררות חברתית או במוטיבציה להתריע על אסון מתקרב, שכהן בוחן אותן בעבודה חדשה המשותפת לו ולרקדנית שני תמרי והכוריאוגרפית אסנת קלנר.

"אף על פי שאני בן אדם אופטימי, במצב הנוכחי לא הייתי משתמש במשפט כזה", הוא אומר. "הסרט גם הוא לא אופטימי במיוחד, אבל אני חושב שמתוך הכישלון שבו יש גם איחול, לעצמי, לסביבה ולמקצוע שלי".

כהן הגיע לצילומים בג'ינס ובטי-שירט עם הכיתוב "כהן נכסים, בניו ופיתוח". "אני לבוש מוסווה", הוא אומר, "זה השעשוע הקטן שלי. פעם רציתי להתבלט ולהתבטא, צורך שמגיע תמיד מתוך תחושה של שוני. אם פעם הייתי נראה יותר, היום אני יוצר יותר ונראה פחות".

הדפסים וחולצות: "טורסו", דיזנגוף 110 תל אביב איפור ושיער: יערית סביניר סטיילינג: נועה נוז'יק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו