בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ערבוביה שמחה

תחייתם של ההדפסים היא הפניית גב לצווי האופנה הנוקשים

תגובות

"בריגדת הברוקד", "לבן על לבן", "המידי הוא המסר", "זיכרונות מאפריקה", "כלכלת הזהב" - אם הניסוחים היצירתיים האלה של תחזיות אופנה נקראים כמו סיסמאות פרסום, זה לא מקרי. גם להם יש תפקיד שיווקי, וכאריזות חדישות של עיצובים חדשים פחות-או-יותר הם מסייעים היטב במכירת מגזינים ובגדים כאחד.

בשנים האחרונות, בחסות הרשת ויכולת התגובה המהירה של מנהלי רשתות האופנה העממיות, הואץ מאוד המשחק הזה של מגמות אופנה. לא נדיר לגלות איפוא בין הטרנדים המגיעים ממסלולי התצוגות בעונה מסוימת שניים שהם שונים זה מזה במהותם, סותרים זה את זה לכאורה. למשל, אחד שיבשר על שובו של הצבע השחור (שלא הלך לשום מקום כמובן), ואחר שיצביע על הדומיננטיות של גוונים חיים במלתחה.

המסקנה העיקרית שכדאי להפיק מכל זה היא שלא להתייחס לכל העניין ברצינות גמורה. ועם זאת, מעת לעת אפשר להצביע על מגמות בולטות המופיעות בעקביות עונה אחר עונה ומייצגות תמורות מהותיות בתעשיית האופנה. בעונות האחרונות אלו הן המגמות המתחדשות של המינימליזם וההדפסים, המתקיימות בצוותא גם אם לעתים נראות מנוגדות.

הגל החדש של מינימליזם, מחמיר וגורף, איפשר למעצבי האופנה העילית להעניק למהות עבודתם - הלוא היא העליונות הטכנית - נראות מוחצנת במיוחד בעידן הזה שבו בגדים נאים ניתנים לשעתוק באמצעים פשוטים יחסית. בעקבותיו הופנה הדגש באופנה העכשווית לחומרים מן המעלה הראשונה (והופעתו הסוחפת של העור בקולקציות היא אחד הביטויים המיידיים לכך) ולחייטות חדה מאין כמותה. כל זה יחד מקנה את הרושם כי כוחות הטבע שמסביב לא יוכלו לדגמים, וכי יהיו הנסיבות אשר יהיו - אלה ישמרו על צורתם המקורית, חפים מכל קמט ופגם.

גטי אימג'ס

לרוב חובבי האופנה זו בשורה מאתגרת, שכן מעתה עליהם לעבוד קשה יותר כדי לשחזר מראות נחשקים ממסלולי התצוגות. תחיית ההדפסים, לעומת זאת, היא בשורה משמחת למי שידו אינה משגת בגדי תפירה עילית. והיא משמחת לא רק בהיבט הכלכלי. גם ביטוייה ברחוב יכולים להעלות חיוך יותר מכל תפירה נטולת דופי או קו גזרה מתוחכם.

גילוי נאות: ההדפסים הבליחו בספירת האופנה כבר לפני זמן מה, והם כבר נצפים ברחוב. הם לא בשורה מרעישה לפיכך, וייתכן שכמה חובבי אופנה הצמאים לחידוש יצקצקו בלשונם באכזבה למקרא שורות אלו. בפועל הופיעו ניצניו של שטף הצבעים והצורות ב-2008, בפריחות האימפרסיוניסטיות שנשזרו בקולקציית האביב של אקריס; שנה מאוחר יותר השטף הזה געש ממש בקולקציות האביב שהציגו ריקרדו טישי בז'יוונשי ואלכסנדר מקווין. זו של מקווין, האחרונה שהציג המעצב הבריטי בחייו, נקראה Plato's Atlantis. מקווין הציג בה בגדים שטופים בערבוביה ססגונית של יצורים, טבע ונופים אווריריים, חלקם נמזגו זה לתוך זה בצורות פנטסטיות, חלקם הוכפלו ככתמי רורשאך.

בשנה ההיא נראה החזון של מקווין בדיוני כמו היבשת האבודה שבכותרת הקולקציה שלו. אבל זו היתה נקודת מפנה, ומרגע זה ואילך המסלולים בבירות האופנה התלקחו בהדפסים: פירות הדר נאיביים הוכפלו בסימטריה מעל גבי שמלות או חליפות יום לבנות אצל סטלה מקרתני. הדפסי תבנית בנוסח שנות ה-70 עיטרו את החליפות המחויטות שיצרה מיוצ'ה פראדה למיו מיו. אפילו המעצבת פיבי פילו שילבה פריחות פראיות בקו המינימליסטי החמור שיצרה לסלין. וזה לא הוגבל לנשים כמובן: רפרודוקציות של ציפורי גן עדן, שהיו מוטיב מרכזי במלתחת הגברים שעיצב ריקרדו טישי לז'יוונשי בקיץ השנה, היו חדות כל כך שיופיין חדר מתחת לעור.

גטי אימג'ס

בארץ החלו ההדפסים להופיע ביתר שאת בעונות האחרונות, בקולקציות של מעצבות כמו אודליה ארנולדס, רוני בר, או אירה גולדמן ואפרת זיו מהמותג קום איל פו. ארנולדס תיעלה מעט מן הפולקלור האפריקאי לרחוב המקומי בבדים שייבאה מהיבשת השחורה; האחרות שיתפו פעולה עם מעצבי טקסטיל בפיתוח הדפסים מקוריים, ולא רק מתוך רצון להשיג ייחוד ובידול בשוק שמצאי הבדים בו מצומצם, אלא גם משום שראו בכך הזדמנות נפלאה לחגוג את היופי של צבעים וצורות.

אבל לב העניין בהדפסים הוא לא נוכחותם המוגברת באופנה העכשווית, אלא האופן שבו אפשר להנכיח אותם במלתחה. בניגוד לרוב הצווים האופנתיים, המצמצמים את האפשרויות העומדות לפני הציבור הרחב בבואו לעצב את הופעתו החיצונית, תקומת ההדפסים פותחת לפניו אפשרויות חדשות. בעיקרה היא מעין אליבי למבע אישי יצירתי, או תזכורת לכך שאפשר לתעל השראה והנאה לעיצוב ההופעה החיצונית.

לקראת הסתיו השנה נצפו בקולקציות של מעצבי האופנה העילית הדפסים על חליפות תואמות. ובין שהיו אלו מרי קטרנזו בלונדון, ראג אנד בון בניו יורק או מיוצ'ה פראדה במילנו, ההצעות הללו היו דינמיות ומלהיבות. אלא שדווקא החירות לשלב דפוסים מזנים שונים באופנת הרחוב היא שמגבירה את השמחה.

וזה מוביל לעניין נוסף: בעידן שבו קל יותר לנסח מראות "נכונים" או "מדויקים" הודות למידע ברשת ולהיצע של אופנה זולה, ההדפסים שבים ומציעים הזדמנות מצוינת לחגוג טעם רע ולהשתעשע במעט וולגריות. שילובים "לא נכונים" של דוגמאות פרחים נאיביות וכתמי הסוואה צבאיים? נכון מאוד. שעטנז צורמני של דגמים אתניים? למה לא בעצם? והערבוביה חסרת ההיגיון הזאת של ההדפסים מייצגת לא רק את הדרך שבה אנשים מתלבשים היום - שילוב של ישן וחדש, נשי וגברי, נינוח ומחויט - אלא גם דפוסי חשיבה שמשתנים.

בתערוכה "אלזה סקיאפרלי ומיוצ'ה פראדה: שיחות בלתי אפשריות", שהוצגה לאחרונה במוזיאון מטרופוליטן בניו יורק, הסבירה פראדה כי בעבר היתה מינימליסטית לא משום שרצתה בכך במכוון. ההפשטות של רעיונותיה פשוט איפשרו לה לשמור את עצמה מחוץ לתמונה. בקולקציית אביב-קיץ 2011 של המעצבת האיטלקייה, שהיתה משופעת בעיטורי בארוק, בהדפסי פסים, בננות וקופים שמטפסים מעל סבכים טרופיים, כבר לא היה זכר לניסיון הזה להימנע מחשיפה.

"זה הזמן להיות נועזים", אמרה אז פראדה בתום התצוגה, שלא רק קצרה שבחים אלא גם היתה להצלחה המסחרית הגדולה ביותר שלה עד כה. אבל למרות ההצהרה הנחרצת הודתה אחר כך המעצבת כי לא שיערה שהקולקציה תתקבל באהדה כה רבה. כך או כך, נשים בכל העולם התחברו לשינוי התפישה שעברה ולמסר ששידרה: זה הזמן להיחשף בצורה כנה ולבטא רעיונות באופן ישיר.

ערכה את העמודים: נועה מלמד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו