בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיכום תצוגות אביב-קיץ 2013 בפאריס, חלק שני

אופנה בארבעה ממדים

שילוב של רגש, חושניות וסממני העידן הדיגיטלי איפיין את התצוגות המוצלחות בפאריס; בעיקר את אלו של סלין והיידר אקרמן, ופחות מכך את אלו של יוז'י יממוטו ומרטין מרג'יאלה

4תגובות

מי שרוצה להיות היום מעצב מודרני מוצלח זקוק לכמה דברים: לידע פיסולי באנטומיה של גוף האדם, להבנה אדריכלית של יחסים גרפיים וליכולת להפנים את המהפכה הדיגיטלית. וגם לממד רביעי. השחקנים הראשיים של תצוגות קיץ 2013 בפאריס נחלקו בין אלו המבינים זאת לעומק ­ ובין מי שעדיין מייצרים בגדים ותו לא.

הממד הנוסף, שהוא הסיפור המרכזי והחשוב כאן, הוא עיבוד הבדים, זה ההופך אותם למבריקים, פריכים או אווריריים. בחלקם של הבדים ה"טכניים" האלה יש רשת הפותחת חרכי הצצה אל הגוף, באחרים חומרים נמתחים המשולבים בהם בדרכים מורכבות. כך או כך, בדים אלה הופכים את האזכורים של שנות ה‑80, או את התחייה של שנות ה‑60 וה‑90 המתנגשות, ליותר משחזור גרידא.

הממד הרביעי האחר הוא הרגש ­ התחושות הן שהפכו את הקולקציות של פיבי פילו בסלין ושל היידר אקרמן לליגה משלהן. פילו היתה יוזמת המינימליזם החדש של המאה ה‑21, אבל בהמשך מימשה את חזון הנשיות שלה ביציאה לחופשת לידה ארוכה. עם חזרתה, בשבוע האופנה בפאריס, היא יצאה באמירה חזקה, אבל כוחם של הבגדים שהעניקה לאחיותיה החרוצות בנות ה‑30 ומשהו היה דווקא ברכותם.

מסאטן שנכרך בנונשלנטיות סביב החזה או הירכיים, כאילו היה שרוולים של קרדיגן, ועד סנדלים פלומתיים, משעשעים ומקסימים כאחד, שהיו מעין קישור לבית ולמשפחה ­ הקו של סלין התרכך. "הקולקציה עוסקת ביופי ובחברות ­ ובחיים ­ והיא נשית מאי פעם", אמרה פילו מאחורי הקלעים. כדוגמה היא הזכירה את הרכות הרפויה במכנסיים גבריים (מסאטן נשי מאוד) ואת השמלות בעלות מפתח הV- העמוק במחשוף, שנסגר ברשת. להשלמת האפקט היו שם גם ארנקים מעור רך שהתקפלו לתוך היד וצמידי עור.

התוצאה היתה אכן יפהפייה, אך בלט בה בהיעדרו החיטוב הזורם שפילו הקנתה לאופנה, והמעצבת אף עוררה כמה בעיות שנשים עסוקות לא ישמחו להתמודד אתן. מכפלת מעיל לא גמורה שחוטים גולמיים נשרכים ממנה? קפלי בד מורכבים בדיוק באזורים הזקוקים להחלקה בחזה ובירכיים? ועם זאת, בית האופנה סלין זוכה למלוא הניקוד על שדחף את האסתטיקה שלו קדימה ומצא את הלב הרך של הנשיות מאחורי השריון המחויט.

רויטרס
גטי אימג`ס

גם היידר אקרמן עוסק ברגש: אופנה אטית, שהתצוגה איפשרה להתענג עליה בזכות ההילוך האטי לאורך המסלול לצלילי שיר אינטימי, "The Man I Love" של ג'ורג' ואיירה גרשווין (והפעם דיקלם אותו גבר, דבר שהוסיף לו נופך פיקנטי).

מאחר שהשנה חזר אקרמן למולדתו קולומביה אפשר היה לצפות לזוהר-שמש דרום אמריקאי בצבעים העשירים המזוהים אתו. אבל המעצב הפתיע והציג תצוגה מעוטת צבע, בסימפוניה של בדים ערפיליים ומרחפים, רובם בשחור-לבן, מנוקדים בנקודות ובפסיפס של דוגמאות גרפיות, למשל ריבועים משולבים. "הייתי רוצה לצאת לדרך חדשה, הפן האדריכלי של הבגדים קוסם לי", הוא אמר.

ואכן, אקרמן הציג ז'קטים צרים ומוקפדים אך לא נוקשים, שנלבשו עם מכנסיים, עם רמז לשנות ה‑80 בצללית, וגם מעילים רכים כחלוקי רחצה שנלבשו מעל מכנסיים רכים, נמוכי מפשעה ושופעי בד. הבגדים הנינוחים אך הלא מרושלים האלה הקנו תמיד תחושה שהגוף פורץ החוצה, העור נחשף. חגורות רחבות כיווצו את המעילים מעל עור חשוף, ואפילו הסנדלים היו עשויים מרצועות עור.

אמנם, תחושת הקסם המרצד הזה היתה חזקה פחות העונה, ובכל זאת זו היתה תצוגה יפהפייה, שהפגינה את יכולותיו הנדירות של המעצב. אקרמן, כמו מעצב דיור ראף סימונס, רכש את הכשרתו באנטוורפן מלינדה לופה, שמן הסתם מתענגת עכשיו למראה הניצן שהתפתח ועומד בפריחתו. 

אילו הציגה ריי קוואקובו בתצוגת האביב את קולקציית העונה שעברה היה מתקבל מן הסתם הרושם שהתצוגה שלה מתאימה בדיוק לרוח התקופה. אבל המעצבת המעולה של קום דה גרסון כבר נמצאת כברת דרך קדימה ­ או נכון יותר, הותירה מאחור את הקווים ההנדסיים הנוקשים שיצרה בעבר.

מה היה המסר החדש שלה? משהו מסובך ובה בעת מרתק: נראה היה שקוואקובו יצרה שילוב של כל עיצוב שהוציאה תחת ידיה אי פעם, מבד או מקנוואס, ומחצה אותו לדמויות פסלים. האם הבדים הדחוסים האלה שלה, הנשיים עדיין בצורתם, שלפעמים נלווה להם זוג מכנסי שורטס מחויטים ופשוטים שהציצו מאחור, מבקשים להפיץ את אותו מסר מחזױרי שמפיצים כובעיו של האמן הבריטי גרהם הדסון (העשויים מפחיות מחוצות) שחבשו הדוגמניות? זו לא היתה אחת הקולקציות הנגישות ביותר של קוואקובו, אבל היא מפליאה לבטא את דרכה מלאת הלהט. ומכאן נובע המשפט שאמרה על התצוגה: "למחוץ כדי ליצור פצצת אנרגיה".

הדינמיות בתצוגה של ג'וניה ואטאנאבה היתה מרשימה. ההזמנה לתצוגה אמנם היתה עשויה רשת מוכספת ורימזה שזו עוסקת בספורט בתקופה שלאחר המשחקים האולימפיים. אבל איש לא צפה מראש את החליפות הספורטיביות הנמרצות, את הצבעים, את הקווים המעוגלים שכמו עוקבים אחר קווי המתאר של השרירים מתחת לבד הגמיש.

לזווית הספורטיבית הזאת אחראי בחלקו שיתוף פעולה עם פומה. נעליים מתוצרת פומה הופיעו לרוב בתצוגה, ולוגו הפנתר אף הופיע מפעם לפעם על הבגדים עצמם. פה ושם הופיעו אזכורים מתולדות האופנה, למשל רמז לשנות ה‑60 בשמלות בגזרת Aשכמו יצאו תחת ידיו של אנדרה קורז'. כובעים מתכתיים העניקו לתצוגה אווירה עתידנית. אבל עיקר כוחה היה בכך שהיתה מורכבת בלי להיות מסובכת ­ הישג של ממש שוואטאנאבה יכול לזקוף לזכותו.

אצל ויקטור ורולף המוטיב הבולט היה השתקפות, כפי שהבהירה מיד בתחילת התצוגה מראה גדולה שניצבה בקצה המסלול. הרצפה המשובצת רימזה על האופי הגרפי של השמלות, שקו אנכי חצה אותן לשחור וללבן. אבל אם מעצבים אחרים הפנימו את רעיון ההשתקפות ועיבדו אותו, הרי ויקטור הורסטינג ורולף סנורן פירשו אותו בדמות אפקטים כמו סרטים מחזירי אור בצדי שמלה, למשל. בתצוגה היו כל המרכיבים הנכונים, לרבות פאלטה בהירה ונקייה של כחול-שמי-שחר או ורוד. אבל המסר הועבר בצורה מפורשת מדי, והמעצבים היו יוצאים נשכרים אילו הקדישו לעניין מחשבה עמוקה יותר. 

יוז'י יממוטו ודאי רצה להעביר מסר כלשהו במצעד מפתיע של בגדי חאקי על המסלול (אולי הסכסוך בין הסינים ליפאנים על איי דיאו-יו). ואולי היתה משמעות עמוקה במה שנראה כמו שרשרות עצם ועמד בניגוד לתכשיטים עגולים גדולים שקירקשו על החזה. והאם קווצת השיער המקורזלת על המצח היתה סמל להזדקנות? 

אלא שמסרים מעורפלים אינם יכולים להגדיר קולקציה. במונחים של אופנה, מה שנראה על המסלול היה שמלות ארוכות, פה ושם תוספת רשת תחרה לחצאית, אבל ללא תחושה של דחיפות או של רעיונות רעננים. יממוטו, שלרשותו עומדים הבדים רבי המעוף של יפאן ומורשת הגזירה המדויקת, היה יכול להעמיק את מעורבותו בבדים ולהפיק תצוגה דינמית יותר.

התצוגה של קנזו הזכירה את ימיו הראשונים כמותג, אבל הפעם התבטאה תשוקת הנדודים בהדפסים דיגיטליים. המעצבים אומברטו ליאון וקרול לים שילבו בין ז'קטים ספורטיביים משנות ה‑80 לכתפיים מודגשות וצורות עכשוויות יותר. שמלות ארוכות עם פתחים חושפי גוף בירכיים הראו מהו הטרנד האופנתי בעונה הנוכחית. אבל עיקר כוחה של התצוגה היה בהדפסים, ששיוו לטבע האסיאתי מראה עכשווי ולאו דווקא פרחוני. זו קולקציה חזקה השומרת על הרוח של קנזו ובה בעת הופכת אותה להולמת ונגישה בשנת 2013.

מעצבי בית מרטין מרג'יאלה הכירו בחשיבות הממד השלישי. הקולקציה שלהם עסקה בגיאומטריה: גזרות ישרות, פשוטות עד כדי הגזמה, שגרמו לגוף להיראות כאילו הוא נתון בקופסה. מאחר שהצבעים התחילו בגוון משמים של חום-מעטפה, האפקט היה עלוב ועצוב. היו בתצוגה מעט צבע וגם מכנסיים גזורים היטב. אבל היכן היו הדינמיות, המסר, הדחיפות של מותג שמנסה לצעוד קדימה? בעונה שהתפוצצה מיצירתיות בפאריס, התצוגה הזאת בלטה במגבלותיה.

לעומתה נראה כי ניקולה גסקייר מבלנסיאגה מעולם לא הציג חזון כה נחרץ. הוא לקח את ההקפדה של מייסד בית האופנה ואת הגיאומטריה הנוקשה של הגזרות שלו ­ גזרות ספרדיות מתנחשלות ­ ועירבב את כל אלה מתוך גישה חופשית לחשיפת הגוף, הגישה האופיינית למאה ה‑21. היה בתצוגה גם הד לשאנל, בצורת חליפות קצרות ורבועות שנראו כמו עשויות טוויד אך למעשה היו רקומות. 

מאחורי הקלעים הציג המעצב תמונה של שמלה בעיצוב קריסטובל בלנסיאגה מ‑1968, סוף הקריירה של המעצב היוקרתי. השובל המעוגל של השמלה ההיא הופיע על המסלול כגרסה עדכנית לחצאית פלמנקו, לפעמים קצרה ולפעמים ארוכה, מעל רגליים שהסתיימו בנעליים בעלות עקבים מרובעים. התיקים המעוגלים כתיקי האיפור המסורתיים, וצורת הסינר הרבועה בחלקן העליון של חצאיות בגזרת פותחן בקבוקים, יצרו תחושה של שיעור הנדסה המוקדש לשלמות גרפית.

פאלטת הצבעים בקולקציה היתה שחור ולבן, אבל לא היה בה רגע דל בזכות שינויים עדינים ומרתקים באורך, במרקם ­ מחלק למקומט ­ ובתחושה כללית של מודרניות אסטרטגית שלא זנחה לרגע את רוחו של קריסטובל. הפריטים המחויטים ­ מעיל מושלם אחד, מכנסיים בגזרה הורסת וחליפות מכנסיים מחוטבות ­ ניחנו כולם בשיק פאריסאי.

בפנים הכמו-לא-מאופרות-במופגן של הדוגמניות ניכר רמז לילדה הרעה. זה התאים לאווירה שיצרה שחקנית "דמדומים" קריסטן סטיוארט, שישבה בגב שמוט בשורה הראשונה, ואילו סלמה האיק, שזה עתה סיימה את צילומי סרטו של אוליבר סטון "Savages", סיפקה את הזוהר הלטיני.

ואילו ז'ן פול גוטייה חזר לשנות ה‑80 הנהדרות, מלאות הפנטסיה, הצעקניות והראוותניות. כל זיכרונות הברייקדאנס והכתפיים הרחבות ­ שלא לדבר על כפילי הכוכבים של התקופה, מגרייס ג'ונס ועד בוי ג'ורג' ­ נראו על מסלול התצוגה שלו.

החזרה הזאת לעבר היתה עשויה להיות מסוכנת, אבל המעצב היטיב להגדיר מחדש את העשור ההוא, ולצורך כך השתמש בכל הכישורים שרכש בקריירה שלו. מעילי הטוקסידו היו מושלמים בגזרתם, המכנסיים צוידו בפתחים חושפי ירכיים, בד הג'ינס נברא מחדש כשיפון שמברה, ונגיעה של הדפס אפריקאי חלקה כבוד לרב-תרבותיות. כולם נהנו ­ והמעצב יותר מכל.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו