בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצלם באש ובמים

האכזבה מתעשיית האופנה בארץ הניעה את הצלם רון קדמי לפעול גם בזירה האמנותית. בתערוכה חדשה בפולין הוא מאתגר את מושגי היופי

4תגובות

לפני כשנה עבר הצלם רון קדמי לסטודיו חדש. בתום שני עשורים של עבודה בסטודיו רחב ידיים, הוא העתיק את פעילותו לחלל צנוע יותר באותו הבניין, ששוכן באזור של מוסכים ותעשייה במרכז תל אביב. קדמי, בן 52, רואה בכך יותר משינוי גיאוגרפי.  במובנים מסוימים, המעבר חולל שינוי בתפישה. "זה שינה את אופן הצילום שלי. התחלתי למשל להשתמש יותר באור טבעי", הוא אומר ומביט על שורת חלונות גדולים.

בפגישה עמו ב-2008 סיפר קדמי על תחושות רוויה וייאוש מהתנהלותם של אנשי קריאייטיב בתעשיית האופנה והפרסום בארץ. בנקודה מסוימת חוסר היכולת הזה לבטא את עצמו גרם לו להפחית את פעילותו המקצועית בתחום, אך בשנה האחרונה שב לשגרת עבודה אינטנסיבית. הוא צילם בין השאר קמפיינים לTNT ולמעצבת מיכל נגרין, ולצד אלה הוא חתום על הקטלוגים של המותג "סקץ'" של יוסי קצב, של שרון ברונשר ושל מעצבת התכשיטים סמדר עזריאל מהמותג "פאולה ביאנקו".

"אני חווה תחייה", הוא אומר כעת, ומסביר כי לשם כך נדרש לעשות סוג של תיאום
ציפיות מחודש. "להבין שהחיים זה לא שחור או לבן, ולהתעדכן במה שקורה בתעשייה
עכשיו". ובכל זאת, מצער אותו לראות את מה שקרה לתעשיית האופנה הישראלית, וכיצד
הכניסה של מותגים זרים לארץ יצרה תחרות קשה והניעה מנהלי מותגים מקומיים לוותר על הפקת קמפיינים גדולים ויצירתיים, שבהם היה מעורב ושבאמצעותם סייע לבנות בשנות ה-90 מותגים כמו פוקס וקסטרו. "כיום הגישה היא פשוטה - בואו נעשה קמפיין שיתחרה במודעות של H&M, כלומר נצלם דוגמנית ונדפיס לצדה את המחיר הזול של הפריטים שהיא לובשת, וזה הכל".

לשמחתו, בשנים האחרונות התאפשר לו להרחיב את תחום פעילותו גם לזירה האמנותית. בתחילת 2008 הועלתה תערוכת יחיד שלו, "Full Frontal" היה שמה, במוזיאון לאמנות ברמת גן, ובעקבותיה הוזמן להציג את עבודתו ביריד האמנות "ארט בזל מיאמי ביץ'" בסוף השנה. קדמי הציג בהם עבודות מוכרות שלו, כגון צילומי החיילים (קרן מיכאלי ודודי בלסר) שיצר באמצע שנות ה-90 בשיתוף האמן ניר הוד, לצד סדרות צילומים חדשות שיצר במיוחד לתערוכה ושהציגו בין השאר את הדוגמנית יעל רייך, הרה ומעורטלת, בתנוחות שניכרו בהן רמיזות דתיות.

השבוע נפתחה לו תערוכת יחיד מקיפה במוזיאון הקולנוע של לודז' בפולין. התערוכה,
המתקיימת במקביל לאירועי שבוע האופנה הפולנית בעיר, חולשת על שבעה חללים בקומה השנייה של המוזיאון, קומה אחת מעל זו המוקדשת לעבודתם של במאים פולנים כמו רומן פולנסקי וקז'ישטוף קישלובסקי. היא כוללת 49 צילומים מודפסים וחמישה סרטוני
וידיאו, ועל אף היקפה הנרחב מסרב קדמי, מבכירי צלמי האופנה בארץ, לראות בה תערוכה רטרוספקטיבית. הוא אינו חש בנוח עם המעמד הזה. במובנים מסוימים, התערוכה דווקא מסמנת בעיניו את תחילתו של נתיב מקצועי חדש יחסית.

היא נולדה בעקבות מפגש מקרי של אוצרת ישראלית, מיכל מרקמן-גולדמן, עם האוצרת
הראשית של המוזיאון בפולין. זה היה בקיץ שעבר, בברלין, ומרקמן-גולדמן הציגה לפני
עמיתתה הפולנייה קטלוג מעבודותיו של קדמי. זו התלהבה וזימנה את הצלם לפגישה. שתי סדרות צילומים חדשות שיוצגו בתערוכה נוצרו במיוחד בעבורה. הן נקראות "Elements" ו"Cover Uncover".

אייל נבו

הראשונה שבהן עוסקת בארבעת היסודות - אש, מים, אדמה ואוויר - וקדמי חקר בה את
השפעתם של אלו על הדוגמנים שזימן אליו לסטודיו בחודשיים האחרונים. הוא עשה זאת
באופן המפורש ביותר, ויחד עם הסטייליסט כדורי אלישר וקומץ אסיסטנטים שפך מים על
המצולמים, גרם להם להתפלש בלכלוך שהצטבר על רצפת הסטודיו ואף הבעיר את בגדיהם באש. "אני מעביר את המצולמים שלי סוג של טראנס, וגם את עצמי. ביום צילום אחד,למשל, טבלנו את הבגדים שלבשו הדוגמנים בדלק והצתנו את שוליהם באש. הם זזו קצת בסטודיו, וממש בשנייה האחרונה לפני שהאש התקרבה אל גופם שפכנו עליהם מים. אחרי שהם הסדירו את הנשימה התחלנו שוב".

לא פחדתם שיקרה אסון?

"כמובן, אבל אני אוהב את הסכנות האלו. אני אוהב לבחון את הגבולות וזה המקום שבו
אני יכול לעשות זאת. הרעיון הוא להביא את המצולמים למקומות אחרים שיוציאו אותם
מהעמדה הנוחה הזאת של דוגמנית שנותנת את מה שמצופה ממנה ביום צילום".

יכול להיות שזה נעשה בתגובה לשגרת העבודה שלך בתעשיית האופנה המקומית?

"זו ללא ספק ריאקציה לעבודה המסחרית שלי בתחום האופנה, שם אתה מחויב להיצמד למראה מקום שהוסכם עליו מראש עם מנהלי המותג ועם נציגי משרד הפרסום ולהיות מאופק מאוד. בעבודה על הסדרות האלו יצאתי למסע שלא תמיד ידעתי לאן הוא יוביל ואיך יסתיים".

הפעם האחרונה שעבודתו המסחרית ריגשה אותו בצורה דומה, הוא אומר, היתה בשנות ה-90, כשיצר קמפיינים לקסטרו בכיכובה של הדוגמנית קרן מיכאלי בעירום, או כשצילם את הדוגמנית נינה (ויק) ברוש עומדת עירומה ומסתירה את גופה בזוג מכנסי ג'ינס. "זה
היה לג'ורדאש, נדמה לי, וזה הופיע בשלטי חוצות בכל הארץ. אבל אלו היו זמנים
אחרים..."

זה היה אחד מהצילומים הראשונים של ברוש כדוגמנית, אבל קדמי צילם אותה עוד קודם
לכן לקמפיין למותג "ראש אינדיאני". "אתה זוכר את הסיפור שלה? מצאו אותה בכיכר
דיזנגוף בתל אביב, יושבת עם כל הפאנקיסטים. יום אחד בטי (רוקאווי) התקשרה אלי
ואמרה לי שאני חייב לפגוש אותה. נינה הגיעה אלי לסטודיו עם מעיל עור, מכוסה
בקעקועים. אני התעלפתי עליה מיד ורציתי ללהק אותה לצילומי הקמפיין של 'ראש
אינדיאני' שנקבעו למחרת בבוקר. שלחתי אותה למשרד הפרסום כדי שיראו אותה אבל הם גילגלו אותה מהמדרגות. הם חשבו שהשתגעתי. למחרת צילמנו את הדוגמנית שנקבעה בעוד מועד, ואני לא הפסקתי לחשוב על נינה. בסופו של דבר שלחנו מישהו לכיכר שימצא אותה. הבאנו אותה לסטודיו, שיכנעתי אותם לעבוד אתה, וברגע שהתחלנו לצלם אותה היתה כזאת התרגשות בסטודיו. בטי ישבה שם עם דמעות בעיניים".

יופי בעור פרה

בסדרה "Cover Uncover" קדמי ממשיך את החיפוש אחר יופי נשי, אך מכיוון שונה
מעט. "נקודת המוצא היתה הרעלות. זה התחיל מההסתרה של הנשיות והמיניות, אבל אני
מזהה ברעלה גם משהו אחר. בעיני דווקא התיחום הזה של הפנים מסייע להגדיר את היופי פנימה. זה משהו שממקד את המבט פנימה".

את הניסיונות הראשונים ערך קדמי עם בדים שאלישר עיצב בצורות שונות, אך הוא לא היה שבע רצון. הוא השתעמם מהר מדי. "פתאום עלה הרעיון של חזרה לעולם החי. לקחנו
איברים פנימיים של בעלי חיים ושיחקנו אתם". בתוצאה הסופית נראות הדוגמניות אניה
מרטירוסוב, נועם פרוסט, תהוניה רובל ואנה ברובר, יריעות עור מפנים בטנה של פרה
עוטפות את פניהן וגופן. המרקם של העור מקנה לו לעתים מראה של דבר מה שחי בים,
וברגעים אחרים הוא נדמה לפיתוח טקסטיל חדשני של מעצב יצירתי במיוחד.

באחד מהצילומים, דיוקן של נועם פרוסט, עטופות פניה של הדוגמנית במה שנראה כמו
אריג תחרה לבן או פיתוח משוכלל של סיליקון. בפועל זו שכבת השומן שעוטפת את ריאות הפרה. הוא גם שפך על פרוסט ועמיתותיה משקה קוקה קולה וחומרי ניקוי שגרמו לעורן להידמות במקרים מסוימים לעור של חיה. בתערוכה הצילומים האלו מוצגים בהדפסים בגודל של 1.50 על 1.10 מטרים, כך שאפשר לבחון היטב את המרקמים. "למעשה, בשתי הסדרות העיסוק הוא בטקסטורות. פני השטח הם עדיין הדבר שהכי מעניין אותי בצילום".

איך ביימת את הדוגמניות?

"חיפשתי את המבט האמיתי, לא מתחנחן ולא מתייפייף. לא ביקשתי מהן להיות סקסיות או חביבות או לשחק דמות כלשהי. ביקשתי מהן מבט ישיר, להיות כנות".

הוא מודע לכך שכמעט אבסורדי לדרוש זאת מדוגמנית, אבל זה מה שהוא מחפש. גם בחירת הדוגמניות תרמה להעצמת התחושה של פגיעות. "האנדרוגיניות שהן משדרות היא עמדה פגיעה מראש. זו לא נשיות או גבריות מובהקות, ויש בזה משהו רגיש ופגיע יותר. היום זה מעניין אותי יותר מהדימויים המובהקים של גבר מאצ'ו או אשה שהיא פאם פאטאל".

בסדרה "Elements" מככב גם הדוגמן סתיו סטרשקו, ונדרשות לעין כמה שניות כדי לפענח את זהותו המינית. כשאנחנו עוברים על פריימים נוספים מתוך הסדרות על צג המחשב בסטודיו, קדמי מספר על רגעי גבורה ופחד של הדוגמניות. הוא נהנה לציין את האומץ והנחישות שגילתה פרוסט כשביקש ממנה לעטוף את פניה באיברים הפנימיים של פרה. לעומת זאת, היא לא עמדה באתגר האש. הדוגמנית הצעירה עברה אתו הכל - טבילה בים באמצע הלילה, התפתלות עם נחשים - אבל זה היה יותר מדי בשבילה.
"היא בחורה אמיצה אבל היא פשוט לא היתה מסוגלת לעשות את זה. זה היה הקו האדום
שלה". אז קדמי הקפיץ את עדי נוימן לסטודיו להמשך הצילומים. נוימן ידועה במזג פרוע
במיוחד, ולשניים חיבור מיוחד. קדמי עדיין זוכר כיצד לפני יותר מעשור, כשמלאו לה
16, היא ביקשה ממנו ללכוד את הנעורים ברגעיהם האחרונים בסדרת צילומי עירום
חושפנית שנשמרה במגירה במשך זמן רב.

למראה הצילומים האלו שמתעדים את ההתרחשות בסטודיו, קשה שלא לחשוב על המסעות הפעלתניים שיוזם הצלם האמריקאי הצעיר ריאן מקגינלי, מעין אירועים עם תווים היפיים שכוללים התערטלות בטבע והמון התרחשויות ברקע, של מכונות עשן או בועות סבון, זיקוקים או אש. וכל זאת כדי ללכוד איזה רגע חמקמק של אמת שבו המצולמים אינם
מודעים למצלמה. אבל קדמי אינו מתעניין באקשן. מהפריימים הסופיים שבחר מתוך הסדרה עולה בבהירות כי מוקד העניין שלו הוא פני המצולמים. לא הסביבה. "הרגעים השקטים שלא בהכרח מסגירים את התהליך הם שמרתקים אותי. לתהליך עצמו יש חשיבות משנית בצילום".

ולנוכח הצילומים שבהם הוא מעמת יופי נשי עם הריקבון והמורבידיות של חלקי החיות
עולה שמו של הצלם הגרמני יורגן טלר. "אני מעריך מאוד את העבודה שלו כמובן, ומרגיש
ששנינו פועלים מאותו מקום של עיסוק מוגבר ביופי מלוטש באופנה. אני חושב שיש קווים
מקבילים בחיפוש שלנו אחרי יופי אחר מזה שמקודש בתעשיית האופנה. אותי מעניינות
נקודות הקיצון האלו. הוא כמובן עושה את זה בדרכו שלו".

ההבדל הבולט הוא שטלר מצליח לשלב את החזון המאתגר שלו גם בעבודות המסחריות שהוא יוצר, ובקמפיינים שהוא מצלם למותגי יוקרה כמו סלין או מארק ג'ייקובס הוא מרחיב את מנעד הייצוגים של יופי בזרם המרכזי. "אה, בשביל זה צריך לעבוד בחו"ל. בארץ אין
סיכוי לעשות דבר כזה", קדמי פוסק מיד. "אני לא יודע מה יקרה ואיך זה יקרה, אבל
צריך אתחול רציני לכל התעשייה הזאת כדי שמשהו אחר יקרה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו