שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המעצבת החדשה של בית קלואה

שבוע האופנה האחרון בפאריס התנהל בסימן היריבות בין ראף סימונס להדי סלימן. אבל גם לבית קלואה יש מעצבת חדשה, קלייר וייט קלר, וגם היא מצעידה אותו קדימה ומנסה לנער מעליו את תווית המתיקות הילדותית

אריק וילסון
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריק וילסון
ניו יורק טיימס

שלושה ימים לפני שבוע תצוגות אביב־קיץ בפאריס נפלה סיכה בחדר התצוגה של בית האופנה קלואה בשדרות פרסייה בעיר. היא נשמטה מידיו של אחד האסיסטנטים כאשר זה סימן את קו המכפלת של חולצה קצרה, לבנה וצחה, שלבשה הדוגמנית האנגלייה רוזי טפנר. טפנר, בת 16, פשוט התעטשה. אפשר היה לשמוע את נקישת המתכת כשהסיכה נגעה ברצפת העץ הצבועה, וזה לא היה מקרי: שלושה ימים בלבד לפני התצוגה של קלואה שררה באולם התצוגה של החברה דממה מוחלטת בזמן שהמנהלת האמנותית זה שנה, קלייר וייט קלר, ועובדיה קיבלו החלטות מכריעות בנוגע לעיצוב השיער והאיפור, לסדר הצגת הבגדים, להתאמת הצבעים והפרופורציות. זרם מבקרים יציב נכנס לחדר ויצא ממנו. קופסת פלסטיק של סוכריות גומי שהיתה מלאה ביום הקודם היתה עכשיו ריקה למחצה, אבל הפרט שבלט יותר מכל היה אכן זה: היעדר רעש.

השקט הזה לא היה יוצא דופן. בשנה שחלפה מאז נכנסה וייט קלר, בעבר מעצבת “פרינגל אוף סקוטלנד”, לתפקידה ציינו מבקרים רבים את השלווה היוצאת דופן המוקרנת מהסטודיו שלה; וגם את העובדה שכ–80% ממאות העובדים בחברה הם נשים, מקור גאווה לבית אופנה המקרין הילה של נשיות זה 60 שנה.

מתוך קולקציית אביב-קיץ 2003צילום: רויטרס

גידו פלאו, מעצב השיער, הציע זנב סוס רפוי, בערך באמצע הקודקוד, עם שביל ארוך בהשראת טוויגי. וייט קלר ואנשיה התלבטו אם התסרוקת נראית מודרנית דיה, או קוּלית, או חסרת מאמץ די הצורך. הם דנו בסוגיה, ואחר כך ביקשו לראות עוד דוגמנית. פלאו העמיד פני מותש. “אלוהים ישמור”, הוא אמר, “כמה בנות יש בחדר הזה?”

זו לא היתה גסות רוח. גם וייט קלר שאלה את עצמה את השאלה הזאת כשניסתה להחליט איזו היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מותג שלטוב ולרע הוגדר במשך השנים במונחים כמו “ילדותי” ו”פלרטטני”. תפקידה שלה הוא למצוא את האיזון בין המתיקות ובין משהו קולי מעט יותר ומודרני הרבה יותר. היא אמנם בטוחה בעצמה, זה ברור, אבל נוטה לפקפק בהחלטותיה. כשעקרה לפאריס הביאה אתה את בעלה, אדריכל פנים, ושלושה ילדים קטנים, ולכן חשוב לה מאוד להצליח בתפקיד.

מתוך קולקציית אביב-קיץ של קלואהצילום: רויטרס

“הפרופורציות נכונות?” היא שאלה עכשיו. “הצבעים מוצאים חן בעיני? יכול להיות שזה מתוק מדי?” המעצבת היתה מודאגת מחולצה לבנה בעלת שרוולים תפוחים מפוליאסטר יפאני, שבתיאוריה היתה אמורה להיראות פריכה אך למעשה התחילה להיראות כמו גביע הפלסטיק שמונע מכלבים לגרד את עצמם.

וייט קלר, בת 42, ילידת אנגליה ‏(אך התגוררה במקומות שונים בעולם והרבתה לנסוע‏), היא התגלמות הלקוחה האידיאלית של קלואה. היא גדלה בשמלות ובחצאיות של מדי בית ספר וחלק ניכר מחייה הבוגרים התמרדה ולבשה מכנסיים. והיא מעצבת שמסוגלת לגרום למכנסי עור - כמו מכנסי העור בירוק יער שלבשה באולם התצוגה, עם חולצת כותנה בכחול קריר - להיראות נוחים כמו פיג’מה. ראשה מושפל רוב הזמן וידיה תחובות בכיסים כשהיא הולכת.

אבל בקולקציית האביב־קיץ, שהוצגה ב–1 בחודש זה בגני טווילרי, הציבה לעצמה וייט גלר אתגר וקיצצה את פריטי הלבוש של המותג לאורכים לא צפויים. היא ביקשה לחבר את המותג למרכיבים שובביים יותר מעברו, והשתמשה בין השאר בגופיות שעוצבו בהשראת גופיות של כדורסלנים, בפסי טוקסידו מעוטרים בנצנצים שמסתיימים במרכז המרפק, ובהדפס פרחים שמזכיר בגדי גולשים מהוואי. “הלוק עלול להיראות מוכר מדי”, אומרת וייט קלר. “צריך לדחוף קדימה. צריך להיזהר מלשים את עצמנו בנעלי הלקוחות”.
חזונה של גבי אגיון, שייסדה את בית האופנה קלואה וקראה לו על שם חברתה, לא היה ילדותי. אגיון, בתו של יצרן סיגריות, ילידת מצרים, ביקשה לעצב בגדים נשיים, רשמיים פחות וחופשיים יותר מהבגדים שהציגו בתי האופנה העילית אחרי מלחמת העולם השנייה. אגיון החלוצה, כיום בת 91, עדיין נוכחת בתצוגות של קלואה כשהיא מסוגלת לכך, והיא עדיין פלרטטנית ידועה. אבל היא ודאי היתה מגדירה את הסגנון שלה במלים “פשוט” ו”קלאסי”.

משפט שאגיון אמרה פעם עורר בווייט קלר השראה: “אני לא מסבירה שום דבר. חייתי כפי שרציתי”.

“מבחינה מסוימת, אנחנו מקובעים בתפישה שלנו ביחס לקלואה”, אומרת וייט קלר ומתייחסת כך להתפתחותו כמותג יוקרה, בעיקר בעשור שהתחיל ב–1997, אז עיצבו אותו בהצלחה רבה סטלה מקרטני ופיבי פילו והוציאו מתחת ידיהן דגמים־להיטים ותיקים כמו ה”פדינגטון”. שם אחר שנקשר לקלואה הוא כמובן קארל לגפרלד, שהקשר רב השנים שלו עם המותג החל בשנות ה–60. אך קלואה היה בעיקר בית שבו צמחו מעצבים צעירים, בהם פיטר אובריאן, גאי פולין ומרטין סטיבון, בדרכם לכוכבוּת. ולמרות זאת, יש תחושה שהמותג הזה, שבבעלות קבוצת ריצ’מונד, איבד מכוחו בשנים האחרונות, בתקופתם של המעצבים הראשיים פאולו מלים אנדרסון והאנה מקגיבון.

“בכל הכנות”, אומרת דניאלה ויטאל, הקניינית הראשית של בארניס ניו יורק, “אני חושבת שהתצוגה האחרונה הצליחה לקלוע בצורה המדויקת ביותר לרוח של נערת קלואה, שהלכה והיטשטשה עד שקלייר נכנסה לתפקיד”.

בארניס לא החזיקו קולקציות של קלואה מאז שנות ה–80. אבל כשהתחיל הבאזז, “רצינו להצטרף”, אומרת ויטאל ומציינת שבשנה האחרונה, הודות לאמון בווייט קלר, הרחיבה החנות את המבחר שהיא מציגה וכיום הוא כולל גם פרט־א־פורטה ואביזרים. “היא מגלמת בעצמה את הרוח של קלואה”, אומרת ויטאל. “היא נחמדה. אפשר לדבר אתה שיחה של ממש. מעניין אותה לשמוע מה חושב בן שיחה, היא בכלל לא מנותקת”.

וייט קלר לא היתה ידועה כשמונתה לתפקידה בקלואה. אבל מנכ”ל החברה, ז’ופרואה דה לה בורדונה, זכר אותה לטובה מעבודתה בפרינגל, שאליה התוודע כשניהל חנות של ליברטי בלונדון. היא הפגינה אז בגרות יצירתית וניהולית כאחד, אומר דה לה בורדונה, שילוב שהולך ונעשה יקר ערך בתחום האופנה בתקופה זו, שבה המעצבים מתבקשים ליצור יותר ולעשות יותר.

בעבר עבדה וייט קלר גם אצל קלווין קליין בניו יורק ולמדה שם את כוחו של המינימליזם. היא עבדה גם בגוצ’י בשנים שטום פורד שימש המעצב הראשי של המותג, ושם למדה על חשיבותו של התכנון הקפדני. בגוצ’י היא עבדה בצוות שכלל את כריסטופר ביילי ואת פרנצ’יסקו קוסטה, שני מעצבים שהפכו למנהלי מותג.

עכשיו, באולם התצוגה של קלואה הנערך לקראת שבוע האופנה בפאריס, הוקמה תפאורה של מסלול תצוגה בגודל טבעי, עם אורות מסנוורים כמו בתצוגה, כדי שווייט קלר תוכל להיות בטוחה שהצבעים ייראו בדיוק כפי שהיא מתכוונת שייראו. “קלייר היא אשה פרגמטית מאוד, נחושה מאוד, ויש לה חזון ברור מאוד”, אומר דה לה בורדונה. “אבל גם ההתנהלות שלה עם צוות העובדים שסביבה רכה ונעימה מאוד”.

אגיון עצמה הצליחה לעורר השראה במעצבים שלה. על פי אנקדוטה שהתפרסמה במגזין “Women’s Wear Daily”, היא נהגה לכנות אותם “חתלתולים שלי”. בשבוע האופנה בפאריס היה רגע של נחת כשלגרפלד, שהקשר בינו לאגיון נותק אחרי שפרש מתפקידו בקלואה בשנות ה–90, שב ופגש אותה בתערוכה שהוקדשה לתולדות המותג במוזיאון פאלה דה טוקיו. “היא עדיין מצחיקה”, הוא אמר לאחר שהצטלם אתה.

התערוכה היתה אמורה להזכיר לקהל שקלואה הוא מותג צרפתי שההיסטוריה שלו אינה שונה מזו של דיור ושל סן לורן, בתי אופנה שהחדשות על שני המעצבים שמנהלים אותם זה מקרוב האפילו כמעט על כל התרחשות אחרת בשבוע האופנה בפאריס. ג’ודית קלרק, חוקרת אמנות שאצרה את התערוכה, התרשמה מהעובדה שאגיון נותרה כה פתוחה לעבודה של אחרים גם אחרי שייסדה את המותג. “היא לא עוסקת בפולחן אישיות”, אומרת קלרק. וייט קלר בוודאי לא תחלוק עליה.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ