רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"קאנג'רי" מציג: אופנה עילית וחברתית

מותג האופנה האתית, שראשיתו במפעל בעל אג'נדה חברתית שיזמו נשים באיטליה, מוצג בתערוכה ב"בית העיר" בתל אביב

4תגובות

אין ספק שהמלה "שינוי" היא אבן יסוד באופנה. בין שהיא מבטאת את הכוח המניע בתעשייה הזאת שמתבססת על תנודות אסתטיות וסגנוניות, ובין שהיא מתייחסת לתפנית בהופעה החיצונית (ומי לא יכול להעלות בזיכרון אפיזודות מתוכניות טיפוח בטלוויזיה שגיבוריהן הופכים בן רגע מאחד העם לדמות זוהרת) ¬ זו מלה מרכזית בלקסיקון האופנה. גם המותג "קנג'ארי" נשען על המונח הכה יסודי הזה. אלא שהוא נתן לו פרשנות משלו, והוסיף למלה "שינוי" את המלים "פוליטי" ו"חברתי" ¬ לא הצירופים הראשונים שעולים על הדעת כשמדובר באופנה.


"קאנג'רי" ("לשנות") נוסד כבר לפני כעשור במחוז קלבריה שבדרום איטליה אך קולקציית הביכורים שלו הוצגה רק בספטמבר 2009, בשבוע האופנה במילנו. "הרעיון היה של קבוצת נשים שרצתה לשמר את מלאכות הטוויה והאריגה המסורתיות בקלבריה", מסביר וינצ'נזו לינרלו, נשיא קואופרטיב "גואל", המבקר כעת בארץ לרגל "מאנו-א-מאנו" (יד ביד באיטלקית) ¬ תערוכה שתיפתח הערב במוזיאון "בית העיר" בתל אביב ובמרכזה עבודות המותג.

לא לחינם פנתה קבוצת הנשים האלו ל"גואל". הארגון הוא איגוד עסקים בעלי אג'נדה חברתית, הפועל לשיקומן של הקהילות המקומיות במחוז קלבריה מוכה הפשע, האבטלה והעוני ולשחרורן מהתלות הכלכלית במאפיה. הוא היה איפוא הגוף היחיד שהיה נכון ומסוגל להציל מכליה את מסורות הטוויה והאריגה הקדומות, שהועברו מדור לדור בעל פה (רוב הנשים בכפרים לא ידעו קרוא וכתוב). חלקו של הידע הזה נגע לתכנון של סדר החוטים בנול ידני, לעתים כ 2,000 חוטים שונים. כדי לשנן את הוראות ההרכבה המסובכות הללו נהגו האורגות לזמזם אותן כשירים, ועתה היתה סכנה שהשירים ייעלמו יחד אתן.

במבצע ההצלה נדדו הנשים ברחבי קלבריה עם רשמקול והקליטו מאות שירים המתארים דוגמאות אריגה. מהשירים הללו הן הפיקו לראשונה תוכניות גרפיות. בהמשך שיחזרו נולים עתיקים על בסיס דגם שנבנה במאה שעברה ¬ ואז החלה עבודת האריגה שהחייתה את המסורות העתיקות. אלא שבמקביל התעוררה מה שלינרלו מכנה "בעיית שיווק. הקושי העיקרי נבע מכך שהנול עצמו היה ברוחב של 18 ס"מ, וזה היה לכן גם רוחב הבד שיכלו להפיק ממנו. להפקת יריעת בד באורך מטר נדרשו שש שעות עבודה ידנית, מה שייקר מאוד את מחירה (120 יורו)".

כשהחלו לחשוב על מוצר שאפשר לשלב בו יריעות קטנות או פיסות מהאריגים הנטווים, עלה הרעיון של בגדים. והזירה היחידה שיכלה להכיל מחירים גבוהים בתחום זה היתה האופנה העילית. להפתעתם, אומר לינרלו, הם גילו כי לא קיים באיטליה מותג אופנה עילית הפועל על פי ערכים אתיים. כך היה "קנג'ארי" לחלוץ בתחומו ולמודל ייחודי.

"ולמה אנחנו אתיים בעצם?" שואל-מסביר לינרלו, שפעילותו כבר זיכתה אותו בפרסים, בין השאר בSustainable Luxury Fair- בפאריס ב 2010, "בראש ובראשונה בגלל האחוז הגבוה של מלאכת יד ומשום שאנחנו משמרים מסורות עתיקות. שנית, משום שאנחנו המותג היחיד באופנה העילית באיטליה שכל הבגדים והצבעים שלו הם אורגניים ומיוצרים מחומרים טבעיים. ושלישית, מפני שכל המבנה וכל מערך הייצור מורכב מקואופרטיבים חברתיים שמעסיקים לפחות 30% עובדים משכבות נחשלות".

הקואופרטיבים האלה מתנהלים באופן דמוקרטי ועובדיהם הם גם היזמים. אין היררכיה, וכולם אחראים על האריגה, העיצוב, החייטות והתקשורת. "במבנה הזה אין מעצב אחד שאחראי לכל התהליך כמו במותגי אופנה עילית בדרך כלל. הצוות שלנו משתף פעולה עם קהילה יצירתית של אמנים מקומיים, מעצבים וסטייליסטים. מובן שיש לנו מישהו שמפקח על התהליך ומתאם אותו בין כל הגופים, אבל סירבנו שיהיה סטייליסט או מעצב שמרכז את הכוח בידיו".

מי שפרש את חסותו על המותג היה סנטו ורסאצ'ה, בן למשפחה בעלת בית האופנה האיטלקי הנודע. לינרלו רואה בו יזם-חונך. הוא שהציג אותם לעולם האופנה, הוא שהסביר להם כיצד העולם הזה עובד וערך להם היכרות עם גופים ואנשים בכירים. האם אין סתירה בין השאיפות האתיות של מנהלי המותג לפעילותו בתעשייה הידועה כנצלנית ופוגענית? לינרלו חושב שלא.

"הבגדים של קנג'ארי הם יקרים. הלקוחות שלנו הם בעלי אמצעים, כלומר יש להם כוח כלכלי, חברתי או פוליטי. והם מספקים לנו הזדמנות לתווך את הרעיונות שלנו על שינוי. היינו אומרים שאנחנו משתמשים בבגדים האלו כמסר לאנשים העשירים האלו שלובשים אותם ¬ מסר של קיימות, של ליגליות ושל דאגה לאיכות הסביבה. של שינוי חברתי ושל תקווה".

המהלך הזה של שילוב האתיקה באופנה, הוא אומר, נולד בעקבות היפוך חשיבה. "בדרך כלל התפישה היא לעודד סחר הוגן או קנייה של מוצרים אתיים אפילו אם איכותם לא גבוהה, העיקר לקדם מטרה טובה. וכאן היה חשוב לנו להבהיר שלא מדובר רק בערכים טובים שיש לקדש, אלא שאתיקה גם מוכיחה את עצמה מבחינת המוצר הסופי. שזה משהו נחשק. רצינו להפוך על פיו את הרעיון המוכר: אתם רואים את פריט הזה? למה האיכות שלו גבוהה כל כך? כי הוא אתי. הוא מיוצר בתנאים אתיים גבוהים. עד לאותה נקודה זה היה טוב אבל לא עובד. ואנחנו רצינו להציג את העובדה שזה עובד ביעילות".
ואכן, הבגדים של קנג'ארי מדברים בעד עצמם. כשאיילת ביתן שלונסקי וקלודט זורע, האוצרת הראשית של "בית העיר" והמנהלת האמנותית של סדרת תערוכות האופנה בו, פותחות את הארגזים שהגיעו לתערוכה מאיטליה ובהם דגמים נבחרים של המותג, נשמעים קולות התפעלות מהנוכחים.

ז'קט בצבע שמנת משלב אריג משי, וחפתיו ארוגים במרקם עדין של נצרים קלועים. לינרלו מכנה את המשי "משי שלום", משום שהתולעים המעורבות בהפקתו לא הומתו כבדרך כלל, ומציין כי חוט האריג המשולב בחפתים הופק מצמח הרותם בשיטה מסורתית קדומה. בז'קטים נוספים נשזרו בדשים רצועות אריג בדוגמה צבעונית, ואילו חצאיות קפלים הורכבו מריבועי בד, שנארג בדוגמאות מעוינים קטנים המוצבים בכיוונים משתנים.

התצוגה בתערוכה "מאנו-א-מאן" נחלקת לשתיים. יש בה אכן מוצרים סופיים ¬ ולצדם חומרי גלם מקומיים כמו צמר ומשי, רקמה ואריגה הנעשות על פי מסורת קלברזית עתיקה ששורשיה בתקופה היוונית והביזנטית, כלי עבודה ואביזרי אריגה. אך מלבד אלה יוצגו גם בדים מסורתיים שנארגו לפני 100 שנים במיטב המסורות המקומיות הקדומות. עושר הגוונים והדוגמאות שבהם מרהיב.

לעומת זאת, בבדי המותג עצמם הניואנסים מינוריים והאסתטיקה מעודנת. ניכר כי הרעיון של שחזור מסורות קדומות ועימותן עם טרנדים אופנתיים מעורר התרגשות אצל לינרלו, המציג מעיל עשוי רדיד פלומתי, רך ונעים למגע, שנארג בגסות מחוטי משי ורותם. לצדו אפשר לראות וסט בצללית רחבה, שנארג בדוגמת ריבועים צמריריים ואשר חלקיו מחוברים בתפרי איקס גדולים. לרגע נראה כי דבר מה בפשטות הארצית ובגולמיות החומרים של הדגמים האלו קושר אותם לתנועת ה"ארטה פוברה" (אמנות ענייה) האיטלקית. אלא שליטוש ברמה גבוהה, ושימוש בחומרים אצילים כמשי וצמר בצורתם הטהורה, שואלים מהמסורת של האופנה העילית ומרחיקים את העבודה של קנג'ארי מאותו זרם באמנות האיטלקית של שנות ה 70.


בבגדים של "קנג'ארי" יש אסתטיקה מעודנת, מקודדת לאניני טעם. הם אינם מתאפיינים ביוקרה הרברבנית של ורסאצ'ה לצורך העניין, ובוודאי לא במוחצנות המינית המאפיינת אותו. ובכל זאת, אי אפשר לומר עליהם שהם נחבאים אל הכלים. לנוכח הצבעוניות המרהיבה של יריעות הבדים העתיקים מתעוררת שאלה ביחס לקשת הסולידית של המלתחה שמציע קנג'ארי. "אנחנו מפיקים עכשיו צבעים חזקים מאוד מחומרים טבעיים וכבר בקולקציה הבאה יהיו דגמים בגוונים נועזים יותר", עונה על כך לינרלו.


"מאנו-א-מאנו". עד ה 17.12. מוזיאון "בית העיר", ביאליק 27, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#