בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קייט מוס: תבוסה למפלצת התהילה

קייט מוס חושבת שהיא נראית בסדר. בראיון לרגל צאתו לאור של ספר הצילומים "קייט", הפורש את 25 שנותיה כאיקון אופנה, היא מספרת למה הסתגלה בקלות לצילומי העירום אך לא לפפראצי וגם רומזת על תשוקה קלה לדוגמנית ההולנדית לארה סטון

תגובות

בחדר פרטי בקומה השנייה של "למוניה", מסעדה יוונית בשכונת פרימרוז היל בלונדון, קייט מוס מעיפה מבט לצדדים ומדליקה מרלבורו לייט. "אין כאן אף אחד", היא אומרת, "אתה חושב שלמישהו יהיה אכפת?"

לאף אחד לא היה אכפת, כמו שלאף אחד כבר לא אכפת מה קייט מוס עושה בדיוק. כשמוס צולמה ב2005- מסניפה קוקאין באולפן הקלטות בלונדון, הסערה הציבורית סביב פרסומם של התצלומים המטושטשים בצהובונים שככה במהירות מפתיעה. לא רק שהתקרית לא הזיקה לקריירה שלה, אלא להיפך. תדמית הילדה הרעה שלה תרמה להצלחתה עוד מימי ההרואין-שיק והרזון הקיצוני.

כיום, בגיל 38 -­ גיל שבו אפילו דוגמניות מצליחות מתקשות למצוא עבודה -­ מוס יכולה לזקוף לזכותה שורה ארוכה של קמפיינים והפקות במגזינים, בעל חדש (ג'יימי הינס מלהקת "דה קילז"), בית בשווי 13 מיליון דולר בצפון לונדון, שבו גר בעבר המשורר המכור לאופיום סמואל קולרידג', ושער גיליון דצמבר של "וניטי פייר".

גטי אימג'ס

הסיבה לשער החדש היא פרסום ספר הצילומים עב הכרס "קייט" בהוצאת ריזולי, אסופה של העבודות המרשימות ביותר של מוס מ-25 שנותיה כאייקון אופנה. התצלומים, שיצרו כמעט כל צלמי האופנה החשובים כיום, מעידים על הקסם המתמשך שלה. הטקסט הקצר, שכתבה מוס עצמה, מספק הצצה לחייה הסוערים.

הראיון ב"וניטי פייר", שערך חבר ותיק של מוס, הביוגרף ג'יימס פוקס, חושף שורה של פרטים חדשים על חייה; ואולי יותר מכל הוא מעיד על התחכום של מוס המקצוענית, שחושפת מעט כדי להסתיר הרבה, דוגמנית שמיתגה עצמה ככוכבת ושרדה במקצוע יותר מכל בנות תקופתה.

המראה של מוס התפתח במשך השנים, מנערת רחוב ועד אלילת מסלולים, נערת רוק ואגדה בהתהוות. בד בבד היא טיפחה אימפריה עסקית וריתקה את הציבור המסוקרן בשתיקתה. וכעת, סוף סוף, גרבו מדברת.

הולכת לעבודה

השיחה עמה היא אחד משני הראיונות שנעתרה להם לרגל הוצאת "קייט". חלק מדבריה צפויים. היא אומרת שמעולם לא השתמשה בהרואין ולא היתה אנורקטית; שלא אהבה את המראה שלה; שעברה טראומה כאשר התבקשה בצילומי פרסומת לקלווין קליין, בהיותה בגיל ההתבגרות, לשבת ברגליים פשוקות על מארקי מארק חשוף החזה. לא מפתיע שהנרטיב שמציגה מוס שונה לגמרי מהכתבות בצהובונים על הבליינית הפרועה, שחגגה כל הלילה ב"ריץ" בפאריס ושהיתה מטרה קבועה למצלמות הפפראצי ­ עד כדי כך שהמלה הראשונה שאמרה בתה, מספרת מוס, היתה "נאצי", וריאציה לפפראצי.

"אנשים שוכחים שאני הולכת לעבודה", אומרת מוס, בתם של סוכן נסיעות וברמנית מפרבר משמים של לונדון, קרוידון. הם שוכחים שאת ביתו של קולרידג' היא קנתה מהכסף שהרוויחה. "דוגמנות היא עבודה", היא אומרת, "אפילו אמא שלי לא מאמינה שאני בעצם עובדת קשה".

בניגוד לגרבו, ששתיקת הספינקס שלה הסתירה אשה משעממת ועצורה, מוס מרתקת פנים אל פנים לא פחות מאשר מול המצלמה. היא צוחקת על עצמה בקלות, מציעה ביס מהמנה שהזמינה, פורצת בצחוק מתגלגל. המעצבת ויוויאן וסטווד ייחסה פעם את הקסם של מוס ל"פאנקיות שלה". מייק פיגיס, הבמאי שצילם סרט קצר בכיכובה, אמר שכוח המשיכה שלה מדהים אותו. על כל אחת אחרת מעיל הוא רק מעיל, אמר פיגיס, אבל על קייט מוס המעיל נהפך בדרך פלא לפריט נחשק.

אי–פי

"קשה מאוד להסביר איך היא הצליחה להישאר כל כך רלוונטית", אמר לא מזמן הצלם יורגן טלר, בהפסקה בזמן צילומי קמפיין חדש למרק ג'ייקובס. "נעזוב לרגע את התצלומים ונדבר עליה כבן אדם. היא תופעה, נכון, אבל יותר מזה יש בה איזו רוח חופשית, משהו כמעט חייתי, וזה מה שמהפנט אצלה".

וכמובן, הפנים.

"אף פעם לא אהבתי את הפנים שלי", אומרת מוס, ועיניה מתרחבות כשהמלצרית מגישה צלחות של חומוס וטבולה לשולחן. "אני חושבת שהזמנתי יותר מדי", היא מוסיפה ומסתערת במרץ על מנה של חלומי. היא לוגמת מפחית קולה (לא דיאט) ואומרת, "לא הייתי הבחורה הכי יפה בכיתה. בלי ציצים, רגליים קצרות, שיניים מחודדות. לא חשבתי שאהיה דוגמנית, זה בטוח".

האשה שהופיעה על שעריהם של אינספור מגזינים (כולל 30 פעמים על השער של "ווג" הבריטי) מוסיפה כלאחר יד, "אני חושבת שאני נראית בסדר, היום. אבל אף פעם לא חשבתי שאני סקסית או שבנים יאהבו את המראה שלי".

המצלמה, בכל מקרה, תמיד אהבה את מוס. כמו עיניה של ג'קלין קנדי אונסיס, גם בפניה של מוס העיניים רחוקות מאוד זו מזו. עצמות הלחיים הגבוהות שלה מדגישות קו לסת חזק ומקנות לה מראה אתני לא מפוענח. הפה החושני, שפתו העליונה מלאה יותר מהתחתונה, הוא לדבריה "החלק הכי מזוהה בפנים שלי", שמאפשר לזרים ולצלמי פפראצי לזהות אותה בכל מצב: "גם אם אחבוש כובע ופיאה, אפשר תמיד לדעת שזאת אני".

השיניים שלה, אפילו כיום, מחודדות ולא ישרות. והעובדה הזאת בפני עצמה, אומרים אנשים מהתעשייה, מעידה על אישיותה. "היא לא מצייתת למוסכמות", אומר פביאן ברון, עורך במגזין "Interview". ברון, אחד העורכים של הספר החדש, פגש את מוס לפני 20 שנה בקירוב, כשעבד על קמפיין לקלווין קליין בהשתתפותה. "היא היתה שואלת אותי אחרי ישיבות על הקמפיין, 'פביאן, פביאן, אתה חושב שאני צריכה לסדר את השיניים שלי?' אבל היא לא סידרה אותן. היא לא מושלמת בכלל מבחינה פיסית. צריך להתמודד עם השיניים הקטנות, הרגליים העקומות. יש לה הכוח המנטלי לעשות זאת".

לדברי פול קוואקו, המנהל הקריאטיבי של מגזין "אלור", "יש לה אנרגיה, כוח כזה שלא מאפשר לחפצן אותה. היא אובייקט רק אם היא רוצה להיות אובייקט".

שולטת בגורלה

מוס, שבתחילת דרכה היתה ביישנית וביקשה מגברים להסתובב בזמן צילומי עירום, הסתגלה במהירות מפתיעה לדרישות המקצוע. "בהתחלה הייתי מוכנה לעשות הכל", היא צוחקת, "הכל כדי לצאת מקרוידון". מעצבים כמו אלכסנדר מקווין וג'ון גליאנו אימצו אותה, היא היתה לאהובת המגזינים ולדוגמנית מחוזרת על המסלולים של דיור ושאנל.

"כבר בהתחלה ידעתי שאני מעדיפה להצטלם אצל קורין בלי לקבל שכר מאשר לעשות קטלוגים", אומרת מוס על קורין דיי, צלמת האחראית יותר מכל אדם אחר לחשיפה שמוס זכתה לה בתקופה שדוגמניות-העל ניחנו ביופי קלאסי. "אני לא חושבת שהסוכנים שלי התלהבו מהרעיון בזמנו", היא מוסיפה.

אפילו כיום הצילומים בסדרה שצילמה דיי ב-1990 למגזין "The Face", שבהם נראית מוס על חוף ים בסאסקס, חשופת חזה וחבושת כתר נוצות, עדיין חצופים ומרעננים. "הצטלמתי הרבה בעירום וזה כבר לא מפריע לי בכלל", אומרת מוס. ואמנם, אף על פי ש"קייט" מתעד קריירה של דוגמנית שאמורה להפיח חיים ביצירות אופנה, נדמה שהיא לבשה מעט מאוד במשך השנים.

"כשהבת שלי פתחה את הספר היא אמרה, 'אוי לא, אמא'", מספרת מוס. את הבת, לילה גרייס מוס הק בת ה10-, הביאה לעולם עם העורך והמו"ל ג'פרסון הק, בן זוגה לשעבר. מוס התחייבה בפני בתה שבספר הבא יהיו פחות תמונות חושפניות. אולי זו תהיה אסופה של תצלומי פפראצי בלבד, מפני שחייה האישיים והמקצועיים מצטלבים בתיעוד הבלתי פוסק של צלמים שמתחבאים בשיחים מאחורי ביתה ועוקבים אחריה.

"לא ציפיתי לזה בהתחלה", היא מספרת, "ג'וני (דפ) היה מתחרפן מהם. וזה נעשה ממש גרוע כשהייתי בהריון ופגיעה". הפפראצי, אומרת מוס, "הם חזירים, אבל אתה יודע, את חלקם אני מכירה כל כך הרבה זמן שהם כבר לא ממש מפריעים לי". היא מושכת בכתפיה ומחטטת בתיק הבלנסיאגה שלה בחיפוש אחר סיגריה.

"קייט הולכת עם החיים עד הסוף", אומר טלר. "אני לא מדבר על סמים או אלכוהול. היא שולטת לגמרי בגורל שלה. במקום דוגמנית שבאה ואומרת, 'אה, תעשה מה שבא לך', היא חזקה מאוד, יש עוצמה במפגש אתה, וכיף לבלות בחברתה".

בארוחה אתה היא ממהרת להציע את התרופה האהובה עליה להנגאובר, קולה ואספירין. היא מתעלמת מעצות שקיבלה לא לדבר על בני זוג לשעבר ועל שערוריות, אומרת שדפ לימד אותה שעדיף לא לשתף פעולה עם הצהובונים ("ג'וני דפ אמר, 'הם כותבים עלינו כל כך הרבה זבל, לא חשוב אם נספר להם את האמת או לא. עדיף לא לספר ולא לומר כלום. הם בכל מקרה יכתבו מה שבא להם", היא אומרת). וגם מספרת על חברות שעודדו אותה לקעקע עוגן על הזרוע "לילה אחד באיביזה כשכולנו היינו שיכורות".

היא מדברת בגלוי על המתחרות, מביעה הערכה ליפהפייה הברזילאית הרב-גונית ראקל צימרמן ורומזת על תשוקה קלה לדוגמנית ההולנדית לארה סטון. "אני חושבת שהיא מאוד סקסית, עם הציצים והשיניים שלה", אומרת מוס על הרווח בין השיניים של סטון, "אבל בעלי אומר שהיא לא הטעם שלו".

כשהיא מדברת על הדוגמנית כריסטי טרלינגטון, אחת משלוש הגרציות של תקופת דוגמניות-העל, שפעם היתה בעיני מוס כליל השלמות, מתגלה הלשון החדה שבזכותה בין השאר היא שומרת על הרלוונטיות שלה בעולם האופנה. "בפעם האחרונה שפגשתי את כריסטי היא לבשה טווין סט" (חולצה וקרדיגן תואמים), אומרת מוס. "אפשר לחשוב על זה, אבל אסור ללבוש את זה".

לדברי קול יוהנן, אוצר התערוכה המצליחה "Model as Muse: Embodying Fashion" שהוצגה ב-2009 במוזיאון מטרופוליטן לאמנות בניו יורק, "לקייט מוס היתה גישה מאוד מודרנית, ג'יימס-דינית, לאופנה ולמפלצת התהילה".

היא לא סמל למרדנות; דוגמנות, מעצם טבעה, היא פסיבית. ואולם נדמה שאפילו כשהיא פסיבית, או מגלמת אידיאל יופי שאינה מאמינה בו, מוס מביאה לכל דימוי שהיא חלק ממנו איכות חמקמקה, בלתי ניתנת להגדרה. "לאורך השנים היא לא דיברה, לא התראיינה, ולכן אנחנו מכירים אותה רק מהדימוי", אומר ברון, "אבל הדימויים האלה הם של דמויות שהיא מגלמת. זאת לא היא".

בעיני מוס, התפקיד שלה הוא "להיות הדמות הזאת, להתנהג ולזוז כמו הדמות האחרת הזאת שאנשים מדמיינים". אבל היתרון שלה, מתברר, הוא בעובדה שאינה מצטיינת בכך. "בכל תצלום שהיא מופיעה בו", אומר יוהנן, "קייט מוס היא תמיד העיקר".

 

מאנגלית: נילי אלכסנדרוביץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו