בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חייה ועיצוביה של לאה גוטליב

בפאר וההדר של בגדי הים והחוף שעיצבה לאה גוטליב יכולה להתחרות רק ההצלחה המסחררת של המותג שיצרה, גוטקס. בסוף השבוע הלכה לעולמה הגברת הראשונה של תעשיית האופנה הישראלית

13תגובות

"אשה אמיתית מאוד" ¬ כך מתאר גדעון אוברזון את לאה גוטליב, מייסדת-שותפה והרוח החיה מאחורי חברת בגדי הים גוטקס. שהלכה לעולמה בסוף השבוע והיא בת 94.

כיום, יותר מחצי מאה מאז שנוסדה גוטקס, קשה לברור בין אמת לבדיה במיתולוגיה שנרקמה סביב חברת בגדי הים, אך המעצב הבכיר מתכוון בדבריו לישירותה של גוטליב. השניים הכירו כשאוברזון היה בתחילת דרכו המקצועית. "בוקר אחד, כשהחלטתי לעשות בגדי ים, היא ניסתה למחוק אותי", הוא מספר. "היא אמרה לבעלי חנויות שעליהם לבחור בין גוטקס לאוברזון". בדיעבד, הוא אומר, היא עשתה לו שירות נפלא, שכן כולם רצו לראות מיהו אותו מעצב צעיר שגוטליב, כוהנת האופנה הגדולה, מוטרדת ממנו.

"רוב חיינו היינו מתחרים ¬ משנת 76', שבה החלטתי לפנות לעיצוב של בגדי ים, ועד לשנת 2001, שבה נכנסתי לנעליה בגוטקס", אומר אוברזון, "אבל התחרות בינינו היתה טובה ומפרה לשני הצדדים. בפגישה המחודשת שלנו ב2001- היא הפתיעה אותי שוב בגדולתה. היא התקשרה אלי ואמרה לי בעברית הרצוצה שלה: 'אני מאוד שמחה שזה אתה שמעצב את גוטקס, כי אתה טאלנט גדול'. זו היתה מחמאה אדירה לאחר שנים של יריבות, שהזכירה לי איזה אדם גדול היא היתה, ולא רק במישור המקצועי".

אוברזון זוכר אותה כאשה נמרצת שמסורה לעבודתה, כל כולה שקועה בה. "היה לה טעם אדיר, כישרון להרכיב חזון מגובש ולהט גדול ליצור ולקדם את החזון שלה עד ליומה האחרון. היא היתה מבין הראשונות שיצרה קולקציות באווירה מסוימת, ומעצבת שהלכה עם החלום שלה עד הסוף".

במקום מעילי גשם

גוטליב, בת יחידה למשפחה יהודית ממיסקולץ שבהונגריה, גודלה בדוחק על ידי דודתה. בנעוריה התפרנסה ממתן שיעורי עזר, ובשל הגבלת מספר הסטודנטים היהודים לא המשיכה ללימודים גבוהים בבודפסט. באותה תקופה הכירה את ארמין והשניים נישאו. היא עבדה כמנהלת חשבונות במפעל לייצור מעילי הגשם שבבעלות משפחתו. "כשעברתי מדי יום במחלקת הגזירה והתפירה לא שיערתי שזה יהיה פעם הייעוד של חיי", אמרה בראיון ל"הארץ" ב 1981.

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה נדדו בני הזוג בין מקומות מסתור באירופה, וב 1949 עלו לארץ מפראג עם שתי בנותיהם ואמה של לאה. שלושה שבועות לאחר שנקלטו במעון עולים בבאר יעקב, עברו לדירה נטושה ביפו. ארמין יצא לרחוב 60 בעיר, שנמלא אותה שנה בעולים חדשים ניצולי מחנות הריכוז, ואיתר נשים מובטלות. לכמה מהן היו מכונות תפירה שהביאו עמן מחו"ל. בתוך זמן קצר קיבלו הזמנות מיצרני מעילי גשם נודעים בתל אביב. לאה גזרה את המודלים ועיצבה דגמים חדשים.

כעבור שנה העתיקה המשפחה את מגוריה ועסקיה לצפון תל אביב, ושם נהפכה מקבלנית משנה של מעילי גשם מניילון (האופנה המבוקשת של אותם ימים) ליצרנית עצמאית. את החסכונות שצברו בני הזוג במשך חמש שנות עבודה חששו להשקיע בייצור של מעילי גשם, בשל החורף הישראלי הקצר. וכך ב 1956 החליטו לנסות את מזלם בייצור בגדי ים. לאה הופקדה על מלאכת העיצוב, ולהפתעתם הסדרות הראשונות שייצרו נחטפו. בתוך זמן קצר היתה דירת המגורים שלהם קטנה מכדי לשמש בית מלאכה, ועם המעבר למפעל ברחוב הגדוד העברי בתל אביב החלה תנופת הייצור לשוק המקומי. בעקבותיה גם בא היצוא לשווקים בינלאומיים. מלטה היתה היעד הראשון, ולאחריה שווקים נוספים בארצות הברית ובקנדה, באירופה ובארצות המזרח הרחוק.

בתום עשור רכשה לאה גוטליב מוניטין בינלאומיים בעיצוב בגדי ים וחוף. את חומרי הגלם הייחודיים ייבאו מאירופה והיא עיצבה מהם דגמים וגזרות בעזרת צוות מעצבים. ארמין נהג לומר על רעייתו כי היא מעצבת בגדי הים הטובה בעולם.

אלו לא היו רק מלים חמות מפי בעל אוהב; היה להן בסיס איתן. ב 1973 הוענק לגוטקס הפרס הבינלאומי הראשון בפסטיבל קאן בענף בגדי הים. בספטמבר של 1981 קיבלה גוטליב את פרס העיתונות הבינלאומית כמעצבת בגדי הים והחוף המצטיינת בעולם. שמה הוזכר בחוגי האופנה בנשימה אחת עם שמות ידועים של מעצבי אופנה עילית בפאריס, השבועון האמריקאי "טיימס" הציג אותה כיצרנית בגדי הים המובילה בעולם ובספר "Great jewish women" היא מופיעה לצד אנה פרנק וגולדה מאיר.

העבר של גוטליב ושל גוטקס מפואר לא פחות מהסגנון המזוהה עמה: בגדי ים וחוף בהשראה מצרית של גוטקס הוענקו על ידי רעיית הנשיא המנוחה, אופירה נבון, לג'יהאן סאדאת ולבנותיה, ואילו מערכת מעוטרת בהדפסי מראות בסגנון הודי הוצגה בתערוכה במכון התלבושות של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק.

את מכתב התודה מהנסיכה דיאנה שמרה גוטליב יחד עם קטלוגים שבהם כיכבו דוגמניות על בינלאומיות כאל מקפירסון ונעמי קמפבל לצד תמי בן עמי, גזירים מהעיתונות הבינלאומית ודגמים שאופסנו בארגזי קרטון בדירתה. כמה שבועות לפני מותה של דיאנה נפגשה עמה בבית הכל-בו היוקרתי הרודס. זמן קצר לפני מות דיאנה הנציחו אותה צלמי פפראצי ביאכטה של דודי אל-פאייד בבגד הים המנומר של גוטקס.

לננסי קיסינג'ר אירגנה גוטליב תצוגת אופנה אישית במלון קינג דייוויד בירושלים ואף התאימה לה בגד ים מיוחד. את הצ'ק ששילם לה הנרי קיסינג'ר סירבה להפקיד והעדיפה למסגר.

בעיתונות המקומית תוארה גוטליב הנמרצת כשילוב של הכישרון של קוקו שאנל והמראה של אדית פיאף: קטנת קומה ובעלת חיוך ילדותי; מי שמדמיינת בראשה את מראות הציפורים, הפרחים והגלים שיעטרו את דגמי בגדי הים והחוף שתעצב ¬ ובה בעת מחשבת במדויק את עלויות הבדים ושכר העבודה.

לא למדה לשחות

בשנות ה80-, ימי הזוהר של גוטקס, היה מחזור העסקים של החברה 40 מיליון דולר, ובגדי הים והחוף בעיצובה של גוטליב שווקו בהצלחה ב63- מדינות ברחבי העולם. קניינים של סאקס פיפט אווניו ובלומינגדיילס מניו יורק, כמו נציגים מהרודס שבלונדון, נהגו לבקר בארץ בכל שנה כדי להזמין בגדי ים לעונה הבאה.

נקודת המפנה הבינלאומית המשמעותית בתולדות החברה אירעה ב1975-, לאחר שמנהלי איב סאן לורן ופייר קארדן פנו לגוטליב והציעו לה לייצר את בגדי הים שלה תחת שמות בתי האופנה העילית הפאריסאיים. "אז הבנתי שאני די מפורסמת ושהדגמים שלי יפים מכדי שאתן אותם ושלא אפרסם את החברה שלי בעצמי בכל העולם", אמרה בראיון ב81-'. וכך עשתה. הייצור הורחב גם לבגדי ים לגברים ולילדים וכן לכלי מיטה וילונות ומגבות. בשלב מסוים השם גוטקס כשלעצמו היה חזק דיו למכור את הסחורה.

כשנשאלה לסוד הצלחתה השיבה: "אולי זהו חוש הבחירה הנכון שלי. תמיד ידעתי לבחור אריגים וצבעים נכונים, שהתתגלו כאופנתיים, מושכים ומסחריים ביותר". גורם משמעותי נוסף, לדבריה, היה בעלה ארמין. "הוא החבר הטוב ביותר שלי. הודות לעידודו המתמיד ולהרמוניה בחיי הנישואין שלנו הגעתי לאן שהגעתי", אמרה באותו ראיון.

בדירת הגג רחבת המידות של בני הזוג בצפון תל אביב ¬ שלבה מרפסת ענקית הדומה לסיפון אונייה, מעוטרת בפנסי רחוב נוסח שדרות בפאריס, סככות וצמחייה טרופית מסוגננת ¬ נהגה גוטליב להאזין לאריות מפורסמות מפי לוצ'יאנו פווארוטי שעה שעיצבה את דגמיה. כשתיכננה דגמים בהשראה מצרית התנגנה בלבה "אאידה". "כשאני חושבת על בגדי הים ועל השמלות, אני מתחילה במוסיקה, ומיד רואה בדמיוני את התצוגה לפרטי פרטיה", סיפרה בראיון לפני 31 שנה.

גוטליב אהבה את מנעמי החיים הטובים, וניהלה בעצמה את אורח החיים הזוהר של חוג הסילון ששיקפו הדגמים שעיצבה בגוטקס. היא נהגה לטוס בקביעות בקונקורד והחזיקה דירה במילנו ¬ שם ביקרה מדי כמה שבועות כדי להתעדכן בחידושי האופנה. "אני אוהבת לטוס בקונקורד", אמרה בראיון ל"הארץ" ב1985-. "שלוש וחצי שעות מפאריס לניו יורק, ולהתחיל יום עבודה בניו יורק. בבוקר אני אוהבת לשתות מיץ פאפאיה עם קרח המוגש עם פרח אורכידאה כבהוואי. אני אוהבת את האווירה של פאריס ואת ההצגות של לונדון. הנסיעות הן ההשראה ליצירת אוסף חדש מדי שנה בשנה".

בסלון דירתה נתלו ציורים של רובין, איזנשר, בק ואדלר, ואת האוסף לקראת אביב-קיץ 86', לדוגמה, יצרה במחווה לשלושה מקורות: תערוכה מציורי ואן גוך שראתה בניו יורק (משיכות מכחול בכתמים מאורכים בשלל גוונים), ציורי האימפרסיוניסטים בפאריס (כתמי אור וצבע) והמחזמר "רגטיים" מאת סקוט ג'ופלין שראתה בלונדון.

היו שתהו כיצב משתלב העיסוק בגוף נשי חשוף ובבגדי ים עם היותה שומרת מסורת, אך גוטליב יישבה זאת בקלות. "אינני אוהבת נשים חשופות מדי. לדעתי, בגדי הים שאני מעצבת אינם סקסיים מדי. אני אוהבת לעטוף אשה בשמלה עליונה, בכפתן או במקטורן", אמרה בראיון ב 81'. היא לא ראתה עצמה דתית במובן המקובל. "יש לי חוקים משלי שלפיהם אני חיה", אמרה והתכוונה בין היתר לאיסור על נסיעה בשבת שגזרה על עצמה כשאמה חלתה ב 1969.

נדמה כי הסתירות הללו שגילמה בדמותה העניקו לגוטקס את ייחודו. בני הזוג גוטליב יצרו את מותג בגדי הים ללא היכרות מעמיקה עם תרבות חוף. גוטליב עצמה מעולם לא למדה לשחות. סתירה נוספת היתה ביחסה לישראל. מצד אחד אמרה: "יש קשר בין ההצלחה שלי ובין מדינת ישראל. אני חשה תודה לאלוהים על החיים היפים שהעניק לי בארץ לעומת החיים הקשים שהיו לי בילדותי". מצד שני, מעולם לא דיברה בשבחה של האופנה שנוצרה כאן ואף נטתה לזלזל באורחות הלבוש המקומיים.

"לאה הגתה רעיון שאיש לפניה לא חשב עליו: להכניס זוהר למותג של בגדי ים וחוף לנשים", כתבה הסופרת ועיתונאית האופנה הלן שומאן בספר "גוטקס ¬ בגדי ים בתפירה עילית", שראה אור ב 2006 בצרפתית, לרגל חגיגות היובל למותג (הוצאת אסולין). הספר מציין בין השאר את הדגם "Seven Suit" מ :1984 בגד ים שלם ללא כתפיות שהיה לדגם הנמכר ביותר בעולם.

אך להצלחה הגדולה התלוו עם השנים בזבזנות וניהול כושל. הסגנון העשיר של גוטקס אף לא תאם עוד את רוח המינימליזם ואת הגישה האנטי אופנתית ששלטו בשנות ה 90. הספר מדלג על קריסת האימפריה של גוטקס ומציין ביובש כי ב 1997, אחרי שמשפחת גוטליב מכרה את מניותיה והפסיקה כל מעורבות בתפעול החברה, רכש אותה איש העסקים לב לבייב.

הדעיכה החלה עם מותו של ארמין גוטליב ב 1995. גוטליב האלמנה מינתה מנהלים שכירים, שהתחלפו בקצב מסחרר, עד למכירת גוטקס. ב 2001 התפטרה, לאחר שניסיונות לעבודה משותפת עם מנהלי החברה החדשים לא עלו יפה.

כעבור שנתיים איבדה את בתה יהודית גוטפריד, שמתה ממחלת הסרטן. גוטפריד היתה מעורבת בפעילות של גוטקס, עיצבה את הקו הצעיר של החברה, "סמאש", וכן פיתחה קווים של בגדי סקי מרופדים ושל שמלות ערב. ב 2005 ייסדה גוטליב מותג עצמאי שנשא את שמה, אך "Lea" לא הצליח להשיב לה את השליטה בענף בגדי הים.

בהודעה הרשמית שפירסמו מנהלי גוטקס לאחר מותה של גוטליב נמסר כי הם מתכננים להציג תערוכה מעבודותיה בשיתוף עם מוזיאון העיצוב בחולון. יש לקוות כי תערוכה זו תייצג את מפעלה של גוטליב בשלמותו ותחלוק כבוד אחרון למי שבלא ספק ראויה לו.

 

על לאה גוטליב

בן לם, צלם: "לאה גוטליב יצרה במשך שנים קולקציות מדהימות שהיה בהן שילוב של אופנה ואמנות. האמנות העולמית מתקופות שונות היתה מוטיב חשוב בעבודתה ובכתב ידה. הכרתי אותה באופן אישי יותר לאחר פטירת בתה יהודית ולאחר שאיבדה את מפעל חייה, גוטקס, וגיליתי להפתעתי אשה מלאת חום ונדיבה, גם כלפי אנשים מהמעגל הרחוק יותר של חייה. קודם לכן היא נראתה כדמות מרוחקת, שכשהיתה נכנסת לחדר כולם היו משתתקים ביראת כבוד, אך שמחתי לגלות צד חביב כל כך באישיותה בתקופה מאוחרת יותר. מותה הוא אבידה גדולה לתרבות ולאופנה הישראלית".

דורין פרנקפורט, מעצבת אופנה: "לאה גוטליב היתה בעיני גאון. בשנות ה70- היתה כאן בארץ תחושה של שליחות ורצון לפרוץ החוצה. גוטליב עלתה על הרעיון הפשוט הזה, שמה שיש לנו למכור לעולם זה המון שמש, ים וחול. אפילו כקופירייטינג זה גאוני. היא בחרה בדמויות לא קונוונציונליות כמו תמי בן עמי, שבזמנו אף אחד לא החשיב את היופי שלה למקובל".

מולי גרד, מנהלת קריאייטיבית בקבוצת גוטקס כיום: "גברת גוטליב היתה אשה יוצאת מן הכלל ומדהימה. היא העזה לחלום במציאות שטרם ראתה חלומות כאלה לפניה. האספקט הכי מרשים של חלומותיה, בעיני, הוא שהם זכו למציאות ולהגשמה. היא יצרה קטגוריה ושילוב שלא היו קיימים קודם, בין בגדי ים לאופנה. היא נתנה לעולם מתנה שתמשיך להתקיים ­ -  את גוטקס".

איילה רז, היסטוריונית אופנה: "האופנה הישראלית חייבת לה חוב ענק, היא שמה את ישראל על המפה מבחינה אופנתית. כשגוטקס יצא לחו"ל המותג היה שגריר של ישראל בכל המובנים, הציג בכל בתי הכל-בו הגדולים, בשבועות האופנה, הופיע בכל העיתונים המפורסמים, והכל בזכות האשה הקטנה הזאת ובעלה, שהתחילו את המפעל של גוטקס באמת משום דבר והגיעו לאימפריה גדולה".

ירון מינקובסקי, מעצב אופנה: "היו לי הזכות והכבוד לעבוד לצדה של לאה גוטליב במשך לימודי בשנקר וגם בשנים שלאחר מכן, וכן עיצבתי בעבורה את הקולקציה של גוטקס 'ירושלים של זהב'. היא היתה יצירתית מאוד, הקיפה את עצמה באנשים מוכשרים ונאמנים תמיד, וידעה לתת לאמנים את אורך החבל הרצוי כדי שלא יפספסו את היצירתיות שלהם. חבל שלא זכתה לראות תערוכה המציינת את פועלה עוד בימיה. בעיני היא ראויה לתערוכה במטרופוליטן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו