בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנשים הולכות בעקבות בלניק

לא בכדי הוענק השבוע פרס האופנה הבריטית על מפעל חיים למנולו בלניק. המעצב הייחודי עשה לנעל את מה שאיש לא עשה מאז סינדרלה, ומעולם לא ראה בכך פלטפורמה לייצור המוני

תגובות

פגישה עם מנולו בלניק עשויה לעורר תחושת סיפוק במי שמנסה לדמיין איך המעצב ייראה בה: הוא נראה בדיוק כפי שמדמיינים שייראה ­ אובססיביות דעתנית בסגנון אנה וינטור, מתובלת בשיגעון ה"בל אפוק" של פטסי מ"פשוט נהדרת" ושוכנת בגוף של הרקול פוארו. בלניק ­ קצת כמו הנעליים שלו ­ הוא כל-כולו רשמיות מפוארת וברק מופרז, הן בבגדיו (חליפות בעלות טור כפול של כפתורים) והן בהתנהגותו. ואחרי 40 שנה בבריטניה הוא הוגה את דבריו במבטא ספרדי מסולסל שלא רק שלא התרכך, אלא אף נעשה מוזר ומודגש יותר.

השבוע הוענק לבלניק פרס האופנה הבריטית למפעל חיים. בלניק, שביום הענקת הפרס במלון סבוי היה בן שבעים פחות יום, כבר מעוטר בתואר מפקד במסדר האימפריה הבריטית (שהוענק לו ב‑2007). ומה שעולה על כל פרס ­ שמו ידוע בכל מקום מאז התחננה קארי ברדשו לפני שודד במנהטן: "קח את תיק הבגט של פנדי, קח את הטבעת ואת השעון שלי, אבל בבקשה אל תיקח לי את נעלי מנולו בלניק".

>>> סצינת השוד מ"סקס והעיר הגדולה"

למרות כל זאת, בלניק מתעקש שאינו מאמין בתפישה של "הצלחה או כישלון. אני ממשיך להביט קדימה ולמצוא לי אתגרים, כי זה הדבר שמפיח בי חיים", הוא אומר. "כשאני מסתכל אחורה אני מרגיש פחד, לא שמחה, כי החיים שלי הם קצת תעלומה בעיני".

למעשה, אפשר להבין למה הוא מתכוון. זה אמנם נשמע מוזר, אבל רק לפני זמן לא רב נעליים עדיין היו רק נעליים ולא סמלים קסומים של הצלחה ונשיות. כיום נעלי עקב גבוהות ויקרות הן מוטיב חוזר בתרבות הפופולרית ומתויגות כ"דברים שנשים רוצות". הן הגמול שספורטאיות אולימפיות מבטיחות לעצמן על הצלחה, והן ברירת המחדל לכל עטיפת ספר המיועד לנשים. והרעיון הזה, שהנעל היא חפץ קסום, נולד ברובו מהאופן שבו בלניק מעצב את נעליו.

רקס פיצ'רס

רישומי הנעליים שלו מיוחדים במינם: הם אינם רישומי קו חסרי חיים אלא דיוקנאות בעלי אופי, חושניים ופתייניים. צילומי האופנה של ריצ'רד אוודון לימדו אותנו איך בגדים מעניקים ללובשת כריזמה והלך רוח, באמצעות הדגשת היציבה וצללית הגוף. מנולו עשה אותו הדבר בנעליים. בתרשימים שלו הוא פקח את עיני העולם להכיר בכוח הטמון בנעל הנכונה, כפי שאיש לא עשה מאז סינדרלה.

מבחינה עסקית, בלניק לא הפיק את המרב מהתופעה שסייע ביצירתה. הוא לא מכר את החברה שלו. הוא לא מעסיק סטודיו חיצוני, אלא עדיין מעצב בעצמו כל זוג נעליים הנושא את שמו. בתפקידי המפתח בחברה משמשים בני משפחתו, והוא מעולם לא עשה שיתוף פעולה דשן בייצור המוני, כפי שעשה למשל ג'ימי צ'ו שחבר לM-&H. הוא איש עשיר שחי בסגנון מעורר קנאה, אך אולי אינו עשיר כפי שהיה יכול להיות. הוא מתגורר בבאת', בבית מהמאה ה‑18 שהוא אוהב מאוד; לדבריו, עבר לשם בשנות ה‑80 משום שלא היה יכול להרשות לעצמו לרכוש בית כזה בלונדון. "אבל למי אכפת? לא מעניינים אותי העסקים", הוא אומר בעליזות. 

מנולו בלניק נולד בסנטה קרוז דה לה פלמה שבאיים הקנריים ב‑1942, לאב צ'כי ולאם ספרדייה, שחיו בנוחות במטע בננות. הוא מתאר את ילדותו בתמונה אידילית. "אמא שלי היתה אשה יוצאת דופן. היא נולדה באי ולכן לא הכירה את העולם הגדול, אבל היה לה מה שאני מכנה טעם טבעי. היא אהבה ספרים אנגליים וקראה לפנינו כל ערב ­ 'אוליבר טוויסט', 'דוריט הקטנה', איניד בלייטון. אבי הקשיב תמיד לרדיו קזבלנקה, שהשמיע מוסיקה ערבית נפלאה, והמשרתות היו שרות שירים אנדלוסיים פופולריים. ההשפעה האנגלית, הספרדית והאפריקאית נותרו חשובות בעיני עד היום".  

בסוף שנות ההתבגרות הוא נסע ללמוד בז'נבה ולמד דיפלומטיה באומות המאוחדות (בחירה

מפתיעה). הוא ברח משם לפאריס ומשם הגיע ללונדון ב‑1968 ומיד התאהב באנגליה ­ בייחוד באנגליה של אותה תקופה, ששמות ממנה (ססיל ביטון, דייוויד ביילי, אנג'ליקה יוסטון) משובצים בדבריו ומוסיפים צבע לעולם המודרני, שבעיניו, כך נדמה, הוא חדגוני ומשמים לעומתה. דיאנה ורילנד, העורכת של "ווג" האמריקאי בתקופה ההיא, התרשמה מרישומי עיצוב האופנה והתפאורה בתיק העבודות שלו, ובייחוד מרישום של קרסול שקיסוס ודובדבנים מתפתלים סביבו, ועל פי הצעתה החל בלניק לייצר נעליים. ב‑1971 הוא שיתף פעולה עם מעצב האופנה אוסי קלארק; ב‑1973 קיבל ביקורות נלהבות ב"DailyWomenswear".

את מלאכת ייצור הנעליים הוא למד בעבודת מחקר מדוקדקת שערך במפעלים הטובים ביותר. בעבר הוא אמר כי לא היה זקוק להכשרה פורמלית משום שיש לו טעם משובח. "איזה דברים יומרניים אמרתי!" הוא אומר כשמזכירים לו את המשפט ההוא. "אני מקווה שאמרתי את זה כשהייתי צעיר! אבל האמת היא שאכן יש לי טעם טוב. וזה חשוב".

רקס פיצ'רס

כמו עקב הסטילטו הדק והעדין המסתיר את גליל הפלדה החבוי בו, גם בלניק עצמו, בתוך תוכו, הוא עקשן גדול. הוא מעולם לא שינה את השקפתו האסתטית כדי לקלוע לטעמים אחרים, ובעיצוביו הוא דבק בסוליה הדקה גם כשהאופנה השלטת היתה פלטפורמות ענקיות. "אני שונא פלטפורמות", הוא אומר ביובש. "בחורה צעירה קצת מלאה, או משהו כזה, חושבת שהפלטפורמות גורמות לה להיראות גבוהה יותר. אבל לא, הן פשוט גורמות לה להיראות מוזר".

הגישה הייחודית הזאת הביאה לכך שהמותג נחשב לא אופנתי בתקופות מסוימות, אבל בשנים האחרונות הוא שולט בכיפה ­ אחת הראיות לכך היא שקייט מוס התחתנה בנעליים שלו. הוא גם מקדיש תשומת לב מיוחדת להיבט הנוחות שבנעליו, ובמשך כשלושה חודשים בשנה מבקר במפעליו. "אני אוהב עיצובים קיצוניים ואקסצנטריים, אבל נעליים מוכרחות להיות נוחות, אחרת אין שום טעם. אין שום דבר מקסים באשה שהנעליים לוחצות לה". 

מי, לדעתו, נראית מקסים, הוא נשאל. "את יודעת מי לדעתי נראית נפלא? בבאת' יש אשה שתמיד עוברת ליד הבית שלי", הוא עונה, מתעלם כך לחלוטין מהכוונה הסמויה כי יציין שמות של סלבריטאיות. "היא לובשת סטים של סריגים, בדרך כלל עם חצאית קפלים מטוויד. זה לא יקר מאוד אבל איכותי, והיא תמיד נראית פשוט מושלמת. בעיני זו התגלמות היופי".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו