בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנציקלופדיית הווינטג' המלאה

מעיל אופנוענים שהפך למדים הרשמיים של צוללני הצי הבריטי, קימונו שכולו טלאי על טלאי, בגדים שנמצאו בטירות עתיקות וחוות נטושות. ספר חדש, שכתב דאגלס גאן, בעליה של אחת מחנויות הווינטג' המוכרות בעולם, מצדיע לאופנת הגברים במאה ב-20

תגובות

לא מפתיע לגלות באמצע הראיון המקוון עם דאגלס גאן -­ האיש העומד מאחורי The Vintage Showroom, אחת החנויות המפורסמות בעולם לאופנת גברים וינטג' -­ שהוא בכלל לא אוהב את המלה "וינטג'". "וינטג' הפכה למלה משומשת. אני שונא אותה לפעמים", אומר גאן. "בשנים האחרונות היא הפכה לכלי שיווקי שנועד למכור מוצרים שונים, החל בצבע וינטג'י לבגד וכלה בייצור המוני, שייצא מהאופנה לפני שהעונה תיגמר. ולמרות כל אלה, אני עדיין משתמש במלה הזאת בכל הקשור לחנות ולא מוכר בגדים 'עתיקים' למשל. כי וינטג' נשמע לנו טוב, והוא מקושר ליין, למשל. אני חושב שהסקרנות הרבה שחשים אנשים כלפי וינטג' קשורה בנוסטלגיה, בעובדה שהעולם משתנה מהר כל כך עד שאנחנו מרגישים צורך להביט אל עבר מדומיין שבו היו החיים טובים או פשוטים יותר". 

כשגאן פתח את "דה וינטג' שואו רום" עם שותפו רוי לוקט, ב‑2007 בלונדון, זה היה ניסיון להקים מקום מסחרי שישמש בית לאוסף קבוע של אופנת גברים מהמאה ה‑20, שאספו השניים במשך שנים. מאז הם פתחו גם מקום נוסף, שבו הם נפגשים עם מעצבים ונציגי מותגים הבאים ללמוד ולקבל השראה מהאוסף שברשותם. והחודש ייצא ספר המאגד 150 פריטים נבחרים מהאוסף הזה ­ "a Collection from the Vintage Showroom ­ MenswearVintage" (בהוצאת לורנס קינג) שמו.

בעזרת צילומים וטקסטים נלווים מציג הספר פריטי מפתח, פריטים איקוניים ובגדים שגאן ושותפיו אוהבים במיוחד. בניגוד למגמה הרווחת, הוא לא מתרכז במעצב אחד, אלא כולל דוגמאות משפיעות של בגדים שימושיים ומחויטים מאירופה, אסיה ואמריקה. אלה נחלקים לשלוש קטגוריות ­ בגדי ספורט, בגדי עבודה ובגדי צבא ­ ובין הצילומים בספר יש לפיכך כאלה המתעדים פריטים מיוחדים כמו בלייזר של אגודת האגרוף של אוניברסיטת אוקספורד משנות ה‑30 ("בלייזר שמזכיר את הזמנים שבהם ספורט היה עיסוק של המעמדות העליונים וסימן שיוך מועדוני יותר מאשר את טעמו של הלובש"), מדי קיץ של הצבא האמריקאי מהעשור השני של המאה הקודמת או מכנסי נייבי יפאניים משנות ה‑40. 

Vintage Menswear: A Collection from The Vintage Showroom

הפריטים האלה וכל שכניהם לאוסף הם פועל יוצא של מחקר וידע, אבל גם פרי חיפושים מאומצים ושיטוטים ברחבי העולם. "אנחנו כל הזמן מחפשים דברים", אומר גאן, "עוקבים אחרי מכירות של חוות נטושות באירופה שברשותן בגדי עבודה ישנים, שוקי פשפשים באסיה שהתגלגלו אליהם קונטיינרים ישנים מלאים בבדי דנים משנות ה‑50 או מכירות חיסול של טירות בחלקים הכפריים של בריטניה, שבהן נשמר כל פריט שמישהו לבש אי פעם. אנחנו נתקלים בהרבה דברים ואוהבים את החיפוש ואת התחושה שאי אפשר לדעת מה נמצא בסופו של דבר".

הפריט הישן ביותר בארכיון שלהם הוא בגדי עבודה מאמצע המאה ה‑19 ("בעיני זה מרתק שבגדים כאלה בעצם השפיעו על כל תעשיית הדנים באמריקה"), והפריט החדש ביותר (משנות ה‑70 וה‑80) הוא הדור הראשון של בגדים מבדים מתקדמים שנועדו לטיפוס הרים. "ככל שאנחנו קונים יותר אנחנו נעשים סלקטיביים יותר, ותמיד מחפשים משהו חדש ושונה מהמקובל: פרט של כיס שלא ראינו קודם, שילוב משוגע של משבצות, בטנה יפה של חליפה שנתפרה לפי מידה בשנות ה‑30. קשה מאוד להגדיר מה הופך פריט לכה מיוחד בעינינו. אבל רבים פשוט באים לחנות ואוהבים לראות מה מצאנו וממה אנחנו מתלהבים, ובתמורה משהו מצית את ההתלהבות והיצירתיות שלהם ומניע אותם לעצב משהו חדש".

דפדוף בספר החדש מעלה את התחושה שאופנת הגברים, ובעיקר ייצוגיה בספר, נשענים על עיקרון באוהאוסי מובהק ­ הצורה עוקבת אחרי הפונקציה. "יש משהו כן מאוד באופן שבו בגדים נעשו", אומר על כך גאן, "בין שזה ז'קט ציד, מעיל סקי או מכנסי רכיבה על אופנוע ­ העיצוב של הבגד היה פועל יוצא של מטרת השימוש בו, ולכל פרט היתה מטרה. לא היה מקום לקישוטים מיותרים, וזה יצר פשטות של הצורה".

אבל למרות ההצהרות על פונקציונליות ושימושיות, אפשר לראות בפריטים שבספר גם בגדים מלאי יופי עם סיפורים החורגים מהקו השימושי שבבסיסם. כמו למשל חליפת אורסולה משנות ה‑40, אותה חליפת אופנוענים של חברת הביגוד הבריטי המפורסמת בארבור, שהאופנוען המהיר בעולם אז, ריצ'רד בארקלי לאקין, הביא אתו ליחידה הצבאית שלו ב‑1941 ואשר הפכה למדים הרשמיים של היחידה ואחר כך לחליפה הרשמית של צוללנים בצבא הבריטי ("הנחמה היחידה בלהיות צוללן היתה שקיבלנו חליפה של בארבור בעוד השאר לבשו בגדים שלא הגנו עליהם מהמים", אמר חייל אחר בחיל).

Vintage Menswear: A Collection from The Vintage Showroom

לימים היתה חליפת אורסולה למקור ההשראה של מעיל מפורסם אחר של בארבור, JacketInternational Biker ­- ז'קט האופנוענים שהיה אהוב במיוחד על השחקן סטיב מקווין והפך לאחד מהאיקונים הקלאסיים באופנת הגברים של המאה ה‑20. "חליפת האורסולה היא אחד הפריטים היקרים באוסף", מספר גאן, "והיא ודאי אחד הפריטים הנדירים שלנו. חברות כמו בארבור ובלסטאף חייבות לה הרבה, כי היא הפכה לפרוטוטיפ של הרבה פריטים חדשים יותר שלהן".

Vintage Menswear: A Collection from The Vintage Showroom

פריט אחר, שונה לחלוטין, הוא קימונו יפאני בעבודת יד מהמאה ה‑19, שנראה כמו עבודת טלאים המורכבת מבדים שונים, בדוגמאות שונות. לכאורה זה פריט קלאסי, אבל הסיפור שמאחוריו והשימוש הממושך בו הופכים אותו לייחודי. "הקימונו מקושר לפונקציות טקסיות", מספר גאן על הפריט הזה, שהוא אחד האהובים עליו מבין פריטי הספר, "אבל לקימונו הזה יש עבר ארוך של בגד עבודה. מה שאני אוהב בו הוא שבניגוד לסגנונו הפשוט, נעשה בו שימוש בבדים שונים ומנוגדים. אלה נועדו לכסות על חורים ולאחות קרעים במשך עשרות שנים ויצרו מרבד ויזואלי עשיר ומדהים שנראה כמו יצירת אמנות. התיקונים הרבים שנעשו בבגד מצביעים לא רק על הערך העצום שייחס לו מי שלבש אותו במשך חייו, אלא גם על תקופה שבה לכל אדם לא היו הרבה בגדים, ואלה לא נחשבו לפריט שאפשר לזרוק ולקנות אחר במקומו. מלבד זאת הקימונו הזה גם קשור לתחילתו של עידן צביעת האינדיגו, תקופה חשובה בתעשיית הטקסטיל היפאנית".

דפדוף בספר מלמד גם כי בגדי צבא ממלאים תפקיד משמעותי באוסף של גאן ומזכיר עד כמה נשענה עליהם אופנת הגברים. "בגדי צבא של המאה ה‑20 השפיעו באופן דומיננטי על מה שאנחנו לובשים, ואני חושב שזה לא ישתנה", הוא אומר. "כל כך הרבה פריטים קלאסיים שאנשים לובשים בלי מחשבה שנייה מקורם בייעודים צבאיים ­ מעיל הטרנץ' למשל, מעיל הפארקה, הצ'ינו, מכנסי הדגמ"ח או מעיל הטייסים.

"הפונקציונליות שלהם היא ששיחקה כאן תפקיד, אבל כדאי לזכור גם שפריטים רבים פשוט עברו לשימוש אזרחי אחרי ששימושם הצבאי נגמר והם הפכו לזולים וזמינים בחנויות עודפים ואחרות. ומעל לכל, אני חושב שהמשיכה לבגדי צבא קשורה בעובדה שלא מעצבי אופנה יצרו אותם, אלא מומחים שהתמודדו עם אילוצי תקציב, מפעלים שנדרשו לייצר בכמויות גדולות ובאיכות טובה או לייצר בגדים ספציפיים שנועדו לתפקידים מיוחדים".

לא מפתיע אם כך שמלחמת העולם השנייה תופסת חלק נכבד מהאוסף ומהספר. "זו היתה תקופה רעה במיוחד לאנושות", נכתב בספר, "אבל זה היה שיא יצירתי בביגוד הצבאי ובביגוד לצרכים מיוחדים". הסיבה, על פי גאן, היא רוחב היריעה של המאבק המלחמתי. "המלחמה היתה גדולה והמאמצים האזרחיים כוונו כולם לסייע במאמצים המלחמתיים. המלחמה התרחשה באקלימים שונים, במצבים קיצוניים ומנוגדים, ולכן צבאות כמו אלו של ארצות הברית ובריטניה נאלצו למצוא פתרונות יצירתיים לחזיתות שהתנהלו בקולוניות רחוקות ובמקומות אחרים".

בספר מצוין שעם השנים הפך האוסף לאוסף אמנות יותר מאשר אוסף של בגדי עבודה. "אני חושב שהזכרתי גם ג'ינסים", צוחק גאן, "זה אוסף של 20 פריטים מבדי דנים שמצאנו בחווה נטושה בקרוליינה. כשקיבלנו אותו תלינו את הפריטים על קיר בסטודיו והסתכלנו עליהם כמו על מיצב אמנותי. הם בני יותר מ‑70 שנה, בעלי צבע אינדיגו שהלך וירד ונעשו עליו עבודות תיקון יפהפיות. מבחינתי זו אמנות, אף על פי שאלו פריטים לבישים שהיה להם ייעוד פונקציונלי".

ובכלל, הספר הוא הימנון לעיצוב ולפונקציונליות שאינו נוסטלגיה לשמה ברוח השנים האחרונות. "הייצור ההמוני של החיים העכשוויים לא מאפשר להתעכב על העיצוב ולהקדיש תשומת לב לפריטים במחירים נגישים", כותב גאן. "אנשי מקצוע מייצרים לבוש טכני מדי, כזה שמקדם פונקציונלית בלבד. מהצד השני, אנשים רבים אינם בוחרים להתגאות במראה שלהם ומסתפקים בבגדי קז'ואל. אני שמח שהספר והאוסף שלי הם חלק מהמהפכה שעוברת אופנת הגברים, מהפכה הגורמת לגברים להתעניין קצת יותר במה שהם לובשים ובאיך שהם נראים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו