בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הג'נטלמנים

החיים הכפולים של הקפוצ'ון

איך התגלגל הקפוצ'ון - השילוב האולטימטיבי בין חולצה, כובע ושמיכה - ממסדר הקפוצ'ינים אל קבוצות השוליים וגם אל האופנה העילית

תגובות

לכולנו יש בגדים מנחמים: פיג'מה מהוהה, טריינינג בלוי, מעיל צמר מסבא או סווטשירט עבה שנקנה בחנות יד שנייה ברלינאית ומזכיר את הסתיו הקסום ההוא. אבל יותר מכולם, הג'נטלמנים נזכרים בברדס המנחם והאהוב שלהם, הקפוצ'ון, שמגלם מאז המצאתו ועד היום את השילוב האולטימטיבי שבין חולצה, כובע ושמיכה ומתפקד על קו התפר הברמודאי שבין גילוי לכיסוי, בין חולצה לשמיכה, ומפריד ומחבר בין המרחב הפרטי לזה הציבורי. 

הקפוצ'ון, אף על פי שנולד לפני פחות ממאה שנה, הוא כמעט אבי אבות מדי ה-comfort zone, פריט הלבוש שבאופן אידיאלי לא צריך דבר מלבדו. מצד אחד, יש לו פונקציה מבודדת ­ הוא מחמם, מגונן ומעניק מחסה ומפלט מהעולם (הג'נטלמנים חושבים שהמפתח האמיתי להצלחתו קשור בהבדל שבין הפנים והחוץ שלו, טקסטורה חלקה מבחוץ ותחושת חומר גולמי ומחוספס מבפנים). מצד שני הוא קשור בזיהוי ושיוך קבוצתי, שהופך את הלבישה שלו למחברת ומאחדת את הלובש עם אלה שלבושים כמותו.

במובן הזה הקפוצ'ון חי חיים כפולים. מצד אחד הוא מסמל את תרבות הנוער, ובעיקר את השוליים המרדניים שלה, ומצד אחר הוא קשור לחנוניות (השיקית) האולטימטיבית מבית מדרשם של ילדי שמנת ממכללות ליגת הקיסוס, גיקים עם גאדג'טס מתקדמים ועיתונאים עם דד-ליין קרוב, תה ג'ינג'ר ושום דבר לעשן.

אפשר לאתר את הולדתו של הברדס בימי הביניים, בנזירי מסדר הקפוצ'ין (מכאן שמו), שכובע מחודד היה מחובר (או הונח מעל) ללבושם, לרוב טוניקה או שמלה. מאות שנים אחר כך נולד הhoodie-, סווטשירט עם כובע, שיױצר לראשונה על ידי חברת Champion המיתולוגית, שייצרה בגדי פועלים חמים ועיצבה כובע מחמם ומגן לעובדים שפעלו בטמפרטורות הקפואות של צפון ניו יורק. מאוחר יותר החלה החברה לייצר גם חולצות עם כובעים לספורטאים בבתי ספר, שנדרשו לשחק במזג האוויר הקיצוני של החורף האמריקאי. כאן נולד אולי לראשונה השידוך הזה שבין הספורטיבי לשימושי ולדתי ­ שילוש קדוש שלא עזב את הכובע מאז שהיו לו שלוש פינות.  

אבל את ההיסטוריה האופנתית של הקפוצ'ון כפריט המקושר לקבוצות שוליים, לסקייטרים, לאמני גרפיטי או לגולשים אפשר להתחיל רק מאוחר יותר, בשנות ה‑70. אז החלו אמני גרפיטי בניו יורק לגלות את החולצה עם הכובע כמקדם הגנה אפקטיבי מפני שוטרים, ויחד אתם גילו אותו גם כנופיות עבריינים וסוחרי סמים שהבינו את השיטה ואימצו את הבגד, או סקייטרים שהתגנבו לבריכות נטושות באל-איי ומשם התגלגלו לרחובות הסואנים של ערים אחרות ודרשו בגדים שיסתירו את זהותם ויטשטשו את עקבותיהם. 

ב‑1976 יצא הסרט "רוקי", עם הסצינה הבלתי נשכחת שבה נראה אדון בלבואה הצעיר רץ במדרגות המוזיאון לאמנות בפילדלפיה, בשלג, עם כלב וקפוצ'ון אפור. אמינם של הסרט "8 מיילים" היה בחור צעיר אחר עם ברדס, עשרים שנה מאוחר יותר, בעשור שגם מרק צוקרברג, ילד כאפות, נודע בו כבעל קפוצ'ון מובהק. הזיהוי של הקפוצ'ון עם קבוצות שוליים הלך והעמיק משנות ה‑80, בעיקר כאשר הפארקים שבהם התגלגלו החבורות החלו להיסגר בזה אחר זה והנערים נאלצו למצוא להם מקומות אסורים כדי לעשות סקייטבורד.

לכן לא מפתיע ששנות ה‑90 קיבלו את הקפוצ'ון בשמחה, עם עלייתו המטאורית של הגנגסטה ראפ ולהקות כמו וו טנג קלאן (שעל עטיפת אלבומה המפורסם כיכב הברדס) או סייפרס היל, שידעו למצוא את מקומן בתוך הבד המסוכך והקשר ההיסטורי שלו לקבוצות שוליים ולמלחמה ברשויות החוק. תרבות ההיפ-הופ, הפאנק והסקייטרים מצאו בכובע סמל אופנתי לאנטי אופנתיות, עמדה שהפכה לחלק בלתי נפרד (כמו הכובע בחולצה) מהערכים שקידמו. 

בשנים האחרונות הפך הקפוצ'ון לסמל במאבק שבין תיוגים אוטומטיים מדי לאופנה עממית, וזה הגיע לשיאו באפריל השנה באחד ממקרי האלימות הקשים ביותר בארה"ב, כשטרייבון מרטין בן ה‑17 נורה למוות על ידי ג'ורג' צימרמן משום לבש קפוצ'ון. מרטין נראה "חשוד מאוד", אמר צימרמן למוקד המשטרתי שניות ספורות אחרי שהרג אותו בפלורידה. לא צריך לנחש שמיד התעוררו מהומות סביב הקפוצ'ון, אובמה יצא להגנתו, ו"צעדת מיליון הקפוצ'ונים" אורגנה לכבודו בניו יורק, יחד עם קמפיין של אמנים שקרא להציל את הברדס.

אבל הקפוצ'ון, שמאז שנות ה‑90 אפשר למצוא אותו בחנויות ספורט או וינטג', הפך גם לפריט מעודכן ומעוצב שנמכר בכסף רב. מעצבים אמריקאים כמו טומי הילפיגר וראלף לורן, שהפכו למיליונרים גם בזכות ההבנה של אופנת הרחוב, שאלו את הקפוצ'ונים ­ והחזירו אותם לבתי הספר, לשחקני הבייסבול ולמשפחה האמריקאית המושלמת עם הדפסים ולוגואים של המותגים היקרים שלהם. אחד ממעצבי אופנת הגברים האהובים והידועים אשר אימץ מראשית דרכו את הקפוצ'ון הוא ראף סימונס, שבקולקציות רבות שלו העלה את נס מרד הנעורים ותרבות השוליים. קולקציית אביב-קיץ 2002 שלו נקראה "Kollaps" וחגגה את כיסוי הראש עם ציטוטים אנרכיסטיים משלימים, סילואט גברי חדש שחיבר בצורה מבריקה בין הרחוב לאופנה הרבה שנים לפני שזה נהיה מובן מאליו. 

גם אם בצה"ל מכונה הקפוצ'ון בשם צ'ובקוב (ועל חלק מהחיילים נאסר ללבוש אותו על הראש בזמן פעילות, כדי לשמור על השמיעה, הערנות או שדה הראייה), לא קשה להודות שישראלים אוהבים קפוצ'ון. יותר תרבות השלוך מאשר קבוצת שוליים, אבל הג'נטלמנים מוכנים לוותר לרגע על האמירה הביקורתית, על המאבק לשפיות פוליטית, ולהתכרבל בתוך הקפוצ'ון מעור קרוקודיל שהוציאו בלואי ויטון לאביב הבא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו