שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

למה בחרה ג'וליה רוברטס בוולנטינו

השמלה הקלילה של הנסיכה מיוון, שמלת הכלולות של ז'קלין קנדי-אונסיס, הטול דמוי הוורד. תערוכה חדשה בלונדון מלמדת שוולנטינו הוא מעצב-על עקבי במיוחד, אבל מציגה את עבודתו מזווית חדשה

סוזי מנקס, ניו יורק טיימס, לונדון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סוזי מנקס, ניו יורק טיימס, לונדון

"כשאני רואה אותן, אני זוכר כל שמלה ושמלה", אומר ולנטינו בעודו צועד על מסלול תצוגה באורך שישים מטרים ומתבונן בתוויות שעל כיסאות הקהל, הנושאות את השמות "ג'ניפר לופז" ו"קרלה ברוני". בעודו פוסע הוא מצביע על שמלות התלויות על בובות תצוגה, כאלה שלבשו נשים מפורסמות בטקס האוסקר וגם אחת שלבשה ז'קלין קנדי בטקס נישואיה לאריסטוטלס אונסיס ב- 1968. בן זוגו ג'אנקרלו ג'אמטי מלווה אותו בהסברים על תצוגת השמלות ומרחיב על הכישורים הבאים בהן לידי ביטוי. בחדר אחר מראים צילומי וידיאו בתקריב של ידי תופרות איך נעשה תהליך העבודה.

כל אלה מוצגים ב"ולנטינו: אמן התפירה העילית", תערוכה שנפתחה בתחילת החודש בסומרסט האוס בלונדון ותינעל ב- 3 במארס. התלבושות של מעצב העל מוצגות על 137 בובות תצוגה שגוני עורן מגדירים את העשורים השונים ¬ שמנת למילניום החדש; סיגלית פרמה לשנות ה 90; טרקוטה לשנות ה 80; עשן לשנות ה 70; חרדל לשנות ה 60; ירוק מנתה לשנות ה 50, התקופה שבה החל ולנטינו גרוואני לעבוד בבית האופנה הפאריסאי היוקרתי ז'ן דסה והכין רישום (שעדיין נמצא אצלו) של שמלה לשחקנית המקסיקנית מריה פליקס.

את התערוכה עיצבו במשותף פטריק קינמונת ואנטוניו מונפרדה, שניהם עובדים לצד ולנטינו שנים רבות. קינמונת אומר כי התערוכה ערוכה "ממש לא בסדר כרונולוגי" ¬ ומכאן הגופים הצבועים והתסרוקות המשתנות וההתמקדות בצבעים כמו שחור, לבן והאדום המפורסם המזוהה עם ולנטינו.

ולנטינו בתערוכה

הבגד המאלף ביותר בתערוכה הוא ככל הנראה שמלת ערב אדומה מ 1959. זו עשויה טול והיא גולשת ונהפכת לעלי כותרת של ורד, ולא בכדי. למרות ההדר הרומאי ותפישת האופנה כהוט קוטור, מקור ההשראה העמוק ביותר של ולנטינו הוא הטבע. "בגלל זה גם הוספנו את דוגמאות הפרחים הדיגיטליות", אומר מונפרדה ומתכוון לוורד ענקי המוקרן על קיר החלל הפותח של התערוכה, שמוצגים בו חפצי נוי ומזכרות, לרבות מכתבים בחתימתם של הנסיכה דיאנה, ז'קלין קנדי וקארל לגרפלד. הוורד הדיגיטלי משתנה כל הזמן ומופיע בבדים בהדפס פרחים שוולנטינו עיצב, אומר ג'אמטי.

אף שעבודותיו של ולנטינו הוצגו לא אחת, הבזקי טבע אלו בלב האופנה העילית מספקים לצופה נקודת מבט חדשה. התערוכה החשובה האחרונה של ולנטינו הוצגה ב 2007 במוזיאון ארה פאצ'יס ברומא, חלל היפר-מודרני שהכתיב גישה שונה, רומנטית פחות. קינמות, שהיה מעצב-שותף גם של התערוכה ברומא, מסביר שבלונדון הוא שמר על תחושת המודרניות בעזרת גרם המדרגות המתכתי והקירות העירומים. אבל הוא ועמיתו הוסיפו לחלל תפאורה של אדריכלות רומאית, לרבות דלת בהשראת פלאצו מיניאנלי, שם שוכן הסטודיו של ולנטינו מאז 1968.

הדלת נפתחת אל יצירת מופת של אמנות וטבע: שמלת הכלולות שלבשה ב 1995 מארי-שאנטל, נסיכת הכתר הגולה של יוון, שיש בה עשרה סוגים של תחרה. ג'אמטי מסביר שדוגמאות הפרחים הופכות לפרפרים ולציפורים ככל שהן מתקרבות אל החלק העליון של שובל השמלה.

הכלה עצמה ראתה את השמלה המוגמרת רק ביום נישואיה. "הם היו עסוקים בעבודת התחרה המורכבת והעדינה ולכן לא ראיתי אותה. אבל זה היה מדהים, מעניין, מרחיב את הלב ¬ ידעתי שזה יהיה נהדר", אומרת מארי-שנטל, שהיתה אחת מהאורחים רמי המעלה הרבים שהגיעו לערב הפתיחה. הנסיכה, שכיום לובשת בתה את שמלות ולנטינו שהיא לבשה בעבר, אומרת שסודו של המעצב בכך "שדגמיו הם חסרי גיל והוא מבין את גוף האשה".

מהקלילות המופלאה של בגד הכלולות היוצא דופן מגיעים הצופים לחדר המוקדש כולו למוזיאון וירטואלי שג'אמטי יצר כדי להפיח חיים בארכיון ולנטינו. משם עוברים לחדר שמוצגים בו סרטוני וידיאו המראים את התופרות של בית האופנה, העובדות בשיטות תפירה מיוחדות, למשל "בודליני", נקניקיות זעירות של משי, דוגמה בלעדית של ולנטינו. "זה חשוב מאוד", אומר ולנטינו ומצביע על שמלת ערב משיפון לבן מ 1993, שנתפרה בשיטת הבודליני.

במפתיע, התערוכה חפה מנוסטלגיה, אם לא מביאים בחשבון שמלה מקסימה מ 1968 שכמו מקימה לתחייה את אודרי הפבורן. האם תערוכה כזאת ממחישה כי עידן ה"אלטה מודה", האופנה הגבוהה, נעלם לחלוטין בשל תרבות היוקרה התאגידית ונחשול הצונאמי של האופנה המהירה? קינמונת אומר שהכוכבים העולים של העיצוב הבריטי, דוגמת כריסטופר קיין ושרה ברטון מאלכסנדר מקווין, נלהבים ליצור אמירה אמנותית באמצעות פיסול בבד ופריטים מורכבים בסגנון התפירה העילית. עבודתם של מעצבי ולנטינו עצמם, מריה-גרציה קיורי ופיירפאולו פיצ'ולי, מוכיחה שגם הדור הצעיר נלהב ליצור אופנה עילית. פריטים בעיצובם המוצגים בתערוכה ממחישים את הקשר המוצלח והנדיר אל ההיסטוריה של הבית.

התחושה המיוחדת העולה מהתערוכה היא העקביות של ולנטינו. נדמה שהמעצב מעולם לא הרפה מהחזון שאתו יצא לדרך, והעביר אותו מחוג לקוחות אחד למשנהו. העל-זמניות הזאת מסבירה למה בחרה ג'וליה רוברטס ללבוש בטקס האוסקר 2001 שמלה חושפת גב שעוצבה ב 1992, או למה שמלת הוורד האדום מטול של ג'ניפר אניסטון עוצבה 44 שנה קודם לכן. כפי שאומר קינמונת, השמלה הראשונה מ 1952 ¬ צרה ושחורה, עם פיסת בד רפויה מאחור ¬נראית כאילו "זה עתה צצה". הקהל בסומרסט האוס, שצעד על המסלול כדי לראות את הדגמים שוולנטינו, כיום בן 80, מכנה "הביטוי שלי לבגדים" ו"היצירות שלי", מסתכל איפוא על סוג מסוים של נצחיות אופנתית.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ