בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נישואים לא צפויים בין שנקר לבית התפוצות

שמלת כלה שמקור ההשראה שלה הוא "הדיבוק", אחרת שהושפעה ממנהגי הנישואים של יהודי גרמניה, ועוד אחת שכולה מסע עלייה. שמלות אלו ואחרות ייחשפו בשבוע האופנה בתל אביב

תגובות

שמלת כלה, שתוצג בשנה הבאה בתערוכה בבית התפוצות, נשענת על מקור השראה מעניין: "הדיבוק". צחורה וכמעט קלאסית בגזרתה, היא מורכבת מחלק מרכזי ובו מלאכת מחשבת של רקמת חוטים דמויי שיער, שילובי תחרה, שכבות בדים ושקיפויות ­ מכלול היוצר דרמה מלאת יופי. "רציתי להפוך את השמלה לזירה של מאבק, כמו במיתוס המרכז-מזרח אירופי המוכר. היא מקפלת בתוכה קונפליקט בין גוף לנפש, בין גבר לאשה, בין חיים למוות", אומרת המעצבת מור כפיר על השילוב המרגש בין אופנת הכלות הקלאסית לפרץ היצירתיות ובין פרשנות אופנתית אפלה לרומנטית.

השמלה של כפיר מקפלת בתוכה את תמציתו של פרויקט חדש בשם "בואי כלה" ­ שיתוף פעולה ראשון בין בית התפוצות למחלקה לאופנה בבית הספר שנקר, שבמסגרתו עוצבו בגדי נישואים (שמלות כלה וחליפת חתן אחת), כולם מעוצבים ומעוטרים ברקמות יד. הפרויקט המסקרן ­ שבמרכזו המתח שבין המקומי לגלובלי, בין עבודות מסורתיות לטכניקות אופנה מתקדמות ובין מבט לאחור לזה המופנה קדימה ­ נפתח לפני כשנה במסגרת קורס שמלות הכלה של המרצים רון לוין ודליה כהן. הוא יגיע לשיאו בתצוגת אופנה, שתיערך ביום שלישי הקרוב ב"שבוע האופנה של גינדי" בתל אביב והכנסותיה יהיו קודש לפעילות בית התפוצות והמוזיאון היהודי.

סשה פליט

הקישור בין המוזיאון הוותיק לשנקר אינו מובן מאליו. "בתחילה אפילו אני חששתי", אומרת לאה פרץ, מנהלת המחלקה לאופנה בשנקר, על היוזמה של מנהלת אגודת ידידי בית התפוצות בישראל, אירית אדמוני פרלמן, ויו"ר האגודה, גדעון המבורגר. "אבל עם התקדמות הפרויקט הבנו שגילינו אוצר ­ מקור בלתי נדלה של השראות, סיפורים, אסתטיקה ומידע, שהיו נקודת התחלה מרתקת ליצירתן של שמלות כלה עכשוויות, אופנתיות ועשירות, ולא של תלבושות תקופתיות".

"בית התפוצות, שמקדם את הרעיון 'אתם חלק מהסיפור', החליט לפנות גם לאפיקים חדשים, בהם שנקר, ולהפוך את המוזיאון היהודי לחלק ממסע אישי, משפחתי וקהילתי", מגדירה פרלמן. "ניסינו לתת ביטוי מפתיע, בלתי צפוי, לחוויה האישית ולהפוך את המקום האישי לחלק ממכלול רחב יותר".

במהלך הפרויקט ­ שהשתתפה בו מצד שנקר גם זיוה זיידלר, מורה ומומחית עולמית לרקמה אמנותית שלמדה בבית לסאז' המפורסם ­ התוודעו הסטודנטים לתרבות ולמסורות יהודיות, ואלה היו לנקודת הפתיחה של מחקר אישי ושל התחברות לשורשים, למנהגים, לקישוטים ולרקמות שאיפיינו את הקהילות של משפחותיהם או קהילות יהודיות אחרות בעולם.

סשה פליט

אחת התוצאות הנוספות של התהליך היא שמלה של שנהב לוי, שעוצבה בהשראת בית הכנסת של יהודי טולדו שדגם שלו נמצא בבית התפוצות. בית הכנסת נבנה על ידי מוסלמים ומקפל בתוכו את שלוש הדתות, ולוי השתמש בנקודת מוצא זו כהשראה ויזואלית: קשתות, אלמנטים תלת ממדיים, פרחים ואורנמנטיקה מזרחית שולבו בשמלה לבנה קלאסית. במרכזה של זו נפערת חזית תלת ממדית ­ עבודה מדוקדקת של שילובי חרוזים, פרחים, רקמות ותחרות, ההופכת לפסל או לדרמה של קראפט.

השמלה של דפי אלבי לוקחת את העולם היהודי למחוזות אחרים. השמלה, השונה מאוד מן האחרות בפרויקט, היא שמלה קוקטית קצרה עם שרוולים תפוחים, חצאית בגובה הברכיים ושילוב קרושה מורכב ויפהפה מחזיתה, דרך המותן ועד חלקה האחורי. למרות מקור ההשראה הטעון (משפחה של חמש אחיות בפולניה), ולמרות השימוש בקרושה ובמלאכות יד מסורתיות, השמלה מצליחה לעטות ארשת עכשווית מורכבת ומסקרנת בלי לגלוש לנוסטלגיה אופנתית.

ואילו מאיה ליבוביץ' הפכה את שמלת הכלה שעיצבה לבגד עכשווי המקפל בתוכו נושאים בוערים בעולם האופנה ­ בהם מושגים כמו נדידה, אקלים, בגדים לעונות השנה ויופי קיצוני, הנראים כולם כחלק מהד-נ-א שלו. השמלה, שילוב של שמלת שיפון ארוכה, שרוולים תפוחים שקופים, צווארון ומחשוף, היא גם מלאכת מחשבת של שכבות, שילוב של פרווה בגב, רקמות וחרוזים, שילובי טקסטיל ואובייקטים המקנים תחושה של זמן שעובר, כולל פרימות ורקמה מתרופפת.

סשה פליט

"זה התחיל מסיפור מסע של סבתא שלי, שעברה מסיביר לאזרבידג'אן ומשם לקווקז, עם שינויי האקלים, הסביבה והזמן", מספרת ליבוביץ'. "במרכז השמלה עומדת החולצה האוקראינית שעברה את המסע הזה וקיבלה גוון מלוכלך ומצהיב. במובן הזה, הפרווה בגב והשמלה בכלל נראות כאילו עיכלו לתוכן את המסע, הכילו את המזוודה והנדודים בתוכן".

השמלה של אייל רון מייסטל, "מעשייה בטבעת", הופכת את המושג השראה מן העבר הרחוק (והטעון) לכלי אסתטי מרהיב ומלא יצירתיות. מקור ההשראה שלו הוא קהילות יהדות גרמניה וטקסי האירוסין והנישואים שהיו נהוגים בהן ­ לרבות מתנות חתונה וטבעות נישואין שהכילו תבלינים וכמוסות נגד עין הרע. מקור זה הפך אצל מייסטל לאלמנט ויזואלי המשלב בתוכו תרבות מערבית ומזרחית, השפעה גותית ועיצוב הכולל אלמנטים רקומים, משולשים היוצאים מהבגד, קונוסים שנפערים בחלקים של השמלה ושבירה מפתיע של הצללית הנשית באמצעות תחרות, רקמות, שילובים של חוטי זהב וחרוזים בוהקים. או בקצרה ­ שמלה בלתי נשכחת.    

במובנים מסוימים, "בואי כלה" מסמן כיוון מרתק לסטודנטים ולמעצבים המחפשים השראות חדשות ושוכחים להתבונן בסביבה הקרובה. בעזרת הכוונה מדויקת ונכונה הפך הפרויקט הזה לדוגמה מוצלחת של שילוב השראות מן העבר, בלי ליפול במלכודת הרגילה של הישענות על סיפורים רחוקים ההופכת את הבגדים לתלבושות היסטוריות. אכן, השמלות ב"בואי כלה" הן חלק מהסיפור הגדול של "אתם חלק מהסיפור". אבל הן מוכיחות כי הן עומדות בכבוד גם לבד, כפי שתוכיח ודאי תצוגת האופנה שבה יוצגו לראשונה מחוץ לגבולות שנקר.

    



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו